למה האוקראיני אלכסיי גוצוליאק סירב פעמיים ל’מכבי חיפה’: מה באמת קרה

לאחר הפציעה הקשה של מנואל בנסון, “מכבי חיפה” חזרה שוב לכנף האוקראיני אלכסיי גוצוליאק – וקיבלה סירוב בפעם השנייה. אך בדיקת הכרונולוגיה מראה: הסיפור אינו מסתכם ב”הוא לא רוצה לישראל”, ואפילו לא רק בכסף.

למה אלכסיי גוצוליאק סירב ל”מכבי חיפה”, כמה רוצה לקבל הכדורגלן האוקראיני, לאן יכול לעבור גוצוליאק והאם באמת סירב פעמיים דווקא למעבר לישראל – אלו למעשה ארבע שאלות שונות, למרות שבחיפוש הן לעיתים מתמזגות לאחת. נכון ל-25 באוגוסט 2026 אושרו שתי ניסיונות של המועדון החיפאי לפנות לשחקן ושני סירובים, אושרו דרישות כספיות גבוהות מצידו וקיומם של משאים ומתנים אחרים, אך הסבר פומבי של גוצוליאק “למה אני לא נוסע לחיפה” עדיין אין.

מחבר: לב ורשבסקי

ב-19 באוגוסט פרויקט הכדורגל האוקראיני “תאטוטאקה” דיווח כי “מכבי חיפה” ניסתה בפעם השנייה להגיע להסכמה עם הכנף בן ה-28 של נבחרת אוקראינה אלכסיי גוצוליאק. הפעם הסיבה הייתה חריגה: הכנף הימני הראשי של הקבוצה החיפאית, מנואל בנסון, קיבל זה עתה פציעה קשה בברך ונפצע למעשה לעונה. עם זאת, הגישה החדשה לאוקראיני לא הניבה תוצאה.

בנקודה זו ניתן היה לסיים את הידיעה בשלושה משפטים. “מכבי” צריכה שחקן, גוצוליאק חופשי, אבל בפעם השנייה אמר “לא”. הבעיה היא שאז כמעט כל הסיפור יאבד – הניסיון הראשון ביולי, רף הכסף של השחקן, דיווחים סותרים על מתחרים, מעמדו המיוחד בנבחרת אוקראינה וההבדל החשוב מאוד בין “סירב למועדון” ל”לא רוצה לשחק בישראל”.

לי ההבדל האחרון נראה עקרוני. איני רואה בפרסומים הזמינים הוכחה לכך שגוצוליאק דוחה את ישראל כמדינה, את הליגה הישראלית מסיבות פוליטיות או את חיפה בגלל המצב הביטחוני. גרסה כזו נשמעת מרשימה, אך בינתיים היא קיימת בנפרד מהעובדות המוכחות.

19 באוגוסט: הסירוב השני אושר, אך פרטי ההצעה – כבר לא

ניתן לשחזר את מסלול הידיעה עצמה בצורה מדויקת למדי. ההודעה המקורית ב-19 באוגוסט הופצה על ידי הפרויקט האוקראיני “תאטוטאקה”. לאחר מכן החלו לצטט אותה Tribuna, Sport.ua, Dynamomania ומקורות ספורט אחרים. הניסוח הבסיסי בשרשרת זו הוא אחד: נציגי “מכבי חיפה” עשו ניסיון שני להיכנס למשא ומתן עם גוצוליאק, אך השחקן שוב סירב.

כאן מתחילה הגבול החשוב הראשון. בחלק מהפרסומים המשניים הסיפור הפך ל”גוצוליאק קיבל הצעה רשמית”, למרות שבדיווח הקרוב ביותר למקור מדובר בעיקר בניסיון חוזר להתחיל משא ומתן. איננו יודעים אם היה לפני השחקן חוזה כתוב מוכן, האם נקבעה משכורת סופית ואילו בונוסים הציעה חיפה.

