שגריר ישראל בקייב: ישראל ואוקראינה מבינות את מחיר העצמאות

ב-13 במאי 2026, שגריר ישראל באוקראינה מיכאל ברודסקי פרסם ברשתות החברתיות את הטקסט של נאומו בקבלת הפנים בקייב, שהוקדשה ליום העצמאות של ישראל. קבלת הפנים עצמה התקיימה ביום שני, 11 במאי 2026, כבר לאחר התאריך הרשמי של יום העצמאות, אותו ישראל ציינה בשנת 2026 בערב ה-21 באפריל וב-22 באפריל.

המשמעות העיקרית של הנאום הזה הייתה רחבה יותר מהפרוטוקול הדיפלומטי. ברודסקי דיבר לא רק על יום השנה ה-78 לעצמאות ישראל, אלא גם על איך המלחמה, הדאגות, הטכנולוגיות ההגנתיות והמאבק על החירות קירבו את ישראל ואוקראינה.

«בעולם יש מעט מדינות שמבינות זו את זו טוב יותר»

בתחילת הנאום, השגריר פנה לסגן שר החוץ של אוקראינה יבגני מישצ’נקו, לאורחים ולחברים. הוא הודה להם על השתתפותם בקבלת הפנים ומיד ציין את המחשבה המרכזית: ישראל ואוקראינה היום מבינות זו את זו לא תיאורטית, אלא דרך חוויית חיים משותפת תחת איום.

לדברי ברודסקי, בעולם יש מעט מדינות שמסוגלות להרגיש כל כך טוב את מצב זו של זו. בשנים האחרונות אזעקות האוויר נשמעו לעיתים קרובות גם בישראל וגם באוקראינה. עבור הקהל הישראלי, ההשוואה הזו מובנת במיוחד: אזעקת האוויר הפסיקה להיות חדשות והפכה לחלק מהיומיום, כמו לתושבי שדרות, אשקלון, תל אביב או צפון ישראל, וכמו לתושבי קייב, אודסה, חרקוב וערים אוקראיניות אחרות.

ברודסקי ציין במיוחד שאוקראינה במובנים רבים חוזרת על הדרך שישראל עברה ב-78 שנות קיומה. מדובר לא בהעתקה, אלא בלוגיקה דומה של הישרדות: כאשר מדינה נאלצת לבנות הגנה, טכנולוגיות, קשרים בינלאומיים ועמידות לאומית בו זמנית.

דיפלומטיה כמו רפואה: «לא להזיק»

אחת החלקים החזקים ביותר של הנאום הוקדשה ליחסים בין ישראל ואוקראינה. השגריר הודה שהשנה האחרונה הייתה לא פשוטה לשתי המדינות, וביחסים הדו-צדדיים התעוררו רגעים מורכבים.

עם זאת, ברודסקי השווה את היחסים בין ישראל ואוקראינה למשפחתיים. במשפחה יש קשיים, לפעמים נדרשת עזרה מ’פסיכולוג משפחתי’, אבל הקרבה עצמה לא נעלמת.

הניסוח הזה חשוב: הוא מראה שהדיפלומט לא ניסה להחליק הכל למשפט פרוטוקולי ריק. הוא הכיר ישירות בקיומן של בעיות, אך הציג אותן כחלק מיחסים חיים, קרובים ולא אדישים.

בנפרד, ברודסקי הזכיר שפעם התכוון להיות רופא, וערך השוואה בין רפואה לדיפלומטיה. לדבריו, בשני התחומים פועל בעיקרון ‘לא להזיק’. במשך כמעט חמש שנות עבודה באוקראינה, כפי שאמר, הוא ניסה לא לסטות מהעיקרון הזה.

