למה אוקראינה הפסיקה לדווח על מספר הטילים הרוסיים: מה באמת מסתירים הדיווחים החדשים של ההגנה האווירית

אוקראינה שינתה את הפורמט הרגיל של הודעות על התקפות אוויריות רוסיות. בדיווחים היומיים הפסיקו להופיע באופן שיטתי מספרים מדויקים על הטילים שהושקו על ידי רוסיה ותוצאות היירוט שלהם. עם זאת, נתונים על כלי טיס בלתי מאוישים עדיין מתפרסמים לעיתים קרובות בפירוט רב.

במבט ראשון ההחלטה נראית כמעט חסרת משמעות. הפיקוד הרוסי יודע היטב כמה טילים משלו הוא שיגר. לשם כך הוא לא זקוק לדיווח הבוקר האוקראיני. לכן, השאלה המרכזית נשמעת אחרת: איזה מידע לאחר המכה הרוסית אוקראינה באמת הפסיקה למסור לאויב בחינם?

הסיבה לניתוח זה הייתה פרסום (אוק’) TSN מ-12 באוגוסט 2026, שבו הסביר ראש תוכניות הביטחון הצבאיות של מרכז הגלובליסטיקה ‘אסטרטגיה XXI’ פאבל לאקיצ’וק את ההיגיון הצבאי של הגבלת הנתונים. הוא סבור כי הסטטיסטיקה האוקראינית המפורטת עוזרת לצבא הרוסי לנתח את תוצאות המתקפה שכבר בוצעה ולהתחשב בהן בהכנת הבאה. במקביל, הזהיר המומחה: סודיות צבאית לא צריכה להפוך לדרך להסתיר מהחברה האוקראינית מציאות לא נעימה.

אלכסנדר חמלניצקי כותב באופן קבוע עבור נאנובוסטי על מלחמה, פוליטיקה וקשרים של ישראל עם אוקראינה; הפרספקטיבה האישית שלו, אוקראינית-ישראלית, מצוינת ישירות בעמוד המחבר. נושא זה אינו חדש למערכת: כבר ביולי ניתחנו כיצד המלחמות באוקראינה ובמזרח התיכון יצרו בו זמנית מחסור עולמי בטילים נגד טילים ומדוע ייצור PAC-3 הופך לחלק מבעיה ביטחונית משותפת עבור קייב, ישראל וארה”ב.

לצורך חומר זה, המערכת השוותה את פרסום TSN עם הסטטיסטיקה הפתוחה של ההתקפות הרוסיות האחרונות וחומרים קודמים של נאנובוסטי. חשוב לציין את גבולות הניתוח הזה: אלכסנדר חמלניצקי אינו קצין הגנה אווירית, מפתח פטריוט או מומחה שיש לו גישה למידע מבצעי סגור של כוחות האוויר האוקראיניים. גם לנאנובוסטי אין יומני קרב סגורים של ההגנה האווירית האוקראינית. לכן, במקום שבו יש עובדה מאומתת, אנו מכנים אותה עובדה; במקום שבו מדובר בהסבר מומחה או מסקנה מערכתית, זה מצוין בנפרד.

מה בדיוק אוקראינה הפסיקה לדווח לאחר התקפות רוסיות

לא מדובר בהפסקה מוחלטת של מידע על איום הטילים. כוחות האוויר ממשיכים להזהיר את האוכלוסייה על שיגורים, לדווח על תנועת מטרות, כיווני האיום והצורך להימצא במקלטים.

השינוי היה בעיקר באריתמטיקה הסופית לאחר ההתקפה.

בעבר בבוקר ניתן היה לקבל כמעט מאזן מוכן: רוסיה השתמשה בכמות מסוימת של ‘איסקנדרים’, X-101, ‘קליברים’, ‘קינז’לים’, טילים אחרים וכלי טיס בלתי מאוישים; כמה מטרות הצליחו להשמיד או לדכא; כמה טילים הגיעו לאזורי הפגיעה.

כעת נתונים מדויקים על הטילים עשויים להיעדר.