לכן לא הייתי כותב שגוצוליאק “סירב לחוזה בפעם השנייה”. זה כבר מוסיף לפרט הידוע פרט שהמקור לא נתן לנו. נכון יותר: “מכבי” פנתה בפעם השנייה לצד השחקן, ניסתה לחדש את המשא ומתן ושוב לא קיבלה הסכמה למעבר.

אותו דבר לגבי המילה “סופית”. הסירוב השני – עובדה. אין הצהרה פומבית של השחקן שהמעבר ל”מכבי חיפה” נשלל בכל תנאים עתידיים.

זהירות זו נחוצה לא לשם משחק במילים. סוף חלון ההעברות הקיץ – תקופה שבה מועדון שלא יכול היה למלא את דרישות השחקן אתמול, יכול לשנות את ההצעה מחר, ושחקן חופשי שציפה למעסיק עשיר יותר – להישאר עם פחות אפשרויות. זו הסיבה ש”סירוב שני” ו”סגר את הדלת סופית” בכדורגל מקצועי – הצהרות שונות לחלוטין.

בנסון קיבל אבחנה נוראית – וגם כאן הצליחו המקורות לבלבל את המשחק

הסיבה להופעת השנייה של שם המשפחה גוצוליאק בחיפה ברורה. ב-17 באוגוסט “מכבי” קיימה בחיפה משחק גביע טוטו נגד “הפועל” ירושלים. בנסון נכנס כמחליף בערך בעשר הדקות האחרונות, פגע בברך ועזב את המגרש על אלונקה. “מכבי” הפסידה 0:1. פרוטוקול המשחק והדיווחים של ONE, Sport5 ו-Walla על המשחק עצמו מאשרים את היריב מירושלים.

ב-18 באוגוסט המועדון הודיע על תוצאות ה-MRI: קרע ברצועה הצולבת הקדמית וקרע במניסקוס. ONE כתב ישירות שהעונה עבור השחקן הסתיימה; Walla דיברה בזהירות על היעדרות ממושכת. עבור הקבוצה זה לא רק אובדן הכנף הימני, אלא גם אפשרות לשחרר מקום לשחקן זר ברשימה.

במהלך הבדיקה נתקלתי בטעות מובהקת. בחומר של Walla מ-18 באוגוסט הכותרת והמידע הנלווה מתייחסים לפציעה לאחר גביע טוטו, אך בפסקה אחת נאמר כי הפציעה התרחשה במשחק סיווג נגד “עירוני קריית שמונה”. זה לא תואם לא את לוח הזמנים ולא את הפרוטוקול של 17 באוגוסט: באותו ערב “מכבי” שיחקה עם “הפועל” ירושלים, ועם “קריית שמונה” נפגשה כבר ב-28 ביולי.

אני רואה זאת כטעות עריכתית רגילה של Walla, ולא כגרסה חלופית של האירועים. אבל זה מראה היטב מדוע אפילו אתר ספורט ישראלי גדול אי אפשר לספר מחדש באופן מכני ללא השוואת תאריכים ומשחקים.

לאחר האבחנה של בנסון, משימת ההעברות של חיפה השתנתה כמעט מיד. Walla כתבה שהמועדון יצטרך לשקול מחדש את התוכניות הראשוניות, ו-Israel Hayom ב-20 באוגוסט דיווח: “מכבי” דחתה העברה זרה אחרת כדי להשתמש במקום שהתפנה דווקא לכנף הימני החדש.

בנקודה זו הופיע גוצוליאק. הוא היה אפשרות נדירה שלא צריך לרכוש ממועדון אחר, שחיפה כבר בחנה ועם נציגיו כבר יצרה קשר.

“שחקן חופשי” כאן פירושו בדיוק זה: תוקף החוזה הקודם של השחקן הסתיים, ולכן המועדון החדש לא משלם לקבוצה הקודמת פיצוי העברה רגיל. אבל מעבר חופשי לא אומר שחקן זול. להיפך, חלק מהכסף שיכול היה ללכת למועדון הקודם, השחקן והסוכן לעיתים קרובות מנסים לקבל דרך משכורת, בונוס חתימה ותנאים אישיים אחרים.

