נתניהו הורה לפנות מאחזים בלתי חוקיים בלחץ ארה”ב

ב-6 בספטמבר 2026 נודע כי בנימין נתניהו הורה להתחיל בפינוי מאחזים בלתי מורשים בגדה המערבית לאחר הגברת הלחץ מצד ארה”ב. אך המספר שהופיע בדיווחים “כ-100” אינו אומר שהתקבלה כבר החלטה להרוס את כל האתרים הללו.

מחבר: ילנה גונקו

ב-6 בספטמבר 2026 דיווח רויטרס, בהסתמך על שני מקורות המוכרים עם המצב, כי ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הורה לפרק מאחזים בלתי מורשים בגדה המערבית. לפי סוכנות הידיעות, ההחלטה התקבלה לאחר הגברת הלחץ מצד ארה”ב, שדורשת מישראל לפעול בתקיפות רבה יותר נגד אלימות המתנחלים הקיצוניים. מתי תתחיל הפעולה ואילו נקודות בדיוק ייכנסו לרשימה הראשונה לפינוי, לא הוכרז רשמית.

במהירות הופיעו בדיווחים הראשונים המספר “כ-100 מאחזים”. הוא דורש הבהרה. Ynet, בהסתמך על מקורות במערכת הביטחון, כותב שכ-100 מאחזים בלתי מורשים זוהו ביהודה ושומרון בכלל. בנפרד, כוחות הביטחון מונים כ-130 חוות חקלאיות. מתוך כ-100 המאחזים הללו, רק 15–20 נמצאים באזורי A ו-B. מקורות העיתון מדברים על הנחיות ברורות של המועצה לביטחון לאומי לפינוי נקודות כאלה, בראש ובראשונה באזור B.

אני השוויתי בנפרד את הניסוחים של רויטרס ו-Ynet, כי הם נותנים תמונה מעט שונה של היקף ההחלטה. רויטרס כותב על הוראת נתניהו לפרק מאחזים בלתי מורשים במובן הרחב. Ynet מפרט את ההוראה דרך אזורי A ו-B. שר האוצר בצלאל סמוטריץ’ גם הצהיר שההוראה נוגעת לאתרים באזורים אלה, והודיע שהוא מתנגד להחלטה. לכן המשפט “נתניהו הורה להרוס מאה מאחזים” כעת היה לא מדויק: מאה זהו הערכה של המספר הכולל של נקודות בלתי מורשות לפי אחת השיטות הישראליות לספירה, ולא רשימה שפורסמה על ידי הממשלה להריסה.

הלחץ האמריקאי התגבר יום לפני ההחלטה

ב-5 בספטמבר, יום לפני פרסום רויטרס, שגריר ארה”ב בישראל מייק האקבי הגיע לתורמוס-עיא ליד רמאללה ונפגש עם פלסטינים אמריקאים וקרובי משפחה של אזרחי ארה”ב שנהרגו כתוצאה מהתקפות. האקבי דרש השלכות חמורות לאשמים והשתמש בנוסחה חריפה במיוחד עבורו: פשע נשאר פשע, וטרור הוא טרור ללא קשר למי שביצע אותו.

עבור האקבי זהו שינוי טון בולט במיוחד. הוא משתייך לפוליטיקאים אמריקאים, שבאופן מסורתי נוטים ביותר לטובת הנוכחות היהודית ביהודה ושומרון, מעדיף את השם הזה על פני המונח West Bank וביקר פעמים רבות בהתנחלויות ישראליות. טענתו כעת אינה מופנית נגד עצם קיומן של ההתנחלויות, אלא נגד הקבוצות המשתתפות בהתקפות.

רויטרס מציין שמאז 2024 נהרגו באזור לפחות שישה פלסטינים אמריקאים. זה מעביר את הבעיה עבור וושינגטון מוויכוח מופשט סביב המדיניות הישראלית לשאלה על ביטחון אזרחיה, עבודת השגרירות האמריקאית ויכולת ישראל להביא את האשמים לדין.

קודם לכן שחזרנו בפירוט את ההיסטוריה של ההתערבות האמריקאית ליד קוסרה. באוגוסט, לאחר מספר ימי עימות, צה”ל הרס שני מאחזים בלתי חוקיים ליד קוסרה והכפר הסמוך ג’לוד. הציוד הוחרם, ישראלי אחד נעצר, ולמקום נשלחו חיילים מגדוד 51 של חטיבת גולני. האקבי אז כינה בפומבי את משתתפי האלימות “טרוריסטים ישראלים”.

קוסרה הראתה את גבול ההריסה הרגילה

פירוק שתי הנקודות לא סיים את העימות. ב-29 באוגוסט עשרות ישראלים שוב נמצאו בתוך בית פלסטיני בקוסרה. נתניהו דרש לעצור את האשמים, הנשיא יצחק הרצוג דיבר על חציית קו אדום, ופוליטיקאים מהאופוזיציה האשימו את השלטון בחוסר יכולת לשקם את השליטה. הכרונולוגיה של הפרק החדש בקוסרה הראתה שהבעיה נמשכה גם לאחר הפינוי הקודם.

