“רק המתים יראו את סוף המלחמה”: מאוקראינה למזרח התיכון: – מדוע הגנרל האוקראיני זלוז’ני מזהיר מפני מלחמה גדולה — ומדוע בישראל ישמעו את האות הזה במיוחד בחדות

המלחמה באוקראינה והמלחמה במזרח התיכון נשמעות יותר ויותר לא כשני משברים נפרדים, אלא כחלקים של עידן מסוכן אחד. כך מנסח את הבעיה ולרי זלוז’ני במאמר “רק המתים יראו את סוף המלחמה” בטור החדש שלו עבור NV, שפורסם ב-22 במרץ 2026: הרמטכ”ל לשעבר של הכוחות המזוינים של אוקראינה, וכעת שגריר אוקראינה בבריטניה, כותב שהעולם כבר הגיע לנקודה שבה מלחמות מקומיות יכולות או להתמזג לעימות גלובלי או להביא את המערכת הבינלאומית למצב שכמעט לא ניתן להבחין בו ממלחמת עולם מבחינת המתח והתוצאות.

עבור הקהל הישראלי, התזה הזו לא נשמעת כתיאוריה מופשטת. ישראל חיה במציאות שבה המלחמה האזורית מזמן הפסיקה להיות רק נושא אזורי. אוקראינה גם מכירה את המצב הזה טוב מדי: חזית אחת, תוקפן אחד, קו תקיפה אחד — והתוצאות מתפשטות הרבה מעבר לגבולות המפה.

למה זלוז’ני מציב את אוקראינה והמזרח התיכון זה לצד זה

העניין אינו בצירוף מקרים של עלילות, אלא בצירוף מקרים של מכניקה

זלוז’ני לא כותב שהמלחמה באוקראינה והעימותים במזרח התיכון זהים. מחשבתו חדה וחשובה יותר: שתי המלחמות הפכו לאפשריות בעולם שבו חסרה רצון פוליטי, אחריות ונכונות לקבל החלטות גדולות, לא נעימות אך הכרחיות. לפי הלוגיקה שלו, הפלטפורמות הבינלאומיות ממשיכות לדון באיומים, אך מתמודדות פחות ופחות עם מה שלשמו נוצרו מלכתחילה — פיתוח החלטות שעוצרות את התפשטות המלחמה.

זו נקודה מרכזית. לא היעדר שיחות. שיחות יש בשפע. לא היעדר כנסים. כנסים גם יש מספיק. הבעיה היא אחרת: המערכת הגלובלית מגיבה כאילו עדיין אפשר למשוך, להמתין, לדחות, לקוות לזהירות של מישהו אחר. ההיסטוריה, לדעת זלוז’ני, בדרך כלל מענישה בדיוק על כך.

לקורא הישראלי אין כאן שום דבר זר. החברה הישראלית מזמן תופסת את הביטחון לא כנוסחה יפה, אלא כפרקטיקה יומיומית של הישרדות. לכן האזהרה של זלוז’ני נקראת בישראל בצורה ישירה במיוחד: כאשר לא עוצרים תוקפנות בזמן במקום אחד, היא כמעט בלתי נמנעת משנה את האיזון במקום אחר.

המלחמה באירופה כבר שינתה את הכללים הרבה מעבר לגבולות אירופה

אחד המסקנות העיקריות של זלוז’ני היא שהמלחמה של רוסיה נגד אוקראינה הורסת לא רק ערים וחיים אוקראיניים. היא מטשטשת את עצם התפיסה של המשפט הבינלאומי כמערכת שעובדת באמת, ולא רק קיימת בטקסטים, דוחות והצהרות. לפי הלוגיקה שלו, הפרת האיזון באזור אחד יוצרת פיתוי לשבור את האיזון גם באזורים אחרים.

כאן הסיפור האוקראיני מתחיל להצטלב ישירות עם המזרח התיכון. אם העולם מראה שלחץ כוחני, רוונשיזם, טרור או מלחמת התשה יכולים להישאר זמן רב ללא תגובה גלובלית ברורה, זה נקלט לא רק במוסקבה. זה נקלט אצל כל מי שבודק את גבולות המותר.

באמצע השיחה הזו מתברר למה נושא כזה חשוב לא רק לקייב או ללונדון, אלא גם למרחב התקשורתי הישראלי. NAחדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency בהקשר כזה מדברת כבר לא רק על שתי מלחמות, אלא על לוגיקה אחת של עידן שבו חולשת התגובה הבינלאומית הופכת במהירות לסבב חדש של אלימות — תחילה מקומית, אחר כך אזורית, ואז כבר כמעט ללא גיאוגרפיה.

