“לוויינים רוסיים עבור איראן צילמו בימים האחרונים אובייקטים אמריקאים, בריטיים ומזרח תיכוניים” – זלנסקי

28 במרץ 2026 וולודימיר זלנסקי העלה לשדה הציבורי סיפור שנראה לישראל לא כהד אוקראיני רחוק, אלא כאות ישיר מהמזרח התיכון. לדבריו, לוויינים רוסיים לטובת איראן צילמו בימים האחרונים אובייקטים אמריקאיים, בריטיים ומזרח תיכוניים – מבסיס דייגו גרסיה ועד Prince Sultan, אל-עודייד, אינצ’ירליק, שדה התעופה הכוויתי ותשתיות הנפט במפרץ הפרסי. והעצב המרכזי של הסיפור הזה אינו אפילו ברשימה עצמה. אלא בכך שמוסקבה, אם להאמין למודיעין האוקראיני, לא רק סוחרת בנפט תחת סנקציות מוחלשות, אלא במקביל מסייעת לטהרן לצפות במטרות לפני התקיפות.

לקהל הישראלי עולה כאן כמעט אוטומטית השאלה השנייה: אם לוויינים רוסיים עבדו על אובייקטים של ארה”ב, בריטניה ומדינות ערב, האם האובייקטים הישראליים לא נכללו בתמונה זו או פשוט לא הוזכרו בגרסה הציבורית הראשונה? וכאן מתחיל המעניין ביותר. כי באחד מהתיאורים המפורטים ביותר של התדרוך – אצל אוקראינפורם ובאבל – נאמר כי ב-26 במרץ הרוסים “גם צילמו משהו בעיר חיפה”, ללא מידע נוסף מדויק. כלומר, במסגרת הפתוחה שהוזכרה, ישראל בכל זאת הופיעה, אם כי לא בניסוח שמצוטט כעת בהמונים מהקטע המקוצר.

מה בדיוק אמר זלנסקי ואיפה כאן העצב הישראלי

הרשימה הציבורית התבררה כרחבה יותר מהציטוט שהתפשט

אם לוקחים את מה שכבר אושר בכמה פרסומים בעקבות התדרוך ב-28 במרץ, זלנסקי מנה תאריכים ספציפיים ואובייקטים ספציפיים: 24 במרץ – דייגו גרסיה, שדה התעופה הבינלאומי של כווית וחלק משטחי שדה הנפט הגדול בורגן; 25 במרץ – בסיס האוויר Prince Sultan בערב הסעודית; 26 במרץ – שדה הנפט שייבה, בסיס האוויר אינצ’ירליק בטורקיה, בסיס האוויר אל-עודייד בקטאר. דווקא בתיאור המלא יותר נשמעה גם האמירה על חיפה – זהירה, ללא פירוט, אך יותר מדי ספציפית מכדי להתעלם ממנה כהערה מקרית.

זה חשוב לומר ישירות. בגרסת הטקסט שהתפשטה כציטוט קצר, ישראל אכן לא הוזכרה. אבל מזה אי אפשר להסיק בכנות שלא היו אובייקטים ישראליים בכלל. המסקנה הזהירה יותר היא אחרת: בשדה הציבורי כעת מסתובבות גרסאות שונות באורכן של אותה הצהרה, ובחלק מהן חיפה מוזכרת.

זה כבר לא דקירה יחידה של קייב כלפי מוסקבה

הסיפור של 28 במרץ לא תלוי באוויר בפני עצמו. כבר ב-17 במרץ רויטרס, בהסתמך על פרסום של הוול סטריט ג’ורנל, דיווחה כי רוסיה מרחיבה את חילופי המודיעין ושיתוף הפעולה הצבאי עם איראן, מעבירה תמונות לוויין וטכנולוגיות מל”טים משופרות לסיוע בהכוונה נגד כוחות ארה”ב באזור. רויטרס אז ציינה במיוחד שהיא לא הצליחה לאשר באופן עצמאי את הדיווח של WSJ. וב-23–25 במרץ זלנסקי כבר דיבר על נתונים “בלתי ניתנים לערעור” של המודיעין האוקראיני ואפילו טען שמוסקבה ניסתה לסחוט את וושינגטון בלוגיקה של “אנחנו לא מעבירים נתוני מודיעין לאיראן אם ארה”ב מפסיקה להעביר נתונים לאוקראינה”.

כלומר, לפנינו לא משפט רגשי אחד למצלמה, אלא סדרת האשמות קשורות שקייב מגדילה ככל שהמלחמה של איראן נגד ארה”ב וישראל מסלימה.

