ישראל הכינה את אחמדינז’אד לתפקיד המנהיג החדש של איראן: פגישות סודיות, כספי ‘המוסד’ ומבצע שנכשל

נשיא איראן לשעבר מחמוד אחמדינז’אד, שהכחיש את השואה ואיים על ישראל במשך שנים, עשוי היה לשתף פעולה בסתר עם המודיעין הישראלי ולהתכונן לחזור לשלטון לאחר נפילת משטר האייתוללות.

כך נאמר בחקירה של הניו יורק טיימס, שפורסמה ב-13 ביולי 2026. על החומר עבדו ארבעה עיתונאים, כולל הכתב הישראלי רונן ברגמן, המתמחה בפעילות שירותי המודיעין.

הפרסום טוען כי נציגי ישראל לא הסתפקו במגעים חד פעמיים עם אחמדינז’אד. הוא נחשב למנהיג מעבר פוטנציאלי של איראן, המסוגל לתפוס את השלטון לאחר מכות למשטר, פיצול כוחות הביטחון וייתכן מתקפה מזוינת של האופוזיציה האיראנית.

המבצע המשוער התפתח במשך מספר שנים. הוא כלל נסיעות של אחמדינז’אד לגואטמלה והונגריה, פגישות עם נציגי ‘המוסד’, תשלום הוצאות חו”ל, הכנת דירה קונספירטיבית בתוך איראן ותוכניות להשתמש בנשיא לשעבר לאחר תחילת המלחמה.

עם זאת, כל המבנה קרס. המתקפה הכורדית לא התרחשה, לא היה פירוק המוני של המשטר, ואחמדינז’אד עצמו עזב את המקלט שהוכן עבורו ונמצא, לפי מקורות איראניים, תחת שליטת משמרות המהפכה האסלאמית.

ישראל אינה מגיבה רשמית על נתוני החקירה. לכן חלק מהסיפור נותר מבוסס על עדויות של פקידים אנונימיים מכהנים ולשעבר מארה”ב, ישראל ואיראן, ולא על מסמכים שפורסמו.

מנשיא שאיים על ישראל לשותף אפשרי של ‘המוסד’

מחמוד אחמדינז’אד כיהן כנשיא איראן מ-3 באוגוסט 2005 עד 3 באוגוסט 2013.

במהלך כהונתו הוא הפך לאחד הנציגים הידועים ביותר של האגף הרדיקלי של הרפובליקה האסלאמית. אחמדינז’אד הכחיש את השואה, השתתף בכנסים עם מכחישי השואה והביע איומים קבועים כלפי ישראל.

לכן ההנחה על שיתוף הפעולה שלו עם המודיעין הישראלי נראית פרדוקסלית.

לאחר עזיבתו את תפקיד הנשיא, היחסים של אחמדינז’אד עם הנהגת הרפובליקה האסלאמית התדרדרו בהדרגה. הוא ביקר את השחיתות, את השפעת הסובבים את המנהיג העליון ואת המדיניות הכלכלית של השלטונות.

מועצת שומרי החוקה מנעה שוב ושוב מהנשיא לשעבר להשתתף בבחירות. במיוחד, נאסר על אחמדינז’אד להשתתף בקמפיין הנשיאותי של 2024.

לפי מקורות הניו יורק טיימס, לאחר מספר סירובים הוא הגיע למסקנה שלא יוכל לחזור לשלטון כל עוד המערכת הפוליטית הנוכחית נשמרת.

לאנשים הקרובים אליו אחמדינז’אד לכאורה אמר שבמקרה של מלחמה, ישראל וארה”ב עשויות להמר על אופוזיציונר גולה, שאינו מכיר היטב את המדינה ואין לו קשרים בתוך המערכת הממשלתית האיראנית.

הוא חשש שתסריט כזה יוביל לא לשינוי שלטון מבוקר, אלא לכאוס והתפרקות של איראן.

