רוסיה אוספת ‘חטיבה אוקראינית’ מהכוחות המזוינים לשעבר של אוקראינה: היכן מסתיימים העובדות המוכחות ומתחילה התעמולה

ילנה גונקו כותבת עבור НАновости על אוקראינה, ישראל, סדר היום האוקראיני-ישראלי ועל איך אירועי המלחמה הופכים להודעות עבור הקהל הבינלאומי. בחומר זה, העניין של המערכת הוא כזה: לא לספר מחדש את ההצהרה הרוסית על ‘האוקראינים שעברו לצידה’, אלא לבדוק את מקור הסיפור הזה ולהבין מה ניתן לאשר ממנו באופן עצמאי.

לצורך חומר זה, НАновости השוו את ההודעה מ-6 באוגוסט 2026 עם דוחות מכון חקר המלחמה, חקירת ‘סוספילנה’ על חיילים אוקראינים ספציפיים שהיו בשבי הרוסי, מסמכי משימת המעקב של האו”ם לזכויות האדם וההערה הנוכחית של הוועד הבינלאומי של הצלב האדום לאמנת ז’נבה השלישית.

ילנה גונקו אינה עו”ד צבאי או מומחית למשפט הומניטרי בינלאומי. לכן, אנחנו לא מסיקים את ההסמכה המשפטית בעצמנו, אלא מפרידים אותה מהניתוח המערכתי ומתבססים ישירות על טקסט אמנת ז’נבה וההערה של הוועד הבינלאומי של הצלב האדום. זהו ההבדל שהתברר כחשוב: הנוסחה הרועשת ‘רוסיה משתמשת בשבויים – כלומר מבצעת אוטומטית את פשע המלחמה המסוים הזה’ דורשת הבהרה משפטית.

НАновости — חדשות ישראל בדקו בנפרד היכן מסתיים היום העובדה המבוססת. לא מצאנו נתונים עצמאיים המאפשרים לטעון שרוסיה אכן הקימה חטיבה מלאה המונה כמה אלפי אנשים, שכל משתתפיה הם שבויים לשעבר או שכל אחד מהם נאלץ לעבור לצד הרוסי.

וזו בדיוק הסיבה שהסיפור הזה ראוי לניתוח מפורט יותר מאשר הכותרת על ‘חטיבות משבויים אוקראינים’.

מה רוסיה הכריזה ב-6 באוגוסט 2026

חיל מתנדבים הקשור למשרד ההגנה הרוסי הודיע על הקמתה של מה שנקרא ‘חטיבת מתנדבים אוקראינית מיוחדת’.

לפי הגרסה הרוסית, ההרכב החדש הופיע לאחר איחוד חמישה יחידות קיימות:

• גדוד נפרד על שם מקסים קריבונוס;
• גדוד מתנדבים אוקראיני על שם אלכסיי ברסט;
• יחידה על שם אלכסנדר מטרוסוב;
• יחידה נפרדת על שם מרטין פושקר;
• יחידת סלובודסקי מיוחדת על שם לוחם סליפונטוב.

הצד הרוסי מציג את משתתפיהם כחיילים אוקראינים לשעבר שעברו מרצונם להילחם עבור רוסיה. בהודעות רוסיות מוזכרים גם אנשים שנפלו בשבי בעבר. מכון חקר המלחמה שם לב להצהרה של אחד הבלוגרים הצבאיים הרוסים, שקשר ישירות את החטיבה החדשה לשבויים אוקראינים.

אבל ההגבלה הראשונה כאן צריכה להיות מונחת מיד.

השם ‘חטיבה’ עדיין לא מאשר את היקפה האמיתי.

אין נתונים עצמאיים פתוחים על מספר ההרכב החדש, מספר הפלוגות והגדודים הפעילים, החימוש, המבנה הארגוני והפריסה בפועל שלו במקטע חזית מסוים.

במילים אחרות, הוכח יצירת מותג ארגוני ותעמולתי חדש. הרבה פחות הוכח עד כמה המותג הזה תואם לחטיבה מלאה במובן הצבאי.

הסיפור הזה לא התחיל באוגוסט 2026

ניסיונות רוסיה ליצור יחידות משבויים אוקראינים תועדו הרבה קודם.

בסתיו 2023, התקשורת הממלכתית הרוסית דיווחה על גדוד על שם בוגדן חמלניצקי. לפי הגרסה הרוסית, שם גויסו כ-70 שבויים אוקראינים שהיו במוסדות תיקון רוסיים.

