הרשת הרוסית “צ’בורנט” ממשיכה לתקוף את הישראלים – יאנדקס מייל ו-Mail.ru מפסיקים לפעול בישראל

ישראלים מדווחים שהם מפסיקים לפתוח את יאנדקס מייל, Mail.ru ושירותים רוסיים אחרים. מאחורי ה’לא עובד המייל’ הרגיל מתגלה סיפור הרבה יותר לא נעים: רוסיה בנתה חומה דיגיטלית כדי לשלוט ביציאת אזרחיה לאינטרנט החיצוני, ועכשיו החומה הזו מתחילה להפריע לכניסה לסגמנט הרוסי לאנשים מחו”ל.

בישראל מתלוננים על בעיות עם יאנדקס מייל ו-Mail.ru. נאנובסטי בדקו איך זה קשור למאבק הרוסי נגד VPN, סינון IP זרים ובניית ‘צ’בורנט’.

בבוקר אישה שחיה בישראל פותחת את המייל שבו השתמשה שנים רבות – ולא מצליחה להיכנס. לכתובת זו קשורים קרנות פנסיה, Google, YouTube, רשתות נוירונים, פלטפורמות לימוד, התראות על חבילות. בדיון כמעט מיד עולה השאלה: ‘ומה אצלכם?’ אדם אחר כותב שיחד עם המייל לא עבדו ‘אליסה’ ואתרים רוסיים.

תקלה רגילה באינטרנט? ייתכן.

אבל לפני תשעה ימים נאנובסטי כבר נתקלו בחלק אחר של אותה מציאות מוזרה חדשה: ישראלים החלו לחוות בעיות עם בנקים רוסיים לאחר שחלק מהאתרים שלהם עברו למערכת תעודות דיגיטליות רוסית. אז קראנו לחומר ‘הצ’בורנט הרוסי מגיע גם לישראלים’. עכשיו במקום בנקים מופיעים בתלונות דואר אלקטרוני ושירותי אינטרנט רגילים.

ויקטוריה קצמן במקור מאוקראינה, חיה בהקשר הישראלי וכותבת באופן קבוע לנאנובסטי על אירועים שמחברים את אוקראינה, ישראל והמרחב הפוסט-סובייטי. לפרסום זה המערכת לא ניסתה לקבוע אבחנה רשתית על סמך צילום מסך אחד: השווינו תלונות משתמשים מישראל עם נתוני ניטור עדכניים, החלטות אפריל של הרשויות הרוסיות לגבי VPN, פרסומים של תעשיית הטכנולוגיה הרוסית עצמה ואיך הקרמלין ב-2026 משדרג את האינטרנט בתוך רוסיה. ויקטוריה אינה מהנדסת רשת, ולכן במקום שבו הסיבה הטכנית לתקלה של היום עדיין לא הוכחה, זה מצוין בבירור כגרסה ולא כעובדה מבוססת.

מה קורה עם הדואר הרוסי ב-15 באוגוסט

במהלך הבדיקה נאנובסטי השירות Detector404 הראה תמונה יוצאת דופן לגבי יאנדקס מייל. חיישנים אוטומטיים לא זיהו נפילה גלובלית של השירות, חיבור SSL זוהה כמאובטח, אך כל ההודעות האזוריות המנורמלות של משתמשים בשעה האחרונה היו מישראל. בתגובות יש תלונה מ-15 באוגוסט: ‘לא נשלחת הודעה. תיבת דואר ריקה’, ועוד רשומה מדווחת שהדואר הפסיק להיפתח ב-14 באוגוסט.

עם Mail.ru הגיאוגרפיה התבררה כרחבה יותר. בזמן הבדיקה שלנו Detector404 הראה תלונות מסרביה, מונטנגרו, בולגריה, ישראל ואזור רוסטוב. תגובה נפרדת מ-15 באוגוסט ב-12:17 נשמעת פשוטה מאוד: ‘ישראל – לא נפתח’. מספרד באותו יום כתבו את אותו הדבר, מסרביה – גם כן. עם זאת, חיישנים אוטומטיים שוב לא הראו היעלמות מוחלטת של Mail.ru מהרשת.