זה נראה במיוחד על רקע כמה מפורטת הייתה הסטטיסטיקה הזו רק לפני כמה שבועות. לאחר התקפה מסיבית ב-30 ביולי, נאנובוסטי דיווחו כי רוסיה שיגרה על אוקראינה 74 טילים ו-284 כלי טיס בלתי מאוישים. מתוך תשעה טילים בליסטיים הצליחו להפיל רק אחד. אוקראינה גם דיווחה על פגיעות מאומתות וסוגי הנשק שהופעלו.

דיווח כזה מאוד מועיל לחברה האוקראינית. אבל הוא מועיל גם לאותם אנשים ברוסיה, שתפקידם להבין את תוצאות המתקפה שלהם.

רוסיה יודעת כמה טילים שיגרה. אז מה מסתירים ממנה?

כאן נמצא המפתח לסיפור הזה.

נניח שהצבא הרוסי שיגר עשרה טילים בליסטיים. הם יודעים בוודאות את המספר עשר. אי אפשר להסתיר אותו מהפיקוד הרוסי.

אבל לאחר השיגור עולות הרבה יותר שאלות.

אילו טילים התגלו על ידי המכ”מים האוקראיניים? היכן התחיל הנגד? כמה מטרות באמת יורטו? אילו טילים אבדו בגלל בעיות טכניות? מה יכול היה להיות מדוכא על ידי אמצעי לוחמה אלקטרונית? באיזה קטע של המסלול נעלמה מטרה מסוימת? אילו טילים הצליחו לפרוץ? איזו קומבינציה של בליסטיקה, טילים שיוט, כלי טיס בלתי מאוישים ומטרות מדומות העמיסה הכי הרבה על המערכת האוקראינית?

לאקיצ’וק מתמקד בדיוק בזה. לאחר המכה, האויב מבצע חקירה נוספת ומנסה להבין לא רק את כמות השיגורים שלו, אלא גם את תוצאות מעבר המטרות דרך ההגנה האוקראינית. לתכנון המכה הבאה, מידע זה עשוי להיות יקר בהרבה ממספר הטילים הראשוני.

הצד הרוסי, כמובן, מחזיק במודיעין משלו. ישנם לוויינים, אמצעי רדאר, מידע סוכני, תמונות ווידאו של תוצאות המכות, ניטור רשתות חברתיות. אבל הדיווח האוקראיני הציבורי נתן עוד הזדמנות – להשוות את הנתונים שלהם עם מה שתיעדה הצד המגן.

במילים אחרות, אוקראינה לא מסתירה את כמה רוסיה שיגרה. היא מצמצמת את כמות המידע החינמי על מה שקרה לטילים הרוסיים לאחר השיגור.

זו הבדל משמעותי.

מדוע המספרים נעלמו בדיוק כאשר ההפלה של בליסטיקה החמירה

אבל ההיגיון הצבאי לא מסיים את כל הסיפור.

ישנו צירוף מקרים מאוד לא נוח בזמן: הסטטיסטיקה המפורטת נעלמת בדיוק בתקופה שבה תוצאות ההפלה של בליסטיקה רוסית הפכו לקשות במיוחד.

ב-19 ביולי נאנובוסטי ניתחו בפירוט מתקפה מסיבית על קייב. אז רוסיה השתמשה ב-41 טילים, וההגנה האווירית האוקראינית הפילה 18. המצב היה קשה במיוחד עם מטח צפוף של מטרות בליסטיות והיפר-קוליות.

מאחורי המספרים הללו לא היו רק אחוזים. תושב קייב, מירוסלב, סיפר שהפיצוץ התרחש כ-150 מטרים מביתו: החלונות נשברו, רכב ניזוק. תושב אחר בעיר, אנדריי, חיכה את המתקפה עם קרוביו במסדרון הדירה. גל הפיצוץ שבר את החלונות, ניזוקו רהיטים ושיפוץ. עדויות אלו כבר פורסמו בנאנובוסטי באותו חומר.

ב-30 ביולי התמונה הייתה עוד יותר מובהקת: מתוך תשעה טילים בליסטיים יורט אחד. טילים שיוט, לעומת זאת, ההגנה האווירית האוקראינית השמידה בהצלחה רבה יותר.