למה לישראל כאן לא כדאי להירגע

אם חיפה הוזכרה, השאלה כבר לא תיאורטית

לקורא הישראלי זהו הרגע שבו נאנובסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency חייבים לשאול שאלה לא נוחה אך נורמלית: אם בגרסה המורחבת של התדרוך מופיעה חיפה, אז מדובר כבר לא בבעיה אמריקאית מופשטת במפרץ, אלא בנגיעה במעגל הביטחון הישראלי. וחיפה — זו לא נקודה מקרית על המפה. זו לוגיסטיקה נמלית, תעשייתית, אנרגטית וצבאית עם שובל ארוך של חשיבות אסטרטגית.

במקביל חשוב לא לייחס לזלנסקי יותר ממה שהוא אמר בפומבי.

הוא לא הציג תמונות לוויין, לא חשף את סוג הפלטפורמה הרוסית, לא הראה את שרשרת העברת הנתונים לטהרן על כל אובייקט. אבל המשמעות הפוליטית של התזה שלו ברורה: צילום לווייני חוזר בהיגיון של מלחמה — זה לא תיירות ולא סקרנות. בפרקטיקה האוקראינית זה לעיתים קרובות נראה כהכנה למכה עתידית או הבהרת מטרה לפני המכה. על זה הוא הצביע, משווה את הסיפור המזרח תיכוני לפרקטיקה הרוסית של מכות על אנרגיה, מים ואובייקטים צבאיים באוקראינה.

מוסקבה שוב משחקת בו זמנית נגד אוקראינה, ארה”ב ובעלי ברית ארה”ב

מסקנה לא נעימה נוספת לישראל היא שמוסקבה, לפי גרסת קייב, לא רק תומכת באיראן פוליטית. היא יכולה למנף את כל הסכסוך בכמה מישורים: להרוויח מנפט, להסיח את הדעת מאוקראינה, לשאוב את ארה”ב עמוק יותר למשבר המזרח תיכוני ובמקביל לחזק את טהרן מבחינה מודיעינית-טכנית. רויטרס כתבה במיוחד שאוקראינה כבר מסייעת לכמה מדינות במפרץ — כולל ערב הסעודית, איחוד האמירויות וקטאר — בהתמודדות עם התקפות מל”טים, וב-28 במרץ קייב חתמה עם קטאר ואיחוד האמירויות על הסכמים לשיתוף פעולה בתחום הביטחוני. זה אומר דבר פשוט: הניסיון האוקראיני נחוץ לאזור בדיוק כי האיום נחשב אמיתי ולא תקשורתי.

לישראל זה רע כפליים. כי אם רוסיה אכן משתתפת בהזנת המודיעין של איראן, אז לפנינו כבר לא עלילה ישנה של “מוסקבה עושה רושם שהיא מאזנת”. לפנינו מבנה גס יותר: רוסיה יכולה להיות מועילה לטהרן בדיוק ברגע שבו הוא מכה בבעלי ברית ארה”ב ובישראל עצמה.

מה נובע מזה — בלי דרמטורגיה מיותרת

אין אישור לרשימה המלאה, אבל גם אין סיבה להרגעה עצמית

הניסוח הכנה כרגע הוא כזה. ידוע בוודאות שזלנסקי ב-28 במרץ הצהיר בפומבי על צילום לווייני רוסי של אובייקטים אמריקאיים ומזרח תיכוניים לטובת איראן. ידוע בוודאות גם שבגרסאות האוקראיניות המפורטות יותר של התדרוך הזה הוזכרה חיפה, אם כי הנשיא עצמו, לפי אותם פרסומים, ציין את היעדר המידע המדויק על הפרק הזה. לפיכך, אי אפשר לטעון בבטחה שמוסקבה כבר העבירה לאיראן חבילה מלאה על מטרות ישראליות. אבל גם להרגיע את עצמנו במשפט “ישראל לא הייתה ברשימה” — כבר אי אפשר.

זה בדיוק מה שחשוב עכשיו. לא היסטריה. לא צעקה. אלא הבנה מפוכחת שהקשר הרוסי-איראני, שעליו דיברו עד לא מזמן רבים בז’אנר “נו זה הרי סיטואציוני”, נראה פחות ופחות סיטואציוני. כשבאותו חבילה נפגשים מודיעין לווייני, מל”טים, מכות על בסיסי ארה”ב, איומים על בעלי ברית וושינגטון ואפילו אזכור זהיר של חיפה, ישראל מקבלת לא סיבה לסרקזם, אלא סיבה להסתכל בקפידה על המפה. ולא רק על מפת איראן.