אלייבה מתוארת ככלב ברצועה אצל נתניהו: מדוע שערוריית האנטישמיות באזרבייג’ן מועילה לרוסיה

באחת הקריקטורות המופצות באינטרנט, נשיא אזרבייג’ן אילהם אלייב עומד על ארבע מול ילדות בחיג’אב. על צווארו רצועה שמחזיק ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו.

מחבר: אלכסנדר חמניצקי

למדי בית הספר באזרבייג’ן אין לנתניהו קשר. אך דווקא ישראל נמצאה כאשמה העיקרית בקמפיין שהחל לאחר ההגבלות על לבישת כיסויי ראש דתיים בבתי ספר ציבוריים.

ב-16 באוקטובר 2026 המרכז הישראלי למחקרים אסטרטגיים בגין – סאדאת (BESA) פרסם מחקר מס’ 239. מחבריו סבורים כי בהפצת מסרים אנטישמיים משתתפים מקורות מידע רוסיים, איראניים וטורקיים.

למדינות אלו יחסים שונים עם באקו. אך תשומת לב מיוחדת ראויה לרוסיה, אשר בשנים האחרונות התמודדה עם צמצום השפעתה בדרום הקווקז.

בהתחלה היה סכסוך סביב מדי בית הספר

ב-21 בספטמבר 2026 ממשלת אזרבייג’ן שינתה את הדרישות לבגדי התלמידים. הכללים אוסרים על פריטי לבוש המפרים את המדים שנקבעו או סותרים את האופי החילוני של החינוך הציבורי. אין אזכור ישיר לחיג’אב בהחלטה המתאימה.

ב-6 באוקטובר הרשויות אישרו בנפרד את הדרישות לבגדי המורים.

מ-12 באוקטובר החלו להגיע דיווחים כי תלמידות ומורות בחיג’אב אינן מורשות להשתתף בשיעורים. החלו הפגנות. משרד הפנים דיווח על 37 עצורים בבאקו. פעילים טענו כי מספר המעצרים במדינה גדול בהרבה.

אמנסטי אינטרנשיונל דרשה להפסיק את האפליה נגד תלמידות ולשחרר את המשתתפים השקטים בהפגנות.

לטענות ההורים יש בסיס ממשי. האופי החילוני של המדינה כשלעצמו אינו מסיר את השאלה על זכות הילד לחינוך.

אבל איך הסכסוך הפנימי הזה נקשר ליהודים?

מי עשה את ישראל אשמה באיסור

ברשתות החברתיות החלו לטעון כי הרשויות האזרבייג’ניות אוסרות על חיג’אבים תחת לחץ ישראלי. לאלייב מייחסים מוצא יהודי, מציירים אותו בכיפה, משתמשים בדימויים אנטישמיים קריקטוריים אופייניים.

הופיעה גם הודעה כי לבתי ספר יהודיים כביכול הותר להפר את הדרישות הכלליות לבגדים.

טענה זו הופרכה על ידי הרב זמיר איסאייב, ראש הקהילה היהודית הספרדית בבאקו. הוא אישר כי הכללים הממשלתיים חלים גם בבתי ספר יהודיים.

במקביל הופץ מסמך מזויף על איסור כביכול על חיג’אבים במוסדות רפואיים. משרד הבריאות של אזרבייג’ן נאלץ להכחיש זאת רשמית.

לא השתתפות ישראל בפיתוח הדרישות לבתי הספר ולא זכויות יתר מיוחדות לבתי ספר יהודיים קיבלו אישור.

מדוע עבור ישראל זהו סיפור רגיש במיוחד

ב-14 באוקטובר נשיא ישראל יצחק הרצוג נפגש בבאקו עם אלייב. הביקור התקיים במסגרת פסגת CICA – ועידת האינטראקציה ואמצעי האמון באסיה, ארגון בינלאומי המאחד מדינות אסיה.

אזרבייג’ן עבור ישראל היא שותפה חשובה בין המדינות המוסלמיות. המדינות משתפות פעולה בתחום האנרגיה, הביטחון והביטחון. דרך צינור הנפט באקו – טביליסי – ג’ייהאן עובר חלק ניכר מהנפט המגיע לשוק הישראלי.

יש גם נסיבה גיאוגרפית: אזרבייג’ן גובלת ישירות עם איראן.

במרץ 2026 שירותי הביטחון האזרבייג’ניים דיווחו על מניעת חבלות, כביכול שהוכנו בהוראת משמרות המהפכה האסלאמית האיראנית. בין המטרות המיועדות נקראו השגרירות הישראלית, בית הכנסת האשכנזי ונציג הקהילה היהודית ההררית. האשמות אלו הגיעו מבאקו.

לכן הניסיון להציג את היחסים של אלייב עם ישראל כבגידה באסלאם נוגע לאינטרסים ממשיים של שתי המדינות.

חדשות ישראל | Nikk.Agency

טורקיה מבקרת, איראן מאשימה

טורקיה נחשבת לבעלת הברית הקרובה ביותר של אזרבייג’ן. עם זאת, יועץ הנשיא ארדואן אוקטאי סאראל ביקר בפומבי את ההגבלות על חיג’אבים. אליו הצטרפו כמה חברי פרלמנט ממפלגת השלטון הטורקית AKP.

ב-13 באוקטובר מפלגת השלטון של אזרבייג’ן הגיבה לאנקרה. בבאקו הזכירו כי העיקרון ‘אומה אחת – שתי מדינות’ אינו מאפשר התערבות בענייני הפנים של בעלת הברית.

בנפרד הגנה הצד האזרבייג’ני על זכות המדינה לשתף פעולה עם ישראל.