למה ההשוואה ההיסטורית שלו צריכה להילקח ברצינות

זלוז’ני מחזיר את השיחה למאה ה-20 לא לשם האפקט

בטור שלו הוא מזכיר דבר ישן ולא נעים: לכל מלחמה יש לא רק תוצאה מיידית — ניצחון, תבוסה, הפסקת אש — אלא גם צל ארוך של תוצאות. צל זה לעיתים קרובות הופך לקרקע למלחמה הבאה. כדוגמה הוא מתייחס לתוצאות מלחמת העולם הראשונה וכיצד ההחלטות לאחר 1918 יצרו בסופו של דבר את התנאים לאסון חדש באירופה.

זהו מהלך מחשבה חשוב. זלוז’ני למעשה מזהיר לא רק על איך מסתיימות מלחמות, אלא גם על כמה מסוכן לסיים אותן בצורה לא נכונה. לא ללחוץ על מקור האיום. לא ליצור סדר פוסט-מלחמתי יציב. לא לחשוב על דור קדימה.

לישראל זה נקרא במיוחד בבירור. כאן מבינים טוב מדי את מחיר האשליות, את מחיר ההערכה הנמוכה של האויב ואת מחיר המתכונים הבינלאומיים שנשמעים יפה על פאנל הפורום, אך מתפרקים במכה הראשונה.

רוסיה בתפיסתו — לא רק משתתפת במלחמה, אלא מרכז רוונשיסטי של לחץ

קו חשוב נוסף בטקסט של זלוז’ני נוגע לרוסיה. הוא מתאר את המדיניות הרוסית הנוכחית כניסיון לרוונש כוחני לאחר התבוסה במלחמה הקרה והתפרקות האימפריה הסובייטית. מדובר, למעשה, בשאיפה להחזיר את התפקיד הדומיננטי באירופה ולשמור או להרחיב את ההשפעה באזורים אחרים, כולל המזרח התיכון.

עבור הקהל הישראלי זה חשוב במיוחד כי המזרח התיכון מזמן לא חי רק במצב של עימותים מקומיים. זהו מרחב שבו מצטלבים האינטרסים של איראן, רוסיה, ארה”ב, טורקיה, מדינות המפרץ, מבנים פרוקסי ושחקנים גלובליים. לכן המבט של זלוז’ני חשוב לא כתגובה אוקראינית “עלינו”, אלא כאזהרה: אותה חולשה גיאופוליטית מאפשרת למרכזי כוח שונים לבדוק את העולם על חוסנו בכמה כיוונים בו זמנית.

וכאן הנוסחה שלו נשמעת ללא רטוריקה מיותרת. אם לא מתקבלות החלטות ברמה גלובלית בזמן, העולם לא בהכרח מקבל מלחמת עולם אחת שהוכרזה רשמית. הוא יכול לקבל עשרות עימותים קשורים, שביחד יהוו הרס כמו מלחמת עולם.

למה לקורא הישראלי חשוב להבין מי זה זלוז’ני

זה לא רק פרשן ולא עוד גנרל לשעבר

עבור הקורא הישראלי ולרי זלוז’ני הוא דמות שכדאי לתפוס בשני מובנים. מצד אחד, זהו הרמטכ”ל לשעבר של הכוחות המזוינים של אוקראינה באחד מהתקופות הקשות ביותר של המלחמה הכוללת. מצד שני, מאז מאי 2024 הוא מייצג רשמית את אוקראינה בלונדון כשגריר יוצא דופן ומלא בבריטניה. כלומר, היום זהו אדם שמחובר בו זמנית לפרקטיקה צבאית ולרמה הדיפלומטית של קבלת החלטות.

לכן דבריו חשובים לא רק כדעתו של איש צבא פופולרי. זו עמדתו של אדם שראה את המלחמה מבפנים, פיקד על צבא, וכעת עובד באחת מהבירות המרכזיות של העולם המערבי, שבהן נדונים ביטחון, אספקות, בריתות וסדר פוסט-מלחמתי.

לחברה הישראלית דמות כזו מובנת. כאן יודעים להבחין בין אנליזה משרדית לבין דברי אדם שעבר פיקוד אמיתי תחת אש. לכן האזהרה של זלוז’ני על הסיכון להתנגשות גלובלית גדולה נתפסת לא כהגזמה פובליציסטית, אלא כאות רציני.

מה בדיוק הוא רוצה להעביר

המחשבה המרכזית של מאמרו מסתכמת במסקנה פשוטה ולא נעימה: העולם זקוק לא לסבב נוסף של דיונים נוחים, אלא להחלטות שיכולות לעצור את התפשטות המלחמה. עבור אוקראינה זהו עניין של עתיד הילדים וזכות עצמה לעולם בטוח. עבור ישראל — גם כן. ההבדל הוא רק בגיאוגרפיה. המשמעות, למרבה הצער, אחת.

כאשר מילים כאלה נשמעות מאדם שפיקד על צבא ולאחר מכן מצא את עצמו בדיפלומטיה, קשה לפטור אותן כרגש. זה כבר לא רק אזהרה אוקראינית. זו אזהרת עידן.