וויטקוף וקושנר בקייב: מדוע השיחות לאחר מוסקבה עדיין לא קירבו את השלום

הביקור הרשמי הראשון של סטיב ויטקוף וג’ארד קושנר בקייב שינה את מבנה התיווך האמריקאי: לאחר מוסקבה הם לראשונה השוו ישירות את ההצעות הרוסיות עם העמדה האוקראינית. אך אין עדיין הפסקת אש או החלטה על שטחים והבטחות ביטחוניות, וקייב במקביל מתכוננת להמשך אפשרי של המלחמה בחורף.

מחבר: לב ורשבסקי

ב-7 בספטמבר 2026, לאחר סיום השיחות בקייב ופרסום הצהרות המשתתפים, התברר יותר שהביקור הרשמי הראשון של סטיב ויטקוף וג’ארד קושנר העניק לאוקראינה ערוץ ישיר חדש למתווכים של דונלד טראמפ, אך לא יצר תנאים לסיום המלחמה. יום לפני כן האמריקאים קיימו שלושה סבבי שיחות עם ולדימיר זלנסקי והצוות האוקראיני לאחר פגישה של יותר משלוש שעות עם פוטין במוסקבה. לא הוכרז על הסכם מוכן, הפסקת אש או פתרון מוסכם לשאלת השטחים.

השינוי העיקרי – וושינגטון כבר לא מוגבלת למגעים עם מוסקבה. ויטקוף וקושנר הגיעו לראשונה לקייב כמתווכים למלחמה והשוו ישירות את ההצעות הרוסיות עם העמדה האוקראינית. עד אז הרצף נראה אחרת: נציגים אמריקאים נסעו שוב ושוב להנהגה הרוסית, בעוד שהצד האוקראיני נאלץ להגיב לרעיונות שכבר עברו את השלב המוסקבאי.

לחדשות ישראל — Nikk.Agency כאן חשוב לא המחווה הדיפלומטית עצמה, אלא מה שהיא משנה במבנה השיחות. מ-5 עד 6 בספטמבר המסלול של המשלחת האמריקאית עבר דרך מוסקבה וקייב, ובסבב השלישי בבירה האוקראינית הצטרפו נציגים מבריטניה, צרפת וגרמניה. נוצר פורמט שבו העמדה הרוסית נבדקה כמעט מיד לא רק על ידי קייב, אלא גם על ידי בירות אירופיות מרכזיות.

מה ויטקוף וקושנר הביאו ממוסקבה

לפני קייב ויטקוף וקושנר דיברו יותר משלוש שעות עם פוטין בקרמלין. לאחר הפגישה הצד האמריקאי הודיע ששמע “רעיונות חדשים”, והביע תקווה לחידוש השיחות המשולשות ארה”ב – אוקראינה – רוסיה. מה בדיוק הציעה מוסקבה, לא נחשף בפומבי.

זהו כעת הפער המרכזי בכל הסיפור. ב-4 בספטמבר טראמפ דיבר על רעיון חדש ספציפי לסיום המלחמה. ב-5 בספטמבר נציגיו נסעו תחילה למוסקבה. חדשות ישראל כבר כתבו שלפני נסיעתם רוסיה תקפה את שדות התעופה “קייב” בז’וליאני ו”בוריספיל”, למרות חלון בטיחותי שנדון למשימה הדיפלומטית. רק לאחר הקרמלין האמריקאים הגיעו לזלנסקי.

לכן אי אפשר לטעון שהעובדה עצמה של הביקור מעידה על שינוי בעמדת הבית הלבן לטובת אוקראינה. בינתיים נראה אחרת: וושינגטון בודקת האם ניתן לשלב את ההצעות שנשמעו במוסקבה עם הקווים האדומים האוקראיניים. כאן נותר הקונפליקט המרכזי.