אחמדינז’אד הציג את עצמו כאדם מהמערכת הישנה, המסוגל להרוס את המבנה הפוליטי שלה, אך לשמור על המדינה עצמה. לפי החקירה, הוא השווה את תפקידו האפשרי לבוריס ילצין במהלך התפרקות ברית המועצות.

לאנשים מסביבתו הנשיא לשעבר לכאורה אמר שלאחר חזרתו לשלטון יוכל להכיר בישראל ולנרמל איתה את היחסים במסגרת ‘הסכמי אברהם’.

לא פורסמו מסמכים פומביים שבהם אחמדינז’אד נתן לישראל התחייבויות כאלה. אך מקורות הניו יורק טיימס טוענים שהצד הישראלי ראה בו לא רק מקור מידע אפשרי, אלא גם נכס פוליטי.

גואטמלה: תחילת הקשרים הסודיים האפשריים

אחת הנקודות החשובות הראשונות במבצע המשוער הייתה נסיעתו של אחמדינז’אד לגואטמלה.

לפי תיאורי החקירה, הנסיעה התקיימה ב-2023, ולא ב-2024, כפי שצוין בכמה פרסומים ראשונים.

באופן רשמי הנשיא לשעבר התכוון להשתתף בכנס סביבתי. כוחות הביטחון האיראניים ניסו בתחילה למנוע את יציאתו מהמדינה.

לאחר מחאות פומביות של תומכי אחמדינז’אד ופעולת ישיבה, הוא הורשה לעזוב את איראן.

במהלך נסיעה זו, כך טוענים מקורות הניו יורק טיימס, אחמדינז’אד יכול היה להיפגש לראשונה עם אנשים שייצגו את המודיעין הישראלי.

אין אישור תיעודי לפגישה עצמה. עם זאת, נסיעותיו של אחמדינז’אד לגואטמלה ולהונגריה לאחר הופעת המידע על התוכנית הפכו לנושא תשומת לב נוספת של התקשורת האיראנית והבינלאומית.

מאי 2024: כנס בבודפשט כהסוואה

השלב החשוב הבא התרחש ב-מאי 2024.

אחמדינז’אד הגיע לבודפשט בהזמנת אוניברסיטת השירות הציבורי לודוביקה ההונגרית. באופן רשמי הוא היה אמור להשתתף באירוע הקשור לבעיות סביבתיות ואקלימיות.

הזמנת הפוליטיקאי, הידוע בהכחשת השואה, עוררה תגובה חריפה מצד ארגונים יהודיים בהונגריה ונציגי ישראל.

אך לפי החקירה, הכנס עצמו יכול היה להיות רק כיסוי למשא ומתן סודי.

רקטור האוניברסיטה גרגלי דלי סיפר לעיתונאים כי פקיד הונגרי בכיר ביקש לארגן את הזמנת אחמדינז’אד. דלי לכאורה הוסבר שהאירוע נחוץ לקיום קשרים סגורים.

מקורות הניו יורק טיימס טוענים שבמהלך ביקור זה נפגש אישית עם נשיא איראן לשעבר מנהל ‘המוסד’ דאז דוד ברנע.

לא ברנע ולא המודיעין הישראלי אישרו פומבית את הפגישה הזו.

יוני 2025: נסיעה שנייה לפני המלחמה

ביקורו השני של אחמדינז’אד בבודפשט התקיים ב-יוני 2025.

לפי הניו יורק טיימס, זה קרה כמה ימים לפני תחילת קמפיין צבאי ישראלי בן 12 ימים נגד איראן.

הפרסום טוען שבמהלך הנסיעה הצליח אחמדינז’אד פעמיים להתרחק מהמלווים שלו מהמשמרות המהפכה. בזמן זה הוא לכאורה נפגש שוב עם נציגי ישראל.

החקירה גם טוענת שישראל מימנה את מגוריו והוצאותיו של אחמדינז’אד הקשורות לנסיעות חו”ל.

מהמידע הזמין לא ברור באיזה אופן בוצע המימון, מי קיבל את הכסף בפועל והאם היו הסכמים כתובים.