זו פרט חשוב. כאשר לשרת גדול יש נפילות, הבעיה בדרך כלל ניכרת למשתמשים ללא קשר למדינה. כאן התמונה שונה: המשאב עצמו קיים, אך אנשים מסוימים מרשתות או מדינות מסוימות לא מגיעים אליו כראוי.

וכאן מתחיל החלק המעניין ביותר.

רוסיה עצמה לימדה את האתרים שלה לחשוד ב-IP זר

באביב 2026 הרשויות הרוסיות הגבירו באופן חד את המאבק ב-VPN. רויטרס כתב שבאמצע ינואר רוסיה חסמה יותר מ-400 שירותי VPN, ושר הפיתוח הדיגיטלי מקסוט שדאייב בסוף מרץ כבר ניסח את המשימה בגלוי: יש לצמצם את השימוש ב-VPN. במקביל נחסם WhatsApp, Telegram הואט, והאינטרנט הנייד נותק או הוגבל במוסקבה ובאזורים אחרים.

אבל לסיפור הישראלי הנוכחי שלנו חשוב יותר משהו אחר.

בתחילת אפריל משרד הדיגיטל שלח לחברות האינטרנט הרוסיות הגדולות המלצות מתודולוגיות לזיהוי VPN. בין החברות שהופיעו בדיווחים על פגישות ומדיניות חדשה היו ‘יאנדקס’, VK, סבר, Wildberries, Ozon, ‘אביטו’ ופלטפורמות גדולות אחרות. המערכת צריכה להתחיל מכתובת ה-IP של המשתמש: לזהות אותה ולהשוות עם כתובות שנחשבות לרוסיות, כמו גם עם טווחים שנחסמו על ידי רוסקומנדזור. אי התאמה לגיאוגרפיה הרוסית הופכת לאחד הסימנים הדורשים בדיקה נוספת.

על הנייר ההיגיון מובן. רוסי מפעיל VPN, בוחר שרת בתל אביב – האתר הרוסי רואה IP ישראלי ומנסה לקבוע אם לא נעשה שימוש באמצעי לעקיפת חסימות.

אבל מה רואה אותו אתר כאשר מגיע אליו אדם אמיתי מחיפה דרך ספק ישראלי רגיל?

גם כן IP ישראלי.

בדיוק כאן המאבק של רוסיה ב-VPN מפסיק להיות רק בעיה פנימית רוסית.

זה כבר קרה. ו-Mail.ru היה ברשימה

ב-15 באפריל פרסם המהדורה הרוסית Hi-Tech Mail חומר עם כותרת משנה רהוטה מאוד: מדובר היה באתרים ואפליקציות שלא ניתן לפתוח מכתובות IP זרות.

המערכת של Hi-Tech Mail ציינה שמאמצע אפריל משתמשים החלו לדווח על חוסר יכולת להיכנס לשירותים רוסיים מכתובות IP זרות. הבעיה התעוררה גם כאשר ה-VPN היה מופעל וגם אצל אנשים שבאמת היו בחו”ל.

זה כבר רמה אחרת של הוכחה.

לרשימה שהורכבה על ידי Hi-Tech Mail נכנס ישירות Mail.ru. שם גם היו VK, MAX, ‘גוסוסלוגי’, בנקים, מרקטפלייסים, RZD ומספר שירותים של ‘יאנדקס’: ‘יאנדקס דפדפן’, ‘יאנדקס מפות’, ‘יאנדקס מזג אוויר’, ‘יאנדקס פיי’.

כלומר, ארבעה חודשים לפני התלונות של היום מישראל, העיתונות הטכנולוגית הרוסית כבר תיעדה את המנגנון עצמו:

IP זר – שירות רוסי – בעיות גישה.

וזה התברר כתופעה מספיק בולטת כדי שב-27 באפריל המצב יזכה לתגובה נפרדת ממשרד הדיגיטל הרוסי. המשרד הצהיר ששירותים רוסיים צריכים להישאר זמינים למשתמשים בחו”ל, אך במקביל אישר: הפלטפורמות הגדולות אכן מגבילות גישה בעת שימוש ב-VPN, ומסבירות זאת בהגנה על נתוני משתמשים.

