מלאדנוב דרש להפסיק את המתקפות בעזה ל-14 ימים: מדוע ישראל לא מסכימה לעשות את הצעד הראשון

לאחר פגישת ניקולאי מלאדנוב עם בנימין נתניהו, מועצת השלום הצהירה על התקדמות לפירוק חמאס מנשקו ולניהול אזרחי של עזה. עם זאת, המכה החדשה של צה”ל הראתה: ישראל, חמאס והמתווכים עדיין לא הסכימו מי צריך לעשות את הצעד הראשון.

הפסקת אש ל-14 ימים או סיכון לישראל: מדוע תוכנית פירוק חמאס מנשקו נתקעה בצעד הראשון

בערב ה-3 באוגוסט 2026, צבא ישראל תקף רכב בדרום-מערב העיר עזה. לפי מקורות רפואיים פלסטיניים, נהרגו שני אנשים. זה קרה לאחר יותר מיממה של שקט יחסי וכמה שעות לאחר פגישת ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו עם ניקולאי מלאדנוב – נציג מועצת השלום לעזה שהוקמה על ידי נשיא ארה”ב דונלד טראמפ.

התקשורת הישראלית דיווחה שבמהלך הפגישה המתוחה, מלאדנוב ביקש מנתניהו להפסיק מיד את המכות והחיסולים הממוקדים ל-14 ימים. הפסקה כזו, לפי תוכניתו, הייתה אמורה לאפשר למתווכים להסכים על פרטי השלב השני של התוכנית: פירוק חמאס מנשקו, העברת הניהול האזרחי לוועדה טכנוקרטית פלסטינית ושינוי נוסף במיקום כוחות צה”ל.

עם זאת, חשוב להבהיר: אין אישור פומבי לכך שנתניהו קיבל את הבקשה להפסקה של 14 ימים. מועצת השלום כינתה את השיחות “בונות ומפורטות”, אך לא הכריזה על הפסקת פעולות ישראליות מוסכמת.

לכן, אי אפשר לתאר את מה שקרה כהפרה אוטומטית של הסכם חדש בין ישראל למועצת השלום. במקום זאת, המכה הייתה הפגנת עמדת ירושלים: כל עוד מנגנון פירוק חמאס מנשקו לא הוסכם ולא החל לפעול, צה”ל שומר על חופש הפעולה נגד איומים.

מה בדיוק מלאדנוב דן עם נתניהו

לאחר הפגישה, מועצת השלום הצהירה שישראל והמבנה הבינלאומי חולקים את המטרה הסופית: הפסקה מוחלטת של קיום מערכת ניהול חמושה בעזה, החרמת נשק ומעבר לניהול אזרחי.

בהצהרה הודגש במיוחד שהנסיגה המלאה של צה”ל מעבר לקו הצהוב אמורה להתבצע רק לאחר השלמת תהליך הפירוק. זה אמור לחול לא רק על נשק כבד, אלא גם על נשק קל, מחסנים צבאיים, מתקני ייצור ורשת מנהרות. ביצוע התוכנית אמור להיות מפוקח בהשתתפות כוחות ייצוב בינלאומיים ווועדה מיוחדת.

במבט ראשון, נוסחה כזו קרובה לדרישות ישראל. אך מאחורי הנוסחאות הדיפלומטיות מסתתרים חילוקי דעות חמורים.

מועצת השלום והמתווכים מדברים על “הוצאה משימוש” הדרגתית והנחת הנשק לאחסון. ישראל דורשת מסירה פיזית של הנשק, השמדת התשתית הצבאית והבטחות לכך שחמאס לא יוכל לשקם את כוחותיו לאחר שינוי מיקום צה”ל.

כרונולוגיה של המחלוקת החדשה סביב עזה

מי צריך לעשות את הצעד הראשון

זו השאלה המרכזית שעליה תלויה גורל כל מפת הדרכים.

עמדת חמאס

חמאס דורש שישראל קודם כל תפסיק את המכות, תחזיר את הכוחות לעמדות שנקבעו בהסכמים קודמים ותגדיל את היקף הסיוע ההומניטרי.

רק לאחר מכן הארגון מוכן להתחיל בהעברת הנשק לאחסון תחת פיקוח הוועדה הלאומית לניהול עזה – גוף טכנוקרטי פלסטיני חדש.

נציגי חמאס נמנעים מהמילה “פירוק מנשק”. הם מדגישים שהנשק לא צריך להיות מועבר לישראל או לכל צד לא פלסטיני.

עמדת ישראל

ישראל יוצאת מתוך סדר הפוך: קודם כל חמאס צריך לוותר בפועל על הנשק, ולאחר מכן ניתן לדון בהמשך נסיגת הכוחות הישראליים.

נציג משרד ראש הממשלה דורון שפילמן הצהיר ל-Associated Press שפירוק מנשק צריך להיות מסירה פיזית של הנשק. לפי הערכת המודיעין הישראלי, חמאס ממשיך לגייס לוחמים ולשקם את יכולותיו הצבאיות. בירושלים חוששים שנסיגה מוקדמת של צה”ל תאפשר לארגון להחזיר במהירות את השליטה על השטח ולשקם את התשתית למתקפה חדשה על ישראל.

