זלנסקי הודה ליצחק הרצוג וכינה את הישראלים עם ידידותי. מה באמת קושר את ישראל ואוקראינה אחרי 35 שנה.

ולדימיר זלנסקי השיב לנשיא ישראל יצחק הרצוג לאחר הברכה ליום העצמאות של אוקראינה ובמיוחד כינה את הישראלים עם ידידותי. מאחורי הנוסחה הדיפלומטית הזו – 35 שנות יחסים, סיוע ישראלי בזמן המלחמה, ויכוח ישן על נשק, איראן, באבי יאר וכמה שאלות שלקייב וירושלים עדיין יש תשובות שונות עליהן.

מחבר: סטס שיפר

ב-25 באוגוסט 2026 ולדימיר זלנסקי השיב לנשיא ישראל יצחק הרצוג, שברך את אוקראינה על 35 שנות עצמאות. נשיא אוקראינה הודה לו על התמיכה, הזכיר את יום השנה ה-35 הקרוב ליחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות וכתב על המשך פיתוח שיתוף הפעולה, המסחר והקשרים בין אנשים.

בסוף ההודעה הופיעה נוסחה שעליה עצרתי במיוחד. זלנסקי יחד עם ילנה זלנסקה העבירו איחולים ליצחק ומיכל הרצוג, וכן ל”עם הידידותי של ישראל”. הוא כתב גם על דיאלוג ישיר המבוסס על כבוד הדדי, סולידריות וזיכרון משותף.

את הברכה עצמה אפשר לספר בכמה שורות. הסיפור סביבה כבר לא נכנס לכמה שורות. ישראל אכן עזרה לאוקראינה לאחר הפלישה הרוסית, אך לא נתנה לקייב את כל מה שההנהגה האוקראינית ציפתה בתחום ההגנה. ירושלים וקייב התקרבו בנושא האיראני, אך זה לא הפך אותם אוטומטית לבעלי ברית צבאיים. ומאחורי המילים על “זיכרון משותף” יש סיפור שבו יש גם את באבי יאר, אוקראינה היהודית, ומחלוקות מורכבות על העבר.

לנאנווסטי — חדשות ישראל�זה לכן חשוב יותר לא המילה “ידידותי” עצמה, אלא הרגע שבו היא נשמעה: עד יום השנה ה-35 הרשמי ליחסים הדיפלומטיים נותרו ארבעה חודשים, ושני הצדדים כבר ממלאים את התאריך הזה בסדר יום פוליטי קונקרטי.

הרצוג מייצג את ישראל, אך אינו קובע את כל מדיניות הממשלה

לקורא האוקראיני המילים “נשיא ישראל” עשויות ליצור אנלוגיה שגויה עם תפקיד נשיא אוקראינה.

יצחק הרצוג הוא ראש מדינת ישראל, מייצג את המדינה ומבצע תפקידים מדינתיים ודיפלומטיים חשובים, אך הרשות המבצעת מנוהלת על ידי ראש הממשלה והממשלה. לכן, את ברכתו של הרצוג ואת תשובתו של זלנסקי אי אפשר להפוך אוטומטית להצהרה של כל הקבינט הישראלי על אוקראינה.

להבהרה זו יש משמעות מעשית.

הקשרים האישיים של הרצוג עם זלנסקי נמשכו גם כאשר נותרו שאלות שנויות במחלוקת בין שתי המדינות. ב-26 בפברואר 2026 הנשיאים שוחחו על המלחמה הרוסית, ערבויות הביטחון של אוקראינה, עמדת ישראל בעצרת הכללית של האו”ם ואיראן. הודעה רשמית של נשיא אוקראינה תיעדה בנפרד את הדיון במשטר האיראני, ששיתף פעולה עם רוסיה וסיפק לה מל”טים תקיפה מסוג שאהד.

כלומר, הברכה הנוכחית הופיעה לאחר שיחה שבה נדונו כבר לא ימי הולדת ופרוטוקול, אלא ביטחון.

יש עוד פרט אחד. הרצוג השתמש באיחול “שלום יציב”, וזלנסקי הצטרף אליו בפומבי. עבור אוקראינה באוגוסט 2026 נוסחה כזו נושאת משקל פוליטי: המלחמה נמשכת, ולכן כל מילה “שלום” מיד נתקלת בשאלת התנאים, הערבויות והתוצאות.

זלנסקי בתשובתו להרצוג לא חשף את התנאים הללו.

לייחס לו יותר ממה שהוא באמת אמר יהיה לא נכון.

נותרו ארבעה חודשים עד יום השנה ה-35, והתאריך המדויק הוא 26 בדצמבר

ישראל הכירה בעצמאות אוקראינה ב-25 בדצמבר 1991. היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות הוקמו רשמית למחרת — 26 בדצמבר 1991.