לנאנובסטי – חדשות ישראל כאן עובר גבול חשוב של הוכחה. אנחנו עדיין לא יכולים לטעון שהיום יאנדקס מייל לא נפתחה אצל תושבת ישראל מסוימת בדיוק בגלל שכתובת שלה נחשבה בטעות ל-VPN. למסקנה כזו דרושים יומני רשת, IP, מסלולים ותשובת השירות עצמו.

אבל כבר אי אפשר לומר שההיפותזה עצמה נלקחה מהאוויר. מערכת הסינון הרוסית קיימת. בדיקת IP קיימת. בעיות של משתמשים אמיתיים בחו”ל כבר תועדו. Mail.ru היה בין השירותים שעליהם התלוננו. והיום התלונות שוב מגיעות מחו”ל – כולל מישראל.

ומה אז עם הספקים הישראליים

בתגובות שהגיעו לידי המערכת, הגרסה הופיעה כמעט מיד: ‘יש לך “ספק ישראלי“? היום היו איתו בעיות’.

אי אפשר לפסול אותה. הפרעה בניתוב בין מפעיל ישראלי מסוים לרשתות רוסיות אכן יכולה לתת תוצאה דומה. DNS יכול לטעות, מסלול מסוים יכול לא לעבור, הצד הרוסי יכול לקבל בצורה גרועה טווח כתובות מסוים של מפעיל אחד.

אבל יש בעיה: היום מתלוננים על Mail.ru לא רק מישראל. Detector404 הראה בו זמנית את סרביה, מונטנגרו, בולגריה וישראל, ובתגובות הופיעה ספרד. אי אפשר להסביר את כל הגיאוגרפיה הזו בתקלה של אחד מ-Partner הישראלי.

יש גם גרסה אחרת, שעדיין נשארת כגרסה: “ספק ישראלי” יכול להיות לא זה שחוסם משהו, אלא בעל טווח IP שהצד הרוסי מסיבה כלשהי מקבל פחות טוב. מערכות אנטי-VPN, anti-DDoS ואנטי-הונאה לא עובדות עם דרכון של אדם – הן רואות כתובת, רשת, גיאוגרפיה, היסטוריית חיבורים וסימנים טכניים אחרים.

לבדיקה סופית דרוש מבחן שטח פשוט מאוד על מספר משתמשים: אותה יאנדקס מייל דרך “ספק ישראלי” ביתי, ואז דרך רשת ניידת של מפעיל אחר, ואז שוב ללא שינוי חשבון. אם השירות מתעורר באופן שיטתי בעת שינוי רשת, מעגל החשודים מצטמצם בחדות.

בינתיים אין מספיק נתונים כאלה במערכת.

“צ’בורנט” השתנה: החומה עכשיו עובדת לשני הכיוונים

עד לא מזמן הביטוי “אינטרנט ריבוני” משמעותו עבור רוב האנשים דבר מובן מאוד: הרשויות הרוסיות לא מאפשרות לאדם בתוך רוסיה לפתוח אתר חיצוני.

פייסבוק חסום. WhatsApp חסום. Telegram מואט. VPN נרדפים. במהלך הגבלות תקשורת חלק מהשירותים הפנימיים צריכים להמשיך לעבוד. ב-1 ביוני 2026 פוטין אפילו הורה לממשלה ול-FSB להבטיח את עבודת השירותים הרפואיים, המידעיים והתשלומים המרכזיים בתקופות של הגבלת האינטרנט הנייד.

אבל בידוד לא יכול להיות חד-צדדי.

כאשר מדינה לומדת לקבוע איזה תעבורה היא “שלה”, איזה “זרה”, איזה לאפשר ללא VPN ואיזה להכריח לעבור בדיקות נוספות, היא למעשה בונה שירות גבול דיגיטלי. ובגבול כזה יכול להיתקע לא רק רוסי שמנסה לצאת החוצה.

יכול להיתקע ישראלי שמנסה להיכנס פנימה.

