בחיפה מכינים כמעט 400 עמודים של שירה אוקראינית בעברית: 50 מחברים ואוקראינה שכמעט לא מכירים בישראל

בחיפה מכינים כמעט 400 עמודים של אנתולוגיה של שירה אוקראינית מודרנית בעברית — 50 מחברים מאמה אנדייבסקה ועד הקולות הצעירים ביותר. בדקתי את ההיסטוריה של הפרויקט וגיליתי פרט חשוב: שירה אוקראינית תורגמה לעברית הרבה לפני שנת 2026, אך דווקא ספר זה אוסף עבור הקורא הישראלי אוקראינה שונה לחלוטין — מודרנית, רב-דורית ורב-לשונית.

מחבר: R.Verter

ב-25 באוגוסט 2026 הופיעה, במבט ראשון, ידיעה ספרותית קטנה: הוצאת הספרים הישראלית Pardes מכינה אנתולוגיה של שירה אוקראינית מודרנית בתרגומים לעברית. כמעט 400 עמודים. חמישים משוררים ומשוררות. כמה דורות — מאמה אנדייבסקה ועד המחברים הצעירים ביותר.

אבל כשבדקתי את הרקע של הספר הזה, הידיעה הפשוטה התחילה להתפרק לכמה סיפורים הרבה יותר מעניינים. התברר ששירה אוקראינית נשמעה בעברית גם ב-2017 וגם ב-1990. יתרה מכך, ממש באותה שנה 2026 הקורא הישראלי כבר קיבל אנתולוגיה גדולה נפרדת של הקלאסיקה האוקראינית. לכן הנוסחה ‘בישראל לראשונה יוצאת שירה אוקראינית בעברית’ הייתה יכולה להיות יפה — ולא נכונה.

אבל באמת חדש כאן משהו אחר. האנתולוגיה החדשה מנסה להראות לישראל לא רק את הספרות האוקראינית, אלא גם את אוקראינה עצמה כמדינה של כמה שפות, מסורות אתניות, חוויות היסטוריות שונות ודורות. וכאשר בין הטקסטים מופיעים לצד האוקראינית גם קרים-טטרית, רומאני, רומאית ואורומית, זה כבר לא רק עניין של תרגום שירים.

לחדשות ישראל — Nikk.Agencyינת דווקא נקודת המפגש הזו. אנחנו רגילים לראות את אוקראינה בחדשות הישראליות דרך מלחמה, מחלוקות דיפלומטיות, אומן, קהילות יהודיות או יחסי קייב וירושלים. כאן השיחה הולכת בדרך אחרת: מה לומד הישראלי על אוקראינה כאשר אוקראינה מתחילה לדבר איתו ישירות בעברית?

מה בדיוק מכינים בחיפה — ולמה עם המילה ‘ראשונה’ צריך להיות זהירים

עורך ומתרגם האנתולוגיה ב-25 באוגוסט 2026 אלכסנדר אברבוך הודיע כי בספר ייכללו יצירות של 50 משוררים ומשוררות אוקראינים מדורות שונים. היקף — כמעט 400 עמודים. הספר יוצא לאור על ידי Pardes Publishing בחיפה.

Chytomo פרסם את שמות 36 המשתתפים: אלכסנדר מימרוק, קטיה מיכאליצינה, אוסטפ סליבינסקי, בוגדנה מטיאש, איגור מיטרוב, יוליה מוסקובסקה, לסיק פנסיוק, אולג קוצארב, דמיטרי לזוטקין, רוסטיסלב קוזיק, דרינה גלדון, אוקסנה מקסימצ’וק, אולגה ברגינה, מירוסלב ליאוק, ויקטור שילוב, סטניסלב בלסקי, מרתה מוחנאצקה, דמיטרי בליזניוק, סרגו מושטטוב, וסילי מחנו, אנסטסיה אפנסייבה, מריאנה קיאנובסקה, סיארה קוקצ’ייבה-אוסיינובה, ינוש פנצ’נקו, ויקטור נבורק, מאיה עבדולגאנייבה, ניקולאס אחבש, ואנו קרוגר, יאניס סינייקו, אירינה שובאלובה, יורי טרנבסקי, ילנה גוסיינובה, קטיה קליטקו, גלינה קרוק, אירינה ציליק וגריגורי פלקוביץ’.

