- August 8, 2026
- 6:52 pm
- בעולם
בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי ה-17 של אודסה בקייב יוקרנו 3 סרטים ישראליים חדשים. אך לאחד מהם יש סיפור אוקראיני שכמעט נעלם מההכרזה הנוכחית: לפני הפלישה הרוסית המלאה, הסרט “אמא” נוצר כפרויקט משותף של אוקראינה וישראל והיה אמור להצטלם באוקראינה.
פסטיבל הקולנוע הבינלאומי ה-17 של אודסה, שיתקיים בין ה-27 באוגוסט ל-4 בספטמבר 2026 בקייב, הכריז על תוכנית נפרדת “פוקוס על ישראל”. בתוכנית נכללו שלושה סרטים באורך מלא של במאים ישראלים — “בלה” (Bella), “אמא” (Mama) ו“היחיד והמיוחד שלי” (My One and Only).
חשוב לציין במיוחד ש”פוקוס על ישראל” מתקיים בהשתתפות שגרירות מדינת ישראל באוקראינה. הלוגו ושם השגרירות מופיעים על הפוסטר הרשמי של תוכנית פסטיבל אודסה לצד המיתוג של ישראל. עם זאת, בהכרזה הטקסטואלית שפורסמה, הפסטיבל לא מציין את הסטטוס הספציפי של השגרירות — מארגן, שותף או צד שתמך בתוכנית המיוחדת.
במבט ראשון זו אוסף לאומי רגיל של קולנוע עכשווי. המארגנים מתארים אותה דרך נושאים אוניברסליים: משפחה, אהבה, חזרה הביתה, ניסיונות להבין אדם שהפך לזר.
אבל נאנובוסטי — חדשות ישראל בדקו את ההיסטוריה של הסרטים שנכללו בתוכנית לעומק מעבר להכרזה הרשמית. הם גילו פרט שמשנה לחלוטין את התפיסה של לפחות אחד מהסרטים.
היום “אמא” נחשבת רשמית לסרט משותף של ישראל, פולין ואיטליה.
לפני כמה שנים פולין לא הייתה כלל בסיפור הזה.
הייתה אוקראינה.
מהו פסטיבל הקולנוע של אודסה ולמה ב-2026 הוא מתקיים בקייב
פסטיבל הקולנוע הבינלאומי של אודסה הוא אחד הפסטיבלים השנתיים המרכזיים באוקראינה. הוא נוסד ב-2010 באודסה: הפסטיבל הראשון התקיים בין ה-16 ל-24 ביולי ואיחד הקרנות תחרותיות ולא תחרותיות של קולנוע אוקראיני ובינלאומי. עם הזמן הפסטיבל הפך לפלטפורמה לא רק להקרנות בכורה, אלא גם למפגשים של במאים, שחקנים, מפיקים, אורחים בינלאומיים ותעשיית הקולנוע המקצועית. אחד הסמלים המרכזיים שלו הוא הפרס “דיוק הזהב”.
המלחמה הרוסית המלאה שינתה גם את הגיאוגרפיה של הפסטיבל. בשנים האחרונות פסטיבל אודסה לא מתקיים באודסה. ב2024 ו-2025 הפסטיבל התקיים בקייב, והפסטיבל ה-17 ב-2026 יהיה כבר הפעם השלישית ברציפות בקייב. עם זאת, המארגנים שומרים על השם ההיסטורי של הפסטיבל ועל הקשר שלו עם אודסה.
ב-2026 הפסטיבל יתקיים בין ה-27 באוגוסט ל-4 בספטמבר בקייב. בתי הקולנוע המרכזיים של הפסטיבל הם “ז’ובטין” ו“אוסקר”. “ז’ובטין” נמצא ברחוב קונסטנטינובסקה, 26, ו”אוסקר” נמצא במרכז הקניות גוליבר בכיכר הספורט, 1-א.
התוכנית לא מוגבלת להקרנות קולנוע רגילות. היא כוללת תחרויות לאומיות ובינלאומיות, בכורות, אוספים נושאיים מיוחדים, רטרוספקטיבות, סדנאות ומקטע מקצועי Film Industry Office, שבו מתקיימים מפגשים של קולנוענים, הצגות פרויקטים ופיצ’ינגים.
התוכנית המיוחדת של הפסטיבל ה-17 תהיה “פוקוס על ישראל”.
המייסד והמארגן הרשמי של פסטיבל אודסה הוא חברת “פסטיבל הקולנוע האוקראיני”. המנכ”לית של הפסטיבל היא אנה מצ’וך. ב-2026 הפסטיבל מתקיים בתמיכת הסוכנות הממלכתית של אוקראינה לענייני קולנוע והקרן התרבותית האוקראינית.