רויטרס במרץ דיווח על פרט עוד יותר בולט: שני מקורות רוסיים, המכירים את מדיניות האינטרנט של הרשויות, סיפרו שמוסקבה למדה את הניסיון של סין ואיראן, ופיתחה דרכים לחסום חלקים גדולים מהאינטרנט הנייד והקבוע, תוך שמירה על שליטה על התקשורת.

אחרי זה המילה “צ’בורנט” מפסיקה להיות בדיחה מוצלחת מהרשת הרוסית.

איראן כבר הראתה לאן מובילה לוגיקה כזו

השוואה עם איראן עבור הקורא הישראלי היא במיוחד לא נעימה – ולא תיאורטית בכלל.

איראן פיתחה במשך שנים את רשת המידע הלאומית שלה, המאפשרת לשירותים פנימיים להתקיים תחת הגבלה קשה של האינטרנט הגלובלי. וב-2026 המדינה כבר הראתה גרסה כמעט קיצונית של המודל הזה: לאחר המלחמה עם ארה”ב וישראל, רוב האיראנים נותרו ללא גישה נורמלית לאינטרנט העולמי במשך 87 ימים. רק ב-25 במאי הנשיא מסעוד פזשקיאן הורה להתחיל לשחזר את הגישה הבינלאומית.

רוסיה עדיין לא איראן ולא סין. רמת הסגירות הטכנית והפוליטית שונה, ולטעות בין המערכות הללו יהיה לא נכון.

אבל רוסיה עצמה לומדת את הניסיון שלהן. זה כבר לא השוואה שהומצאה על ידי מבקרי הקרמלין – מידע כזה קיבל רויטרס ממקורות המכירים את מדיניות האינטרנט הרוסית.

מכאן עולה שאלה לא נעימה עבור הישראלי.

האם הייתם היום מרצון עושים כתובת דואר איראנית למפתח הראשי של חייכם הדיגיטליים? הייתם קושרים אליה את Google, קרן הפנסיה, שחזור סיסמאות, מסמכים חשובים, ארכיון משפחתי ועשרות שירותים?

כנראה שלא.

אז למה כתובת רוסית נחשבת אוטומטית לאמינה רק כי היא נפתחה לפני עשרים או שלושים שנה?

לא הסנקציות הגיעו לדואר שלכם. רוסיה עצמה הגיעה לבידוד

כאן נוח להאשים את כל הסובבים.

אמריקאים. אירופה. דפדפנים. ספק האינטרנט הישראלי. “סנקציות לא הוגנות”. GlobalSign. אלה ש”מפליטים דואר רגיל”.

רק שלסיפור הזה יש התחלה.

רוסיה החלה בתוקפנות רחבת היקף נגד אוקראינה ב-24 בפברואר 2022. בתגובה לתוקפנות המתמשכת, האיחוד האירופי הטיל והאריך משטרי סנקציות; ב-23 ביולי 2026 מועצת האיחוד האירופי קיבלה כבר את חבילת ההגבלות ה-21 נגד רוסיה, וקראה במפורש את המלחמה הרוסית נגד אוקראינה כסיבה. הסנקציות הכלכליות הוארכו עד 31 ביולי 2027.

אבל יהיה נוח מדי להטיל את כל ה’צ’בורנט’ רק על המערב.

במקביל הקרמלין עצמו החמיר את הצנזורה באינטרנט, הרחיב את סמכויות כוחות הביטחון, חסם פלטפורמות זרות, סגר VPN, קידם חלופות ממשלתיות ויצר ארכיטקטורה שבה שירותים פנימיים מסוימים צריכים להמשיך לחיות גם במהלך הגבלת האינטרנט הגדול. רויטרס מציין שאחרי הפלישה הרחבת היקף ב-2022 מערכת השליטה באינטרנט הרוסית הפכה לקשה בהרבה.

לכן הקרע הדיגיטלי של היום – אינו אסון טבע.

זו המחיר של הבחירה הפוליטית של המדינה הרוסית: קודם מלחמה, אחר כך בידוד סנקציות וטכנולוגי, ובתוך רוסיה עצמה – בנייה מואצת של מרחב דיגיטלי מבוקר.