לפני כן, מפקד פיקוד המרכז של צה”ל אבי בלוט הזהיר את ההנהגה הפוליטית על אלימות לאומנית. עבור הצבא מדובר לא רק במעמד החוקי של הקרקע. על החיילים לשלוח יחידות להפריד בין הצדדים, לשמור על האזור ולמנוע הסלמה במקום לבצע משימות אחרות, כולל התמודדות עם הטרור הפלסטיני.

בפרסום של Ynet מתאר מרואיין ממערכת הביטחון בעיה נוספת: לאחר הפינוי, אנשים יכולים לחזור לאותה נקודה כבר למחרת. לכן במערכת הביטחון דנים בעדיפות למאחזים המכונים “מאחזים אלימים” — מקומות שתושביהם נכנסים באופן שיטתי לעימותים עם יישובים פלסטיניים סמוכים ודורשים התערבות מתמדת של הצבא.

כאן נפגשים שלושה אינטרסים שונים. צה”ל רוצה להוריד את העומס על הכוחות. ארה”ב דורשת תגובה להתקפות, במיוחד כאשר בין הנפגעים או בעלי הבתים נמצאים אזרחים אמריקאים. לממשלת נתניהו יש לבצע את הדרישות הללו מבלי להפוך את הפינוי לקרע פוליטי גלוי עם סמוטריץ’ והמחנה המתנחלי הימני.

אזורים A ו-B אינם זהים לאזור C

חלוקת הגדה המערבית לאזורים A, B ו-C נוצרה במסגרת הסכמי אוסלו. באזור A הרשות הפלסטינית מבצעת ניהול אזרחי וביטחון פנימי. באזור B הסמכויות האזרחיות גם נמצאות בידי הצד הפלסטיני, בעוד שישראל שומרת על סמכויות משמעותיות בתחום הביטחון. אזור C נמצא תחת שליטה אזרחית וצבאית ישראלית, ושם מרוכזת עיקר ההתנחלויות הישראליות הרשמיות.

מאחז בלתי מורשה ב-B לכן יוצר לממשלה בעיה שונה מאשר נקודה דומה ב-C. הוויכוח אינו רק על היעדר אישור רשמי לכמה קרוואנים או מבנים זמניים. הופעת נוכחות ישראלית קבועה נוגעת בעצם משטר החלוקה הטריטוריאלית ומגיעה במהירות לרמת היחסים עם וושינגטון.

Ynet דיווח קודם לכן שהנושא כבר הועלה בפני נתניהו ברמת ההנהגה הצבאית-פוליטית. פיקוד המרכז הציג חומרים על הופעת מאחזים ב-A ו-B. לפי העיתון, ראש הממשלה שאל מדוע ליצור נקודות כאלה דווקא שם ולקבל בעקבות זאת לחץ בינלאומי.

לכן ההוראה הנוכחית אינה יכולה להיקרא כהכרזת מלחמה על כל תנועת ההתנחלויות. ההחלטה נוגעת לקטגוריה ספציפית של אתרים, כאשר תשומת הלב המיוחדת מופנית כעת ל-A ו-B.

מדוע יש הסבורים שיש כ-100 מאחזים ואחרים – 340

בדיווחים מופיעה עוד אי התאמה. Ynet כותב על כ-100 מאחזים בלתי מורשים לפי הערכת מערכת הביטחון הישראלית. רויטרס מביא נתונים גבוהים בהרבה של שלום עכשיו: כ-340 מאחזים ו-146 התנחלויות מוכרות רשמית.

אי אפשר להשוות את המספרים הללו באופן מכני כשני ספירות של אותה רשימה. המוסדות הממשלתיים והארגונים הציבוריים סופרים באופן שונה חוות חקלאיות, נקודות נוכחות קטנות, אתרים ששוחזרו לאחר פינוי, אתרים בתהליך לגליזציה ומאחזים לשעבר שכבר קיבלו מעמד רשמי חדש.

לפי שלום עכשיו, 33 מאחזים לשעבר כבר לגליזו, ועוד לפחות 48 עוברים את התהליך המתאים. למאחז יכול להשתנות המעמד המשפטי, והבתים או הקרוואנים הפיזיים שנמצאים שם אינם נעלמים. בבסיס אחד נקודה כזו נשארת חלק מההיסטוריה של בנייה בלתי מורשית, בבסיס אחר היא כבר יכולה להיחשב אחרת.

חדשות ישראל שמים לב לאי התאמה זו דווקא משום שהמספר “100” הפך לחלק מכותרת היום. הוא מתאר מערך צר יותר, שבו משתמשות מערכות הביטחון הישראליות. המספר של שלום עכשיו מתייחס למעקב רחב בהרבה של נקודות ההתנחלות.