זו הסיבה שהביטוי של זלנסקי על יום השנה “מאוחר יותר השנה” מתייחס לתאריך מאוד מסוים: 26 בדצמבר 2026.

זו עוד סיבה לא לערבב בין שני ימי השנה. ב-24 באוגוסט אוקראינה ציינה 35 שנות עצמאות משלה. בדצמבר ימלאו 35 שנים ליחסים בין אוקראינה לישראל.

ההיסטוריה של התשתית הדיפלומטית התפתחה במהירות. שגרירות אוקראינה בישראל הופיעה כבר ב-1992. שגרירות ישראל בקייב נפתחה ב-1993.

עבור ישראלים ממוצא אוקראיני, חלק זה של היחסים נראה פחות מופשט מאשר טקסים דיפלומטיים. קונסוליות — זה מסמכים, אזרחות, שאלות משפחתיות, ירושה, ייפוי כוח, סיוע לאנשים בזמן מלחמה. את ההיסטוריה של הנוכחות הדיפלומטית והקונסולרית האוקראינית מתל אביב ועד חיפה אספנו בנפרד ב-נאנווסטי לפי תאריכים ושמות.

אבל הדבר המעניין ביותר קורה עכשיו.

ב-29 ביולי 2026 שר החוץ של אוקראינה אנדריי סיביגה — כלומר ראש משרד החוץ האוקראיני — קיים שיחה עם שר החוץ של ישראל גדעון סער. סיביגה הודיע לו על התקפות רוסיות על ספינות אזרחיות בים השחור וקשר את הנושא הזה עם ביטחון המזון העולמי, תוך אזכור ישראל כמדינה מייבאת. הם דיברו גם על ההכנות ליום השנה ה-85 לטרגדיית באבי יאר.

בסוף השיחה סיביגה קיבל את הזמנתו של סער לבקר בישראל במיוחד לרגל יום השנה ה-35 ליחסים הדיפלומטיים.

זה כבר לא כרטיס ברכה.

עד דצמבר מתכונן עלילה דיפלומטית עובדתית.

הסיוע הישראלי לאוקראינה נמדד לא במספר אחד

לאחר פברואר 2022 ישראל בחרה במודל סיוע שבו הבולטים ביותר היו רפואה, פרויקטים הומניטריים, סיוע פסיכולוגי, מים, אנרגיה והכשרה מקצועית.

הפרק המפורסם ביותר — בית החולים השדה האזרחי הישראלי “כוכב מאיר”, שהוקם במוסטיסקה שבמחוז לבוב ליד הגבול הפולני באביב 2022.

על פי הדיווח העדכני של שגרירות ישראל בקייב, עברו דרכו כ-7000 מטופלים. ישראל מכנה את עצמה המדינה הראשונה שהקימה באוקראינה בית חולים שדה אזרחי לאחר תחילת הפלישה המלאה.

אבל אם מסתכלים מעבר לבית חולים אחד, התמונה הופכת לפחות ידועה.

ישראל העבירה לאוקראינה שש אמבולנסים משוריינים MADA. שבעה ילדים אוקראינים עם מחלות אונקולוגיות עברו טיפול מיוחד בישראל. עוד 14 חיילים אוקראינים פצועים קיבלו כאן שיקום ופרוטזות. יותר מ-3000 מומחים אוקראינים השתתפו בתוכניות מרחוק על טראומה, עזרה ראשונה ועבודה עם השלכות פסיכולוגיות של משבר, וכ-250 מומחים הגיעו לתוכניות מקצועיות ישירות בישראל.

אותו דיווח רשמי מתעד מאות טונות של מטענים הומניטריים, יותר מ-206 אלף מנות חמות, גנרטורים, ציוד רפואי ועשרה ערכות גדולות לטיהור מים, שכל אחת מהן מיועדת לשרת עד 100 אלף איש.

מש”ב, שתיאם חלק ניכר מהפרויקטים הללו, הוא סוכנות שיתוף הפעולה הבינלאומית של ישראל במשרד החוץ. עבור אדם שלא נתקל במערכת הדיפלומטית הישראלית, הכי קל להבין אותו כמבנה מדינתי שדרכו ישראל מממשת תוכניות הומניטריות וחינוכיות בינלאומיות.

המספרים כאן נחוצים גם כי הם מפרידים את הוויכוח על מדיניות ישראל מהשאלה האם הייתה עזרה בכלל.

היא הייתה — ונשארת ניתנת למדידה.

השאלה הכי לא נוחה מתחילה שם, היכן שהסיוע ההומניטרי מסתיים

אבל כאן מתחילה חלק מהסיפור שהברכות הדיפלומטיות בדרך כלל עוקפות.

