איראן עשויה לתקוף את אוקראינה: בפרלמנט של אוקראינה הזהירו מפני הסכנה

הצהרות איראניות כלפי אוקראינה מפסיקות להיות רק רעש של תעמולה חוץ-מדינית. בקייב מדברים יותר ויותר על כך שאיומים מצד טהראן אינם יכולים להיחשב כהתפרצויות רגשיות או ברוודו טלוויזיוני. על רקע המלחמה של ישראל וארה”ב עם הציר האיראני והמשך התוקפנות הרוסית נגד אוקראינה, הנושא הזה נשמע כבר לא כחדשה רחוקה, אלא כחלק מאותו קשר אסטרטגי.

החבר הפרלמנט האוקראיני פדור וניסלבסקי, החבר בוועדת הוורכובנה ראדה לענייני ביטחון לאומי, הגנה ומודיעין, ב-25 במרץ 2026 הזהיר: איראן עשויה לשקול אפשרות של תקיפות על שטח אוקראינה. הוא הדגיש שאין להתייחס לתרחיש כזה בקלות דעת, גם אם מדובר כרגע לא בתוכנית מאושרת, אלא בסיכון שיש לקחת בחשבון מראש.

מדוע בקייב מדברים על האיום האיראני ברצינות

לדברי וניסלבסקי, אוקראינה חייבת לצאת מהתרחיש הגרוע ביותר ולהיות מוכנה לכך שטהראן ינסה לתקוף את שטח אוקראינה. ההיגיון של אזהרה זו אינו מבוסס על פחדים ריקים, אלא על חישוב מובן לחלוטין: טילים איראניים כבר הראו טווח של כמה אלפי קילומטרים, ולכן, במישור היפותטי, אוקראינה אכן עשויה להיכנס לאזור ההישג.

עם זאת, הצד האוקראיני אינו קורא לפאניקה. וניסלבסקי ציין במיוחד שאין לנפח את האיום באופן מלאכותי ולהפוך אותו לסנסציה. הטיעון שלו די פרגמטי: הטילים האיראניים אינם מהווים משהו עקרוני יותר מסוכן מאשר הארסנל שבו רוסיה כבר מזמן מכה בערים אוקראיניות. כלומר, השאלה אינה ב”סופר-איום” מיסטי, אלא בהרחבת רשימת מקורות הסכנה, אליהם מערך ההגנה האווירית והכוח האוקראיני צריכים להיות מוכנים.

לקורא הישראלי כאן חשוב במיוחד הרגע הזה. אוקראינה רואה באיראן לא כיריב אידיאולוגי מופשט, אלא כספק אמיתי של איום צבאי. וזה מקרב את הניסיון האוקראיני והישראלי יותר מאשר ניסוחים דיפלומטיים רבים בשנים האחרונות.

האיום אינו מהאוויר, אלא מהמציאות הצבאית המוכרת כבר

טהראן מזמן הפסיקה להיות עבור אוקראינה רק שותפה של מוסקבה “במקום השני”. הסיוע האיראני לרוסיה במלחמה כבר גרם נזק ישיר לאוקראינה. לכן בקייב השאלה מוצגת בצורה קשה: ללא התמיכה האיראנית, היקף ההרס והאבדות האנושיות היה נמוך יותר.

זו הסיבה שהאיומים הנוכחיים נתפסים לא כאקזוטיקה מילולית, אלא כהמשך של קו פעולה שכבר קיים. אם המשטר במשך שנים עוזר לרוסיה בנשק, בטכנולוגיות ובכיסוי פוליטי, אז גם צורות לחץ חדשות אינן יכולות להיחשב מראש כבלתי אפשריות.

מה בדיוק אמרה איראן ולמה זה עורר תגובה באוקראינה

הסיבה לגל החדש של דיונים היו הצהרותיו של ראש ועדת החוץ של הפרלמנט האיראני, אבראהים עזיזי. באמצע מרץ הוא כינה את אוקראינה “מטרה לגיטימית” וניסה למעשה לקשור את קייב עם הסיוע הצבאי לישראל. בטהראן האשימו את אוקראינה בסיוע לצד הישראלי באמצעות מל”טים ועל בסיס זה החלו לדבר על אפשרות של תקיפות.

