מישראל ועד אוקראינה: פרנצ’סקה אלבנזה שוב דורשת לפרוק מנשק את הצד שהותקף

הדווחת המיוחדת של האו”ם, שדרשה במשך שנים אמברגו נשק נגד ישראל, כעת קראה להפסיק את אספקת הנשק לאוקראינה ודיברה על “חישוב פוליטי” בתוך נאט”ו. אך היא עצמה הכירה בפלישה הרוסית כתוקפנות. אנו אוספים את כל הציטוט, ולא את החצי הנוח.

מחבר: מערכת NAnews

ב-19 בספטמבר 2026 פרנצ’סקה אלבנזה עלתה לבמה ב-Festival di Open בפרמה האיטלקית לדבר על עזה. בתוכנית השיחה שלה נקראה כך — “Gaza e noi”, “עזה ואנחנו”. אך בשלב מסוים השיחה עברה לאוקראינה. ונוצר פרק שכבר התחילו לנתח בנפרד מכל הראיון.

בהתחלה אלבנזה אמרה משהו שקשה להתווכח איתו ברמת העובדה הבינלאומית המוכרת: רוסיה פלשה לאוקראינה, התרחש מעשה תוקפנות, המלחמה אינה חוקית. היא אפילו הביאה את אוקראינה כדוגמה לאופן שבו הקהילה הבינלאומית יודעת ליישם את החוק “לפי הספר”, כאשר היא באמת רוצה לעשות זאת.

ואז — ממש אחרי כמה משפטים — אמרה דבר אחר: צריך להפסיק לשלוח נשק לאוקראינה.

וכאן השיחה הפכה להרבה פחות ישירה.

לא “לפרק את קייב מנשקה”. אבל להפסיק לספק לה נשק — כן

נתחיל ממה שהתפשט ברשתות החברתיות כבר בצורה נוקשה יותר.

אלבנזה לא אמרה: “אוקראינה צריכה להתפרק מנשקה”. לא אמרה: “קייב צריכה להיכנע”. לא הציעה לקחת מהכוחות המזוינים של אוקראינה את הנשק שכבר יש להם.

הניסוח שלה שונה:

“אני מסכימה עם אלה שחושבים שצריך להפסיק לשלוח נשק לאוקראינה ולהחזיר את הדיון למרחב הפוליטי”.

זה עדיין הצעה פוליטית מאוד ספציפית. אוקראינה ממשיכה להדוף את הפלישה הרוסית, ואלבנזה מציעה לשותפיה המערביים להפסיק את אספקת הנשק החדשה.

ובכל זאת, המנחה לא קיבל ממנה תוכנית מוכנה שתסביר מה בדיוק צריך לקרות לאחר הפסקת החימוש של קייב. אלבנזה אמרה בפירוש:

“אין לי פתרון לסיום המלחמה”.

כלומר, התוכנית יצאה קצת מוזרה אפילו בלי שום קריקטורות: להפסיק לתת נשק לאוקראינה — זו הצעה קיימת. מה צריך לגרום לרוסיה להפסיק את המלחמה לאחר מכן — אין תשובה מוכנה.

אבל גם בזה היא לא עצרה.

המלחמה התחילה על ידי רוסיה. ואז מופיעה נאט”ו

אלבנזה באותו נאום הסבירה בנפרד: הנסיבות הפוליטיות והגיאופוליטיות שקדמו למלחמה אינן מבטלות את ההערכה המשפטית. לדבריה, יכולות להיות “סיבות שונות” שהובילו לסכסוך, אבל המלחמה נשארת בלתי חוקית. היא דיברה בפירוש על הפלישה הרוסית.

לכן לייחס לה את הטענה “רוסיה לא אשמה בכלום” יהיה לא הוגן.

עם זאת, אלבנזה עשתה מסקנה פוליטית. היא אמרה שהיא רואה איזשהו “חישוב פוליטי”, שלדעתה, נוצר לא באירופה, אלא “בתוך נאט”ו, בהובלת ארצות הברית”.

והוסיפה שמישהו עשוי להרוויח מאירופה חלשה, ולכן החזית האוקראינית נשארת פתוחה — בראש ובראשונה “במחיר חיי אוקראינים”.

על הבמה לא הוצגו הוכחות לקיומו של החלטה כזו של נאט”ו — לשמור על המלחמה במיוחד כדי להחליש את אירופה — זו פרשנות פוליטית של אלבנזה, ולא עובדה מוכחת.

