האוקראינים מוכנים גם להילחם וגם להפסיק את האש: מה באמת הראה הסקר של קМИС

62% מהאוקראינים מוכנים לסבול את המלחמה כמה שיידרש. 79% מאמינים שבסופו של דבר אוקראינה תנצח. ובמקביל 75% מוכנים לשקול משא ומתן עם רוסיה, ו-69% מוכנים לתמוך בהפסקת אש מיידית בקו החזית הנוכחי. במבט ראשון המספרים מתווכחים זה עם זה. אבל אם קוראים לא רק את האחוזים, אלא את השאלות עצמן של המכון הבינלאומי לסוציולוגיה של קייב, התמונה מתבהרת הרבה יותר: האוקראינים מפרידים יותר ויותר בין הפסקת הירי לבין כניעה.

מחבר: פאבל שווייקו

תוצאות מחקר חדש של קמ”י, שפורסם ב-6 באוקטובר 2026. הסקר עצמו נערך בין 12–21 בספטמבר 2026: בטלפון נשאלו 1002 אזרחים בוגרים של אוקראינה, החיים בשטח שבשליטת הממשלה האוקראינית. המדגם לא כלל תושבים מהשטחים הכבושים ואוקראינים שעזבו לחו”ל לאחר 24 בפברואר 2022.

קמ”י — המכון הבינלאומי לסוציולוגיה של קייב, אחד המרכזים המרכזיים באוקראינה לחקר דעת הקהל. הבהרה זו חשובה במיוחד לקורא הישראלי: מדובר לא בהצבעה באינטרנט ולא בסקר של קהל מדיה מסוים, אלא במחקר סוציולוגי כלל-אוקראיני עם מדגם אקראי של מספרי טלפון ניידים ושקילה סטטיסטית לאחר מכן. עבור מדדים סביב 50% השגיאה הפורמלית המוצהרת היא עד 4.1 נקודות אחוז.

מוכנים לסבול את המלחמה זמן רב. אפילו אחרי ספטמבר

לשאלה ישירה, כמה זמן עוד אנשים מוכנים לסבול את המלחמה, 62% ענו: כמה שיידרש. עוד 4% נקבו בתקופה של כשנה, 23% — כמה חודשים או חצי שנה. שאר ה-11% לא קבעו תשובה.

מאז סוף יולי — תחילת אוגוסט המספרים הללו כמעט לא השתנו. וקמ”י מציין במיוחד את הרגע שבו נערך הסקר בספטמבר: רוסיה כבר הגבירה את השימוש ברחפנים רקטיים והתקפות על תשתיות אזרחיות לחלוטין.

קייב בולטת במיוחד. באביב 61% מתושבי הבירה אמרו שהם מוכנים לסבול את המלחמה כמה שיידרש. בסוף יולי — תחילת אוגוסט היו כאלה 69%, בספטמבר — 72%.

קמ”י לא מכנה את המעבר מ-69% ל-72% כעלייה משמעותית סטטיסטית — ההבדל קטן מדי למסקנה כזו. מהותי דבר אחר: המדד לא ירד, למרות שהבירה חיה באותה תקופה תחת התקפות כבדות חדשות.

מהם רחפנים רקטיים, עליהם מדבר קמ”י, עדיף להסביר מיד לקהל הישראלי. שאהד רגיל עם מנוע בוכנה מוכר לישראלים מתוכנית הרחפנים האיראנית. המכשירים הרקטיים מהירים בהרבה: הזמן בין גילוי המטרה לבין יירוטה האפשרי קצר יותר. כבר ב-30 בספטמבר, כמה ימים לאחר סיום הסקר עצמו, באחת ההתקפות הרוסיות על אוקראינה נרשמו 188 רחפנים, מתוכם 86 היו רקטיים. נאנובסטי ניתחו בפירוט את ההתקפה הזו ואת ההשלכות על קייב והאזור.

יש פיזור לפי אזורים, אבל בשום מקום החלק שמוכן לסבול את המלחמה כמה שיידרש לא יורד מתחת למחצית: 61% במערב, 72% בקייב, 61% במרכז ובצפון, 55% בדרום, 66% בניז’ני פודניפרוביה ו-56% במזרח.

