תוצאות הפגישה בין פוטין לשי: איום לאוקראינה, איתות לישראל, אתגר לטראמפ

ביקורו של ולדימיר פוטין בסין היה אחד מהנסיעות הבינלאומיות הנדירות של נשיא רוסיה כמעט חמש שנים של מלחמה כוללת נגד אוקראינה. הוא הגיע לבייג’ינג עם משלחת גדולה, הצהרות רמות על שותפות והפגנה רגילה של קרבה עם שי ג’ינפינג.

אבל מאחורי התמונה היפה נשארה הבעיה הישנה של מוסקבה: סין מוכנה לתמוך ברוסיה היכן שזה משתלם לבייג’ינג, אך לא ממהרת לשלם על הציפיות הפוליטיות של רוסיה בוויתורים כלכליים משלה.

התוצאה העיקרית של הפגישה לא הייתה בהסכמים שנחתמו, אלא במה שלא קרה שוב. רוסיה לא קיבלה הסכם סופי על צינור הגז ‘כוח סיביר — 2’ — פרויקט שלמוסקבה היה אמור להיות תחליף לכיוון האנרגיה האירופי שאבד.

למה בייג’ינג לא ממהרת עם ‘כוח סיביר — 2’

בפסגה פוטין ושי אישרו את השותפות האסטרטגית, דיברו על ידידות, חתמו על יותר מ-20 הסכמים, כולל מסמכים על בינה מלאכותית וגבולות פתוחים. באופן פורמלי התמונה נראתה בטוחה.

אבל התקווה המרכזית של מוסקבה שוב נתקעה.

מדובר בפרויקט ‘כוח סיביר — 2′. צינור הגז הזה היה אמור לעבור מסיביר המערבית דרך מונגוליה לסין ולספק עד 50 מיליארד מטרים מעוקבים של גז בשנה. מבחינת היקף, הוא מושווה לעיתים קרובות ל’זרם הצפוני’, שהיה בעבר נתיב מרכזי של גז רוסי לאירופה.

לרוסיה הפרויקט הזה חשוב לא רק כעסק. זהו סמל פוליטי: להראות שלאחר הניתוק מאירופה מוסקבה כביכול מצאה שוק חזק חדש במזרח.

אבל סין לא ממהרת.

סין מתמקחת בקשיחות, כי היא יכולה

מומחים מציינים: המשא ומתן על ‘כוח סיביר — 2’ נמשך זמן רב, אך בייג’ינג נשארת הצד החזק במשחק הזה. סין מבינה שרוסיה הפכה להיות תלויה הרבה יותר בכיוון המזרחי לאחר אובדן חלק ניכר מהשוק האנרגטי האירופי.

לכן בייג’ינג לא עושה מתנות למוסקבה.

נותרים שנויים במחלוקת המחיר, תנאי החוזה וההתחייבויות לטווח ארוך. נציגים רוסים לאחר הביקור אמרו שהצדדים ‘קרובים’ להסכם, אך בדיוק את המילה הזו מוסקבה אומרת כבר לא בפעם הראשונה.

המשמעות פשוטה: סין קונה משאבים רוסיים, אך רוצה לקנות אותם בתנאים שלה. ואם הרטוריקה הפוליטית מדברת על ‘ידידות ללא גבולות’, אז המשא ומתן האנרגטי מראה את הגבולות בצורה מאוד ברורה.

מצר הורמוז לא שינה את המצב

אפילו המתיחות סביב מצר הורמוז לא גרמה לבייג’ינג להאיץ. ההיגיון של הצד הסיני כאן פרגמטי: סיכונים קצרי טווח במזרח התיכון אינם סיבה לקשור את עצמה בחוזה אנרגיה של עשר שנים עם רוסיה בתנאים לא משתלמים.

לישראל הרגע הזה גם חשוב.

על רקע המלחמה, הגורם האיראני והשיחות על ביטחון נתיבי הים, רואים שסין לא מקבלת החלטות אסטרטגיות תחת השפעת שבוע משבר אחד. היא מחשבת כסף, סיכונים, נתיבים ותלות עתידית. במובן הזה, בייג’ינג פועלת בצורה קרה ומחושבת יותר ממה שמוסקבה ציפתה.

ידידות נגד ארה”ב — אבל בלי מתנות מיותרות לרוסיה

החלק הפוליטי של הביקור נראה אחרת. ברטוריקה של פוטין ושי הייתה הרבה ביקורת כלפי ארה”ב, גם אם לא תמיד ישירה.

שני המנהיגים דיברו על התנגדות ל’הגמוניה חד-צדדית’. פוטין ציטט את מאו דזה-דונג על ‘האימפריאליזם האמריקאי’, והפגישה עצמה נראתה כהפגנה של חזית משותפת נגד וושינגטון.

ההקשר כאן מעניין במיוחד: זמן קצר לפני ביקורו של פוטין בבייג’ינג ביקר נשיא ארה”ב דונלד טראמפ. אפשר היה לצפות שסין לאחר מכן תבחר בטון זהיר יותר. אבל קרה ההפך — האות למוסקבה היה חם, והרטוריקה כלפי ארה”ב נשארה קשה.

ובכל זאת זה לא אומר שסין מוכנה ללכת אחרי רוסיה עד הסוף.

בייג’ינג משתמשת במוסקבה, אך לא נמסה בה

סין רואה ברוסיה שותפה נגד הלחץ האמריקאי, מקור חומרי גלם ובעלת ברית פוליטית נוחה בזירה הבינלאומית. אבל בייג’ינג לא רוצה להפוך לחלק קטן במלחמה הרוסית או לשלם על כישלונות הקרמלין.