לכן לא ניתן לטעון שאחמדינז’אד גויס רשמית כסוכן ‘המוסד’.

הניסוח המדויק יותר הוא שיכול היה להיות שיתוף פעולה סודי ממושך בינו לבין הצד הישראלי, שכלל הסכמים פוליטיים, פגישות ותמיכה כספית.

תוכנית שינוי המשטר הייתה רחבה בהרבה מאחמדינז’אד

המבצע בהשתתפות הנשיא לשעבר היה רק מרכיב אחד באסטרטגיה הישראלית.

חלק אחר של התוכנית היה אמור להיות מתקפה של כוחות חמושים כורדים איראניים, המבוססים בצפון עיראק.

היה צפוי שהכוחות המוכנים והחמושים יחצו את הגבול, ישתלטו על אזורים במערב איראן וייצרו בסיס קבוע.

לאחר מכן הכוחות הכורדים היו אמורים להתחיל להתקדם לעומק המדינה, תוך שהם מדגימים את חוסר היכולת של המשמרות המהפכה לשלוט בשטח.

ראש אגף המודיעין הצבאי הישראלי לשעבר תמיר היימן סיפר על תוכניות אלו בראיון לתוכנית האמריקאית Firing Line, ששודר ב-29 במאי 2026.

היימן אישר שנדונה סדרת מבצעים מיוחדים שנועדו לשנות את השלטון באיראן. הוא כינה את המתקפה הכורדית כמרכיב המרכזי. במבנה זה יוחסה לאחמדינז’אד תפקיד פוליטי נפרד.

לדברי היימן, המבצע הופסק לאחר התערבות נשיא טורקיה רג’פ טאיפ ארדואן.

אנקרה חששה שחימוש והגברת הכורדים האיראניים יובילו להופעת מרכז התנגדות כורדי חדש וייצרו איום ישיר על ביטחונה של טורקיה עצמה.

היימן הצהיר שארדואן שכנע את נשיא ארה”ב דונלד טראמפ לוותר על תמיכה במתקפה הכורדית. פרסומים על הצהרות אלו הופיעו ב-2 ביוני 2026.

ללא פלישה מזוינת ובסיס טריטוריאלי, המבצע הפוליטי בהשתתפות אחמדינז’אד למעשה איבד את הבסיס שלו.

28 בפברואר 2026: מכה למתחם אחמדינז’אד

שיא המבצע המשוער היו האירועים ב-28 בפברואר 2026.

באותו יום החלו ארה”ב וישראל במתקפות נרחבות על איראן. במהלך התקיפה נפגע מתחם מאובטח הקשור לאחמדינז’אד, ברובע נרמק בטהרן.

בתחילה נתפסה המכה כניסיון אפשרי להרוג את הנשיא לשעבר.

עם זאת, מקורות הניו יורק טיימס טוענים שהמטרה האמיתית עשויה הייתה להיות אנשי המשמרות המהפכה שהיו בקרבת מקום, אשר שלטו באחמדינז’אד.

כתוצאה מהתקיפה נהרגו לכאורה שומרי ראשו והושמד רכב משוריין.

לאחר המכה, לפי גרסת החקירה, נלקח אחמדינז’אד על ידי אנשים הקשורים ל’מוסד’ והועבר לדירה קונספירטיבית שהוכנה מראש בתוך איראן.

משם הייתה אמורה להתחיל החלק הפוליטי של המבצע.

היה צפוי שלאחר החלשת השלטון האיראני, אחמדינז’אד יפנה לציבור, יכריז על חזרתו לפוליטיקה וינסה לפצל את המערכת הממשלתית.

אך זה לא קרה.

לפי מקורות אמריקאים ואיראנים, הנשיא לשעבר התאכזב במהירות מהמהלך המבצע ועזב את הדירה הקונספירטיבית בנסיבות שלא התבררו עד הסוף.

לא ידוע אם עזב בעצמו, יצר קשר עם המשמרות המהפכה או התגלה ונעצר.