מתקבלת אריתמטיקה פשוטה אך חשובה: הוכרזו 50 מחברים, אך פורסמו עד כה 36. שמותיהם של 14 המשתתפים הנותרים לא צוינו בחומרים הפתוחים שבדקתי. אני במודע לא מנסה להשלים את הרשימה הזו על סמך אירועים קודמים של אברבוך: השתתפותו של אדם בפסטיבל שלו לפני חמש שנים לא בהכרח אומרת שהוא נכנס לספר הסופי של 2026.

על התרגומים עבדו יחד עם אברבוך דיאנה שפירו, שלמה קרול, דוליה פידגאיץ, ולריה ולדמן ואנטון פפרני. העורכת הספרותית — ליה קלבאנוף. חלק מהשמות הללו הופיעו בפרויקטים פואטיים אוקראיניים-ישראליים של אברבוך כבר במהלך החודשים הראשונים של המלחמה הרוסית המלאה.

ההוצאה עצמה Pardes מנסחת את משמעות הספר בזהירות רבה יותר מאשר לפעמים מתארים כותרות: מדובר בפרויקט תרגום עברי מהסוג הזה, שמראה את השירה האוקראינית המודרנית בו זמנית כרב-דורית ורב-לשונית.

עם נוסחה כזו העובדות מתאימות.

אברבוך כתב על הפרויקט: “בשבילי זה יותר מספר. זו אוקראינה שלי — רב-קולית, חיה, בלתי ניתנת להשמדה“. נוסחה אחרת שלו עוזרת להבין את עקרון ההוצאה לאור בצורה מדויקת יותר: מההתחלה היה חשוב לו שאוקראינה “תישמע בהרבה משפותיה”.

וזה לא מטאפורה.

למה באנתולוגיה האוקראינית יש קרים-טטרית, רומאני, רומאית ואורומית

לקורא הישראלי כאן נדרש הסבר, כי אפילו המילה “אוקראינה רב-לשונית” קל להבין בצורה פשוטה מדי — כוויכוח רגיל בין אוקראינית לרוסית.

האנתולוגיה החדשה בנויה אחרת. בנוסף ליצירות שנכתבו במקור באוקראינית, היא מציגה טקסטים בקרים-טטרית, רומאני, רומאית ואורומית.

קרים-טטרית — שפת העם הילידי של קרים, שעבר את הגירוש הסובייטי של 1944, חזר לחצי האי ולאחר הכיבוש הרוסי של קרים ב-2014 שוב נמצא תחת לחץ פוליטי ותרבותי חזק.

רומאני — זו לא שפה ספרותית אחידה לחלוטין. באוקראינה קיימות כמה מסורות דיאלקטיות רומיות. אחד המחברים של האנתולוגיה ינוש פנצ’נקו — משורר, מתרגם, אתנוגרף וחוקר דיאלקטים רומיים. הוא כותב גם בדיאלקט הוולשי של רומאני ועוסק בשימורו ופיתוחו. עבורו יצירת שירים משלו היא ממש אחת הדרכים לא לתת לשפה להיעלם.

רומאית ואורומית עבור רוב הישראלים ידרשו בכלל פענוח. רומאית קשורה למסורת היוונית של חלק מהיוונים של אזור אזוב האוקראיני. אורומית — שפה טורקית של חלק אחר של הקהילה ההיסטורית הזו. אלו שני ענפי שפה שונים בתוך עולם היוונים של אזור אזוב, שחיו במשך מאות שנים בשטח אוקראינה הנוכחית.

את הקו הקרים-טטרי מראה היטב משתתפת נוספת בספר — מאיה עבדולגאנייבה, הידועה גם כ-May Safet. היא נולדה בקרים ב-1972, כותבת בקרים-טטרית, אוקראינית ורוסית. ב-2013 יצא לאור ספר השירה הראשון שלה בקרים-טטרית. וב-21 בפברואר 2026 עבדולגאנייבה קראה את הטקסט של הדיקטנט המקוון השנתי השמיני בשפה הקרים-טטרית.

כלומר, השפות הללו הוכנסו לספר לא עבור הערת הוצאה יפה. מאחוריהן עומדות קהילות ספרותיות חיות, בעיות העברת השפה לדורות הבאים, כיבוש, גירושים, התבוללות וניסיונות לשמר את השפה שלהם.