נוצרת מבנה, שכעת מבקרים שלה דנים בו: היא מכירה ברוסיה כתוקפן, אבל מציעה להפסיק את אספקת הנשק לאוקראינה; בו זמנית חלק מההסבר להמשך המלחמה היא מעבירה לנאט”ו וארה”ב.

אין צורך להמציא שום דבר. שני החלקים של תשובתה עומדים זה לצד זה.

לישראלים השם הזה לא חדש

בישראל מכירים את פרנצ’סקה אלבנזה לא מאוקראינה.

המנדט הרשמי שלה נשמע כך: הדווחת המיוחדת של האו”ם למצב זכויות האדם בשטח הפלסטיני הכבוש מאז 1967. כך מוגדרת תפקידה במערכת ההליכים המיוחדים של מועצת האו”ם לזכויות האדם. היא לא “הדווחת המיוחדת לפליטים פלסטינים”, כפי שלפעמים כותבים בתיאורים.

לאחר ה-7 באוקטובר 2023, אלבנזה הפכה לאחת המבקרות הבינלאומיות הבולטות ביותר של פעולות ישראל בעזה. היא האשימה את ישראל בהפרות חמורות של החוק הבינלאומי, השתמשה בהגדרה “רצח עם”, שישראל דוחה, ודרשה שוב ושוב אמברגו נשק.

ולא מדובר במשפט מקרי.

בספטמבר 2024, אלבנזה הצטרפה לקבוצת מומחים של האו”ם שקראה ישירות למדינות להטיל אמברגו נשק מלא נגד ישראל, כולל הפסקת אספקת נשק ומוצרים דו-שימושיים.

ביולי 2025 היא שוב קראה להפסיק את אספקת הנשק לישראל, לנתק חלק מהקשרים המסחריים והפיננסיים ולדרוש אחריות מחברות שהיא ראתה כקשורות למדיניות הישראלית בשטחים הפלסטיניים. ישראל דחתה את המסקנות וההגדרות שאלבנזה השתמשה בהן.

ועכשיו, בספטמבר 2026, היא מציעה להפסיק את אספקת הנשק כבר לאוקראינה.

ישראל ואוקראינה — לא אותו סכסוך

כאן קל מאוד להידרדר לתוכנית יפה: “ישראל — אוקראינה, חמאס — רוסיה, אז הכל אותו דבר”. לא, זה לא אותו דבר.

ההיסטוריה המשפטית, השטחים, המשתתפים, האירועים שקדמו, ההחלטות הבינלאומיות — שונים. לשים בין המלחמות סימן שוויון רק כי כך הפרסום נראה יפה יותר, לא נעשה.

אבל להשוות את עמדתו של אותו מומחה בינלאומי בנושא נשק בהחלט אפשר.

אלבנזה תמכה באמברגו נשק נגד ישראל. עכשיו היא אומרת שיש להפסיק לשלוח נשק לאוקראינה.

במקרה האוקראיני היא עצמה מכירה בפלישה הרוסית כתוקפנות ומלחמה בלתי חוקית.

תומכיה עשויים לראות בעמדות אלה עקביות: פחות נשק, יותר דיפלומטיה, לחץ וסנקציות נגד מפרי החוק הבינלאומי.

מבקרי אלבנזה מציינים סתירה אחרת: אם מדינה הותקפה בנשק, מדוע דווקא האפשרות שלה לקבל נשק צריכה להצטמצם לפני שהתוקפן הפסיק את הלחימה?

זה כבר ויכוח על ההיגיון הפוליטי שלה. אבל הבסיס העובדתי של הוויכוח הזה קיים.

בדיוק בנקודה זו נאנוווסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agencyנאנוווסטי — חדשות ישראל�כיח ששתי המלחמות זהות, אלא לראות כיצד מומחה בינלאומי אחד מיישם את הרעיון של הפסקת אספקת נשק למלחמות שונות לחלוטין — ובאילו טיעונים הוא מסביר זאת.

כבר ניתחנו בעבר כיצד רוסיה קשורה בו זמנית למלחמה נגד אוקראינה, לאיראן ולסיכונים לישראל, במאמר “מנהל ה-CIA הזהיר את רוסיה לצמצם את הסיוע לאיראן ולא לתקוף את נאט”ו”.