כאן נמצא הפער העיקרי בין הצדדים. עבור חמאס, הפסקת הפעולות הישראליות היא תנאי להתחלת הפירוק מנשק. עבור ישראל, פירוק מנשק מאושר הוא תנאי להפסקת חלק ניכר מהפעולות והמשך נסיגת הכוחות.

האם הנשק יושמד או פשוט יועבר למבנה אחר

מפת הדרכים קובעת שנשק המשטרה של חמאס צריך להיות מועבר לוועדה הלאומית הפלסטינית לניהול עזה. נשק כבד, מתקני ייצור, מחסנים ומנהרות אמורים להיות מוצאים משימוש בהדרגה, מפורקים או מועברים לפיקוח המנהל החדש.

נציגי ישראל רואים בנוסח על אחסון כבלתי מספק. הם מודאגים שהנשק יעבור פורמלית ממבנה פלסטיני אחד לאחר, אך יישאר פיזית בעזה.

לפי נתוני Associated Press, ישראל העבירה לצד האמריקאי מספר דרישות נוספות:

• הנשק לאחר החרמה צריך להיות מושמד ולא רק מאוחסן;
• ישראל צריכה לשמור על הזכות לבצע פעולות צבאיות במקרה של איומים;
• קטר וטורקיה לא צריכות להשתתף בבדיקת ביצוע שלבי הפירוק מנשק;
• נסיגת צה”ל לא צריכה להקדים את הדמיליטריזציה המאושרת.

כך, המחלוקת אינה רק על מועדים. הצדדים מבינים באופן שונה את משמעות המילה “פירוק מנשק”.

עבור ישראל זהו היעדר נשק, מנהרות, מתקני ייצור ויכולת לשקם את הפיקוד הצבאי. עבור חמאס, התוכנית המוצעת עשויה להיות העברת הנשק לפיקוח גוף פלסטיני חדש ללא העברתו לישראל וללא השמדת כל יחידות הנשק באופן מיידי.

כוחות בינלאומיים הופכים לנקודת מתח נוספת

התוכנית כוללת הופעת כוחות ייצוב בינלאומיים בעזה. הם אמורים לעזור לגוף האזרחי החדש להבטיח את הביטחון, לפקח על תהליך הפירוק מנשק וליצור תנאים לשינוי נוסף במיקום צה”ל.

עם זאת, בממשלת ישראל אין אחדות בנושא זה.

השרים בצלאל סמוטריץ’ ואורית סטרוק דרשו לבחון מחדש את ההחלטה על הכנסת כוחות בינלאומיים. הם טוענים שהמסמך שפורסם על ידי מועצת השלום שונה מהגרסה שהוצגה לחברי הקבינט המדיני-ביטחוני.

לדבריהם, נסיגה הדרגתית של צה”ל במקביל לפירוק מנשק עשויה לקשור את ידי ישראל, והעברת הנשק והסמכויות לגוף פלסטיני לא מבטיחה את חיסול המערכת הצבאית של חמאס.

גם את הגורם הפוליטי הפנימי אי אפשר להתעלם. ישראל מתכוננת לבחירות באוקטובר 2026, וכל החלטה על עזה תיבחן לא רק מבחינת הביטחון, אלא גם כחלק מהמאבק הבחירות. שותפים ימניים של נתניהו דורשים לשמור על הלחץ הצבאי ומתנגדים לוויתורים שניתן להציג כהשארת שלטון חמאס תחת כותרת אחרת.

מה הצהירו מצרים, קטר וטורקיה

לאחר המכה ב-3 באוגוסט, שלוש המדינות המתווכות פרסמו הצהרה משותפת. הן כינו את הפעולות הישראליות המתמשכות כהפרת משטר הפסקת האש והצהירו שפעולות אלו מפריעות למעבר לשלב השני של תוכנית טראמפ.

המתווכים גם דרשו הגנה על אזרחים, מוסדות רפואיים ועובדי ארגונים הומניטריים, והקהילה הבינלאומית נקראה להפעיל לחץ על ישראל.

עם זאת, הצהרת המתווכים משקפת רק צד אחד של המחלוקת. היא יוצאת מנקודת הנחה שהכרזת חמאס על קבלת מפת הדרכים כבר אמורה להוביל להפסקת המכות הישראליות.

העמדה הישראלית היא שהצהרה פוליטית אחת אינה מספיקה. ירושלים דורשת לראות פעולות ממשיות: העברת נשק, השמדת מנהרות, הפסקת גיוס וליקוי תשתיות שיכולות להבטיח את שיקום חמאס.

מה מאושר ומה עדיין נותר כהודעות ממקורות

מאושר רשמית:

• ב-3 באוגוסט מלאדנוב נפגש עם נתניהו;
• מועצת השלום כינתה את השיחות בונות;
• הצדדים מצהירים על מטרה של הפסקה מוחלטת של ניהול חמוש בעזה;
• נסיגה מלאה של צה”ל מעבר לקו הצהוב קשורה להשלמת הפירוק מנשק;
• לאחר הפגישה ישראל ביצעה מכה חדשה;
• מצרים, קטר וטורקיה גינו רשמית את המשך הפעולות הישראליות.