לאיראן יש סכסוך עם באקו בעל היסטוריה ארוכה. טהראן הביעה שוב ושוב חשדות לגבי הקשרים הצבאיים-פוליטיים של אזרבייג’ן עם ישראל. לכן שערוריית בית הספר הפכה לעוד סיבה לרטוריקה אנטי-ישראלית.

אבל מדוע בין המקורות המיועדים לקמפיין האנטישמי מזכירים החוקרים של BESA גם את רוסיה?

מוסקבה ובאקו: פיוס לאחר משבר רציני

ב-25 בדצמבר 2024 מטוס של Azerbaijan Airlines נפגע כתוצאה מפעולת ההגנה האווירית הרוסית והתרסק ליד אקטאו בקזחסטן.

בקיץ 2025 היחסים התדרדרו עוד יותר. לאחר מבצע משטרתי ביקטרינבורג נהרגו שני נציגים של הדיאספורה האזרבייג’נית. בבאקו נעצרו עובדים של כלי התקשורת הממשלתי הרוסי ספוטניק.

ב-15 באפריל 2026 רוסיה ואזרבייג’ן הכריזו על הסדרת תוצאות התרסקות המטוס, כולל שאלת הפיצויים.

ביולי אלייב הצהיר כי היחסים עם מוסקבה נורמלו לחלוטין. הקשרים בין הנשיאים נמשכו.

נסיבה זו חשובה. כיום אין סיבות להציג את רוסיה ואזרבייג’ן כמדינות הנמצאות בעימות גלוי.

עם זאת, נורמליזציה של היחסים הדו-צדדיים אינה מסירה את התחרות על השפעה באזור.

מה רוסיה מאבדת בדרום הקווקז

לאחר התפרקות ברית המועצות, מוסקבה נותרה זמן רב כאחד המתווכים המרכזיים בין ארמניה לאזרבייג’ן. כוחות שמירת השלום הרוסיים היו בנגורנו-קרבאך לאחר המלחמה ב-2020, אך ב-2024 סיימו את נסיגתם.

באוגוסט 2025 אלייב וראש ממשלת ארמניה ניקול פשיניאן הסכימו בתיווך נשיא ארה”ב דונלד טראמפ על מסגרת להסדר שלום.

אחד התוצאות היה יוזמת TRIPP – ‘נתיב טראמפ למען שלום ושגשוג בינלאומי’. מתוכנן חיבור תחבורתי בין השטח הראשי של אזרבייג’ן לנחיצ’וואן דרך ארמניה עם השתתפות אמריקאית בפיתוח התשתיות.

לקורא הישראלי כאן חשוב להבין את הגיאוגרפיה. נחיצ’וואן היא רפובליקה אוטונומית המופרדת מהשטח הראשי של אזרבייג’ן, גובלת בטורקיה, איראן וארמניה. הנתיב החדש עשוי לשנות את זרמי המטען האזוריים ואת חלוקת ההשפעה הפוליטית.

חדשות ישראל ניתחו בעבר את היוזמה האמריקאית והשלכותיה על דרום הקווקז.

עבור אוקראינה תהליך זה גם מעניין. רוסיה, הממשיכה במלחמה באוקראינה, מתמודדת עם כך שמדינות שכנות מפתחות קשרים בינלאומיים ופרויקטים תחבורתיים ללא תיווך חובה של מוסקבה.

מדוע החלשת אלייב עשויה לשרת את האינטרסים הרוסיים

לאלייב יש אפשרות לנהל משא ומתן בו זמנית עם טורקיה, ישראל, ארה”ב ורוסיה. מדיניות חוץ כזו משאירה לבאקו מרחב להחלטות עצמאיות.

סכסוך דתי פנימי עשוי לצמצם מרחב זה.

אם היחסים עם ישראל מתחילים לעורר הפגנות בתוך אזרבייג’ן המוסלמית ברובה, על הנשיא להשקיע מאמצים פוליטיים בהגנה על הקו המדיני החיצוני.

אם במקביל מתעוררות מחלוקות עם טורקיה, המצב מסתבך.

עבור מוסקבה, המעוניינת לשמור על תפקידה בדרום הקווקז, קשיים כאלה בבאקו עשויים להיות מועילים פוטנציאלית. החלשת שחקן אזורי עצמאי עשויה להרחיב את אפשרויות ההשפעה הדיפלומטית הרוסית.

זו בדיוק ההתעניינות שמניחים מחברי BESA.

אבל יש גבול עקרוני בין מניע פוליטי להשתתפות מוכחת במבצע מידע.

במחקר שפורסם אין נתונים טכניים שיאפשרו לעקוב אחר הפצת הקריקטורות האנטישמיות עד למבנים הממשלתיים הרוסיים. לא מוצגים מתאמים מוכחים של הקמפיין או הוכחות למבצע משותף של מוסקבה, אנקרה וטהראן.

לכן לטעון שהקמפיין אורגן על ידי הקרמלין זה מוקדם מדי.

עם זאת, העניין הרוסי בהחלשת אזרבייג’ן העצמאית מובן בהחלט על רקע השינויים בשנים האחרונות. באקו בונה קשרים עם וושינגטון, שומרת על שיתוף פעולה עם ישראל ודנה עם ארמניה על עתיד התחבורה האזורית ללא התפקיד הבלעדי הקודם של מוסקבה.

הדימויים האנטישמיים של אלייב כבר הפכו לחלק מהוויכוח הפוליטי הזה. מי מפיץ ומנהל אותם, עדיין יש לקבוע.

והשאלה על העניין הרוסי ראויה לתשומת לב דווקא משום שמדובר לא בחיג’אבים בבתי הספר, אלא בהשפעה על מדינה שמקבלת החלטות בינלאומיות באופן עצמאי יותר ויותר.