לצופים רגילים כבר נמכר מנוי פסטיבל במחיר של 1650 גריבנה. הוא מאפשר להשתתף בכל ההקרנות והסדנאות של הפסטיבל — בהזמנה מראש או במקומות פנויים. ניתן לרכוש את המנוי ישירות באתר הרשמי של פסטיבל אודסה.
לרכישת מנוי פסטיבל באתר פסטיבל אודסה
ב8 באוגוסט 2026 מכירת כרטיסים נפרדים להקרנות של שלושת הסרטים בתוכנית “פוקוס על ישראל” עדיין לא הוכרזה: באתר הפסטיבל זמינה כעת מכירת מנויים בלבד. לוח הזמנים של ההקרנות הנפרדות — עם תאריך, שעה ואולם ספציפי — עדיין לא פורסם על ידי המארגנים.
בפסטיבל הזה תוצג לקהל האוקראיני שלושה סרטים ישראליים חדשים. ואחד מהם מסתיר סיפור שהתחיל הרבה לפני “פוקוס על ישראל” הנוכחי — והוא התחיל דווקא בין ישראל לאוקראינה.
“אמא” התחילה כסרט אוקראיני-ישראלי “דִים”
בתוכנית הנוכחית של פסטיבל אודסה הסרט של אור סיני מוצג כך: מילה עבדה 15 שנה הרחק מהמשפחה, ואז חוזרת מעולם עשיר של מעסיקיה לכפר הפולני שלה. שם היא מגלה שבעלה ובתה כמעט למדו לחיות בלעדיה במהלך שנות היעדרותה.
אך הארכיון של הפרויקט מראה גיאוגרפיה ראשונית שונה.
ב-2 בדצמבר 2021 הסוכנות הממלכתית של אוקראינה לענייני קולנוע הודיעה על פרויקט באורך מלא “דִים/הום” כעל הפקה משותפת של אוקראינה וישראל. הפרויקט נוצר בתמיכת הסוכנות הממלכתית האוקראינית לקולנוע וקיבל בטורינו פילם לאב שתי פרסים, כולל פרס הפקה בסך 40 אלף יורו ופרס ליצירת כתוביות.
טורינו פילם לאב בתכנים שלו מאותה תקופה תיאר את העלילה בצורה מדויקת יותר: הגיבורה לאחר 15 שנה שבהן תמכה במשפחתה בעבודה בישראל, חזרה לאוקראינה. המחברת והבמאית של הפרויקט הייתה כבר אז אור סיני, והמפיק היה עדי בר-יוסף.
כלומר, המבנה הבסיסי של “אמא” העתידית כבר היה קיים:
ישראל — המקום שבו האישה מרוויחה כסף למשפחתה במשך שנים.
אוקראינה — הבית שלה, אליו היא מנסה לחזור.
והקונפליקט הרגשי נבנה על המחיר של חמש עשרה השנים המשפחתיות האבודות האלה.
זו פרט עקרוני. הקו האוקראיני לא נוסף לסרט הישראלי המוכן עבור קהל הפסטיבל. אוקראינה הייתה בתוך הרעיון הראשוני של הסרט ובתוך המבנה ההפקתי שלו.
הפלישה הרוסית שינתה לא רק את אתר הצילומים
כאן מתחילה חלק מהסיפור שכמעט ולא נראה בהכרזה הקצרה של “פוקוס על ישראל” הנוכחי.
לאחר תחילת הפלישה הרוסית המלאה לאוקראינה בפברואר 2022, היה בלתי אפשרי לממש את הסרט בצורתו הראשונית.
אור סיני סיפרה מאוחר יותר בראיון בפסטיבל קאן שהסרט היה אמור להצטלם באוקראינה. לצוות כבר היה מימון ומפיק שותף אוקראיני, אך לאחר תחילת המלחמה המפיק השותף הצטרף לצבא.
היוצרים נאלצו לחפש מדינה אחרת ושותף אחר. המדינה הזו הייתה פולין.
בסופו של דבר לא רק אתר ההפקה השתנה.
הביוגרפיה של הגיבורה עצמה השתנתה.
הכפר האוקראיני הפך לפולני. הפרויקט, שב-2021 נקרא רשמית כהפקה משותפת של אוקראינה וישראל, בגרסה הסופית הפך לקופרודוקציה של ישראל, פולין ואיטליה.
