- September 7, 2026
- 11:57 am
- בעולם
“ואני רוצה לומר לעם האוקראיני, שעובר תקופה קשה כל כך, אך בכל יום של מאבקכם אתם אנשים חופשיים, ואתם חיים חיים מלאים, וזה חשוב מאוד, כמובן, לנצח, אך כמה שהחיים האלה קשים, החיים בהצטרפות מרצון לרוסיה יהיו גרועים בהרבה.”
הפוליטיקאי והפעיל לזכויות אדם הישראלי נתן שרנסקי סבור כי המלחמה של רוסיה נגד אוקראינה עשויה להתקרב לנקודת מפנה, והלחימה הממושכת הופכת בהדרגה לאיום על המשטר של פוטין עצמו. כך אמר הדיסידנט הסובייטי לשעבר, שנפגש אישית עם נשיא רוסיה, בראיון גדול לרדיו חירות, שפורסם ב-6 בספטמבר 2026.
מחבר: מערכת נאנובוסטי
בשיחה עם אוקסנה מקסימליוק, שרנסקי דיבר לא רק על רוסיה ועל סיום אפשרי של המלחמה. חלק נפרד מהראיון מוקדש ליחסים בין ישראל לאוקראינה, לשיתוף פעולה צבאי, לכטב”מים אוקראיניים, להגנה מפני טילים, לבחירות בזמן מלחמה ולמה ששתי המדינות יכולות ללמוד זו מזו כיום.
נאנובוסטי — חדשות ישראל אספו את הנקודות המרכזיות של השיחה הזו. ניתן לצפות בראיון המלא שאורכו מעל 50 דקות למטה.
https://www.youtube.com/watch?v=ci4DKDwnLG4
שרנסקי: המלחמה מחלישה את פוטין כדיקטטור
אחד הנושאים המרכזיים של הראיון נוגע למצב המשטר הרוסי.
שרנסקי סבור כי המשך המלחמה הורס את הדימוי של פוטין, שעליו נשענה במשך שנים רבות חלק משמעותי מהמערכת הפוליטית הרוסית: דימוי של מנהיג חזק, המסוגל להבטיח לאליטות ביטחון וגישה למשאבים.
לדבריו, בתחילת המלחמה נציגי האליטות הצבאיות והכלכליות יכלו לחשוב בערך כך: הם אוהבים את פוטין או לא, אבל הוא נשאר מנהיג חזק, ולכן משתלם יותר להיות תחת הגנתו.
כעת המצב, סבור שרנסקי, משתנה בהדרגה.
ככל שהצבא הרוסי לא מצליח להשיג את המטרות שהוצבו באוקראינה, ככל שיותר אנשים נהרגים וככל שהשלכות המלחמה מורגשות יותר בתוך רוסיה, כך יש יותר סיבות לאליטות לפקפק ביכולתו של פוטין לשלוט במצב.
שרנסקי מקשר זאת גם להגברת הדיכוי הפנימי.
לפי ההיגיון שלו, דיקטטור מהדק את הברגים לא כשהוא מרגיש בטוח לחלוטין, אלא כשהוא זקוק ליותר ויותר שליטה כדי לשמר את המערכת.
«דיקטטור חלש לא יכול לשרוד», — הוא ניסח את הערכתו.
עם זאת, שרנסקי מניח כי פוטין כבר עשוי לרצות לסיים את המלחמה, אך הוא זקוק ליציאה שניתן להציג בתוך רוסיה כתוצאה ולא כהפסד. לכן האפשרות לשמור על חלק מהשטח האוקראיני הכבוש נותרת שאלה עקרונית עבור הקרמלין.
«אנחנו, ככל הנראה, בשנה האחרונה של המלחמה»
ההצהרה הבולטת ביותר נשמעה כאשר שאלו את שרנסקי כמה זמן עוד האליטות הרוסיות יכולות לסבול את המצב — מדובר בחודשים, בכמה שנים או בתקופה ארוכה בהרבה.