הדיווחים הראשונים על כך שארה”ב וישראל עשויות להכין את אחמדינז’אד לתפקיד מנהיג חדש של איראן הופיעו בתקשורת הבינלאומית ב-20 במאי 2026. אז דווח שהוא נחשב לדמות מעבר לאחר נפילת המשטר האפשרית.

כמעט חמישה חודשים ללא הופעות פומביות

לאחר האירועים ב-28 בפברואר 2026 נעלם אחמדינז’אד מהמרחב הציבורי.

במשך מספר חודשים לא הייתה מידע מהימן על כך שהוא חי, חופשי והיכן הוא נמצא.

לראשונה הבחינו שוב בנשיא לשעבר ב-6 ביולי 2026, כאשר הופיע בתהלוכת הלוויה של עלי חמינאי בטהרן.

רדיו אירופה החופשית/רדיו ליברטי אישר את נוכחותו של אחמדינז’אד בטקס ב-6 ביולי.

בתמונות שפורסמו היה הנשיא לשעבר מוקף באבטחה מוגברת.

הופעתו הייתה האישור הפומבי הראשון לכך שאחמדינז’אד שרד את המכות של פברואר.

טקסי הלוויה של עלי חמינאי התקיימו במספר ערים איראניות. התהלוכה המרכזית בטהרן החלה ב-6 ביולי, והקבורה במשהד התקיימה ב-9 ביולי 2026.

מעצר בית וחקירת המשמרות המהפכה

בחקירת הניו יורק טיימס נטען שלאחר עזיבתו את הדירה הקונספירטיבית, אחמדינז’אד נמצא תחת שליטת יחידת המודיעין של המשמרות המהפכה.

ארבעה פקידים איראנים בכירים סיפרו לפרסום כי כעת הנשיא לשעבר נמצא למעשה במעצר בית.

המשמרות המהפכה לכאורה חוקרים את קשריו עם ישראל, נסיעותיו לחו”ל ופגישותיו בבודפשט.

פרסומים על כך הופיעו ב-13 ביולי 2026, ביום פרסום החקירה החדשה של הניו יורק טיימס.

הרשויות האיראניות לא הכריזו רשמית על אחמדינז’אד באשמת בגידה במדינה ולא אישרו את מעצרו.

זה עשוי להיות מוסבר בכך שתהליך פתוח נגד הנשיא לשעבר יהיה מסוכן מאוד למשטר.

חקירה כזו תדרוש להכיר בפומבי בכך ש’המוסד’ יצר קשרים במשך מספר שנים עם אדם שכיהן בתפקיד הממשלתי הגבוה ביותר ושמר על קשרים בתוך האליטה האיראנית.

מדוע ישראל עשויה לבחור דווקא באחמדינז’אד

במבט ראשון הבחירה באדם עם ביוגרפיה אנטי-ישראלית כזו נראית לא הגיונית.

אבל לאחמדינז’אד היו כמה יתרונות על פני אופוזיציונרים גולים.

הוא ידוע היטב בתוך איראן, יש לו ניסיון בניהול המדינה, שומר על קשרים בין פקידים וכוחות ביטחון, ויש לו תמיכה מסוימת בקרב השכבות העניות והפריפריאליות של האוכלוסייה.

ישראל עשויה הייתה לצפות שהופעת הנשיא לשעבר תאפשר להציג את שינוי השלטון לא כהתערבות זרה, אלא כתהליך פנימי איראני.

אחמדינז’אד עצמו כנראה קיווה להשתמש בישראל כבן ברית זמני לחזרתו לשלטון.

כאן עשויים היו האינטרסים של הצדדים להתלכד זמנית.

ישראל רצתה לקבל פוליטיקאי שניתן לשלוט בו, המסוגל לפצל את המשטר.

אחמדינז’אד רצה לקבל תמיכה צבאית, כספית ומודיעינית, בלעדיה לא יכול היה לחזור לארמון הנשיאות.