אוקראינה ביקשה מישראל שיתוף פעולה ביטחוני עמוק יותר ומערכות שיכולות להגן על ערים אוקראיניות מפני טילים ומל”טים רוסיים. ישראל נקטה קו זהיר בהרבה בנוגע להעברת נשק משלה.

זה עורר תסכול גלוי בקייב.

כבר בשנים הראשונות של המלחמה המלאה השגריר האוקראיני יבגני קורניצ’וק אמר בפומבי שישראל צריכה לשנות את עמדתה בנוגע למכירת נשק הגנתי לאוקראינה. את הוויכוח הזה תיעדנו בפירוט ב-נאנווסטי במאמר על דרישות הצד האוקראיני מישראל.

לכן הנוסחה “ישראל תמכה באוקראינה” דורשת המשך למשפט.

תמכה — הומניטרית, רפואית, בתוכניות מקצועיות ובמספר פרויקטים אחרים. אבל אוקראינה רצתה מישראל יותר בתחום הנשק וההגנה האווירית.

אני רואה את הגבול הזה כעקרוני במיוחד למאמר ליום השנה ה-35 ליחסים. אם נסיר אותו, תתקבל רטרוספקטיבה נוחה מדי שבה ארבע וחצי שנות מלחמה עוברות ללא קונפליקטים פוליטיים.

הם היו.

במאי 2026 כבר ניתחתי עבור נאנווסטי את נאומו של שגריר ישראל דאז בקייב מיכאל ברודסקי. הוא עצמו הודה שבין המדינות היו רגעים קשים, והשווה את היחסים למשפחתיים — קרובים, אך לא חופשיים מקונפליקטים. הנאום הזה של ברודסקי נראה היום מעניין יותר דווקא על רקע המילים החדשות של זלנסקי.

יחסים ידידותיים יכולים להיות גם כאשר הצדדים מתווכחים.

אבל אי אפשר לחתוך את הוויכוח מההיסטוריה שלהם.

איראן הפכה את הביטחון האוקראיני-ישראלי להרבה פחות תיאורטי

עד 2022 השיחה האוקראינית-ישראלית על איראן התייחסה במידה רבה לפוליטיקה המזרח תיכונית.

לאחר מכן החלו מל”טי שאהד לטוס בהמוניהם לערים אוקראיניות.

שאהד — משפחה של מל”טי תקיפה שפותחו על ידי איראן. רוסיה קיבלה מכשירים כאלה, ולאחר מכן ארגנה ייצור משלה של מכונות מסוג זה והחלה להשתמש בהן בהתקפות מסיביות על ערים אוקראיניות, מתקני אנרגיה ותשתיות אחרות.

עבור ישראל איראן מהווה איום מרכזי על הביטחון הלאומי במשך עשרות שנים. עבור אוקראינה הטכנולוגיה הצבאית האיראנית הפכה לחלק פיזי מהמלחמה הרוסית.

ב-26 בפברואר 2026 הקשר הזה נשמע ישירות בשיחה בין זלנסקי להרצוג. נשיא אוקראינה הצהיר שקייב עוקבת בקפידה אחר האירועים סביב איראן ופעולות המשטר שתמך במלחמה הרוסית וסיפק לרוסיה “שאהדים”. הרצוג, מצדו, ציין את הטלת הסנקציות של אוקראינה נגד המשטר האיראני.

כך הופיעה נקודת חפיפה של אינטרסים, שכמעט ולא הייתה קיימת בצורה כזו ב-30 השנים הראשונות של היחסים הדיפלומטיים.

אבל יש גבול שמעבר לו הניתוח הופך לתוכנית גיאופוליטית יפה.

הקשר רוסיה — איראן לא אומר אוטומטית קשר ישראל — אוקראינה כברית צבאית מלאה. לירושלים יש אסטרטגיה אזורית משלה, לקייב — מלחמה נגד רוסיה ומערכת שותפים בינלאומית משלה.

האיום חופף. לא בהכרח כל המדיניות חופפת.

לנאנווסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency זה אולי אחד השינויים הגדולים ביותר בשנים האחרונות: היום אוקראינה יכולה לדון באיראן עם ישראל כבר לא כבעיה מזרח תיכונית רחוקה, אלא דרך הניסיון היומיומי שלה בהתקפות.

“זיכרון משותף” מוביל ישירות לבאבי יאר

בתשובתו להרצוג זלנסקי כתב במיוחד על “זיכרון משותף על עברנו”.

את המשפט הזה קל להשאיר ללא פענוח. אז הוא הופך לקישוט דיפלומטי.

להרצוג ולזלנסקי יש פרק משותף מאוד קונקרטי.

באוקטובר 2021 יצחק הרצוג הגיע לאוקראינה בביקור מדיני. אחת הסיבות המרכזיות הייתה האירועים לציון 80 שנה לרציחות ההמוניות בבאבי יאר.