לישראל זה אולי מובן יותר ממה שזה נראה. כאן אין צורך להסביר מאפס ששפה יכולה להיות בו זמנית אמצעי תקשורת יומיומי, חלק מהזיכרון הלאומי ודרך להתנגד להיעלמות התרבות.

בדיוק בגלל זה לא הייתי מצמצם את הספר החדש לנוסחה ’50 משוררים אוקראינים תורגמו לעברית’. ההבדל העיקרי מתחיל אחרי המילה ‘אוקראינים’: האנתולוגיה מציעה לישראלי הגדרה מורכבת יותר של מי ומה כוללת אוקראינה המודרנית.

מי הוא אלכסנדר אברבוך — ולמה הספר הזה לא הופיע בשנה אחת

לקורא הישראלי גם אלכסנדר אברבוך דורש הצגה. הוא לא מתרגם חיצוני שההוצאה הזמינה ממנו פעם ספר על אוקראינה.

אברבוך נולד ב-1985 בנובואידר שבמחוז לוהנסק. לאחר תחילת הפלישה הרוסית המלאה, המקום הזה נמצא תחת כיבוש רוסי. אברבוך עצמו חי כ-15 שנה בישראל, ולאחר מכן עבר לקנדה לעבודה אקדמית.

ב-2022 הוא קיבל תואר PhD באוניברסיטת טורונטו. עבד באוניברסיטת אלברטה ובהארוורד. כיום אוניברסיטת מישיגן מציינת אותו כ-Assistant Professor of Ukrainian Literature and Culture ו-LSA Collegiate Fellow — במילים פשוטות, מרצה וחוקר של ספרות ותרבות אוקראינית.

עבודתו האקדמית נמצאת בדיוק בצומת של היסטוריה, ספרות, זיכרון, תעמולה, זהות ורב-לשוניות מזרח אירופית ויהודית. הפרופיל האוניברסיטאי שלו כולל כיום יותר מ-60 אוספים ספרותיים שפורסמו בתרגומים בין אוקראינית, עברית, רוסית ואנגלית. מקורות נפרדים על פעילותו האוקראינית-יהודית של אברבוך מתעדים יותר מ-30 אוספים של שירה אוקראינית מודרנית שהוא תרגם ופרסם בעברית.

ספרו האישי ‘המלך היהודי’ — היה מועמד לפרס הלאומי של אוקראינה על שם טאראס שבצ’נקו. לקורא הישראלי ההסבר האנושי הקרוב ביותר הוא: זהו אחד הפרסים הממלכתיים החשובים ביותר של אוקראינה בתחום התרבות והספרות, אף שאין כאן אנלוגיה משפטית ישירה לאף פרס ישראלי ספציפי.

ועכשיו מתחילה החלק ששינה עבורי את הסיפור הזה סופית.

בקיץ 2020 אברבוך ארגן פסטיבל מקוון של שירה אוקראינית מודרנית. הוא נמשך שמונה שבועות — מה-2 ביולי עד ה-20 באוגוסט — וכלל שמונה מפגשים שבועיים עם השתתפות של 16 משוררים אוקראינים. ביניהם כבר היו מריאנה קיאנובסקה, אוסטפ סליבינסקי, גלינה קרוק, מירוסלב ליאוק, אירינה שובאלובה, לסיק פנסיוק, ילנה גוסיינובה, יאניס סינייקו, דרינה גלדון, אולג קוצארב, ואנו קרוגר, סרגו מושטטוב ואחרים. חלק ניכר מהשמות הללו מופיעים כעת שוב באנתולוגיה של Pardes.

ב-2022 העבודה כבר קיבלה מימד אוקראיני-ישראלי ישיר. אברבוך ארגן את הסדרה הראשונה של אירועים ספרותיים דו-לשוניים אוקראינית-עברית, שהוקדשו לשירה אוקראינית מודרנית בתרגומים לעברית.

לפחות שני מפגשים ניתן לשחזר מהודעות ארכיון. הראשון התקיים ב-10 במרץ 2022 — שבועיים לאחר תחילת הפלישה הרוסית המלאה. השני התקיים ב-30 ביוני. בו קראו משוררים ומתרגמים ישראלים גרסאות עבריות של יצירות מחברים אוקראינים מודרניים, והמשוררים האוקראינים עצמם — את המקור.

