לילה של טרור מסיבי באוקראינה: רוסיה תקפה ב”קינז’אלים”, “אורשניק” ורחפנים: מדוע הטרור הרוסי שוב לא שבר את אוקראינה

הלילה של 24 במאי 2026 היה אחד הקשים ביותר עבור קייב מאז תחילת המלחמה המלאה. רוסיה ביצעה מתקפה משולבת מסיבית על אוקראינה – עם טילים מסוגים שונים, בליסטיקה ומאות רחפנים. המטרה העיקרית שוב הייתה הבירה.

המתקפה לא כוונה נגד מצעדים צבאיים או ‘מרכזי קבלת החלטות’ כפי שמוצג בתעמולה הרוסית, אלא נגד החיים העירוניים הרגילים: מעונות, בתי ספר, מרכז עסקים, מרכז קניות, סופרמרקט, בתי מגורים, מתקני אספקת מים, שוק. כך נראית היום ה’כוח’ הרוסי האמיתי – טילים נגד דירות, כניסות, חדרי ילדים ואנשים שניסו פשוט לשרוד עוד לילה.

לפי נתונים ראשוניים, מאז תחילת היום נפגעו לפחות 83 אנשים. ישנם הרוגים. היקף המתקפה היה עצום: כ-90 טילים מסוגים שונים, ביניהם 36 בליסטיים, וכ-600 רחפנים. חלק מהמטרות הופלו, אך לא כל הבליסטיקה ניתנת לעצירה עם האמצעים הקיימים של ההגנה האווירית.

קייב הפכה למטרה העיקרית של המתקפה הלילית

המספר הגדול ביותר של פגיעות והרס היה דווקא בקייב. פגיעות ונפילת שברים תועדו באזורים שונים של העיר. ניזוקו בנייני מגורים רבי קומות, בתים פרטיים, מבנים ציבוריים, מתקנים מסחריים, תשתיות תחבורה.

הפגיעה בסביבה העירונית היומיומית נראית כואבת במיוחד. באזור אחד ניזוקו מעונות. באזור אחר – בית ספר. במקום כלשהו עלו באש קומות של בניין מגורים. במקום אחר נשברו חלונות, דלתות, נהרסו חזיתות, דירות נקברו תחת שברים.

לא ניתן להסביר מתקפה כזו בהיגיון צבאי. זו לא אסטרטגיה של ניצחון. זו ניסיון לזרוע פחד, כעס, עייפות ותחושת חוסר אונים.

אבל בשנה החמישית של המלחמה הגדולה פוטין עדיין לא הבין את העיקר: מתקפות על ערים אוקראיניות לא גורמות לאנשים ‘להיכנע’. הן הופכות את החברה לקשוחה יותר, מאורגנת יותר וכועסת יותר. כל בית שנהרס הופך לעוד הוכחה לכך שוויתורים לטרור לא עוצרים את הטרור.

מה היה תחת מתקפה

לפי הנתונים הקיימים, בקייב ובאזור נפגעו בתי מגורים, מרכז עסקים, מרכז קניות, סופרמרקט, בתי ספר, שוק, מתקני תשתית ואספקת מים. במקומות מסוימים עבדו כוחות הצלה, רופאים, שירותים עירוניים, משטרה וצוותי חירום.

דווקא האנשים האלה הם הראשונים שמחזירים לעיר את הנשימה אחרי לילה של טרור.

הם מפרקים את ההריסות, מפנים את התושבים, מכבים שריפות, עוזרים לפצועים, סוגרים חלונות שבורים, משחזרים את התנועה, בודקים מקלטים ותקשורת. ברגעים כאלה ניתן לראות על מה באמת נשען המדינה: לא על הצהרות רועשות, אלא על אנשים שיוצאים לעבוד מיד אחרי הפיצוצים.

רוסיה שוב הראתה חולשה ולא כוח

מוסקבה ניסתה להציג את המתקפה הזו כהפגנת יכולות. בפועל היא שוב הראתה חולשה פוליטית וצבאית. כאשר מדינה לא יכולה להשיג תוצאה בשדה הקרב, היא מתחילה להילחם עם בניינים רבי קומות, שווקים ובתי ספר.

זו מהות הטקטיקה הרוסית הנוכחית. לא לנצח את הצבא – אלא להעניש אזרחים. לא לשנות את מהלך המלחמה – אלא לגרום לעולם להתרגל למתקפות לילה. לא להציע שלום – אלא שוב להעלות את ההימור של הדם.