לא מאושר כהסכם שהושג:

• שישראל הסכימה להפסקה של 14 ימים;
• שנתניהו אישר את מפת הדרכים שפורסמה;
• שהצדדים הסכימו על לוח זמנים מדויק להעברת הנשק;
• שנקבע מי יבדוק את השמדת הנשק;
• שישראל ויתרה על הזכות לפעול באופן עצמאי נגד איומים מתעוררים;
• שהטקס הסופי של חתימת ההסכם כבר התקיים.

זהו הפיצול החשוב במיוחד. ההכרזה הפוליטית של טראמפ על “פריצת דרך” עדיין לא שווה למנגנון מוכן שהצדדים החלו לבצע.

מה המשמעות של המתרחש עבור תושבי ישראל

עבור הישראלים השאלה היא לא רק אם המכות על עזה ייפסקו לשבועיים.

הבעיה העיקרית היא האם תיווצר מערכת שתוכל להבטיח שלאחר נסיגת צה”ל חמאס או מבנה חמוש אחר לא ישיבו את השליטה על הרצועה.

עבור תושבי שדרות, הקיבוצים הגובלים ויישובים אחרים בדרום ישראל, נוסח דיפלומטי על “הנחת הנשק לאחסון” לא יכול להחליף מנגנון ביטחון שניתן לבדוק. יש צורך בתשובות לשאלות קונקרטיות: היכן יהיה הנשק, מי יקבל גישה למחסנים, מי ישמיד את המנהרות, מה יקרה במקרה של הפרת התנאים והאם צה”ל יוכל לפעול ללא אישור מבנים בינלאומיים.

נאנוווסטי — חדשות ישראל מדגיש שהמחלוקת על סדר הפעולות אינה פרט טכני. ממנה תלוי אם ישראל תקבל הסרת איום צבאי אמיתי או רק הפחתה זמנית בעוצמת הפעולות.

במקביל, המשך המלחמה ושמירת הנוכחות הצבאית הישראלית בחלק ניכר מעזה מגבירים את הלחץ הבינלאומי על המדינה, מסבכים את היחסים עם בעלי ברית ולא מאפשרים לעבור למודל ניהול יציב של הרצועה.

לכן, ישראל עומדת בפני בחירה קשה: לא לאפשר נסיגה מוקדמת של הכוחות, אך במקביל לא להיות הצד שוושינגטון והמתווכים יאשימו בכישלון התוכנית שנתמכה על ידי נשיא ארה”ב.

הזווית הישראלית-אוקראינית

עבור קהל שעוקב במקביל אחרי האירועים בישראל והמלחמה של רוסיה נגד אוקראינה, בסיפור הזה ניכרת בעיה מוכרת: הכרזה פוליטית על הפסקת אש אינה מסירה את האיום בעצמה.

המנגנון לבדיקת ביצוע, סדר הפעולות, האחריות להפרת התנאים והיכולת של הצד החמוש לשקם במהירות את כוחותיו הופכים למכריעים.

זה לא אומר שהמצבים באוקראינה ובעזה זהים. עם זאת, עקרון הביטחון הוא אוניברסלי: הסכם עובד רק כאשר בו מוגדרות לא רק מטרות סופיות יפות, אלא גם מועדים קונקרטיים, בקרים, סנקציות על הפרה ופעולות במקרה של כישלון.

לכן נאנוווסטי — חדשות ישראל רואה בפגישה של מלאדנוב ונתניהו לא כאפיזודה דיפלומטית נוספת, אלא כבדיקה של כל המבנה שהוצע על ידי ממשל טראמפ.

מה יקרה הלאה

בזמן הקרוב המתווכים ינסו להסכים על הפרטים שמלאדנוב כינה שאלות שנותרו. אך עבור ישראל, “הפרטים” הללו הם הבסיס לביטחון הלאומי.

יש להחליט:

1. מי מפסיק ראשון את הפעולות הצבאיות;
2. מתי מתחילה העברת הנשק;
3. האם הנשק יושמד או יונח לאחסון;
4. מי שולט על המחסנים והמנהרות;
5. באיזה שלב צה”ל נסוג;
6. האם ישראל שומרת על חופש הפעולה;
7. אילו מדינות נכנסות לכוחות הבינלאומיים;
8. מה יקרה אם חמאס יפר את התנאים.

כל עוד אין תשובות, המכות של צה”ל כנראה ימשיכו במקרה של איומים, וחמאס ישתמש בפעולות הישראליות כטיעון לדחיית העברת הנשק.

הפריצה ההיסטורית שהוכרזה על ידי טראמפ קיימת כרגע בעיקר ברמה הפוליטית. הסכם אמיתי יופיע רק כאשר ישראל, חמאס, ארה”ב והמתווכים יענו באופן שווה על השאלה המרכזית: מה צריך לקרות קודם – פירוק מנשק מאושר או הפסקת הפעולות הישראליות ונסיגת הכוחות.