זו הגרסה הסופית — אמא, 2025 — שיראו הצופים בקייב.
זה כמעט מעגל קולנועי.
הסרט נולד כסיפור של אישה בין ישראל לאוקראינה.
הוא הוכן להפקה בהשתתפות אוקראינה.
המלחמה הרוסית המלאה דחקה את אוקראינה ממקום ההתרחשות ומהגיאוגרפיה ההפקתית של הסרט.
הסרט נכתב מחדש וצולם כבר כסיפור בין ישראל לפולין.
ועכשיו הוא חוזר לאוקראינה — כעבודה מוכנה, בתוכנית הישראלית של פסטיבל הקולנוע הבינלאומי של אודסה.
“אמא” הגיעה לקאן
השינוי בפרויקט לא עצר את הסרט.
ב-2025 “אמא” נכנסה לתוכנית הרשמית של פסטיבל הקולנוע בקאן בקטגוריית הקרנות מיוחדות. עבור אור סיני זהו הסרט העלילתי הראשון.
פסטיבל קאן מציין את אורך הסרט — 91 דקות, והמדינות המפיקות — ישראל, פולין ואיטליה. את התפקיד הראשי של מילה גילמה השחקנית הישראלית יבגניה דודינה.
עבור סיני קאן לא הייתה טריטוריה חדשה. כבר ב-2016 סרטה הקצר “אנה” זכה בפרס הראשון של Cinéfondation. ב”אמא” הבמאית שוב עובדת עם דודינה וממשיכה לחקור את חיי הנשים מחוץ לתבנית הנוחה של “אם נכונה” או “אישה נכונה”.
אבל עבור הצופה האוקראיני יש עכשיו שכבה נוספת שלא הייתה לקהל הקאן.
הוא יודע למה פולין הופיעה בסיפור הזה.
“בלה”: ישראל ושטחים פלסטיניים ללא הרצאה פוליטית
הסרט השני בתוכנית — “בלה” (Bella), 2025, הפקה משותפת של ישראל ובלגיה, הבמאים זוהר שחאר וג’מאל חליילי.
העלילה מתחילה כמעט כמו קומדיה אבסורדית.
יאקי מקבל בירושה יונה, שמתברר שהיא יקרת ערך במיוחד. יחד עם חבר הילדות בילאל ונשותיהם, הגיבורים יוצאים לירושלים לתחרות יופי של יונים.
הדרך עוברת דרך ישראל ושטחים פלסטיניים. בדרך מופיעים מחסומים, חתונה מקולקלת, רכב גנוב והצורך להתמודד עם טינות שהצטברו בין האנשים. פסטיבל אודסה מדגיש במיוחד שהסרט נוצר במשותף על ידי במאים ישראלים ופלסטיניים.
זהו הבדל חשוב של “בלה” מהרבה סרטים שמנסים להסביר את האזור ישירות דרך פוליטיקה גדולה.
כאן גבולות ודעות קדומות קיימים, אי אפשר להסירם מהפריים, אבל במרכז נשארים ארבעה אנשים וסיבה די מוזרה למסעם — יונה.
לכן הסרט מעניין את הקהל הישראלי לא רק כקומדיה. דרך סיפור יומיומי הוא מראה מרחב שבו המציאות הפוליטית מתערבת כל הזמן בחיים האנושיים הרגילים.
“היחיד והמיוחד שלי”: כשבעל נראה אותו אדם, אבל האישה בטוחה שהחליפו אותו
הסיפור הכי קאמרי בתוכנית — “היחיד והמיוחד שלי” של דוד טאובר, 2025.
כמה שבועות לאחר לידת הילד הראשון, אישה צעירה, שהפכה לאחרונה לדתית, מגיעה לרבנית עם טענה שנשמעת כמעט כמו תחילת מותחן מיסטי: החליפו את בעלה.
חיצונית לפניה אותו אדם. אותו קול, אותו פנים.
אבל היא בטוחה שזה כבר לא האיש שהיא נישאה לו.
פסטיבל הקולנוע בירושלים, שבו הסרט הוצג בתוכנית הקולנוע הישראלית, מגדיר אותו כדרמת מסתורין מרובת דמויות על איך אנשים משתנים בתוך מערכות יחסים, מה ההבדל בין התאהבות ליכולת לשמור על אהבה ומה קורה כשאדם הקרוב ביותר מתחיל להיתפס כזר.
הסרט צולם בישראל, אורכו — 104 דקות, השפה — עברית. הבמאי והתסריטאי — דוד טאובר.
כך שלושת הסרטים בתוכנית מתגלים כשונים מאוד.
