אם הפסקת אש אפשרית במזרח התיכון, מדוע היא עדיין לא קיימת עבור אוקראינה

אם ארצות הברית הצליחה להבטיח הפסקת אש במזרח התיכון, אז יש להן מספיק משקל פוליטי וכלים כדי לשאוף לאותו צעד ראשון גם במלחמה של רוסיה נגד אוקראינה. בדיוק בהיגיון הזה נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי הגיב על המצב הדיפלומטי החדש סביב איראן, ארה”ב וישראל, למעשה רומז: הטיעון שהפסקת אש כביכול “לא נותנת כלום”, נשמע פחות משכנע.

עבור הקהל הישראלי, הצגת השאלה הזו רגישה במיוחד. בימים האחרונים המזרח התיכון הפך שוב לזירה שבה וושינגטון הדגימה את היכולת להשפיע במהירות על הדינמיקה הצבאית ולדחוף את הצדדים לעצור את האש. ובדיוק על רקע זה קייב מראה בגלוי: אוקראינה מוכנה מזמן לפחות לצעד הראשון – להפסקת אש, שיכולה לפתוח את הדרך לדיפלומטיה רחבה יותר.

מדוע דברי זלנסקי נשמעו כטענה כלפי וושינגטון

קייב החזירה שוב למרכז הדיון את נושא הפסקת האש

בראיון ל-Rai Radio 1 האיטלקי ובתגובות פומביות לאחר מכן, זלנסקי למעשה חזר על עמדתו המרכזית: עצירת האש אינה הפסקה חסרת משמעות, אלא יכולה להיות תנאי מקדים אמיתי למשא ומתן. על רקע הדוגמה מהמזרח התיכון, המחשבה הזו נשמעה הרבה יותר קשה מאשר בעבר, כי עכשיו לקייב יש טיעון מוחשי: אם הרצון הדיפלומטי עבד שם, הוא יכול לעבוד גם באירופה.

זו לא רק תגובה רגשית. למעשה, בנקובה שולחת איתות לצד האמריקאי: הבעיה אינה בכך שפורמט הפסקת האש אינו אפשרי כשלעצמו, אלא בכך שעדיין לא הופעל על רוסיה אותו רמת לחץ ואותה דרגת נחישות פוליטית שוושינגטון הדגימה במשבר המזרח תיכוני. עבור אוקראינה זה עקרוני, כי קייב כבר מזמן מקדמת את הרעיון של לפחות צעד ראשון, שיכול להפחית את עוצמת המלחמה וליצור מרחב לשיחה.

המזרח התיכון הפך לדוגמה לא נוחה לכל הספקנים

בעבר תומכי הקו הקשה יותר טענו לעיתים קרובות כי ללא מבנה שלום מלא וסופי, כל שיחות על הפסקת אש אינן הגיוניות. כעת הטיעון הזה נראה הרבה יותר חלש. זלנסקי עצמו הדגיש במפורש: הדוגמה מהמזרח התיכון מראה שהפסקת אש אפשרית ושהיא יכולה ליצור את התנאים הנכונים להסכמים נוספים.

בדיוק כאן עולה העצבים הפוליטיים המרכזיים של הרגע. אוקראינה אינה דורשת הסדר סופי מיידי של כל המלחמה בחבילה אחת. קייב מדברת על דבר יותר פרקטי ובאותו זמן אסטרטגי: אם יש רצון לעצור את ההסלמה, קודם עוצרים את האש, ורק לאחר מכן מתקדמים למסגרת הסכמית מורכבת יותר.

מה אומרים בקייב על תפקיד ארה”ב ועל עתיד תהליך השלום

משרד החוץ של אוקראינה מצפה מוושינגטון לאותה נחישות כלפי מוסקבה

את הקו הזה המשיך כמעט מילה במילה גם דובר משרד החוץ האוקראיני גאורגי טיחי. לדבריו, הצלחת הדיפלומטיה והנחישות האמריקאית במזרח התיכון יכולה להאיץ את התהליך הדיפלומטי גם בשאלת סיום התוקפנות הרוסית נגד אוקראינה. במילים אחרות, קייב אינה מסתירה את הציפייה: אם ארה”ב הצליחה לדחוף במהירות החלטות חשובות באחד האזורים הנפיצים ביותר בעולם, אז יש להן מספיק אפשרויות ללחץ חזק יותר גם על מוסקבה.