לכן אי אפשר לצמצם את המתרחש לנוסחה ‘ההגנה האווירית האוקראינית הפסיקה לעבוד’. הבעיה הרבה יותר צרה ובו זמנית מסוכנת: לאוקראינה חסרים באופן קריטי אמצעים דווקא ליירוט מטרות בליסטיות מורכבות.

ופאבל לאקיצ’וק בשיחה עם TSN מציין סיבה אפשרית שנייה לשינוי במדיניות הציבורית. לדעתו, הפיקוד עשוי לקחת בחשבון גם את הרצון לא להרגיז את הציבור עם תוצאות גרועות במיוחד בבליסטיקה. זו לא עובדה מבוססת ולא סיבה רשמית שהוכרזה. זו הערכת מומחה, וכך יש להתייחס אליה.

פטריוט הופך את שאלת הסודיות לשאלת כמות הטילים במחסנים

הדבר החשוב ביותר כאן בכלל לא נמצא במדיניות המידע.

אפשר להפסיק לפרסם מספרים. אפשר לפרסם אותם אחרי שבוע. אפשר להשאיר רק מידע כללי. אבל שום פורמט של דיווח טלגרם לא מסוגל להפיל ‘איסקנדר’.

לשם כך נדרשת טיל נגד טילים.

המערכת האוקראינית נותרת יעילה למדי נגד מספר גדול של כלי טיס בלתי מאוישים ורבים מהטילים השיוטיים. מצב שונה לחלוטין מתרחש עם מטרות בליסטיות, נגדן נדרשים מערכות מתמחות ומיירטים מתאימים.

נאנובוסטי — חדשות ישראל כבר ב-9 ביולי הפנו את תשומת הלב בדיוק לבעיה זו: מלחמה מודרנית צורכת טילים נגד טילים מהר יותר ממה שהתעשייה המערבית מצליחה למלא את המלאי שלהם. אוקראינה דורשת PAC-3 להגנה מפני בליסטיקה רוסית, במקביל המזרח התיכון צורך טילים נגד טילים על רקע האיום האיראני.

לקורא בישראל הקשר הזה אינו תיאורטי.

כאשר ישראל, כוחות אמריקאים או בעלי ברית של ארה”ב במזרח התיכון דוחים מתקפות טילים מסיביות, נצרכים אותם יכולות ייצור מוגבלות, מלאי רכיבים ותקציבי הגנה, מהם יש צורך לתמוך באוקראינה בו זמנית. זה לא אומר ש’טיל ישראלי נלקח מאוקראינה’ במובן המילולי. מדובר בבעיה רחבה יותר: הביקוש לטילים נגד טילים מודרניים בכמה זירות מלחמה גדל מהר יותר מהייצור.

זו הסיבה שהסיפור האוקראיני עם המספרים המסווגים הוא גם סיפור ישראלי על היכולת התעשייתית של המערב לעמוד במלחמת טילים ממושכת.

כמה סוללות פטריוט שלא יהיו בעמדה, משגר ריק לא מפיל כלום.

מה כאן הוא עובדה ומה עדיין רק הסבר

לסיפור הזה חשוב מאוד לא לערבב כמה רמות שונות של מידע.

עובדה: אוקראינה שינתה את פורמט ההודעות היומיות והפסיקה לפרסם באופן קבוע את מספר הטילים הרוסיים המדויק.

עובדה: בעבר פורסמו מספרים כאלה בפירוט, כולל סוגי הטילים, מספר היירוטים ופגיעות מאומתות.

עובדה: הנתונים הציבוריים האחרונים הראו בעיות חמורות דווקא עם יירוט מטרות בליסטיות. זה נראה גם בהתקפות שנאנובוסטי ניתחו ב-19 וב-30 ביולי.

הסבר מומחה: הוויתור על מספרים מבצעיים יכול להפחית את כמות המידע שהצבא הרוסי משתמש בו לניתוח יעילות המתקפה שלו. זו הלוגיקה שהציג לאקיצ’וק.

השערת מומחה: על ההחלטה עשוי היה להשפיע הרצון לא להעצים את הרוגז של הציבור על רקע סטטיסטיקה גרועה בבליסטיקה. זו גרסת לאקיצ’וק, ולא מניע מוכח של הפיקוד האוקראיני.