אחד מדבר על בית, הגירה וחמש עשרה שנים אבודות.
השני — על מסע של ישראלים ופלסטינים דרך מרחב אמיתי של גבולות וסטריאוטיפים הדדיים.
השלישי — על משפחה, שינוי דתי ופחד לא לזהות יום אחד את האדם שלידך.
למה התוכנית הזו חשובה דווקא עכשיו
עבור נאנובוסטי — חדשות ישראל כאן מעניין עוד תהליך.
הקשר התרבותי בין ישראל לאוקראינה קיים היום בשני כיוונים.
עכשיו התנועה מתרחשת בכיוון ההפוך: קולנוע ישראלי עכשווי מגיע לקהל האוקראיני.
אבל הסיפור של “אמא” מראה עד כמה ההפרדה בין “סיפור תרבותי אוקראיני” ל”סיפור תרבותי ישראלי” הופכת לפעמים לתנאי.
אם לא הייתה הפלישה הרוסית, כנראה היה לפנינו סרט אוקראיני-ישראלי גמור על אישה שמרוויחה בישראל וחוזרת הביתה לאוקראינה.
במציאות המלחמה התערבה אפילו כאן — בתסריט, הלאום של הגיבורה, הגיאוגרפיה של הצילומים, המימון והרכב הקופרודוקציה.
זה כבר מסקנה מערכתית של נאנובוסטי, המבוססת על השוואת מסמכים מ-2021 עם הנתונים הסופיים של הסרט בשנים 2025–2026: הפלישה הרוסית לא רק מנעה את צילום הסרט הספציפי באוקראינה. היא שינתה את המוצר התרבותי עד כדי כך שאוקראינה נעלמה מרשימת המדינות המפיקות הסופית ומהגיאוגרפיה של הסיפור.
עם זאת, הסיפור עצמו הגיע בכל זאת לאוקראינה.
חמש שנים לאחר הכרזת הפרויקט “דִים/הום” הצופים בקייב יוכלו לראות למה הוא הפך בסופו של דבר.
מה בדיוק מאושר ומה עדיין לא
בזמן הפרסום מאושר הדבר הבא:
פסטיבל הקולנוע הבינלאומי ה-17 של אודסה יתקיים בקייב בין ה-27 באוגוסט ל-4 בספטמבר 2026.
בתוכנית “פוקוס על ישראל” נכללים שלושה סרטים: “בלה”, “אמא” ו”היחיד והמיוחד שלי”.
“אמא” של אור סיני נחשבת היום רשמית להפקה של ישראל, פולין ואיטליה והוצגה בקאן ב-2025.
הגרסה המוקדמת שלה “דִים/הום” נוצרה רשמית כפרויקט אוקראיני-ישראלי בתמיכת הסוכנות הממלכתית האוקראינית לקולנוע.
הגיבורה הראשונית הייתה אמורה לחזור לאוקראינה לאחר חמש עשרה שנות עבודה בישראל.
אור סיני קישרה ישירות את העברת ההפקה מאוקראינה לפולין עם תחילת המלחמה המלאה.
כמו כן, בהכרזה שפורסמה עדיין אין לוח זמנים נפרד להקרנות של שלושת הסרטים לפי ימים ושעות.
פרטים אלה עשויים להופיע קרוב יותר לפתיחת הפסטיבל.
מקורות ומקור המידע
בסיס החדשות — ההודעה הרשמית של פסטיבל הקולנוע הבינלאומי ה-17 של אודסה על תוכנית “פוקוס על ישראל” ופרסום Detector Media מ8 באוגוסט 2026.
ההיסטוריה של הסרט “אמא” שוחזרה על ידי נאנובוסטי על פי הודעה ארכיונית של הסוכנות הממלכתית של אוקראינה לענייני קולנוע מ2 בדצמבר 2021, חומרים של טורינו פילם לאב, בסיס הנתונים הרשמי של פסטיבל הקולנוע בקאן וראיון עם הבמאית אור סיני.
הנתונים על הסרט “היחיד והמיוחד שלי” נבדקו מול התוכנית הרשמית של פסטיבל הקולנוע בירושלים.
כך נוצרת היסטוריה שלא קיימת בהודעה לעיתונות אחת בשלמותה: “פוקוס על ישראל” יביא לקייב לא רק שלושה סרטים ישראליים. יחד איתם יחזור גם פרויקט קולנועי שהיה אמור לחבר בין ישראל לאוקראינה ישירות על המסך — עד שהמלחמה הרוסית שינתה את הגיאוגרפיה שלו.