יש גם הקשר ישראלי אחר: דיפלומטים רוסים עצמם הציבו בפומבי לישראל את הזכות שהיא לא מספקת נשק לאוקראינה. על כך נאנוווסטי כתבו במאמר “שגריר רוסיה בישראל התפאר: ישראל לא הטילה סנקציות על רוסיה ולא מספקת נשק לאוקראינה”.

מה אומר החוק הבינלאומי — בלי אלבנזה, נאט”ו ורשתות חברתיות

ב-2 במרץ 2022, העצרת הכללית של האו”ם קיבלה החלטה ES-11/1 בשם “תוקפנות נגד אוקראינה”.

141 מדינות הצביעו בעד, חמש נגד, ועוד 35 נמנעו. ההחלטה דרשה מרוסיה לסגת מיד, לחלוטין וללא תנאי מהשטח של אוקראינה בגבולותיה המוכרים בינלאומית.

יש גם את סעיף 51 של אמנת האו”ם. הוא שומר למדינה שהותקפה בנשק את הזכות להגנה עצמית אינדיבידואלית וקולקטיבית. כלומר, עזרה ממדינות אחרות למדינה המממשת את זכותה להגנה עצמית, אינה הופכת את העוזרים הללו ל”אשמים בתחילת המלחמה”.

זה לא אומר שכל מדינה חייבת לספק נשק לקייב או שכל נשק צריך להימסר אוטומטית. מילים כאלה לא קיימות באמנת האו”ם.

אבל הטענה “המערב מספק נשק — ולכן המערב ממשיך את המלחמה” לא ניתן פשוט להציג כתוצאה משפטית של החוק הבינלאומי. זו כבר פרשנות פוליטית של סיבות להמשך המלחמה.

אלבנזה מציעה הסבר פוליטי.

למה דבריה נדרשו במהירות לתעמולה הרוסית

ב-22 בספטמבר UN Watch הודיע שפנה למזכ”ל האו”ם אנטוניו גוטרש בעקבות נאומה של אלבנזה.

הארגון טוען שהיא חרגה מהמנדט שלה, תוך שימוש במעמדה כדווחת מיוחדת להצהרות על נאט”ו, ביטחון אירופי והמלחמה הרוסית-אוקראינית. UN Watch גם הצהיר שקטעים מהנאום כבר מופצים על ידי מקורות מידע פרו-רוסיים.

גם כאן יש להיזהר עם השמות.

UN Watch — לא גוף של האו”ם. זו ארגון לא ממשלתי בג’נבה, שמבקר בחריפות את אלבנזה ואת עבודת חלק ממבני האו”ם בנושא הישראלי.

לכן המשפט “האו”ם גינה את אלבנזה” עכשיו היה שקר. UN Watch דרש תגובה מהאו”ם — זה משהו אחר לגמרי.

אבל המנגנון המידע ברור.

למסר התעמולתי הרוסי לא חייבים לשחזר את כל הנאום. לא חייבים להראות את הקטע שבו אלבנזה מכנה את הפלישה הרוסית כתוקפנות והמלחמה כבלתי חוקית.

מספיק להשאיר: “הדווחת המיוחדת של האו”ם התנגדה לאספקת נשק לאוקראינה והאשימה את נאט”ו”.

החצי השני כבר ייסע לאנשהו למטה, באותיות קטנות. אם בכלל ייסע.

הסבר לקוראים הישראלים: מי זו אלבנזה ולמה היא בכלל יכולה לדבר כך

כאן יש ארבעה נקודות שבישראל לעיתים קרובות מערבבים לאחד.

ראשון. פרנצ’סקה אלבנזה לא מייצגת את האו”ם כמו פקיד ממשלתי שמייצג משרד. הדווחים המיוחדים שייכים למערכת המומחים העצמאיים של מועצת האו”ם לזכויות האדם. הצהרותיהם אינן עמדות רשמיות אוטומטיות של המזכ”ל, העצרת הכללית או מועצת הביטחון.

שני. המנדט שלה עצמו עוסק ב”שטחים הפלסטיניים הכבושים מאז 1967″. אוקראינה, נאט”ו וביטחון אירופי אינם נכללים במנדט הנושאי הזה. עצם קיומו של המנדט, כמובן, לא אוסר על אדם להתבטא על מלחמות אחרות, אבל זה כבר לא חקירה במסגרת תפקידה העיקרי.