המארגנים אז תיארו את המטרה בצורה ישירה לחלוטין: לתמוך באוקראינה, לקדם את הספרות והתרבות האוקראינית בישראל ובעברית וליצור קשר ישיר בין מחברים אוקראינים וישראלים.

בנובמבר 2023 ניתן כבר לראות את הפרויקט בשלב הבא. במרכז פרנקל ללימודי יהדות באוניברסיטת מישיגן אברבוך סיפר על האנתולוגיה המודרנית של שירה אוקראינית בעברית. אז דובר על יצירות של יותר מ-30 מחברים.

יש פרט שבו עצרתי במיוחד. באותו מפגש צוין שחלק מהשירים האוקראינים, שנוצרו כתגובה לתוקפנות הרוסית נגד אוקראינה, לאחר התקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023 החלו להיתפס אחרת בישראל — המאזינים הישראלים קראו אותם כבר גם דרך החוויה האישית שלהם של מלחמה, אלימות ואובדן.

ועכשיו נשווה את המספרים בלי יותר מדי דיונים: ב-2023 — יותר מ-30 משוררים. באוגוסט 2026 — 50 וכמעט 400 עמודים.

זה לא אוסף מקרי, שנעשה במהירות תחת המלחמה הנוכחית. אנחנו רואים פרויקט שצמח לפחות שש שנים.

שירה אוקראינית דיברה בעברית הרבה לפני הספר הזה

כאן היה צורך לבדוק במיוחד את המילה ‘ראשונה’.

באותה שנה 2026 כבר הופיעה בישראל אנתולוגיה גדולה של שירה אוקראינית קלאסית בהוצאת Persimmon Books. חדשות ישראל סיפרו בפירוט על ההוצאה הזו.

שמה העברי — “למה, מלה, לא חדה כמו פלדה את? : מסקובורודה עד פרנקו”.

בספר מוצגים 25 מחברים — 18 גברים ושבע נשים — מהספרות האוקראינית של המאה ה-18 ועד סוף המאה ה-19. תרגם אותם אנטון פפרני, שכעת נכלל גם בצוות התרגום של האנתולוגיה המודרנית החדשה של Pardes. עורכי הכרך הקלאסי — אסף ברטוב ונטליה טימקיב. ISBN — 9789657798447.

אפילו כאן התגלתה קוץ ספרייתי קטן, מאוד מועיל לבדיקה עובדתית. הקטלוג הספרייתי הישראלי מציין 343 עמודים, חנות הספרים — 344. לכן לא הפכתי אחת מהמספרים הללו לעובדה מוחלטת: במקורות ביבליוגרפיים שונים היקף מצוין עם הבדל של עמוד אחד.

הפרויקט קשור ליוזמת נְמָלָה / “נמלה”, שבונה גשר דו-צדדי בין הספרות האוקראינית והעברית. על הדפסת הספר הוכרז כבר ב-24 באוקטובר 2025, והמכירה הוכרזה מה-1 בינואר 2026.

כלומר, האנתולוגיה המודרנית של Pardes — אפילו לא האנתולוגיה הגדולה הראשונה של שירה אוקראינית הזמינה לישראלי השנה.

אם נלך אחורה, ב-2017 הסופרת האוקראינית קטיה בבקינה הציגה ביריד הספרים הבינלאומי בירושלים את ספר השירה שלה בתרגום עברי של אנטון פפרני, שיצא לאור על ידי Khaver Laet. אז Ukrainian Jewish Encounter ציין במיוחד פרט סמלי: שירים אוקראינים נשמעו לראשונה מהבמה הראשית של יריד הספרים הבינלאומי בירושלים תחילה במקור, ואז בעברית.

אבל גם 2017 — לא ההתחלה.

ב-1990 הוצאת הספרים הקייבית “Веселка” הוציאה ספר שירי ילדים של המשורר האוקראיני-יהודי מויסיי פישביין בשפה האוקראינית עם תרגומים מקבילים לעברית של המשורר והמתרגם הישראלי מנפרד וינקלר.

שלושים ושש שנים אחורה.

לכן היסטורית מדויק יותר לדבר לא על הרגע שבו ‘ישראל לראשונה פתחה את השירה האוקראינית’. התהליך הרבה יותר ארוך: תרגומים נפרדים, ספרים, קריאות פומביות, קשרים ספרותיים, סדרת שירה מודרנית לאחר 2022, אנתולוגיה קלאסית גדולה — ועכשיו כמעט 400 עמודים של אוקראינה מודרנית רב-לשונית.