הסירוב הראשון לא התחיל באוגוסט: חיפה פנתה לגוצוליאק כבר ביולי

הסיפור של “מכבי” וגוצוליאק התחיל הרבה לפני הפציעה של בנסון. נאחדות כבר שחזרו את הכרונולוגיה של יולי: ב-4 ביולי דיווחו כלי תקשורת ספורט ישראליים על עניין חיפה, וב-16 ביולי הסוכן אולג אבדיש אישר לראשונה בפומבי שהצד הישראלי אכן עשה “צעד קונקרטי”.

אז גוצוליאק רק יצא לשוק השחקנים החופשיים. החוזה שלו לשנתיים עם “פולסיה” הסתיים בסוף יוני, וב-1 ביולי נפרד השחקן מהמועדון מז’יטומיר. “פולסיה” – קבוצה מז’יטומיר, שבשנים האחרונות התבססה בין המועדונים השאפתניים בחלק העליון של הליגה האוקראינית; יחד עם גוצוליאק היא זכתה לראשונה במדליות הארד של הפרמייר ליג האוקראינית. לפי “סוספילנה ספורט”, במהלך שתי עונות השחקן שיחק 65 משחקים, כבש 20 שערים ומסר 10 אסיסטים. מספרים אלו מופיעים גם בדיווחים על עזיבתו ביולי.

ב-16 ביולי בראיון ל”כדורגל האוקראיני” אבדיש מנה מיד כמה כיוונים זרים. ביניהם היו מועדונים טורקיים, “אנדרלכט” הבלגי, ישראל, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות. על “אנדרלכט” הוא אמר ישירות שהיכולות הכספיות של הבלגים אינן תואמות את דרישות גוצוליאק. על חיפה הניסוח היה שונה: הצד הישראלי עשה צעד קונקרטי.

הבדל זה חשוב, כי מאוחר יותר הופיעה בישראל גרסה חזקה יותר: כאילו הסוכן הצהיר ש”מכבי” גם הפסידה למתחרים דווקא במאבק הכספי. למעשה, המשפט הישיר על אי התאמת הכסף בראיון המקורי התייחס ל”אנדרלכט”. המסקנה על חיפה יכולה להיות הגיונית, אך היא כבר הייתה פרשנות ולא מילותיו המדויקות של הסוכן.

בחומר של יולי נאחדות – חדשות ישראל שמנו דגש במיוחד על ההבדל הזה בין הראיון הראשוני לבין הפרשנות הישראלית שלו. עכשיו זה הפך לעוד יותר מעניין: למרות הניסיון הראשון שלא הצליח, לאחר הפציעה של בנסון “מכבי” בכל זאת חזרה לאותו שחקן. כלומר, המועמדות לא נמחקה מתוכניות המועדון כבלתי ריאלית או סגורה עקרונית.

יש עוד אפיזודה מיולי שמראה עד כמה השוק סביב האוקראיני היה דינמי. הסוכן ציין בין המועדונים המתעניינים את “קוניאספור”, אך לאחר מספר ימים הופיעה הודעה כי שם המשפחה גוצוליאק אינו ברשימת ההעברות של הקבוצה הטורקית. אי אפשר להוכיח מכאן שאחת מהצדדים דיברה שקר, העניין יכול היה להיעלם תוך מספר ימים או לא להגיע לשלב ההצעה. אבל התמונה הפשוטה “יש תור של מועדונים אחרי השחקן” לאחר בדיקה כזו הופכת לפחות פשוטה.

אלו בדיוק הפרטים שחסרים אם מספרים את הסיפור רק על פי דברי נציגי השחקן. הסוכן מעוניין להראות ביקוש גבוה ללקוח. המועדונים מעוניינים לא לחשוף את עמדת המשא ומתן. לכן כל שם של קבוצה עדיין לא שווה לחוזה מוכן.