לישראל ולאוקראינה זה נשמע במיוחד רלוונטי. ביחסים בין שתי המדינות אכן היו תקופות של מתח: בגלל הציפיות של קייב מישראל, עמדת ישראל בנושאי ביטחון, תגובת אוקראינה לסדר היום במזרח התיכון והלחץ הכללי של המלחמה. אבל דווקא בגלל זה, זהירות דיפלומטית לפעמים הופכת לא לחולשה, אלא לדרך לשמור על קשר במקום שבו רגשות עלולים להרוס הכל.

גולדה מאיר, קייב והזכות לא להיות פסימיסטים

בנאום, ברודסקי הזכיר את גולדה מאיר, אחת הדמויות הסמליות ביותר בהיסטוריה של ישראל. היא נולדה בקייב, והיום הנסיבות הללו שוב מקבלות משמעות מיוחדת לדיאלוג הישראלי-אוקראיני.

השגריר הביא את המשפט שלה: «פסימיזם הוא מותרות שהיהודים לעולם לא יכולים להרשות לעצמם». ברודסקי הוסיף שהיום המילים הללו מתייחסות במידה שווה גם לישראלים וגם לאוקראינים.

במקום הזה, הנאום הפסיק להיות רק דיפלומטי. הוא הפך לשיחה על האופי הלאומי של שתי החברות, שחיות תחת איום, אך אין להן זכות לבנות את עתידן רק סביב פחד.

הצהרות כאלה היום חשובות לקהל הישראלי. חדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency מציינת שהנושא של קשרים אוקראינים-ישראלים יוצא יותר ויותר מגבולות הדיפלומטיה הרגילה: כאן מתחברים זיכרון, מלחמה, היסטוריה יהודית, ביטחון, טכנולוגיות והשאלה איך מדינות חופשיות עומדות בלחץ הטרור והאגרסיה.

כהונתו של ברודסקי מתקרבת לסיומה

הרגע האישי ביותר היה ההכרה של השגריר על סיום כהונתו הקרוב באוקראינה. ברודסקי אמר שעבודתו בקייב הייתה מיוחדת, והוסיף: הוא מצטער רק על דבר אחד — שעד סיום שליחותו באוקראינה לא הגיע השלום.

לאחר מכן נשמעה משפט שהפך לאות פוליטי: «אני פונה לאלה שזה תלוי בהם: יש לכם עוד שלושה חודשים. זה הזמן להפעיל את המאמצים הללו».

את המילים הללו ניתן לקרוא כמשאלה דיפלומטית, אך גם כנקודה רגשית במשימה מורכבת. ברודסקי עמד בראש השגרירות הישראלית באוקראינה בשנת 2021, כלומר, חלק ניכר מכהונתו היה בתקופת המלחמה הרוסית המלאה נגד אוקראינה. על כך שכהונתו מתקרבת לסיומה, כבר דיווחו מקורות אוקראינים וישראלים: השגריר החדש של ישראל באוקראינה אמור להיות רוי רוזנבליט.

למה הנאום הזה חשוב

בנאום לא היו הבטחות רועשות או התקפות פוליטיות חריפות. אבל היו בו כמה אותות חשובים.

ראשית, ישראל מכירה בפומבי בעמידות האוקראינית ובפיתוח טכנולוגיות הגנה כחוויה משמעותית.

שנית, ברודסקי שוב קישר את ישראל ואוקראינה דרך המציאות המשותפת של מלחמה, דאגות ומאבק על עצמאות.

שלישית, הוא למעשה סיכם את עבודתו האישית בקייב — ללא טון ניצחון, אך עם חרטה ברורה שהשלום לא הגיע.

בסיום, השגריר הודה לעובדי השגרירות, וכן לארגוני השותפים: נתיב, קרן קיימת לישראל, קרן היסוד, קרן הידידות, ג’וינט והסוכנות.

לישראל זה היה נאום על עצמאות. לאוקראינה — על מלחמה ותקווה. ליחסים בין שתי המדינות — תזכורת שגם בתקופות קשות הקשר לא נעלם, אם שני הצדדים מבינים את מחיר החירות.