אוקראינה מוכנה לדון בהפסקת אש על קו החזית בפועל, אך זה לא אומר הכרה משפטית בסיפוחים הרוסיים או העברת שטחים למוסקבה מרצון, שטחים שרוסיה אפילו לא שולטת בהם. זלנסקי לאחר השיחות אמר שוב ששאלת השטחים נותרה בלתי פתורה ושאלות ברמה כזו, לדעתו, צריכות להיפתר על ידי המנהיגים.

מדוע הדיפלומטיה עדיין חיה בנפרד מהמלחמה

המסקנה הכי לא נעימה לאחר הפגישה בקייב היא שתהליך השיחות עדיין לא שינה את המציאות הצבאית. לא רוסיה ולא אוקראינה הפסיקו את הלחימה לאורך כל קו החזית. בתקופת המשימה הדיפלומטית הצדדים הגבילו את המתקפות על הבירות, אך לא נוצרה הפסקת אש כללית.

רוסיה ממשיכה בפעולות התקפיות ובמתקפות מסיביות על התשתיות האוקראיניות. אוקראינה במקביל מגבירה את המתקפות על העורף הרוסי, על מתקני זיקוק נפט ואחרים. בסוף השבוע כוחות אוקראיניים תקפו את בית הזיקוק בריאזאן. עמדת המשא ומתן האמיתית עדיין תלויה לא בכמות הפגישות, אלא ביכולת של כל צד להחזיק את החזית, למצוא אנשים ונשק, לשרוד מתקפות על העורף ולגרום נזק משלהם לאויב.

לכן אי אפשר לתרגם אוטומטית את הגעתם של שני המתווכים הכי מהימנים של טראמפ לנוסחה “השלום קרוב יותר”. לעסקה יש צורך לפחות במינימום של חפיפה בין התנאים של קייב ומוסקבה. אין סימנים פומביים לחפיפה כזו לאחר ה-6 בספטמבר.

לרוסיה נותרה הדרישה לשטחים בדונבאס, כולל אזורים שהצבא הרוסי לא כבש. אוקראינה דוחה זאת. קייב דורשת הבטחות ביטחוניות שלא יאפשרו לרוסיה לנצל את ההפסקה למלחמה חדשה. מוסקבה לא הראתה בפומבי שהיא מוכנה לקבל מבנה כזה. ארה”ב עדיין לא הכריזה על מנגנון שיסגור בו זמנית את המחלוקת הטריטוריאלית, שאלת הביטחון והפסקת הלחימה.

מה קייב קיבלה מהביקור הישיר הראשון

עם זאת, לא נכון לראות את הפגישה כריקה. לאוקראינה יש כעת מה שלא היה לה זמן רב: אפשרות להציג את עמדתה לאנשים שישבו זה עתה מול פוטין ואחרי קייב צריכים לדווח לטראמפ.

תוכנית הביקור החלה בביקור בקתדרלת סופיה, ולאחר מכן השיחות התקיימו בשלושה סבבים. בסבב השלישי הצטרפו לזלנסקי, ויטקוף וקושנר היועץ הדיפלומטי של נשיא צרפת עמנואל בון, היועץ לביטחון לאומי של ראש ממשלת בריטניה ג’ונתן פאוול והיועץ למדיניות חוץ וביטחון של קנצלר גרמניה גינתר זאוטר. הצדדים הסכימו על פגישה חדשה של אוקראינה, ארה”ב ואירופה. היכן היא תתקיים – באירופה, בארה”ב או שוב באוקראינה – עדיין לא הוחלט.

לא רק הפורמט האפשרי של סיום המלחמה נדון. בלוקים נפרדים היו הבטחות ביטחוניות, הבטחות כלכליות והתוכנית המכונה Prosperity Plan – מודל לשיקום אוקראינה לאחר המלחמה. זלנסקי הדגיש במיוחד שצבא אוקראיני חזק צריך להישאר אחת ההבטחות המרכזיות לכך שלאחר ההסכם לא תתחיל מלחמה חדשה.

עוד לפני הנסיעה חדשות ישראל ניתחו את הגישה החדשה של טראמפ לשלום: אז הלא נודע העיקרי היה תוכן “הרעיון לשלום” האמריקאי. לאחר מוסקבה וקייב הלא נודע הפך לפחות רק סביב נוהל השיחות. הטקסט האפשרי של העסקה עדיין לא פורסם.