כמה עולה גוצוליאק: מיליון, שני מיליון – ולמה דולרים הפכו פתאום לאירו

הכסף בסיפור הזה באמת חשוב. בראיון של יולי הסוכן נשאל ישירות על דיווחים שדרישות הכספיות של גוצוליאק נמצאות בטווח של 1–2 מיליון דולר בשנה. אבדיש השיב כי המספר הזה קרוב למציאות.

ב-17 באוגוסט, יומיים לפני הדיווח על הסירוב השני לחיפה, Tribuna פרסמה ראיון גדול חדש עם הסוכן. גוצוליאק עדיין נשאר ללא מועדון. לדברי אבדיש, לצד השחקן היו כבר שלוש הצעות קונקרטיות ובמקביל התקיימו עוד מספר משאים ומתנים.

אבל הטווח הכספי בשיחה זו נשמע כבר כ-1–2 מיליון אירו בשנה בהתאם למדינה, למסים ולמבנה ההסכם. לא הייתי מסיק מסקנה מרשימה, כאילו השחקן העלה במיוחד את המחיר מדולרים לאירו. איננו יודעים אם שני המספרים היו דרישות רשמיות קשיחות, או שהשיחה הייתה על רמת חוזה אפשרית משוערת.

לקורא הישראלי יש כאן עוד ניואנס. כאשר הסוכן אומר “מיליון בשנה”, המספר עצמו לא מסביר הרבה, כל עוד לא ידוע אם מדובר בסכום לפני מסים או אחרי מסים, האם כלול בונוס חתימה ופרמיות, מי משלם על דיור ואילו תשלומים נוספים מתוכננים. אבדיש דווקא הדגיש את תלות הבקשה במערכת המס של המדינה הספציפית. לכן השוואה מכנית של המספר האוקראיני עם שורת תקציב השכר של “מכבי” גם היא לא נכונה.

עם זאת, היקף הפער נראה. ב-23 באוגוסט Israel Hayom דיווח כי הפציעה של בנסון שחררה ל”מכבי” כ-550–600 אלף דולר מהתקציב וכי המועדון מוכן להשתמש במשאב זה עבור כנף חדש חזק באמת. הפרסום לא דיווח שזה היה הצעה מדויקת לגוצוליאק, ולכן אי אפשר לייחס לאוקראיני סירוב ל-600 אלף דולר ספציפיים.

אבל ההשוואה עדיין מראה. הבקשה הציבורית של צד גוצוליאק מתחילה מעל הסכום שהמקור הישראלי מכנה כמשאב זמין לאחר הפציעה של בנסון. את ההבדל יכולים לסגור בונוסים, החלטה מיוחדת של בעל המועדון או מבנה חוזה אחר – אך אין הוכחות שפורסמו ש”מכבי” עשתה זאת דווקא במשא ומתן עם האוקראיני.

לכן נראה לי הסבר “הוא סירב בגלל הכסף” פשוט מדי, למרות שהגרסה הכספית היא ללא ספק אחת החזקות ביותר. הכסף לא קיים בנפרד מהרמה הספורטיבית. הסוכן דיבר שוב ושוב על כך שחשוב לגוצוליאק להישאר בשדה הראייה של נבחרת אוקראינה, ובחירת הליגה והמועדון משפיעה על משימה זו לא פחות מהמשכורת.

יש גם פיתוי הפוך – לומר שהאוקראיני מחכה אך ורק למועדון אירופי גדול. גם זה עדיין לא מאושר. בין הכיוונים שנציגי השחקן חשבו שהם ריאליים, הופיעו כל הזמן טורקיה, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות, כלומר היוקרה הספורטיבית של גביעי אירופה אינה הקריטריון היחיד.

