אורבן בין ירושלים לטהראן: מדוע הפרסום של The Washington Post עורר שאלות גם בישראל וגם בוושינגטון

הממשלה ההונגרית מצאה את עצמה במרכז שערורייה בינלאומית חדשה לאחר פרסום ב-8 באפריל 2026 ב-The Washington Post, שבו נאמר: זמן קצר לאחר פיצוץ המוני של פייג’רים הקשורים ל’חזבאללה’, בודפשט כביכול הציעה עזרה לאיראן והייתה מוכנה להעביר לצד האיראני חומרים מחקירתה העצמאית. עבור ישראל, הסיפור הזה חשוב לא רק כסנסציה דיפלומטית. הוא מעלה שאלה רחבה יותר: עד כמה אמינים בעלי הברית הפומביים של המדינה היהודית, אם מאחורי דלתות סגורות הם משחקים משחק שונה לחלוטין.

לפי הפרסום, מדובר בשיחת טלפון מ-30 בספטמבר 2024 בין שר החוץ ההונגרי פטר סיארטו לבין עמיתו האיראני דאז עבאס אראגצ’י. בטקסט נטען כי הצד ההונגרי הבטיח להעביר ‘את כל המסמכים האפשריים’ וכבר קישר את שירותי הביטחון שלו עם השירותים האיראניים. במקביל, בודפשט הדגישה: הפייג’רים לא יוצרו בהונגריה, לא היו שם פיזית, והמדינה עצמה כביכול לא הייתה קשורה למתקפה.

עבור הקהל הישראלי כאן חשוב לא רק עצם הקשר עם טהרן, אלא גם ההקשר הפוליטי. הונגריה נחשבה במשך זמן רב לאחת המדינות הידידותיות ביותר לישראל בתוך אירופה, לעיתים קרובות תומכת במדינה היהודית במקום שבו מדינות אירופיות אחרות נקטו עמדה מאופקת יותר. לכן דיווחים כאלה מעוררים תהודה כה חריפה.

מה בדיוק טוען ה-Washington Post

תמצית החומר מתמצה בכמה תזות מפתח.

הראשון: לאחר המתקפה, שבה בספטמבר 2024 בלבנון התפוצצו אלפי פייג’רים, הונגריה ניסתה להתרחק מחשדות, שכן מותג המכשירים הטייוואני דיווח כי ייצורם נעשה ברישיון של חברה הונגרית.

השני: הרשויות ההונגריות, לפי תיאור השיחה שפורסם, היו מוכנות לשתף את תוצאות החקירה עם איראן – מדינה שנחשבת לספונסרית הראשית של ‘חזבאללה’.

השלישי: הקו הזה נראה במיוחד סותר על רקע הרטוריקה הרשמית הפרו-ישראלית של ויקטור אורבן.

במאמר מודגש במיוחד כי הפרק הזה לא מתאים לדימוי הרגיל של ההנהגה ההונגרית הנוכחית. מצד אחד, בודפשט הפגינה תמיכה בישראל, כולל צעדים בזירות בינלאומיות ואותות פוליטיים כלפי בנימין נתניהו. מצד שני, עצם אופי הקשר האפשרי עם טהרן מעלה שאלה על דיפלומטיה כפולה, שבה הצהרות פומביות ופעולות ממשיות עשויות להיות שונות.

למה זה רגיש במיוחד עבור ישראל

עבור ישראל, איראן היא לא רק יריב אזורי, אלא אויב מערכתי שתומך במבנים חמושים פרוקסי, כולל ‘חזבאללה’. לכן כל נכונות של שותף אירופי לשתף מידע עם טהרן בעניין הקשור למכה על תשתית הארגון הזה נראית לפחות רעילה פוליטית.

כאן עולה גם סיכון תדמיתי עבור אורבן עצמו.

אם מדינה מציגה את עצמה כאחת החברות הנאמנות ביותר של ישראל באירופה, מצפים ממנה לניבוי אסטרטגי. אחרת בירושלים יעלו בהכרח את השאלה: האם מדובר בשותפות אמיתית או רק באריזה חיצונית מועילה, המיועדת לקהלים שונים בו זמנית.