ל-נאנווסטי — חדשות ישראל הסיפור הזה חשוב לא רק כסיפור על מבצע יוצא דופן של ‘המוסד’.

הוא מדגים בו זמנית את היכולות והמגבלות של המודיעין הישראלי.

ישראל כנראה הצליחה ליצור קשרים עם אדם ממרכז המערכת הפוליטית האיראנית, לארגן פגישות בחו”ל ולהכין תשתית מבצעית בתוך איראן.

אבל אפילו יכולות כאלה לא הבטיחו תוצאה פוליטית.

המשמרות המהפכה לא התפרקו, המתקפה הכורדית לא החלה, לא היה מרד המוני, ואחמדינז’אד לא הפך למנהיג מעבר.

מה מאושר ומה נותר כגרסה

ידוע בוודאות שאחמדינז’אד כיהן כנשיא איראן בשנים 2005–2013, מאוחר יותר נכנס לעימות עם חלק מהנהגת המשטר ולא הורשה להשתתף בבחירות לנשיאות.

מאושרות נסיעותיו לגואטמלה ולבודפשט, כולל ביקור באוניברסיטת לודוביקה ב-מאי 2024.

מאושר היעלמותו לאחר תחילת המלחמה ב-28 בפברואר 2026 והופעתו הפומבית בתהלוכת הלוויה של עלי חמינאי ב-6 ביולי 2026.

תמיר היימן אישר בפומבי את קיומה של תוכנית רחבה יותר, שכללה מתקפה כורדית ותפקיד פוליטי לאחמדינז’אד.

עם זאת, הפגישה האישית של אחמדינז’אד עם דוד ברנע, מימון נסיעותיו על ידי ישראל, העברתו לדירה חשאית ומעצר הבית שלו מבוססים על מקורות אנונימיים של הניו יורק טיימס.

ישראל לא אישרה את המידע הזה.

אחמדינז’אד עצמו לא נתן הסברים פומביים.

לכן, לקרוא לו סוכן מוכח של ‘המוסד’ זה עדיין מוקדם מדי.

אבל אם עיקרי החקירה נכונים, לפנינו אחת מהפעולות המודיעיניות הפרדוקסליות ביותר בעשורים האחרונים: פוליטיקאי שבנה את המוניטין הבינלאומי שלו על שנאה לישראל, יכול היה לסמוך דווקא על עזרת ישראל כדי להוביל שוב את איראן.

תאריכים עיקריים

שנים 2005–2013 — נשיאות מחמוד אחמדינז’אד.

שנת 2023 — נסיעה לגואטמלה, שבמהלכה, לפי נתוני ה-NYT, יכול היה להתקיים אחד המגעים הראשונים עם נציגי ישראל.

מאי 2024 — ביקור באוניברסיטת לודוביקה בבודפשט ופגישה משוערת עם מנהל ‘המוסד’ דוד ברנע.

יוני 2025 — נסיעה שנייה של אחמדינז’אד לבודפשט ומגעים משוערים חדשים עם המודיעין הישראלי.

28 בפברואר 2026 — תקיפה על מתחם מאובטח ליד מעונו של אחמדינז’אד והעברתו המשוערת לדירה חשאית.

20 במאי 2026 — הפרסומים הגדולים הראשונים על תוכנית ארה”ב וישראל להשתמש באחמדינז’אד לאחר נפילת המשטר האיראני.

29 במאי 2026 — ראיון של תמיר היימן לתוכנית Firing Line על המתקפה הכורדית שלא התרחשה ותוכנית החלפת השלטון.

6 ביולי 2026 — הופעה פומבית ראשונה של אחמדינז’אד לאחר כמעט חמישה חודשי היעדרות.

9 ביולי 2026 — קבורת עלי חמינאי במשהד.

13 ביולי 2026 — פרסום חקירה חדשה של הניו יורק טיימס על המגעים של אחמדינז’אד עם ‘המוסד’ ומעצר הבית המשוער שלו.