למה שחקן חופשי בן 28 יכול בכלל לחכות כל כך הרבה זמן

אלכסיי גוצוליאק לא שייך לשמות הכדורגל שכל אוהד ישראלי חייב להכיר, ולכן את מעמדו בשוק האוקראיני כדאי להסביר בנפרד. הוא נולד ב-1997, עבר את מערכת “קרפטי” לבוב, שיחק ב”קרפטי”, “דסנה” צ’רניגוב, “דניפר-1″ ו”פולסיה”. בקריירה שלו היה גם תקופה במערכת “ויאריאל” הספרדית, למרות שלא שיחק בקבוצה הראשית של הספרדים.

הגורם המרכזי במעמדו הנוכחי במשא ומתן הוא נבחרת אוקראינה. בעמוד הרשמי של התאחדות הכדורגל האוקראינית מצוינים כעת בחלק העליון של הפרופיל של גוצוליאק 16 משחקים ו-6 שערים עבור הנבחרת הלאומית. בשנת 2025 הוא כבש חמש פעמים עבור הנבחרת, וב-31 במרץ 2026 הצטיין גם במשחק ידידות נגד אלבניה.

וכאן שוב מצאתי חוסר התאמה במקור. באותו עמוד רשמי של התאחדות הכדורגל האוקראינית למטה נשאר טקסט ביוגרפי ישן, שבו מצוינים 14 משחקים וחמישה שערים, ו”פולסיה” עדיין נקראת המועדון הנוכחי של גוצוליאק. זהו בבירור קטע מיושן של העמוד: המונה למעלה כבר עודכן ל-16/6, והחוזה עם “פולסיה” הסתיים כבר ביוני.

עבורי זו עוד סיבה לא להתייחס למילה “רשמי” כאל תעודת קסם של חוסר טעויות. מקור רשמי עדיף על הדפסה אקראית, אבל צריך לבדוק גם את העקביות הפנימית שלו.

בשנת 2025 גוצוליאק היה הכדורגלן הפורה ביותר של נבחרת אוקראינה מבחינת שערים: חמישה שערים בתשעה משחקים. עבור כנף בן 28 מהליגה האוקראינית זו ויטרינה חזקה מאוד לפני היציאה לשוק השחקנים החופשיים. במרץ 2026 הוא הוסיף שער שישי עבור הנבחרת.

אבל הדרך למעמד החופשי גם לא הייתה רגועה לחלוטין. בינואר 2026 “פולסיה” העבירה את גוצוליאק ל-U-19 – קבוצת הנוער של המועדון. עבור קורא שלא עוקב אחרי הכדורגל האוקראיני: זה לא אומר מעבר למועדון אחר, אלא למעשה הוצאת שחקן בוגר מהקבוצה הראשית למבנה הנוער.

התקשורת האוקראינית קישרה את המצב עם חוסר רצונו של גוצוליאק להאריך את החוזה, למרות שלא היה הכרה ישירה של המועדון “הענשנו אותו על סירוב לחתום על הסכם חדש”. מאוחר יותר חזר השחקן לקבוצה הראשית. בחומר הקודם של נאחדות הסיפור הזה כבר היה חלק מהכרונולוגיה של המשא ומתן: הוא חשוב כי הוא מראה – היציאה לשוק החופשי לא הייתה מקריות של הימים האחרונים של יוני, אלא תוצאה של סיפור חוזה ארוך יותר.

ב-17 באוגוסט הסוכן טען שגוצוליאק עובד כל יום עם מאמן אישי, לפעמים עורך שתי אימונים ולא ממהר במכוון. הוא גם אמר שמספר מועדונים ברמה גבוהה יותר רואים באוקראיני אפשרות שנייה או שלישית. כלומר, האסטרטגיה הייתה ברורה: להמתין לחלק מחלון ההעברות ולראות אילו אפשרויות ייפתחו קרוב לסיומו.

לאסטרטגיה זו, כמובן, יש צד הפוך. כל שבוע ללא קבוצה – זה שבוע ללא אימונים קבוצתיים, משחקים רשמיים ופרקטיקה משחקית מלאה. בשלב מסוים היתרון של שחקן חופשי מתחיל להפוך לסיכון עבור השחקן עצמו.