למה הסיפור הזה חשוב לארה”ב, אוקראינה וכל מזרח אירופה

הפרסום יוצא בזמן שבו הונגריה נשארת אחד השחקנים השנויים במחלוקת ביותר במחנה האירו-אטלנטי.

בחומר נזכר כי ממשל דונלד טראמפ תומך למעשה באורבן על רקע הבחירות, וסגן הנשיא ג’יי די ואנס הגיע לבודפשט. עם זאת, אורבן עצמו, כפי שכותב העיתון, מתעמת עם בריסל, חוסם החלטות חשובות לאוקראינה ונמצא באופן קבוע במרכז שיחות על קשרים קרובים מדי עם מוסקבה.

עבור ישראל, הקשר הזה במיוחד מראה, כי מדובר כבר לא רק בהונגריה. אנו רואים מבנה רחב יותר: קשרים של בודפשט עם מוסקבה, נכונות לקשרים רגישים עם איראן והפגנה מקבילה של קרבה מיוחדת לוושינגטון ולירושלים. משולש כזה יוצר חוסר יציבות, שבו התחייבויות בריתיות מתחילות להיראות סיטואטיביות.

בדיוק בהקשר הזה, חדשות ישראל — חדשות ישראל | Nikk.Agency שמה לב לרמה עמוקה יותר של הבעיה: עבור החברה הישראלית היום חשובים לא הצהרות על ידידות, אלא עקביות פעולות שניתן לבדוק. כאשר מדינה מצביעה לתמוך בישראל, אך במקביל, לפי נתוני עיתון אמריקאי גדול, מוכנה לשתף מידע עם איראן, זה כבר שאלה לא של תדמית, אלא של אמון.

אות פוליטי לירושלים

לדיפלומטיה הישראלית, כנראה, יהיה צורך להעריך עוד יותר בקפידה לא את ההצהרות הפורמליות של השותפים, אלא את התנהגותם במצבי משבר. הונגריה נתפסה זמן רב כחריג בתוך אירופה – כמדינה המסוגלת לתמוך בישראל גם כאשר האווירה הכללית ביבשת הייתה שונה. אבל פרסומים כאלה מערערים בדיוק את התפיסה הזו.

לנושא האוקראיני כאן יש גם מימד ישיר.

אם בודפשט בו זמנית מפריעה להחלטות אירופיות מפתח לתמיכה בקייב ומופיעה בסיפורים שבהם מצטלבים האינטרסים של מוסקבה וטהרן, זה מחזק את החשדות כלפי הקו ההונגרי בכלל. עבור הקהל הישראלי, העוקב בקפידה אחר הקשר רוסיה – איראן – קבוצות פרוקסי במזרח התיכון, רקע כזה נראה במיוחד מדאיג.

מה יכול לקרות הלאה

בינתיים מדובר בפרסום של ה-Washington Post, המבוסס על תמלול שיחה שהתקבל ואושר, כפי שטוען החומר. אבל גם ללא השלכות רשמיות, האפקט המידעתי עצמו כבר משמעותי.

הסיפור פוגע בכמה כיוונים בבת אחת: בתדמית של אורבן כשותף של ישראל, בקו האמון בין ארה”ב להונגריה, וגם בתפיסה הכללית של הונגריה כמדינה המאזנת בין המערב, רוסיה ואיראן.

עבור ישראל, המסקנה העיקרית כאן היא פרגמטית. בעולם המודרני, מילים על תמיכה כבר אינן מספיקות, במיוחד כאשר מדובר במדינות שבאותו זמן בונות קשרים עם אויבי המדינה היהודית. אם הפרטים המוצגים במאמר יקבלו אישור נוסף, השערורייה עשויה לצאת הרבה מעבר לפרסום אחד ולהפוך לשאלה מי באירופה באמת נשאר שותף אמין של ישראל, ומי רק משתמש במעמד הזה כחלק מהאסטרטגיה הפוליטית שלו.