זה כבר לא משתלב טוב עם הנוסחה הפשוטה שאומרת שמלחמה ממושכת חייבת להוביל אוטומטית את רוב החברה לדרוש לסיים אותה בכל תנאי.

הניצחון נשאר ציפייה של הרוב, אבל הביטחון נחלש

79% מהנשאלים סבורים שבסופו של דבר אוקראינה תנצח. רק 7% מצפים לניצחון רוסי.

אבל בתוך ה-79% הללו יש שינוי שלא ניתן להתעלם ממנו.

47% בטוחים לחלוטין בניצחון האוקראיני, עוד 32% עונים “כנראה כן”. בסוף יולי — תחילת אוגוסט האמונה הכוללת בניצחון הייתה גבוהה יותר — כ-85%, והבטוחים לחלוטין היו 60%.

כלומר, האמונה בניצחון נשארת המונית, אבל הפכה זהירה יותר.

זה משתלב היטב עם התשובות לשאלה אחרת — לא “מי ינצח”, אלא איזה תוצאה ממשית של המלחמה אנשים בכלל רואים כהשגה.

41% מכנים ריאליסטי את שמירת אוקראינה עצמאית, אך עם אובדן חלק מהשטח בפועל. בפברואר 2025 היו כאלה 33%.

כאן הניסוח עקרוני. אובדן השליטה בפועל אינו שווה להכרה משפטית בסיפוח הרוסי. בדיוק הגבול הזה מופיע שוב בתשובות על הפסקת האש האפשרית.

במקביל 53% עדיין רואים ריאליסטי את החזרת לפחות חלק מהשטחים הכבושים. מתוכם 14% מצפים לשחזור הקו שהיה קיים לפני הפלישה המלאה ב-24 בפברואר 2022; 4% — לשחרור מלא של מחוזות דונצק ולוהנסק; 23% — להחזרת אוקראינה לגבולות המוכרים בינלאומית של 1991, כולל קרים; עוד 12% מאפשרים שחזור שלמות הטריטוריאלית יחד עם העברת הלחימה לשטח הרוסי.

זה כבר לא חברה שמדמיינת את הניצחון באותו אופן. אבל גם לא חברה שהסכימה לראות בקו החזית הנוכחי את הגבול המדיני הסופי.

שלושה רבעים מאפשרים משא ומתן — אבל זה לא שלושה רבעים של תומכי ויתורים

המספר הבא הופך בקלות למניפולציה אם מנתקים אותו מניסוח השאלה.

75% מהאוקראינים מאפשרים קיום משא ומתן עם רוסיה לסיום המלחמה. נגד עצם האפשרות למשא ומתן מתנגדים 21%, עוד 4% לא קבעו עמדה.

כמעט אותן תשובות קמ”י קיבל כבר בפברואר 2025.

אבל לא נשאלה השאלה, האם הם מוכנים למסור שטחים לרוסיה עבור המשא ומתן. לא נשאלה גם על הכרה בסיפוח, צמצום הצבא או ויתור על נאט”ו.

לכן 75% — זו תמיכה באפשרות לדבר עם האויב על סיום המלחמה, ולא נכונות לקבל את תנאיו.

בדיוק בנקודה זו התוצאות הופכות למעניינות ביותר.

69% מוכנים להפסיק את האש בקו הנוכחי — בשלושה תנאים

קמ”י הציע לנשאלים לא משא ומתן מופשט, אלא תרחיש קונקרטי: הפסקת אש מלאה ומיידית בקו הקרב הנוכחי.

מוכנים לתמוך בכך 69%.

אבל בניסוח נכללו מיד שלושה תנאים: אוקראינה לא מכירה משפטית את השטחים הכבושים כחלק מרוסיה, ממשיכה לחזק את צבאה ושומרת על התנועה ל-האיחוד האירופי ונאט”ו. נגד אפשרות כזו יצאו 22%, עוד 9% לא הצליחו לקבוע עמדה.

כאן נעלם הסתירה לכאורה בין 62% שמוכנים לסבול את המלחמה כמה שיידרש, ו-69% שמוכנים להפסיק את הירי.