ב-7 בנובמבר 2023, ISW תיעד הודעה של RIA נובוסטי על כך שמשתתפי היחידה כבר נשבעו אמונים לרוסיה וצריכים להישלח לאוקראינה. הובטחו להם תנאים, משכורות והטבות דומות לאלו של חיילים רוסים. אז ISW תיאר את השימוש המשוער ביחידה כמעורר שאלות ברורות על עמידה באמנת ז’נבה.

בדצמבר, התקשורת הרוסית הצהירה כי גדוד חמלניצקי כבר נכנס לקרב באזור אורוז’יינוי במערב מחוז דונצק. ISW תיעד את ההודעה הזו, תוך שהוא מזכיר שמקורות רוסיים דיברו בעבר על גיוס של כ-70 שבויים אוקראינים.

אבל כאן חשוב הגבול של ההוכחה: ההצהרה עצמה על השתתפות הגדוד בקרב מסוים הגיעה בעיקר מהצד הרוסי.

לכן, נכון יותר לומר לא ‘בדצמבר 2023 בוודאות נלחם גדוד מ-70 שבויים’, אלא:

רוסיה כבר ב-2023 הדגימה בפומבי מודל שבו חיילים אוקראינים לאחר שבי הפכו לחיילים רוסים ואז הצהירו על שליחתם נגד אוקראינה.

היום המודל הזה, לפי ההודעה הרוסית, מנסה לעבור לרמה הארגונית הבאה.

גדוד קריבונוס: כאן יש הרבה יותר הוכחות

המקור המרכזי להבנת המתרחש הוא חקירת ‘סוספילנה’ האוקראינית, שפורסמה באוגוסט 2025.

העיתונאים לא הסתפקו בסרטונים רוסיים או בטלגרם.

הם זיהו יותר מ-30 אנשים שהופיעו בחומרים של גדוד מקסים קריבונוס.

כל האנשים שזוהו על ידי העיתונאים היו בעבר חיילים אוקראינים ונפלו בשבי הרוסי ב-2023–2024. בנתונים הממשלתיים האוקראיניים הם המשיכו להופיע רשמית כנעדרים.

זהו אחד מהעובדות החשובות ביותר של כל הסיפור.

הוא מאשר באופן עצמאי את השרשרת עצמה:

שירות בצבא האוקראיני → שבי רוסי → הופעת האדם בהרכב צבאי רוסי.

אבל המעבר הבא — ‘לכן, כל אחד מהם נאלץ’ — לא ניתן להוכיח בדרך זו.

‘סוספילנה’ סירבה במיוחד לפרסם את שמות רוב האנשים שזוהו בדיוק בגלל שהעיתונאים לא היו להם הוכחות לרצון או לכפייה בכל מקרה ספציפי.

וקיימים מקרים שבהם רשויות אכיפת החוק האוקראיניות רואות את המעבר כהכרה.

לדוגמה, בחקירה מתוארים חיילים לשעבר, שלגביהם ה-SBU או רשויות אוקראיניות אחרות כבר הודיעו על חשד לבגידה במדינה או לפעילות שיתוף פעולה. בחומרים מסוימים של החקירה נאמר במפורש שאדם מסוים קיבל מרצונו את ההצעה הרוסית.

גם את זה אי אפשר להוציא מהטקסט רק בגלל שזה עושה את התמונה מורכבת יותר.

המודל ‘כולם הוכנסו בכוח לגדוד הרוסי’ לא מאושר היום בהוכחות.

אבל גם המודל הרוסי ‘כולם ראו את האמת בחופשיות ובחרו מרצונם ברוסיה’ לא מאושר בהוכחות אף יותר.

מאחורי המילה ‘שבוי’ עומדת עוד סיפור — משפחה

החקירה של ‘סוספילנה’ גילתה פרט שהסטטיסטיקה הצבאית כמעט מסתירה לחלוטין.

אחותו של אחד החיילים האוקראינים לשעבר סיפרה לעיתונאים שב-2023 המשפחה איבדה קשר עם האיש ששירת במחוז דונצק. עבור קרובי המשפחה הוא נשאר נעדר.

המשפחה המשיכה לחיות באי ודאות ולקבל את התשלומים המיועדים לפי החוק האוקראיני.

על כך שאחיה כבר מופיע בהרכב הגדוד הרוסי קריבונוס, האישה, לדבריה, לא ידעה.