הוא ענה תחילה כי נותר «הרבה פחות ממה שעבר», ולאחר מכן עשה השערה קונקרטית יותר:
«אני חושב שאנחנו, ככל הנראה, נמצאים בשנה האחרונה של המלחמה».
עם זאת, שרנסקי עצמו מיד הגביל את הקטגוריות של תחזית זו, והוסיף כי אלה עשויים להיות «משאלותיו הטובות».
לכן לא מדובר בתאריך סיום קונקרטי של המלחמה או במידע על הסכם מתוכנן. זו הערכה פוליטית של שרנסקי, המבוססת בעיקר על תפיסתו את ההיחלשות הפנימית של המשטר הרוסי.
עבורו, הגורם המרכזי נותר היכולת של אוקראינה להמשיך להתנגד. ככל שההנהגה הרוסית לא משיגה תוצאה, הוא סבור, כך הלחץ על המערכת מבפנים הופך לרציני יותר.
מדוע גיוס כללי עשוי להפוך לבעיה עבור הקרמלין
בלוק נוסף של השיחה — גיוס אפשרי חדש ברוסיה.
שרנסקי סבור כי כבר העובדה שהקרמלין העדיף עד כה צורות שונות של גיוס סמוי על פני גיוס כללי היא משמעותית.
לדעתו, פוטין כבר מזמן יכול היה להכריז על גיוס רחב יותר, אילולא חשש מתגובת החברה הרוסית.
חלק ניכר מהאוכלוסייה עשוי להתרחק מהמלחמה, כל עוד מישהו אחר נלחם: חיילים בחוזה, אסירים או תושבי אזורים מרוחקים. אפקט שונה לחלוטין נוצר כאשר המדינה דורשת לצאת לחזית ישירות מאדם או מבני משפחתו.
לכן, הרחבת הגיוס, סבור שרנסקי, עשויה לשנות באופן משמעותי את המצב הפנימי.
הוא מניח שהקרמלין ימשיך להרחיב בעיקר את הגיוס הסמוי.
במקביל, שרנסקי מזהיר כי התנהגות של משטר נחלש הופכת לפחות צפויה. כשהוא מדבר על פוטין, הוא השתמש בהגדרה «חיה פצועה», שיכולה ללכת רחוק.
האדם שנפגש אישית עם פוטין
משקל מיוחד לחלק זה של הראיון נותנת הביוגרפיה של שרנסקי עצמו.
הוא סיפר שנפגש עם פוטין מספר פעמים: עוד בסוף שנות ה-90, ולאחר מכן כבר לאחר עלייתו לשלטון כנשיא. הפגישה האחרונה כזו, לדברי שרנסקי, התקיימה ב-2005. לאחר מכן הוא החליט כי להמשיך בפגישות כאלה עבורו כבר «לא מכובד».
שרנסקי טוען כי בתחילה היה חשוב מאוד לפוטין לקבל הכרה מצד המערב. רוסיה הייתה צריכה להיתפס שוב כאחת המעצמות הגדולות, והמנהיג הרוסי עצמו היה צריך להתקבל כשווה בין שווים על ידי מנהיגי ארה”ב ומדינות מערביות אחרות.
מאוחר יותר, לדעת שרנסקי, חל מפנה.
פוטין הבין כי מנהיגים דמוקרטיים מתחלפים זה בזה, בעוד שהוא עצמו מתכוון להישאר בשלטון לזמן בלתי מוגבל. אז, סבור השר הישראלי לשעבר, החלה להתגבש אצל הנשיא הרוסי רעיון של משימה היסטורית משלו.
ולא מדובר, לדעתו, בשיקום ברית המועצות כפרויקט קומוניסטי.
שרנסקי סבור כי לפוטין קרובה יותר הרעיון של האימפריה הרוסית — מדינה שמרחיבה את שטחה ו”אוספת אדמות”.
דווקא דרך הלוגיקה הזו הוא רואה את פעולות מוסקבה בצ’צ’ניה, גאורגיה, בלארוס ואוקראינה.
עם זאת, הפלישה המלאה, לדעת שרנסקי, הראתה טעות יסודית של הקרמלין. פוטין זלזל באומה האוקראינית שהתפתחה, העריך יתר על המידה את הצבא הרוסי ולא ציפה שהמערב יעניק לאוקראינה תמיכה ממושכת כל כך.