יש גם רקע בינלאומי רחב יותר. בבריטניה בשנת 2026 Linen Press הוציאה War-Torn Voices: Ukrainian Women’s Poetry — 50 שירים של 12 משוררות אוקראיניות מודרניות, שנכתבו במהלך המלחמה הרוסית המלאה. זו אנתולוגיה אחרת ועקרון בחירה אחר, אבל היא מראה מגמה אחת: מחוץ לאוקראינה כעת מתרגמים לא רק מחברים בודדים המוכרים ביותר, אלא מנסים לאסוף חתכים שלמים של הספרות האוקראינית המודרנית.

למה הסיפור עם Pardes מעניין במיוחד את ישראל

Pardes — לא שם מקרי של הוצאה לאור בהודעה לעיתונות. זו הוצאה חיפאית, שנוסדה בשנת 2000. היא ממוקמת בעיר התחתית של חיפה ומוציאה לאור שירה, פרוזה, נון-פיקשן, ספרות ניסיונית וכתבי עת.

בראש ההוצאה עומד דוד גוטסמן. לפני הקמת Pardes הוא עבד בהוצאת Carmel בירושלים. ב-2013 Pardes פתחה בית דפוס משלה. ב-2022 השתתפה יחד עם הוצאות אחרות בהקמת חנות הספרים Reading. Pardes חברה באיגוד המו”לים הישראלי.

בשבילי זה חשוב לא בגלל פטריוטיזם חיפאי מקומי. פשוט הביטוי ‘בישראל תצא אנתולוגיה אוקראינית’ יוצר תמונה מופשטת מדי. למעשה הספר נכנס לסביבה ספרותית ישראלית ספציפית — דרך מו”ל עצמאי שכבר רבע מאה עובד בתוך שוק הספרים העברי.

המשוררת והעורכת הישראלית אפרת מישורי ראתה בזה קו נוסף: הזדמנות לפנות מחדש דרך השירה האוקראינית למרחב הזיכרון האוקראיני-יהודי — עם היסטוריה משותפת, שכנות וקרבה, אך בו זמנית קרעים ואלימות.

כאן קל מאוד להיסחף למילים יפות על ‘גשרים בין עמים’. אני לא הייתי עושה זאת.

ההיסטוריה האוקראינית-יהודית לא מורכבת רק מגשרים. היו בה פוגרומים, שואה, דיכויים סובייטיים, מלחמות, הגירות, התבוללות — ובו זמנית עשורים של חיים משותפים, השפעה תרבותית וסיפורי משפחות שבהם אי אפשר לקבוע גבול סטרילי בין ‘אוקראיני’ ל’יהודי’.

אפילו השירה האישית של אברבוך חוזרת כל הזמן בדיוק לצומת הלא נוח הזה. ולכן האמירה של מישורי על שכנות ואלימות כאן לא נראית כהערה דיפלומטית. להפך, היא מסבירה למה תרגום כזה יכול לעניין את הקורא הישראלי, שלא זקוק לעוד סיפור פרסומי על ‘ידידות נצחית’.

יש עוד שינוי. התרגום לעברית מסיר את המתווך.

לחלק ניכר מהתקשורת התרבותית האוקראינית-ישראלית בעבר, המתווך הזה היה למעשה השפה הרוסית. הספר החדש מאפשר לשירה האוקראינית המודרנית — כולל טקסטים של מיעוטים מאוקראינה עצמה — לפנות לישראלי ישירות בשפתו.

וכאן מתחברים דברים שנראים בנפרד כסטטיסטיקה בלבד: 50 מחברים, חמש מסורות שפה מקוריות, כמעט 400 עמודים, שישה מתרגמים, חיפה ועברית.

זה כבר לא חמישה פרמטרים מקריים של ספר. זו מודל של איזו אוקראינה המו”לים החליטו להראות לישראל.

מתי תצא האנתולוגיה, איך היא נקראת ומה אנחנו עדיין לא יודעים באמת

נכון ל-28 באוגוסט 2026 לא מצאתי נתונים מאומתים על תאריך מדויק של יציאת האנתולוגיה החדשה של Pardes למכירה, מחירה הסופי, ISBN ושמה הסופי בעברית. בפרסומים מאומתים משתמשים בנוסחה ‘מוכנה ליציאה’.