וכאן הסיפור מפסיק להיות רק שאלה על הרכבת הצבא הרוסי.

עבור קרובי המשפחה, בין רגע השבי לרגע הופעת האדם בתעמולה הרוסית יכולים לעבור חודשים שבהם הם בכלל לא יודעים אם בנם, אחיהם או בעלם חי.

בשלב זה במיוחד קשה לדבר על המילה ‘מרצון’ כאילו האדם קיבל החלטה בתנאים רגילים.

מה ידוע על תנאי השבי הרוסי

כאן מופיע מאגר הוכחות שני — כבר לא עיתונאי, אלא בינלאומי.

משימת המעקב של האו”ם לזכויות האדם באוקראינה דיווחה בפברואר 2026 כי היא ראיינה 725 שבויים אוקראינים משוחררים.

מתוכם 697 אנשים — 96% — דיווחו על עינויים או צורות אחרות של התעללות בשבי הרוסי.

האו”ם גם תיעד הגבלות חמורות על קשרים של שבויים אוקראינים עם קרובי משפחה וגישה של משקיפים עצמאיים למקומות החזקתם.

חשוב להבין מה המספר הזה לא מוכיח.

הוא לא מוכיח שאחד המשתתפים בגדוד קריבונוס עבר עינויים כדי להכריח אותו לחתום על חוזה רוסי.

הוא לא מוכיח ש-96% מהמשתתפים בהרכבים הרוסיים גויסו בכוח.

אבל הוא מראה את הסביבה שבה רוסיה מציעה לשבוי ‘בחירה’.

ובחודש יוני 2026, האו”ם דיווח שוב: כמעט כל השבויים האוקראינים המשוחררים, שראיינו עבור הדוח האחרון, סיפרו על עינויים או התעללות — כולל מכות קשות, הלם חשמלי וסירוב לטיפול רפואי נחוץ.

לכן, לראיונות הרוסיים שבהם אדם מיד לאחר השבי מספר על החלטה חופשית לחלוטין לעבור לצד המדינה שתפסה אותו, אי אפשר להתייחס כאל אישור עצמאי לרצון.

זה לא האשמה של שבוי מסוים. זה דרישה לאיכות ההוכחות.

ומה באמת אומרת אמנת ז’נבה

כאן יש דקויות משפטיות עקרוניות.

סעיף 130 לאמנת ז’נבה השלישית מייחס להפרות חמורות כפיית שבוי לשרת בכוחות המזוינים של מדינה עוינת.

כלומר, אם שבוי באמצעות אלימות, איומים או כפייה אחרת נאלץ להצטרף לכוחות הרוסיים ולהילחם נגד אוקראינה, מדובר בהפרה חמורה של אמנת ז’נבה.

עם זאת, ההערה של הוועד הבינלאומי של הצלב האדום משנת 2020 מבהירה נקודה שנעלמת לעיתים קרובות מהסיכומים החדשותיים.

הוועד הבינלאומי של הצלב האדום כותב כי עצם ההצטרפות מרצון של שבוי לכוחות האויב אינה יוצרת אוטומטית את ההפרה המסוימת הזו.

הבעיה היא אחרת — לקבוע את הרצון האמיתי של אדם בשבי הוא קשה ביותר.

הוועד הבינלאומי של הצלב האדום שם דגש מיוחד על כך ששבוי יכול להסכים לשם תנאי החזקה טובים יותר, וצורות מסוימות של לחץ ותעמולה יכולות לרכוש אופי של כפייה. לכן, מוצע לצדדים לנהוג בזהירות מיוחדת בהערכת הצהרות על הצטרפות מרצון לכאורה של שבויים לצבא האויב.

הבהרה זו היא עקרונית עבור НАновости.

אנחנו לא יכולים לכתוב בכנות שכבר הוכח פשע מלחמה כלפי כל משתתף בחטיבה הרוסית החדשה ‘האוקראינית’.

אנחנו יכולים לכתוב דבר אחר:

קיימים מקרים מאושרים של מעבר חיילים אוקראינים משבי רוסי להרכבים צבאיים רוסיים; ישנם נתונים מערכתיים של האו”ם על עינויים והתעללות במקומות השבי הרוסי; וכפיית שבוי לשרת בצבא האויב המשפט הבינלאומי מייחס להפרות חמורות.

חקירת כל מקרה ספציפי צריכה לקבוע היכן היה מעבר מודע והיכן — לחץ, איום או אלימות.