הריסה ב-A ו-B אינה אומרת ויתור על לגליזציה ב-C

בפברואר 2026 הצהיר שר הביטחון ישראל כץ כי יחד עם נתניהו וסמוטריץ’ מקדם לגליזציה של כ-140 מאחזים חקלאיים. כץ כינה את תושבי החוות הללו “חלוצי זמננו”. חלק מהאתרים נוצרו ללא החלטה ממשלתית פורמלית ומבחינת החוק הישראלי נותרו בלתי מורשים.

יש גם דוגמה אחרת. במאי 2025 אישרה הממשלה 22 התנחלויות, כאשר חלק מההחלטה היה דווקא בהעברת מאחזים קיימים למעמד רשמי. מתקבלות שתי פרוצדורות מקבילות: מאחז בלתי מורשה אחד המדינה יכולה לפרק, אחר – להעביר דרך לגליזציה.

סמוטריץ’ לאחר הדיווח על ההוראה החדשה הזכיר את היקף הרחבת ההתנחלויות באזור C ובמקביל התנגד לפינוי נקודות ב-A/B. עמדתו מראה היטב את גבול הסכסוך הנוכחי בתוך השלטון. האגף הימני אינו רואה את המתרחש כפעולה משטרתית טכנית; עבורו השאלה נוגעת לזכות להמשיך בנוכחות ישראלית גם מעבר למסגרות שהממשלה כעת מוכנה להגן עליהן בפני ארה”ב.

ההוראה הנוכחית של נתניהו נראית יותר כניסיון להעביר את הגבול הזה: ההרחבה והלגליזציה נמשכות במקום שבו הקבינט רואה זאת כקביל פוליטית, והאתרים ב-A/B, במיוחד אלה הקשורים לעימותים מתמשכים, הופכים למועמדים לפינוי.

מחיר ההחלטה עולה לפני הבחירות ב-27 באוקטובר

ישראל הולכת לבחירות ב-27 באוקטובר. כל הריסת מאחז ברגע כזה הופכת במהירות לחלק מהסכסוך הקדם-בחירותי. נתניהו צריך לשמור על תמיכת הבוחרים הימניים, אך במקביל קשה לו להתעלם מממשל דונלד טראמפ, כאשר השגרירות האמריקאית כבר עוסקת ישירות במקרים של התקפות על אזרחי ארה”ב.

ב-4 בספטמבר הזהיר האקבי בפומבי כי אלימות הקיצונים מתחילה לפגוע בעצם התמיכה בישראל בארצות הברית. בחומר על מדוע פעולותיהם של כמה מאות מפרי חוק הפכו לבעיה עבור ישראל בארה”ב, ניתחנו בנפרד את שינויי התחושות בקרב צעירים אמריקאים וחלק מהקהל הרפובליקני. עבור הממשלה זהו כבר מחיר אחר של חוסר פעולה: לא רק גינוי דיפלומטי נוסף, אלא גם שינוי הדרגתי ביחס בתוך המחנה שישראל רגילה לראות בו את האמין ביותר.

הפרק עם המאחזים משתלב גם בוויכוח רחב יותר בין וושינגטון לירושלים. ביחסים בין ממשל טראמפ לממשלת נתניהו התמיכה בישראל מופרדת יותר ויותר מהסכמה אוטומטית עם כל החלטה של הקבינט הישראלי. ארה”ב יכולה לשמור על ברית אסטרטגית ובמקביל לדרוש צעדים קונקרטיים אם פעולות ישראל מפריעות למדיניות הפנימית או החיצונית של ארה”ב.

עבור נתניהו הבחירה לא נעימה משני הצדדים. התעלמות מהדרישה האמריקאית מגבירה את הסכסוך עם הבית הלבן והשגריר, שנחשב עד לאחרונה לאחד הנוחים ביותר עבור המחנה הימני הישראלי מבין הדיפלומטים האמריקאים. ביצוע ההוראה נותן לסמוטריץ’ ולפוליטיקאים אחרים מימין אפשרות להאשים את ראש הממשלה בכניעה ללחץ האמריקאי ישירות לפני הבחירות.

בערב ה-6 בספטמבר לא פורסמה רשימה רשמית מלאה של המאחזים המיועדים לפירוק. תאריך תחילת הפעולה גם לא נקבע. אושרו ההוראה של נתניהו, הלחץ האמריקאי ותשומת הלב המיוחדת לאתרים ב-A ו-B. המספר כ-100 מתייחס כרגע למספר רחב יותר של נקודות בלתי מורשות, ולא למספר המבנים שהרשויות כבר החליטו להרוס. העובדה הבאה שתיבדק בסיפור הזה תופיע לא בהצהרה פוליטית חדשה, אלא כאשר יתברר אילו מאחזים ספציפיים כוחות הביטחון אכן יתחילו לפנות.