זו הסיבה שהסירוב השני ל”מכבי” מעניין לא כמעשה אנטי-ישראלי, אלא כהימור. גוצוליאק ונציגיו מאמינים שהשוק עדיין יכול לתת להם יותר.

מה קורה עכשיו: “מכבי” גם הפסיקה למהר

לאחר הסירוב השני של האוקראיני חיפה לא התנהגה כמו מועדון שנשאר לו מועמד יחיד. כבר ב-20–23 באוגוסט מקורות ישראליים הראו תמונה אחרת: “מכבי” ממשיכה לחפש כנף ימני, אך לא מתכוונת לחתום במהירות על הזר הראשון הזמין.

ב-23 באוגוסט Israel Hayom כתב שבמועדון מצפים לשינוי בשוק ההעברות האירופי. קבוצות יוצאות מהמפעלים האירופיים, הסגלים מצטמצמים, חלק מהשחקנים הופכים לזמינים יותר – וחיפה רוצה לחכות לאפשרות שתשפר באמת את הקבוצה. עד החתימה החדשה המאמן ברק בכר מוכן להשתמש בכנף מהסגל הנוכחי.

זה הופך את הסיפור למראה די יוצא דופן. גוצוליאק מחכה שהשוק יביא לו מועדון טוב יותר או חוזה גדול יותר. “מכבי” מחכה שהשוק יביא לה כנף מתאים יותר.

נאחדות – חדשות ישראל רואה כאן לא סיפור על כך שכדורגלן אוקראיני פעמיים “לא רצה לישראל”, אלא קונפליקט העברות קלאסי של שני צדדים, שכל אחד מהם חושב שהוא יכול לקבל יותר. לגוצוליאק יש מעמד של שחקן חופשי, שערים בנבחרת הלאומית ואפשרות לתמרן בין מספר ליגות. ל”מכבי” יש משאב שהתפנה לאחר הפציעה של בנסון, מקום לשחקן זר ואפשרות לחכות לשחקנים חדשים לאחר שינויים בשוק האירופי.

מה שעדיין לא ידוע לנו, לא פחות חשוב מהמספרים הידועים. אין סכום שפורסם של ההצעה השנייה של חיפה. אין טקסט של החוזה המוצע. אין ציטוט ישיר של גוצוליאק על סיבת הסירוב. אין אישור שהוא סירב בגלל הביטחון בישראל. ואין הוכחה שהסיבה המכרעת הייתה אך ורק המשכורת.

נכון לערב 25 באוגוסט לא מצאתי הכרזה רשמית על מועדון חדש לגוצוליאק. העמוד הרשמי של נבחרת אוקראינה ממשיך לכלול אותו בין שחקני הנבחרת הלאומית, אך החלק המועדוני של הפרופיל של התאחדות הכדורגל האוקראינית כבר בבירור מפגר אחרי האירועים. השוק סביב השחקן, לפי דברי נציגו, נשאר פתוח.

לכן המילה “סופית” היום הייתה מטעה את הקורא. הניסוח הנכון הרבה פחות מרשים, אך תואם למה שהצלחנו לקבוע: “מכבי חיפה” ניסתה פעמיים לקבל את אלכסיי גוצוליאק ופעמיים לא הצליחה להגיע להסכמה איתו על מעבר.

למה בדיוק – זו עדיין לא תשובה אחת.

הכסף כמעט בוודאות חשוב. הרמה הספורטיבית חשובה. נבחרת אוקראינה חשובה. הצעות אפשריות ממדינות אחרות חשובות. כמה זמן שחקן בן 28 מוכן להישאר ללא מועדון עבור הסכם טוב יותר, גם זה חשוב.

אבל הוכחות לכך שגוצוליאק פשוט “לא רוצה לשחק בישראל”, נכון ל-25 באוגוסט אין לנו. ועד שזה לא יופיע, לא הייתי מייחס לשחקן מוטיבציה כזו.