שלישי. אמברגו נשק ו”פירוק מנשק” — אינם אותו דבר. אמברגו מפסיק אספקות חדשות או חלק מהן. הוא לא מכריח את הצבא אוטומטית למסור את הטילים, המטוסים, הרובים והתחמושת שכבר יש להם. לכן הניסוח “אלבנזה דרשה לפרק את קייב מנשקה” מובן רגשית, אבל לא תואם מילולית את דבריה.

ורביעי. אוקראינה אינה חברה בנאט”ו. מדינות הברית מספקות לקייב סיוע צבאי, פיננסי ומודיעיני, אבל רוסיה מנהלת מלחמה נגד אוקראינה, ולא מלחמה שהוכרזה רשמית עם נאט”ו. כאשר אלבנזה מדברת על “חישוב פוליטי בתוך נאט”ו”, היא מתארת את הגרסה שלה לסיבות שבגללן הסכסוך נמשך.

כאן עובר הגבול בין ציטוט לפרשנות. ועדיף לא למחוק אותו.

הסנקציות האמריקאיות — כן, הן פועלות

יש עוד חלק בסיפור, שבפרסומים המקוריים מתארים כמעט באופן אנקדוטי: אלבנזה עצמה נמצאת תחת סנקציות אמריקאיות.

זה עובדה.

ארה”ב הטילה סנקציות נגדה ביולי 2025. אז מזכיר המדינה מרקו רוביו קשר את ההחלטה לפעולותיה, שלדעת וושינגטון, נועדו לקדם חקירות של בית הדין הפלילי הבינלאומי נגד גורמים וארגונים אמריקאים וישראלים. קבוצות זכויות אדם ואלבנזה עצמה ביקרו את הסנקציות הללו.

במאי 2026 לאחר אירועים משפטיים השתנה מעמדה, אך ב-27 במאי OFAC הוסיף רשמית שוב את Francesca Paola Albanese לרשימת SDN האמריקאית. הרשומה של משרד האוצר האמריקאי זמינה גם עכשיו.

אבל לקשור את הסנקציות של ארה”ב להצהרתה הנוכחית על אוקראינה אי אפשר.

הן הופיעו קודם ומתייחסות לוויכוח סביב ישראל, ארה”ב ובית הדין הפלילי הבינלאומי.

אדם אחד, שני חזיתות ומשפט לא נוח אחד

אז מה קרה בפרמה, אם נזרוק מהסיפור את העלבונות ונשאיר רק את המילים המתועדות?

פרנצ’סקה אלבנזה הכירה בפלישה הרוסית כתוקפנות. היא אמרה שהמלחמה אינה חוקית ושהקהילה הבינלאומית יישמה בתחילה על הפלישה הרוסית את החוק הבינלאומי בדיוק כפי שצריך להגיב על תוקפנות.

ואז הציעה להפסיק לשלוח נשק לאוקראינה.

אמרה שאין לה פתרון לסיום המלחמה.

והעלתה גרסה על חישוב פוליטי בתוך נאט”ו בהובלת ארה”ב, שלדעתה, עשוי להיות קשור לעניין באירופה חלשה ולשמירה על החזית האוקראינית פתוחה.

בישראל יש לאלבנזה כבר סיפור גדול אחר — האשמות נגד המדיניות הישראלית, דרישות לסנקציות ואמברגו נשק מלא. ישראל דוחה את מסקנותיה, ארה”ב הטילה עליה סנקציות, והוויכוחים סביב המנדט שלה יצאו מזמן מעבר לסמינרים משפטיים.

עכשיו לזה נוספה אוקראינה.

וכאן כבר כל אחד יכול להעריך את העקביות של עמדתה בעצמו. המבנה העובדתי הוא די פשוט: אלבנזה מכנה את רוסיה כתוקפן באוקראינה, אבל דורשת הפסקת אספקת נשק לא לרוסיה, אלא למדינות שמחמשות את אוקראינה.

זה לא אבחנה רפואית ולא סיבה להמציא לה מחלה.

זו עמדה פוליטית.

ועכשיו היא מוקלטת בווידאו במלואה — יחד עם החלק שנוח לצטט למוסקבה, ועם החלק שמוסקבה כבר פחות נוח לצטט.