באותו זמן הצד האוקראיני מדגיש במיוחד שהמכשול העיקרי לתהליך השלום הוא בדיוק רוסיה. בקייב סבורים שמוסקבה אינה מראה נכונות לעצור את המלחמה באמת, ולכן דיפלומטיה ללא לחץ לא תעבוד. המסר הזה חשוב גם לישראל, שם מבינים היטב: כל הפסקות האש במזרח התיכון חיות בדיוק עד לרגע שבו לאחד הצדדים לא מופיעה תחושת חוסר עונש.

באמצע הדיון הזה חדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency שמה לב לעוד מקבילה חשובה: גם עבור אוקראינה וגם עבור ישראל, שאלת הפסקת האש אף פעם לא מסתכמת רק בנוסחה דיפלומטית יפה. תמיד מדובר בשאלה האם להפסקת האש יש מנגנון אמיתי לריסון היריב והאם תבוא בעקבותיה גל חדש של איומים.

קייב מדברת בו זמנית על דיפלומטיה ועל לחץ

על רקע זה, בהצהרות האוקראיניות אין אשליה פציפיסטית. טיחי הבהיר שאוקראינה תמשיך לחזק את התקיפות העמוקות על מטרות צבאיות חוקיות בשטח רוסיה, והלחץ הסנקציוני לא ייחלש. כלומר, קייב בונה אסטרטגיה כפולה: מצד אחד, שואפת להפסקת אש כצעד ראשון, ומצד שני – מראה למוסקבה שהזמן לא עובד לטובתה ושהמשך המלחמה רק יחמיר את התנאים עבור הקרמלין.

גישה זו הופכת את עמדת אוקראינה לשותפים חיצוניים ליותר מובנת. קייב אינה מבקשת שלום בכל מחיר ואינה מציעה לשכוח את הביטחון. היא מציעה תכנית שבה הדיפלומטיה צריכה ללכת לא במקום הלחץ, אלא יחד איתו.

מדוע הסיפור הזה חשוב לישראל

בירושלים עוקבים בקפידה איך ארה”ב מחלקת את נחישותה

עבור ישראל כל העלילה הזו חורגת הרבה מעבר לנושא האוקראיני. באזור כבר ראו שוושינגטון מסוגלת לשנות את הטון של המשבר בזמן קצר, להגיע להסכמות, ללחוץ, לרסן ובו זמנית להשאיר לעצמה את האפשרות לחזור לתרחישים כוחניים. כאשר זלנסקי שואל מדוע גישה דומה לא יושמה במלחמה הרוסית-אוקראינית קודם לכן, בישראל השאלה הזו גם נשמעת לא מופשטת.

הסיבה פשוטה: עבור החברה הישראלית הנחישות האמריקאית אינה קטגוריה תיאורטית, אלא גורם ביטחון יומיומי. לכן ההשוואה בין המזרח התיכון לאוקראינה מעוררת באופן בלתי נמנע שיחה רחבה יותר על איך בדיוק ארה”ב בוחרת, היכן לפעול במהירות והיכן היא מעדיפה מודל ארוך וזהיר.

המסקנה העיקרית של קייב כבר נשמעה

המשמעות של האיתות האוקראיני כעת ברורה לחלוטין. אם הפסקת אש אפשרית שם, היכן שרק אתמול המצב נראה קרוב לפיצוץ חדש, אז אי אפשר יותר לטעון שהרעיון של הפסקת אש במלחמה של רוסיה נגד אוקראינה לא עובד. קייב סבורה שזה עובד – בתנאי שיש רצון פוליטי, לחץ ונכונות של המערב לא לשכנע את התוקפן, אלא לכפות עליו לעצור את האש.

בדיוק בגלל זה דברי זלנסקי נתפסים לא רק כתגובה לאירועים במזרח התיכון. זה כבר תזכורת פומבית לבית הלבן: אוקראינה מסכימה מזמן לצעד הראשון, ועכשיו השאלה נשמעת פחות כמו “האם זה אפשרי”, ויותר כמו “למה זה עדיין לא נעשה”.