Patriot, LNG והכנה למלחמה בחורף

אחת השיחות הכי קונקרטיות בקייב עסקה לא בשלום, אלא בחורף הבא. זלנסקי אמר ישירות: אם המלחמה תימשך, אוקראינה מצפה לחבילת תמיכה נפרדת להגנה אווירית ואנרגיה. קייב מבקשת אפשרויות נוספות ל-Patriot ומצפה לכמויות משמעותיות של גז טבעי נוזלי אמריקאי.

במקביל מדובר על הגדלת ייצור המיירטים של Patriot. דווח גם על הרחבת הייצור המתאים בגרמניה ברישיון. במקביל אוקראינה מחפשת תשובה המונית וזולה יותר למתקפות האוויריות הרוסיות החדשות: לפי נתונים שפורסמו, כבר משתפות פעולה עם הרשויות האוקראיניות 67 חברות מקומיות שעובדות על אמצעי יירוט המוניים, כולל רחפנים רקטיים.

בזה יש ניגוד חד עם הרטוריקה הדיפלומטית. המתווכים האמריקאים מדברים על חידוש השיחות, והמשתתפים באותה פגישה במקביל מחשבים כמה טילים, גז ואמצעי יירוט חדשים תצטרך אוקראינה אם המלחמה תימשך בחורף.

האמירה של זלנסקי שהנוכחות של ויטקוף וקושנר בקייב “עבדה טוב יותר מ-Patriot” הייתה בדיחה רק למחצה. בזמן שהותם המתקפות הרוסיות על הבירה האוקראינית אכן פחתו באופן חד. אבל באזורים אחרים במדינה המלחמה לא נעצרה. לכן השקט הזמני סביב שתי הבירות הראה לא את תחילת הפסקת האש, אלא שהצדדים מסוגלים טכנית להגביל מתקפות נפרדות כשהם רואים זאת כהכרחי פוליטית.

אתמול חדשות ישראל ניתחו בפירוט את תוצאות השיחות בקייב, כולל חבילת החורף, ההגנה האווירית ותוכניות ארה”ב לעדכן את הצעת המשא ומתן. היום חשוב יותר שאלה אחרת: האם כל זה יצר מרחב שבו קייב ומוסקבה באמת יכולות להגיע להסכמה.

מה צריך לקרות כדי שהשיחות יפסיקו להיות תהליך למען התהליך

כעת יש ערוץ שיחות חדש, הבטחה לפגישה הבאה של אוקראינה, ארה”ב ואירופה ורצון אמריקאי להחזיר את הפורמט המשולש עם רוסיה. אבל עדיין אין תאריך לפגישה כזו, תוכנית שלום מעודכנת שפורסמה, הפסקת אש מוסכמת, פתרון לשטחים ומערכת הבטחות ביטחוניות מוכנה.

זה מה שמבדיל את התנועה הדיפלומטית מהתקדמות ממשית לסיום המלחמה. ויטקוף וקושנר לראשונה הקשיבו אישית לקייב לאחר מוסקבה – זה שינוי בתהליך. אבל עמדות הצדדים מהביקור עצמו לא הפכו תואמות.

לטראמפ המבחן הבא יהיה די קונקרטי: האם המתווכים שלו יוכלו להפוך את “הרעיונות החדשים” שנשמעו במוסקבה להצעה שאוקראינה מוכנה לדון בה ללא ויתור על ריבונותה וביטחונה העצמי, ורוסיה – לקבל ללא דרישה לכניעת אוקראינה על שטחים שהיא לא הצליחה לכבוש.

בינתיים אין הצעה כזו בפומבי. לכן לאחר השיחות ב-6 בספטמבר נכון יותר לדבר לא על התקרבות לשלום, אלא על ניסיון חדש לבדוק האם בכלל קיים מרחב לעסקה. ובמקביל אוקראינה מתכוננת לחורף כאילו המלחמה תימשך.