בדיוק בגלל זה המצב נראה כפול.

ברמת הדיפלומטיה — חיבוקים, הצהרות, נוסחאות משותפות. ברמת הכסף — משא ומתן קשה. ברמת המלחמה נגד אוקראינה — תמיכה לא רשמית במוסקבה, אך בלי כניסה גלויה לצד הרוסי.

באמצע הסיפור הזה נאנוווסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה אות חשוב גם לקהל הישראלי: סין פועלת לא מתוך רגשות ולא מתוך אידיאולוגיה של ‘ידידות אנטי-אמריקאית’ בלבד. היא תומכת ברוסיה בדיוק במידה שזה מחזק את עמדות בייג’ינג ולא יוצר עבורה מחיר מופרז.

מה הביקור הזה אומר לאוקראינה ולמלחמה

לקייב השאלה המרכזית לאחר פגישת פוטין ושי היא האם הקו הסיני במלחמה ישתנה. לפי הערכות המומחים, לא התרחש שינוי חד.

במערב לעיתים קרובות מכנים את עמדת סין ‘נייטרליות פרו-רוסית’. פורמלית בייג’ינג אינה משתתפת במלחמה. אבל רכישת מקורות האנרגיה הרוסיים, ייצוא מוליכים למחצה ומוצרים בעלי שימוש כפול למעשה עוזרים למוסקבה להחזיק מעמד.

זו לא תמיכה צבאית מקסימלית, אבל גם לא נייטרליות טהורה.

סין ממלאת את הכלכלה הרוסית בכסף דרך חומרי גלם ובמקביל נותנת למוסקבה גישה למוצרים טכנולוגיים חשובים. אם בייג’ינג הייתה חוסמת לחלוטין תמיכה כזו, מצב רוסיה במלחמה נגד אוקראינה היה הופך להיות קשה בהרבה.

סין מרוצה ממצב שבו רוסיה לא מנצחת ולא מפסידה

אחד המסקנות המרכזיות של המומחים נשמע לא נעים לאוקראינה: סין עשויה להיות מרוצה ממצב המלחמה המתמשך, שבו רוסיה לא סובלת תבוסה מוחלטת, אך גם לא משיגה ניצחון מהיר.

תסריט כזה מסיח את דעת המערב, מתיש את משאבי ארה”ב ואירופה, מגביר את התלות של מוסקבה בבייג’ינג ומשאיר את סין בתפקיד שחקן זהיר אך משפיע.

אם המצב עבור רוסיה יתחיל להחמיר בפתאומיות, סין עשויה להגביר את התמיכה במוסקבה. לא בהכרח באופן גלוי ורועש. אולי — דרך הכלכלה, הטכנולוגיה, הלוגיסטיקה והמבנים הדיפלומטיים.

לישראל זה גם לא נושא מנותק. ככל שהמלחמה של רוסיה נגד אוקראינה נשארת חלק מהעימות הגלובלי, כך היא מתחברת יותר לחזיתות אחרות — איראן, המזרח התיכון, הפוליטיקה האמריקאית, הסנקציות, האנרגיה וביטחון בעלי הברית.

המבט האוקראיני: ישפטו לפי פעולות רוסיה

בקייב מעריכים את תוצאות הביקור בעיקר דרך הפעולות העתידיות של מוסקבה. המזרחנית האוקראינית נטלי פלקסיינקו-בוטירסקיה סבורה שהתלות של רוסיה בסין רק גדלה, והתוצאות האמיתיות של המשא ומתן עשויות להיות הושגו לא מול המצלמות, אלא מאחורי דלתות סגורות.

לפי ההיגיון שלה, אם לאחר הפגישה תתרחש הסלמה חדשה, זה יראה שפוטין קיבל מספיק אוויר פוליטי להמשך המלחמה.

היא גם לא מצפה שסין תתחיל ללחוץ על רוסיה למען סיום מהיר של התוקפנות. סביר יותר שבייג’ינג תתערב באופן פעיל יותר כאשר מוסקבה עצמה תהיה מוכנה למשא ומתן — כולל תחת לחץ המכות האוקראיניות והמגבלות הפנימיות.

כלומר, סין עשויה להגיע לא כמתווך הוגן, אלא ככוח שיעזור לרוסיה לעצב יציאה מהמלחמה בתנאים נוחים יותר למוסקבה.

המסקנה העיקרית לאחר בייג’ינג

ביקורו של פוטין אצל שי הראה לא את כוחה של רוסיה, אלא את גבולות התמרון שלה.

מוסקבה יכולה להראות ידידות עם סין, לחתום על מסמכים ולדבר על סדר עולמי חדש. אבל כשמדובר במחיר הגז, חוזים לטווח ארוך והתחייבויות אמיתיות, בייג’ינג מתנהגת כמו שותף בכיר, שלא מתכוון להציל את הקרמלין על חשבונה.

לאוקראינה זה אומר שסין, ככל הנראה, תמשיך לשחק משחק כפול: לא לתת לרוסיה להפסיד מהר מדי, אך גם לא להפוך למשתתפת גלויה במלחמה.

לישראל כאן חשוב לקח רחב יותר. בריתות של מדינות אוטוריטריות לעיתים נראות מונוליטיות רק על פוסטרים. בתוכן תמיד יש חישוב, מחיר ותלות. היום רוסיה מדברת בקול רם יותר על ידידות עם סין, אך דווקא הידידות הזו מראה עד כמה מוסקבה איבדה את העצמאות שלה לאחר המלחמה נגד אוקראינה.