יש תלונות ששירות רוסי נוסף לא עובד טוב מישראל? יש להפנות אותן לא רק ל-Partner, Chrome או לאירופה. כדאי לזכור גם את אלה שיצרו את התנאים שבהם החלק הרוסי של האינטרנט בכלל התחיל להפוך לאי נפרד.

ולמה בכלל לחיות בישראל, אבל להישאר תושב דיגיטלי של רוסיה?

בהודעה הראשונה שהתחילה את הבדיקה שלנו, אולי הכי חשוב היה אפילו לא ‘יאנדקס מייל לא נפתחת’.

הכי חשוב – הרשימה של מה שקשור אליה.

קרנות פנסיה. Google. YouTube. רשתות נוירונים. פלטפורמות לימוד. חבילות.

האדם חי מזמן בישראל, והמפתח הדיגיטלי הראשי לחייו עדיין נמצא בתוך התשתית הרוסית.

זה כבר סיכון שלא ניתן לתקן בהגדרת דפדפן נוספת.

רוסיה פורמלית לא נמצאת במצב מלחמה עם ישראל והיחסים הדיפלומטיים בין המדינות נשמרים. אבל במקביל מוסקבה וטהראן חתמו על הסכם שותפות אסטרטגית מקיפה ל-20 שנה. הוא כולל שיתוף פעולה הדוק יותר בתחום הביטחון וההגנה, התמודדות עם איומים צבאיים משותפים, תרגילים משותפים ואינטראקציה צבאית-טכנית נוספת. רוסיה אשררה את ההסכם באביב 2025, ולאחר מכן אישר אותו גם הפרלמנט האיראני.

עבור תושב ישראל איראן – אינה הפשטה גיאופוליטית רחוקה.

לכן נאנובסטי – חדשות ישראל מציבים את השאלה בצורה חדה: עד כמה זה הגיוני לשמור חלק קריטי מזהותך הדיגיטלית בתשתית של מדינה שמבודדת את האינטרנט שלה יותר ויותר ומעמיקה את היחסים האסטרטגיים עם איראן?

הרגל – תשובה גרועה לשאלת אבטחת מידע.

“יש לי את הכתובת הזו שלושים שנה” מסביר למה קשה לוותר עליה. אבל גיל שלושים שנה של תיבת דואר לא נותן ערבות של שלושים שנה שהסביבה הפוליטית והטכנית סביבה תישאר כפי שהיא.

רוסי כבר נושא שני טלפונים. לישראלי עדיף לא לחכות לרגע הזה

רויטרס בקיץ תיאר את המציאות היומיומית החדשה בתוך רוסיה. אנשים מפעילים VPN עבור שירות אחד, מכבים אותו עבור אחר, משתמשים במספר מסרים ולפעמים מחזיקים טלפון שני עבור הסביבה הדיגיטלית הממשלתית הרוסית. באפריל, מבנים ממשלתיים, בנקים ופלטפורמות מסחריות גדולות החלו להגביל משתמשים עם VPN מופעל; ב-Wildberries זה אפילו חפף עם ירידה ניכרת בתעבורת האינטרנט.

לישראלי אין שום צורך לבנות מרצון “צ’בורנט” קטן כזה בביתו.

אם הדואר הרוסי עדיין עובד, אין צורך למחוק אותו בהפגנתיות. צריך להפסיק לעשות אותו לנקודת הכשל היחידה.

כדאי לפתוח כתובת רזרבית עצמאית, לבדוק את הדואר לשחזור ב-Google ובחשבונות קריטיים אחרים, להוסיף אימות דו-שלבי במקום שבו הוא זמין, להוריד מכתבים ומסמכים חשובים באמת, לבדוק לאן מגיעות הודעות של מבנים פנסיוניים ופיננסיים. והכי חשוב – בהדרגה להוציא את הדואר הרוסי מתפקיד המפתח היחיד לשחזור.

אם השירות הפסיק פתאום לעבוד, קודם כל כדאי לבדוק אותו דרך רשת אחרת. זה עוזר להבין לפחות את רמת הבעיה: חשבון, מכשיר, מפעיל ישראלי או מסלול לצד הרוסי.