לכן כרגע לא נכון לכתוב ‘האנתולוגיה כבר יצאה בישראל’ או לדווח על תאריך מכירה שהמו”ל לא אישר בפומבי.

לא פורסם במקורות שמצאתי גם הרשימה המלאה של כל 50 המשתתפים. כפי שכבר ציינתי לעיל, זמינים 36 שמות. את 14 הנותרים עדיף לחכות מההוצאה עצמה או מהעורך, ולא לנחש.

מגבלות אלו חשובות לבקשות כמו ‘אנתולוגיה של שירה אוקראינית בעברית 2026’, ‘מתי תצא האנתולוגיה האוקראינית של Pardes’, ‘אלכסנדר אברבוך אנתולוגיה בישראל’ או ‘איפה לקנות שירה אוקראינית מודרנית בעברית’. נכון לעכשיו ניתן לדבר בביטחון על הפרויקט עצמו, הוצאת Pardes, הרכב החלק שפורסם של המחברים, צוות התרגום, היקף של כ-400 עמודים ו-50 משתתפים. מחיר, ISBN, שם סופי ויום תחילת המכירה דורשים אישור נפרד.

ובכל זאת כבר עכשיו נראה תוצאה שקשה להכניס לסיכום חדשותי.

ב-1990 יצאו בקייב שירים של מויסיי פישביין עם עברית מקבילה. ב-2017 קטיה בבקינה קראה שירים אוקראינים ביריד הספרים בירושלים. ב-2020 אברבוך אסף 16 משוררים מודרניים לפסטיבל של שמונה שבועות. במרץ וביוני 2022 מחברים אוקראינים וישראלים כבר קראו את אותם טקסטים באוקראינית ובעברית. בנובמבר 2023 האנתולוגיה העתידית כללה יותר מ-30 קולות. בתחילת 2026 השוק הספרים הישראלי קיבל כרך גדול של קלאסיקה אוקראינית מסקובורודה עד פרנקו. עכשיו Pardes מכינה 50 מחברים מודרניים.

אבל חשוב יותר אפילו לא הגידול במספרים.

האנתולוגיה של Pardes לראשונה אוספת עבור הקורא העברי תמונה אוקראינית מודרנית רחבה כזו, שבה אוקראינה מדברת לא בקול אחד ואפילו לא בשפה אחת. נמצאים זה לצד זה אוקראינית, קרים-טטרית, רומאני, רומאית ואורומית; משוררים מכמה דורות; אנשים עם חוויות שונות מאוד של המדינה, המלחמה, הזיכרון והזהות.

לא ראיתי את המודל הסופי של הספר, את החוזה המו”לי ואת הנתונים הסגורים של Pardes, ולכן איני יכול להעריך את מה שעדיין לא נמצא בשדה הציבורי: הבחירה הסופית של כל 50 המחברים, התפוצה, המכירות או ההחלטות העריכתיות בתוך תרגומים ספציפיים.

אבל הנתונים שפורסמו מספיקים למסקנה אחרת.

אם האנתולוגיה הישראלית הקודמת של 2026 הסבירה לקורא העברי, מאיפה צמחה המסורת הפואטית האוקראינית — מסקובורודה עד פרנקו, הספר החדש מנסה לענות על שאלה אחרת: איך המסורת הזו נשמעת היום וכמה קולות שונים בכלל נכנסים בתוך המילה ‘אוקראינה’.

בדיוק בגלל זה כמעט 400 עמודים של Pardes מתגלים כסיפור הרבה יותר גדול מאשר תרגום נוסף של ספר זר.

זה סיפור על איך אוקראינה מקבלת בהדרגה קול משלה בעברית — בלי תרגום חובה דרך שפה זרה ובלי צורך להתחיל כל פעם מחדש את ההיכרות.

שכבה תרבותית כזו חדשות ישראל — Nikk.Agency רואה כחלק לא פחות חשוב של יחסי ישראל ואוקראינה מאשר ביקורים רשמיים והצהרות פוליטיקאים. הודעה פוליטית חיה כמה ימים. ספר יכול להישאר על המדף הישראלי במשך עשורים.