דונצק של שרנסקי והמיתוס הפוטיני על “ערים רוסיות”
נושא אוקראינה עבור שרנסקי — לא רק מדיניות חוץ.
הוא נולד ב-1948 בסטלינו — כיום דונצק — וחי שם את שנותיו הראשונות.
שרנסקי נזכר בעיר שרובה דוברת רוסית, שבה האוקראינית הייתה השפה השנייה. אך דווקא משום כך הוא דוחה בחריפות את הטענה של הקרמלין כי דונבאס הוא כביכול חלק מאיזו טריטוריה היסטורית רוסית בלבד.
לדבריו, הטענות של משטר פוטין כי האומה האוקראינית כביכול לא התקיימה, והערים במזרח אוקראינה הן “רוסיות”, הן “שטויות”.
עבור שרנסקי, דונבאס הוא חלק מההיסטוריה האוקראינית.
לאחר התוקפנות הרוסית ב-2014 השתנה גם יחסו האישי למוסקבה. שרנסקי סיפר כי קודם לכן היו לו יחסים טובים למדי עם ההנהגה הרוסית, אך לאחר תחילת המלחמה הפך פוטין בעיניו לפושע מלחמה.
שרנסקי עצמו, לדבריו, מאז הפך לסוג של לוביסט של האינטרסים של אוקראינה בישראל.
ישראל ואוקראינה: כבר לא עזרה של צד אחד לשני
אחת החלקים המעניינים ביותר עבור הקהל הישראלי בראיון נוגעת לעתיד היחסים בין שתי המדינות.
שרנסקי מציע לוותר על התפיסה שהשיתוף פעולה צריך להיראות אך ורק כעזרה של ישראל לאוקראינה.
במהלך שנות המלחמה, אוקראינה עצמה הפכה למקור של ניסיון צבאי וטכנולוגי שמעניין מדינות אחרות.
שרנסקי ציין במיוחד את הפיתוח של טכנולוגיות כטב”מ אוקראיניות. ישראל, מצידה, מחזיקה בניסיון עצום בהתמודדות עם איומי טילים.
לפי הנוסחה שלו, אוקראינה התקדמה מאוד בכטב”מים, ישראל — במאבק נגד טילים בליסטיים, ולכן לשתי המדינות יש מה לתת זו לזו.
ובכל זאת, טוען שרנסקי, שיתוף פעולה כזה כבר מתפתח בהדרגה.
הוא ציין במיוחד: לא הכל מתרחש בפומבי.
השר הישראלי לשעבר גם הודה כי הזהירות הקודמת של ישראל בנושא הסיוע הצבאי לאוקראינה הייתה קשורה במידה רבה לרוסיה.
לאחר הופעת הכוחות הרוסיים בסוריה, ישראל הייתה צריכה לפעול באופן קבוע נגד התשתית הצבאית האיראנית, מבלי להיכנס לעימות ישיר עם מוסקבה. זה בדיוק מה שההנהגה הישראלית הסבירה זמן רב את הצורך לשמור על יחסים תקינים עם הקרמלין.
שרנסקי עצמו כעת סבור כי מדיניות כזו הייתה שגויה.
המצב, לדעתו, השתנה באופן עקרוני גם משום שרוסיה ואיראן הפכו לשותפות קרובות.
הוא מנסח את האינטרס של שתי המדינות בצורה פשוטה ביותר: איראן היא האויבת הראשית של ישראל, רוסיה — האויבת הראשית של אוקראינה, ובמקביל מוסקבה וטהרן פועלות יחד.
זה יוצר בסיס שונה לחלוטין לשיתוף פעולה ישראלי-אוקראיני.
מה אמר שרנסקי על פטריוט
במהלך הראיון נשמעה גם הצהרה על מערכות פטריוט.
שרנסקי טוען כי המערכות האמריקאיות, שהיו בעבר בישראל, הועברו בסופו של דבר לאוקראינה דרך ארה”ב.
