שיחה בין נתניהו לזלנסקי “אני מקווה שתתקיים בימים הקרובים” – שגריר ישראל ברודסקי, על מה?

שיחת הטלפון בין ולדימיר זלנסקי ובנימין נתניהו, שעליה דיברו בימים האחרונים בקייב ובירושלים, ככל הנראה, אכן לא הוסרה מהסדר היום. שגריר ישראל באוקראינה מיכאל ברודסקי בראיון ב-25 במרץ 2026 ל-RBC האוקראיני הודיע כי הקשר לא התקיים מסיבות טכניות, אך הצדדים מצפים לקיימו כבר בימים הקרובים. עבור הקהל הישראלי זו פרט חשוב: מדובר לא בשיחת נימוסין פורמלית אלא בשיחה על רקע האיום האיראני הישיר, המלחמה באזור והצטלבות הולכת וגוברת של סדר היום הישראלי והאוקראיני.

לדברי ברודסקי, היוזמה לשיחה הגיעה דווקא מהצד הישראלי. הוא הבהיר במיוחד כי הנושא המרכזי, ככל הנראה, יהיה המזרח התיכון ובמיוחד איראן. כבר זה כשלעצמו אומר הרבה על הרגע הנוכחי: ירושלים, ככל הנראה, רוצה לדון עם קייב לא רק על יחסים דו-צדדיים, אלא גם על מסגרת איומים רחבה יותר, שמקשרת כעת את ישראל, אוקראינה, רוסיה ואיראן לשרשרת מתוחה אחת.

מדוע השיחה הזו חשובה לא רק לקייב, אלא גם לישראל

בהיגיון דיפלומטי רגיל, שיחה כזו הייתה יכולה להיחשב כקשר שגרתי בין מנהיגי שתי מדינות. כעת המצב שונה. ישראל מנהלת עימות קשה עם הציר האיראני, אוקראינה כבר למעלה מארבע שנים מתמודדת עם התוקפנות הרוסית ומזמן מתמודדת עם נשק איראני בשטחה. לכן נושא איראן בשיחה בין זלנסקי ונתניהו נראה לא משני, אלא מרכזי.

לקורא הישראלי כאן חשוב מסקנה לא נעימה אך מובנת. אוקראינה וישראל מוצאות את עצמן יותר ויותר בשדה איומים אחד, גם אם המלחמות שלהן שונות בגיאוגרפיה ובהיקף. מה שבעבר יכול היה להישמע כנוסחה דיפלומטית על “אתגרים משותפים”, כעת יש לו תוכן ממשי: רחפנים, שיתוף פעולה צבאי של איראן עם רוסיה, לחץ על בעלי ברית המערב, ניסיונות להרחיב משברים אזוריים מעבר לחזית אחת.

איראן הופכת לנושא משותף לא ברמת הסיסמאות, אלא ברמת הביטחון

ברודסקי אמר במפורש כי הנושא המרכזי המשוער של השיחה יהיה המצב במזרח התיכון והאיום האיראני. זה חשוב גם כי קייב היום רואה את איראן כבר לא כבעיה מזרח תיכונית רחוקה של ישראל, אלא כמדינה שעוזרת לרוסיה במלחמה נגד אוקראינה כבר שנים. בירושלים, בהתאם, רואים שהחזית האוקראינית גם היא מזמן קשורה לגורם האיראני.

מה המשמעות של התודה על הכרת קודס כארגון טרור

נושא נפרד, שלדעת ברודסקי, נתניהו כנראה לא יפספס, יהיה התודה לאוקראינה על הכרת משמרות המהפכה האסלאמית כארגון טרור. ישראל כבר הבהירה בפומבי שהיא מעריכה מאוד את ההחלטה הזו של קייב ורואה בה תקדים חשוב. בשפה הדיפלומטית ניסוחים כאלה לעיתים רחוקות הם מקריים: זהו גם אות פוליטי של תמיכה וגם קיבוע לכך שאוקראינה בנושא זה תפסה עמדה שירושלים רואה כעקרונית.

כאן כדאי לשים לב לעוד נקודה.

ברודסקי הדגיש שלאחר ההחלטה האוקראינית נקטו צעדים דומים גם מדינות אחרות. עבור ישראל זה נוח לא רק באופן סמלי. כאשר אחת המדינות, הנמצאת תחת מתקפה צבאית מתמדת, עושה צעד כזה ראשונה, זה עוזר להרחיב את הלגיטימציה הבינלאומית ללחץ על המערכות הצבאיות האיראניות. כלומר, השיחה העתידית בין זלנסקי ונתניהו עשויה להיות לא רק חילופי נימוסים, אלא חלק מתיאום פוליטי רחב יותר.

במובן זה, חדשות ישראל — Nikk.Agency רואים בקשר הקרוב לא אפיזודה דיפלומטית חולפת, אלא סימפטום של תהליך עמוק יותר: אוקראינה וישראל מדברות זו עם זו יותר ויותר דרך הפריזמה של אותו איום שמגיע מטהראן, גם אם הוא מתבטא במפות שונות ובאמצעים שונים.

על מה באמת יכולה להיות השיחה בין זלנסקי ונתניהו

באופן רשמי, סדר היום המדויק של השיחה עדיין לא נחשף.

אבל מדברי השגריר מתבהרות שלוש נושאים מרכזיים. הראשון — המזרח התיכון והעימות הנוכחי סביב איראן. השני — ההחלטה האוקראינית לגבי קודס וההשלכות הפוליטיות של צעד זה. השלישי — הקשר הרחב יותר של הביטחון, שבו הניסיון הישראלי והאוקראיני הולכים ופחות קיימים בנפרד זה מזה.

לכן עצם העובדה שהשיחה מתוכננת כבר חשובה עכשיו, עוד לפני קיומה. עבור קייב זו הזדמנות לחזק את הקשר עם ההנהגה הישראלית ברגע של טלטלה אזורית חדשה. עבור ישראל — הזדמנות לדון עם אוקראינה בגורם האיראני לא במופשטות, אלא על רקע מלחמה אמיתית, שבה טהראן משתתפת מזמן לא רק במילים. ואם השיחה אכן תתקיים בימים הקרובים, יש לקרוא אותה לא כפורמליות דיפלומטית, אלא כחלק מארכיטקטורה משתנה במהירות של בריתות ואיומים.