הרוב מסכים לראות בהפסקת הקרבות לא כהסדר פוליטי סופי, אלא כהפסקת המלחמה בקו הקיים כרגע — ללא לגליזציה של תפיסת השטחים הרוסית וללא פירוק נשק של אוקראינה.

לקורא הישראלי ההבדל הזה מוכר מהלקסיקון הפוליטי שלו: הפסקת אש והסכם שלום — אינם אותו דבר. ישראל סיימה פעמים רבות סבבים ספציפיים של פעולות לחימה בהפסקת אש ללא פתרון הסכסוך עצמו וללא הכרה בדרישות האויב. בשאלה האוקראינית, הממדים, האויב והמצב המשפטי הבינלאומי שונים לחלוטין, ולכן השוואה ישירה תהיה שגויה. אבל ההבדל המונחי זהה: להפסיק לירות היום עדיין לא אומר להסכים למי שייכת הטריטוריה ואיך תהיה מערכת הביטחון מחר.

בדיוק בגלל זה נאנובסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency ניתחו בעבר את אפשרות ההקפאה בקו החזית כתסריט נפרד: קו שבו הופסקו פעולות הלחימה יכול להתקיים דה-פקטו, מבלי להפוך לגבול מדינה מוכר על ידי אוקראינה.

כדאי להסיר את הערבויות — והתמיכה יורדת בחדות

סקרים קודמים של קמ”י מאפשרים לבדוק עד כמה התנאים הללו חשובים באמת.

בסוף יולי — תחילת אוגוסט הציעו לאוקראינים תרחיש שבו צבא אוקראינה צריך לסגת מדונבאס בתמורה לערבויות ביטחון די מופשטות מצד ארה”ב ואירופה. להסכים לכך היו מוכנים רק 32%, ו-60% דחו אותו.

בגרסה אחרת דובר על הקפאת הקרבות בקו החזית הנוכחי, אך עם אספקת נשק מוגברת ותמיכה כספית לאוקראינה. כאן היו כבר 59% מסכימים, נגד — 31%.

עוד קודם לכן, במאי 2026, 61% דחו הפסקת אש בקו הנוכחי, אם היא לא לוותה בערבויות ביטחון, חיזוק חימוש ותמיכה כספית.

ההבדל בין 32%, 59% וה-69% הנוכחיים מראה יותר מאשר שאלה אחת בודדת.

לרוב חשוב לא רק היכן ייעצרו הצבאות, אלא גם באיזה מצב תישאר אוקראינה לאחר מכן.

אם מחיר העצירה הוא נסיגת הכוחות האוקראינים, הבטחות ביטחון לא ברורות וסיכון להחלשת המדינה, אין תמיכה אפילו אצל מחצית מהחברה. אם אוקראינה שומרת על הצבא, הקורס המערבי, הזכות להתחמש ולא מכירה בסיפוח — הרוב כבר מוכן לקבל הפסקת אש.

לא “להילחם או להתפייס”, אלא באילו תנאים להפסיק

בדיוק כך הנתונים הללו מתגבשים לתמונה אחת.

62% מוכנים לסבול את המלחמה כמה שיידרש. 79% סבורים שניצחון אוקראיני סופי סביר יותר מאשר רוסי. אבל הביטחון המוחלט בניצחון יורד, ו-41% כבר רואים ריאליסטי את שמירת המדינה העצמאית עם אובדן חלק מהשטח בפועל.

במקביל 75% לא דוחים משא ומתן ו-69% מוכנים לתמוך בהפסקת האש במקום שבו עובר כעת החזית — אם הקו הזה לא יהפוך לגבול רוסי מוכר משפטית, הצבא האוקראיני יישאר חזק, והתנועה לאיחוד האירופי ונאט”ו תימשך.

לכן הסקר החדש של קמ”י מראה לא כל כך “עייפות מהמלחמה” ולא פנייה פתאומית של האוקראינים לוויתורים טריטוריאליים.

הוא מראה חברה פרגמטית יותר מאשר לפני כמה שנים: אנשים עדיין מוכנים להתנגד, אבל יותר ויותר מאפשרים הפסקת הקרבות, אם ההפסקה לא תשלול מאוקראינה את האפשרות להגן על עצמה ולא תהפוך את הכיבוש הרוסי לתוצאה מוכרת של המלחמה.