באבי יאר — ערוץ בקייב שהפך לאחד הסמלים הגדולים ביותר של השואה בשטח ברית המועצות לשעבר. רק ב-29 וב-30 בספטמבר 1941 הנאצים ירו שם ביותר מ-33 אלף יהודים קייבים. מאוחר יותר נמשכו הרציחות; בין הקורבנות היו גם צוענים, שבויי מלחמה סובייטים, מחתרתיים וקבוצות אחרות.

עבור הקורא הישראלי ההיסטוריה האוקראינית-יהודית אינה ניתנת להצטמצם בכנות רק לכמה ישראלים מפורסמים נולדו בקייב, אודסה או ערים אוקראיניות אחרות.

בה יש חילופי תרבות ואנושות עצומים. יש את גולדה מאיר, שנולדה בקייב. יש דורות של ישראלים עם שורשים משפחתיים באוקראינה. יש עליות חסידיות לאומן.

יש גם את השואה, פוגרומים, אנטישמיות, קולבורציה ומחלוקות כואבות על כמה דמויות היסטוריות אוקראיניות.

לכן המילים על “זיכרון משותף” הופכות לתוכן רק יחד עם החלק המורכב של הזיכרון הזה.

לא במקרה בשיחה בין סער לסיביגה ב-29 ביולי 2026 הופיע שוב באבי יאר לצד יום השנה ליחסים הדיפלומטיים. בשנת 2026 ימלאו 85 שנה לרציחות ההמוניות.

מסחר, אנשים ומה שלא נכנס לברכת הנשיאים

ולדימיר זלנסקי הזכיר עוד שני קווים — מסחר וקשרים בין אנשים.

למסחר יש בסיס משפטי: הסכם הסחר החופשי בין ישראל לאוקראינה נחתם בינואר 2019 ונכנס לתוקף ב-1 בינואר 2021. לפני המלחמה הגדולה הסחר כבר התקרב למיליארד דולר: לפי נתונים רשמיים אוקראיניים, בשנת 2020 היקף הסחר בסחורות ושירותים עמד על 907.3 מיליון דולר.

את המספרים האלה אי אפשר להעביר לשנת 2026 כאילו לא קרה כלום. המלחמה המלאה שינתה את הכלכלה האוקראינית, הלוגיסטיקה, ביטוח המטענים, נתיבי הים והתקשורת האווירית.

אבל המשפט של סיביגה ב-29 ביולי מראה קשר כלכלי חדש. התקפות רוסיות על ספנות אזרחית בים השחור הסביר השר האוקראיני לסער גם דרך ביטחון המזון של ישראל כמדינה מייבאת. זהו דוגמה מאוד קונקרטית לאיך המלחמה באוקראינה נוגעת לצרכן הישראלי לא דרך הצהרות דיפלומטיות, אלא דרך נתיבי אספקה.

ויש אנשים.

משרד החוץ האוקראיני במידע העזר שלו מציין כ-30 אלף תושבי ישראל שמזדהים כאוקראינים. אבל יש שם הסתייגות חשובה: המספר של כ-14 אלף אזרחי אוקראינה ברישום קונסולרי מתייחס עדיין לתחילת 2023. לכן להציג אותו כמספר עדכני של אוקראינים בישראל באוגוסט 2026 יהיה לא נכון.

פרטים כאלה הולכים לאיבוד כאשר אדם מחפש רק “זלנסקי הרצוג ישראל”, “35 שנות יחסים בין אוקראינה לישראל” או “סיוע ישראלי לאוקראינה”. במקרה אחד הוא מקבל את ברכת שני הנשיאים, במקרה אחר — את מספרי בית החולים, במקרה שלישי — את הוויכוח על נשק. למעשה, אלה חלקים של סיפור אחד שקיימים בו זמנית.

ב-25 באוגוסט זלנסקי לא הכריז על ברית חדשה בין ישראל לאוקראינה ולא הודיע על הסכם חדש.

הוא תיעד כוונה פוליטית: אוקראינה רוצה להמשיך בדיאלוג ישיר עם ישראל, לפתח מסחר וקשרים בין אנשים ולכנות בפומבי את הישראלים עם ידידותי.

עד 26 בדצמבר 2026 שתי המדינות מתקרבות עם הסכם סחר חופשי בתוקף, שכבה גדולה של שיתוף פעולה הומניטרי, שיחה חדשה על איראן, קשר היסטורי דרך באבי יאר והבדלים מתמשכים בשאלות ביטחון.

זהו בדיוק מערך העובדות הזה, ולא ברכה אחת, שמתאר את מצב היחסים האוקראיניים-ישראלים ערב יום השנה ה-35 שלהם.