למה רוסיה צריכה דווקא חטיבה ‘אוקראינית’

כאן מתחיל כבר הניתוח המערכתי של НАновости, ולא עובדה משפטית מבוססת.

רוסיה יכלה פשוט לחלק את החיילים האוקראינים לשעבר שגויסו בין היחידות הרגילות שלה.

אבל במקום זאת, מוסקבה יוצרת בעקביות הרכבים אוקראיניים באופן מופגן.

בוגדן חמלניצקי.

מקסים קריבונוס.

מרטין פושקר.

אלכסיי ברסט.

כלומר, נבחרים שמות שהפרופגנדה הרוסית יכולה לשלב בגרסה שלה להיסטוריה האוקראינית.

החקירה של ‘סוספילנה’ הראתה שגדוד קריבונוס מקדם בגלוי את הקונספט של ‘העם הרוסי המאוחד’, מציג את אוקראינה כמדינה שיש לשחרר מהשפעה מערבית, ובו זמנית מדגיש את המוצא האוקראיני של משתתפיו.

נוצרת מבנה נוח מאוד לקרמלין.

לא רוסיה פלשה למדינה השכנה ותפסה חלק מחייליה.

על המסך מתקבלת תמונה אחרת:

‘אוקראינים מסוימים יחד עם רוסיה משחררים אוקראינים אחרים’.

ולכן הערך המידע של יחידות כאלה עבור רוסיה יכול להיות גבוה בהרבה ממספרם האמיתי בשדה הקרב.

חייל אוקראיני לשעבר אחד מול מצלמה יכול לייצר עשרות סרטונים, ראיונות והודעות: על ‘חוסר המשמעות של ההתנגדות’, ‘הצד הנכון של ההיסטוריה’, ‘בגידת המערב’ והצורך להניח את הנשק.

זה מאפשר להשתמש באדם אחד בו זמנית כחייל, תעמולן והוכחה לנרטיב הרוסי שהוכן מראש.

‘חטיבה’ עשויה להתברר כיותר פרויקט מדיה מאשר כוח צבאי

נכון ל-7 באוגוסט 2026, אין לנו בסיס לכתוב שרוסיה קיבלה חטיבת תקיפה חדשה גדולה מאלפי חיילים אוקראינים לשעבר.

עובדה כזו עדיין לא קיימת.

אבל קיימות הוכחות לתהליך אחר.

בהתחלה מופיעות יחידות נפרדות.

לאחר מכן רוסיה יוצרת סביבן ערוצי טלגרם, ראיונות ופרויקטים וידאו משלה.

לאחר מכן חיילים אוקראינים לשעבר משמשים כדוברים ציבוריים.

עכשיו כמה פרויקטים כאלה מתאחדים תחת השלט ‘חטיבת מתנדבים אוקראינית מיוחדת’.

כלומר, התרחש לפחות מעבר ארגוני ומידע מאורגונים נפרדים למותג אחד.

האם תהיה לו מבנה צבאי מתאים – זו שאלה נפרדת.

בדיוק כאן חשוב ל-НАновости לא לחזור על המונח הרוסי ‘בריגדה’ כהוכחה לגודלה.

מדוע החומר הזה חשוב לישראל

לקורא הישראלי הסיפור הזה חשוב לא בגלל ש’בריגדה’ אוקראינית תופיע מחר במזרח התיכון. אין הוכחות לכך.

המשמעות היא אחרת.

החברה הישראלית לאחר 7 באוקטובר מבינה במיוחד עד כמה מקור מידע מורכב הוא אדם המדבר מול מצלמה כאשר הוא נמצא בידי האויב.

עם זאת, אין לערבב באופן מכני את המעמדות המשפטיים של שבויי המלחמה האוקראינים ושל האנשים שנחטפו על ידי ארגוני טרור. ההשוואה כאן אינה משפטית אלא מידעית: עצם הופעת השבוי בווידאו אינה אומרת דבר על חופש הנסיבות שבהן הוא מדבר או מקבל החלטה.

לישראל יש חשיבות גם בכיוון השני – פעילות המידע הרוסית.

НАновости בעבר ניתחו בפירוט את הקמפיינים של ההשפעה הרוסית במרחב המידע הישראלי, כולל ניסיונות להפיץ את התזה שאוקראינה והאוקראינים הם אויבי ישראל, ורוסיה היא בעלת ברית טבעית שלה.