ההפרדה הזו חשובה גם כי סטטיסטיקה גרועה בפני עצמה לא מוכיחה ניסיון להסתיר אותה. אבל סודיות צבאית לא מבטלת את הצורך להסביר לחברה עד כמה הבעיה חמורה.

נאנובוסטי — חדשות ישראל רואה את הגבול הזה כעקרוני. מלחמה דורשת סודיות באופן בלתי נמנע, אך האמון בהודעות הממשלתיות נבנה על הבנה שהמידע מוגבל זמנית למען הביטחון, ולא נעלם בכל פעם שהוא הופך ללא נוח פוליטית.

יש להסתיר את התמונה המבצעית, ולא את הבעיה עצמה

המודל ההגיוני ביותר בתנאים כאלה נראה כהפרדה בין מידע מבצעי למידע נדחה.

מיד לאחר המתקפה, כוחות האוויר יכולים לא לחשוף נתונים המאפשרים לאויב להעריך במהירות את יעילות המטח המסוים. זו מידה צבאית מובנת.

אבל לאחר זמן מה, אוקראינה יכולה לפרסם סטטיסטיקה מצטברת: כמה טילים בליסטיים, שיוטיים ואחרים רוסיה השתמשה בשבוע או בחודש, כמה הצליחו ליירט, איך השתנתה היעילות ואילו קטגוריות איומים נותרות המסוכנות ביותר.

כך רוסיה לא מקבלת דוח מוכן תוך כמה שעות לאחר כל מתקפה, והאוקראינים ובעלי הברית שומרים על האפשרות לראות את מצב ההגנה האווירית האמיתי.

עבור בעלי הברית, המספרים הללו חשובים במיוחד. הניסוח ‘אוקראינה זקוקה לפטריוט נוספים’ נשמע כמו בקשה פוליטית נוספת. הניסוח ‘מתוך תשעה טילים בליסטיים הצליחו ליירט אחד’ מראה את הבעיה בצורה הרבה יותר ברורה.

וכאן עולה הפרדוקס של כל הסיפור.

אותם מספרים שיכולים לעזור לאנליסטים הרוסיים לאחר מכה מסוימת, הם בו זמנית אחד הטיעונים החזקים ביותר של אוקראינה בשיחה עם שותפים על טילים נגד טילים נוספים.

לכן הוויכוח אינו על האם יש צורך בסודיות בכלל. יש צורך בה.

השאלה היא במשך הזמן שלה.

אם מידע מפורט נעלם לכמה ימים כדי למנוע מהמטה הרוסי משוב מבצעי, יש בזה היגיון צבאי מובן. אם הסטטיסטיקה הלא נוחה תיעלם לחלוטין וללא דיווח לאחר מכן, תיווצר כבר בעיה אחרת – אמון החברה האוקראינית.

זו הסיבה שהשאלה ‘למה אוקראינה מסתירה את מספר הטילים הרוסיים, אם רוסיה עצמה יודעת כמה שיגרה?’ מוצגת קצת לא נכון.

רוסיה יודעת את מספר השיגורים.

אוקראינה מנסה לא לתת לה תשובה מוכנה לשאלה החשובה יותר: עד כמה טוב עבד כל מכה מסוימת ומה צריך לשנות בפעם הבאה כדי שיותר טילים יעברו דרך ההגנה האווירית האוקראינית.

אבל יש גם שאלה שנייה שאי אפשר לסווג.

אם באמת חסרים טילים נגד טילים פטריוט ואמצעים אחרים למאבק בבליסטיקה, שום שינוי בפורמט הדיווחים לא יפתור את הבעיה הזו. אז המספר המרכזי הופך כבר לא מספר הטילים הרוסיים שפורסמו, אלא מספר המיירטים הזמינים לאוקראינה.

ואת האריתמטיקה הזו בסופו של דבר עדיין צריך לפתור לא מחלקת העיתונות של כוחות האוויר, אלא מפעלי ההגנה, ממשלות השותפים ואלה שמחלקים את המלאי המוגבל של טילים נגד טילים בין כמה מלחמות בו זמנית.