ובוודאי שלא כדאי להתקין על הטלפון הראשי תעודות, דפדפנים או אפליקציות לא ידועות מקישור בתגובה אקראית רק כי מישהו מבטיח “להחזיר את האינטרנט הרוסי”.

מה הוכח – ומה אנחנו עדיין לא יודעים

ב-15 באוגוסט הוכחו מספר דברים.

מישראל אכן מגיעות תלונות טריות על עבודת יאנדקס מייל ו-Mail.ru. Mail.ru מקבל בו זמנית תלונות ממדינות זרות אחרות. בדיקות אוטומטיות של Detector404 לא מראות נפילה גלובלית מוחלטת של שני השירותים.

הוכח גם דבר אחר: הרשויות הרוסיות ב-2026 הגבירו את המאבק ב-VPN והמליצו לחברות האינטרנט הגדולות לנתח את ה-IP של המשתמשים. משתמשים רוסים ואנשים שנמצאים פיזית בחו”ל כבר נתקלו בחוסר יכולת לפתוח אתרים רוסיים מכתובות IP זרות. Mail.ru ומספר שירותים של ‘יאנדקס’ הופיעו בתלונות כאלה כבר באפריל.

אבל אין הוכחה להוראה מיוחדת “לנתק את יאנדקס מייל ו-Mail.ru בישראל”.

אין עדיין הוכחה שהמקרה של היום נגרם על ידי מסנן anti-VPN. לא הוכח ש-Partner אשם. לא נשללות טעויות ניתוב, DNS, הגבלות זמניות של הגנה מפני התקפות או שילוב של מספר סיבות.

לכן המילה “תוקף” בכותרת שלנו – אינה הצהרה על מתקפת סייבר רוסית נגד ישראל. זו מאפיין של איך תוצאות בניית המרחב האינטרנטי המבודד הרוסי מגיעות יותר ויותר לאנשים שחיים פיזית רחוק מגבולות רוסיה.

לפני תשעה ימים היו בנקים. היום – דואר. מה הלאה?

ב-6 באוגוסט כתבנו על “צ’בורנט” הרוסי דרך סיפור אזהרת הדפדפן: “הדפדפן לא סומך על האתר הזה”. בנקים רוסיים עברו למערכת תעודות ממשלתית משלהם, והישראלים סיכנו לאבד גישה נוחה לחשבונות, פנסיות ומסמכים.

ב-15 באוגוסט מופיעה הפרק הבא.

עכשיו כבר שירות רוסי יכול להסתכל על אדם מבחוץ ולומר, באופן גס, “אני לא בטוח שאני סומך על הכתובת שלך”.

בסיפור הראשון האינטרנט העולמי הפסיק לסמוך על חלק מהתשתית הדיגיטלית הרוסית.

בסיפור הנוכחי התשתית הרוסית עצמה מתייחסת בחשדנות רבה יותר לאינטרנט העולמי.

בין שני התהליכים הללו יושב אדם רגיל בישראל ומנסה לפתוח תיבת דואר שפתח עוד אז, כשלא היה שום “צ’בורנט”, מלחמה, חבילות סנקציות וברית אסטרטגית של מוסקבה עם טהראן בחייו היומיומיים.

רק שהזמנים השתנו.

רוסיה רצתה לקבל “ריבונות דיגיטלית” ואת היכולת לשלוט בגבול האינטרנט שלה. גבול כזה מופיע בהדרגה. אבל לכל חומה יש שני צדדים: אחד מפריע לאנשים לצאת, השני – להיכנס.

ואולי המסקנה העיקרית לישראלים כאן אינה טכנית בכלל.

לחיות בישראל, אבל להשאיר את כספי הפנסיה, המסמכים, שחזור Google וחצי מהחיים הדיגיטליים על כתובת דואר רוסית יחידה ב-2026 – כבר לא הרגל. זה סיכון.

ואם רוצים לשאול מי עשה את הסיכון הזה למציאות, כדאי להתחיל לא מהדפדפן.

זה נובע מהמלחמה שרוסיה החלה נגד אוקראינה, ומהמדינה שהחליטה לאחר מכן להסתגר מהעולם עם חומה דיגיטלית הולכת וגוברת.