ה’בריגדה’ האוקראינית החדשה יוצרת חומר נוח מאוד לתעמולה כזו.

כעת ניתן ללוות את הטענה ‘האוקראינים עצמם לא רוצים להילחם עבור אוקראינה’ לא עם מומחה רוסי באולפן, אלא עם אדם עם עבר אוקראיני, מבטא אוקראיני וביוגרפיה צבאית אוקראינית לשעבר.

לקהל שאינו יודע את נסיבות שבייתו, זה עשוי להיות מספיק.

לכן НАновости – חדשות ישראל רואים בסיפור הזה קודם כל כהצטלבות של שלושה נושאים: מלחמה, זכויות שבויים וייצור תעמולה מפגיעות אנושית.

מה הוכח עד כה ומה לא

לאחר בדיקת מקורות פתוחים НАновости סבורים שהוכח שרוסיה הכריזה על יצירת מבנה ‘אוקראיני’ מאוחד על ידי איחוד מספר יחידות קיימות.

הוכח גם כי לפחות באחת מהיחידות המרכזיות הללו – גדוד קריבונוס – היו עשרות חיילים אוקראינים לשעבר, שנפלו בשבי הרוסי. עיתונאי ‘סוספילנו’ זיהו יותר מ-30 אנשים כאלה.

ההיסטוריה של יחידות כאלה מתועדת לפחות משנת 2023, כאשר מקורות רוסיים דיווחו על גיוס כ-70 שבויים לגדוד על שם בוגדן חמלניצקי.

לא הוכח שה’בריגדה’ של היום כוללת את המספר הרגיל של בריגדה.

לא הוכח שכל חמש היחידות המרכיבות אותה מאוישות בעיקר בשבויים.

לא הוכח שכל חייל אוקראיני לשעבר הגיע לשם בכפייה.

לא אושר על ידי מקורות עצמאיים גם השימוש הקרבי המלא של המבנה המאוחד החדש כבריגדה אחת.

והצהרות של מקורות צבאיים ותעמולתיים רוסיים על ‘בחירה מרצון מלאה’ אינן יכולות להיחשב כבדיקה עצמאית של נסיבות גיוסו של אדם שהיה קודם בשבי הרוסי.

מה השתנה דווקא עכשיו

החדשות החשובות ביותר ב-6–7 באוגוסט 2026 אינן בכך שרוסיה פתאום החלה להילחם לראשונה עם חיילים אוקראינים לשעבר.

הפרקטיקה הזו ישנה בהרבה.

משהו אחר השתנה.

במהלך מספר שנים, רוסיה עברה מדרך של דיווחים נפרדים על כמה עשרות שבויים בגדוד על שם חמלניצקי לקיום מספר מבנים ‘אוקראיניים’ ממותגים במיוחד, ועכשיו – להצהרה על איחודם למבנה כללי.

זה עדיין לא הוכחה להופעת בריגדה לוחמת בת אלפי חיילים.

אבל זה עדות לכך שהפרויקט הפסיק להיראות כניסוי יחיד.

רוסיה מנסה למוסד מנגנון שבו חייל אוקראיני לשעבר לאחר שבי יכול להפוך בו זמנית ללוחם בצד הרוסי ולהוכחה פומבית לתזה הרוסית על ‘מלחמה פנימית אוקראינית’ כביכול.

ובינתיים, המרכיב התעמולתי של המבנה הזה מאושר הרבה יותר טוב מהיקפו הצבאי המוצהר.

כיצד נבדק החומר

החומר נבדק על ידי מערכת НАновости ב-7 באוגוסט 2026.

הבסיס הוא: הודעה על יצירת מבנה חדש ודוח ISW מ-6 באוגוסט 2026; חומרים של ISW משנת 2023 על גדוד על שם חמלניצקי; חקירת ‘סוספילנו’ עם זיהוי של יותר מ-30 חיילים אוקראינים לשעבר; מסמכים של משלחת המעקב של האו”ם לזכויות האדם; סעיף 130 של אמנת ז’נבה השלישית והתגובה הרשמית של הוועד הבינלאומי של הצלב האדום.

המערכת בדקה בנפרד האם ניתן לאשר את המספר המוצהר של ה’בריגדה’ החדשה, השתתפות כל היחידות המפורטות בקרבות וכפיית כל שבוי לשעבר. במקורות העצמאיים הזמינים בעת הפרסום אין מספיק הוכחות לטענות קטגוריות כאלה.