בקייב כינו את הרטוריקה הזו אבסורדית. נציג משרד החוץ האוקראיני, גאורגי טיחי, הזכיר שהמשטר האיראני כבר שנים רבות עוזר לרוסיה לנהל מלחמה נגד אוקראינה, ולכן כל ניסיון של טהראן להציג את עצמה כצד ש”רק מגן על עצמו” נראה צבוע בגלוי.

זו נקודה חשובה. גם עבור אוקראינה וגם עבור ישראל, איראן מנסה באופן קבוע לכפות על העולם החיצון את אותה תבנית: להציג את התוקפנות שלה כתגובה, ואת התמיכה ביריביה כהתערבות בלתי חוקית. מבנה כזה חוזר על עצמו באזורים שונים, אבל המשמעות שלו אחת: לבלבל את התמונה, לטשטש את האחריות ולנרמל את ההסלמה.

בהקשר זה, חדשות ישראל — Nikk.Agency מתעדות לא רק תגובה בודדת של פוליטיקאי איראני, אלא מגמה רחבה יותר: טהראן מדברת יותר ויותר עם אוקראינה בשפת אותו איום שישראל שומעת כבר שנים רבות — דרך טילים, מבנים פרוקסי, סחיטה וניסיונות להפוך כל סכסוך אזורי לחלק מהמלחמה הגדולה שלה על התשה.

מדוע התגובה האוקראינית חשובה גם לישראל

לקהל הישראלי הסיפור הזה חשוב לא רק כי מדובר באיראן. הוא חשוב כי אוקראינה היום למעשה מאשרת מניסיונה: ההתרחבות האיראנית אינה מוגבלת למזרח התיכון. אם טהראן מרגישה מרחב ללחץ, היא מרחיבה את מפת האיומים.

ישראל חיה מזמן בלוגיקה שבה אי אפשר להתייחס לדברי פוליטיקאים איראניים כאל ריקים. אוקראינה, כנראה, הגיעה לאותה מסקנה. ההבדל הוא רק בכך שעבור ישראל זו מציאות רבת שנים, ועבור קייב — רמת סיכון חדשה על רקע המלחמה הגדולה שכבר מתנהלת.

האם אפשרית הסלמה גדולה מחוץ למזרח התיכון

העיתונאי האוקראיני ויטלי פורטניקוב סבור שהאיומים האיראניים עשויים להיות חלק מתרחיש רחב יותר של הסלמה. להערכתו, ייתכן שמדובר לא רק בלחץ על קייב, אלא בניסיון להרחיב את הגיאוגרפיה של הסכסוך — עד מרכז אירופה.

זה עדיין נשאר כהערכה, ולא כתוכנית מוכחת. אבל עצם הצגת השאלה נראית מראה. המלחמה של השנים האחרונות הרגילה את אירופה והמזרח התיכון למחשבה לא נעימה: תיאטראות סכסוך נפרדים כבר לא קיימים בבידוד מוחלט זה מזה. התוקפנות הרוסית נגד אוקראינה, המדיניות האיראנית באזור, הביטחון הישראלי, אספקת נשק, התקפות מל”טים, מסלולי אנרגיה ולחץ דיפלומטי מתגבשים יותר ויותר למערכת אחת.

זו הסיבה שבישראל יקראו את האותות האלה מקייב במיוחד בקפידה. לא מתוך סולידריות לשם סולידריות, אלא כי כאן מבינים היטב את המחיר של תגובה מאוחרת לאיומים שנראים תחילה מוגזמים, ואז פתאום הופכים לעובדה.

אוקראינה מדברת עכשיו בצורה ישירה ביותר: אי אפשר להתעלם מהסיכון, אבל גם אין צורך להיסטריה את המצב. זו גישה מפוכחת של מדינה שכבר למדה לחיות תחת איום טילים מתמיד. ואולי, זו הסיבה שהאזהרה האוקראינית על פעולות אפשריות של איראן נשמעת היום הרבה יותר רצינית מהצהרה רועשת נוספת מטהראן.