באוקראינה לא רק קייב הייתה תחת מתקפה. גם אזורי צ’רקסי, חרקוב, קירובוגרד, אודסה, פולטבה, סומי וז’יטומיר נפגעו. דווח בנפרד על מתקפה על בילה צרקווה עם שימוש בטיל שמקושר ל’אורשניק’ הרוסי.

שם הנשק הזה משמש את מוסקבה כאלמנט של לחץ פסיכולוגי. אבל מאחורי האריזה התעמולתית היפה נשארת אותה מציאות: טילים עפים על ערים ולא על ‘איומים מיתיים’.

לקהל הישראלי התמונה הזו מובנת מדי. ישראלים יודעים מה זה לחיות תחת איום טילים, לספור דקות עד למקלט, לבדוק חדשות על פגיעות ולחכות להודעות מהקרובים. לכן המתקפה על קייב צריכה להיתפס לא כחדשות אירופיות רחוקות, אלא כחלק מהתמונה הכללית של מלחמה נגד החיים האזרחיים.

בהקשר זה, נאנובוסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה באירועים כאלה לא רק כטרגדיה אוקראינית, אלא גם כאות לישראל: עולם שמתרגל למתקפות על ערים הופך למסוכן יותר לכולם.

מדוע השתיקה של מבנים בינלאומיים נראית במיוחד רועשת

אחרי לילות כאלה במיוחד ניכר עד כמה איבדו ערכם מבנים בינלאומיים רבים. פורמלית הם קיימים. יש להם בניינים, תקציבים, תפקידים, הצהרות, ישיבות ושפה דיפלומטית רגילה.

אבל כאשר על בירה אירופית עפים מאות רחפנים ועשרות טילים, כולל בליסטיים, מהם שוב נשמע מעט מדי פעולה ממשית.

אפשר לדבר כמה שרוצים על ‘דאגה עמוקה’, ‘קריאות לריסון’ ו’צורך בדיאלוג’. אבל אם התוקף שוב תוקף בתי ספר, בתים ומתקני חיים, והתוצאות עבורו נשארות מוגבלות, זה אומר רק דבר אחד: מנגנון ההרתעה לא עובד כפי שהוא צריך.

מה צריך להשתנות אחרי המתקפה הזו

המסקנה העיקרית פשוטה: יש לחזק את התמיכה באוקראינה ולא לרכך אותה. אחרי מתקפות כאלה, שיחות על ‘הפסקות’, ‘עייפות’ ו’פשרות’ נראות לא כדיפלומטיה, אלא כהזמנה למתקפה הבאה.

אוקראינה זקוקה למערכות הגנה אווירית נוספות, ליותר אמצעים להגנה מפני בליסטיקה, למימון יציב של התעשייה הביטחונית, ליכולות ארוכות טווח ולהחלטות פוליטיות שיראו למוסקבה את המחיר של המשך המלחמה.

מדובר לא רק בנשק. מדובר בסנקציות, בשימוש בנכסים רוסיים מוקפאים, בהגבלות נגד הצבא הרוסי ואלה שמשרתים את מכונת המלחמה. לעולם יש מנופים להשפעה. השאלה היא רק אם הוא מוכן להשתמש בהם לא אחרי הטרגדיה הבאה, אלא לפני הבאה.

הזווית הישראלית

לישראל המתקפה הזו חשובה גם כי היא מראה: המלחמה הרוסית מזמן יצאה מגבולות החזית האוקראינית. זו מלחמה נגד עצם הרעיון שערים אזרחיות צריכות להיות מוגנות מפני טרור טילים.

אם גישה כזו נשארת ללא השלכות קשות, היא תועתק על ידי משטרים וכוחות אחרים. כולל אלה שכבר היום מאיימים על ישראל, אוקראינה והקהילות היהודיות במדינות שונות.

איראן, שהיא אויבת גם של אוקראינה וגם של ישראל, משולבת מזמן במלחמה הזו דרך טכנולוגיות רחפנים ותמיכה במכונת המלחמה הרוסית. לכן כל מתקפה על קייב היא לא רק סיפור רוסי. זו חלק מציר אלימות רחב יותר, שבו אויבים שונים של העולם החופשי לומדים זה מזה.

אוקראינה עכשיו מגנה לא רק על עריה. היא מגנה על העיקרון שטיל על בית מגורים לא יכול להיות ‘טיעון’ בפוליטיקה.

ולכן, אחרי הלילה הזה השאלה צריכה להישמע לא כך: ‘כמה עוד אוקראינה תעמוד?’

השאלה הנכונה היא אחרת: כמה עוד העולם יאפשר למוסקבה לבדוק את חוסנם של ערים זרות, משפחות זרות וסבלנות זרה?