אך המגבלה העיקרית כיום, הוא סבור, היא כבר לא כמות המערכות עצמן, אלא המחסור בתחמושת להן.
לדבריו, לא ישראל ולא ארה”ב לא ציפו בעבר למלחמות באורך ובעוצמה כזו.
במקביל, אוקראינה, הוא סבור, במהלך המלחמה הגיעה לרמה טכנולוגית כזו בתחומים מסוימים, שכעת גם לישראל יש מה ללמוד ממנה.
בחירות בזמן מלחמה: מדוע ישראל ואוקראינה נמצאות בתנאים שונים
נושא נוסף של השיחה — הבחירות האוקראיניות.
שרנסקי הזכיר כי ישראל כמעט אף פעם לא מוותרת על בחירות בגלל מלחמה. חיילים יכולים להצביע, וגודל המדינה מאפשר לארגן את התהליך מבחינה טכנית גם בנסיבות קשות ביותר.
אך הוא סבור כי לא נכון להעביר ישירות את הניסיון הזה לאוקראינה.
חלק מהשטח האוקראיני כבוש. מיליוני אזרחים נמצאים בחו”ל. כמות עצומה של אנשים משרתים בצבא. בנסיבות אלה, ארגון בחירות מלאות הופך לא רק לבעיה פוליטית, אלא גם לבעיה טכנית וביטחונית עצומה.
לכן שרנסקי אומר שהוא מבין את עמדתו של ולדימיר זלנסקי.
עם זאת, קיימת גם צד אחר לבעיה: מדינה דמוקרטית לא יכולה להתקיים ללא הגבלת זמן ללא בחירות וללא אחריות פוליטית של השלטון.
לכן כל הפסקה אמיתית במלחמה, שתאפשר לקיים הצבעה בבטחה ובמלואה, שרנסקי סבור שחשוב לנצל לבחירות.
«אוקראינה הופכת למגן של אירופה»
במהלך הראיון שרנסקי חוזר גם לעברו הדיסידנטי.
במחנות הסובייטיים, הוא נזכר, נציגי תנועות לאומיות שונות — אוקראינים, יהודים, ליטאים, ארמנים — דנו בפירוק אפשרי של ברית המועצות.
לדבריו, הם היו משוכנעים: אם אוקראינה תהפוך לעצמאית, כבר לא ניתן יהיה לשמור על ברית המועצות.
שרנסקי ציפה שלאחר קבלת העצמאות, אוקראינה תהפוך במהירות לאחת המדינות החשובות ביותר באירופה בזכות הפוטנציאל התעשייתי, המדעי והאנושי שלה. המציאות התבררה כמורכבת בהרבה.
אך היום הערכתו השתנתה שוב.
לדברי הדיסידנט הסובייטי לשעבר, אוקראינה במהלך המלחמה הזו למעשה מסיימת את תהליך כניסתה לעולם החופשי ובמקביל הופכת למגינה שלו.
הוא ניסח זאת בצורה בולטת במיוחד:
אוקראינה היום הופכת, אולי, לאחת האומות הגדולות באירופה ול’מגן של אירופה’.
זו הסיבה שהחלק הסופי של הראיון — כבר לא כל כך על פוליטיקה, אלא על חירות.
שרנסקי נזכר בתשעת שנותיו בכלא ובמחנות הסובייטיים. לדבריו, ברגע מסוים הוא הבין: אם המטרה העיקרית היא הישרדות פיזית בכל מחיר, הסוהרים מקבלים שליטה מלאה על האדם.
אך אם אדם מחליט להישאר חופשי ללא תלות בנסיבות, קשה בהרבה לקחת ממנו את החירות הזו.
מחשבה זו הוא הפנה גם לאוקראינים, שהתעייפו לאחר שנים רבות של מלחמה: כל יום של התנגדות פירושו שאוקראינה ממשיכה להתקיים כמדינה חופשית.
וזה, אולי, הוא הנושא המרכזי של כל השיחה של שרנסקי — רחב בהרבה מכל תחזית על האם המלחמה תסתיים בעוד כמה חודשים או בעוד כמה שנים.