אירוויזיון 2027 שינה את הכללים: ישראל ואוקראינה יכולות לנצח, אך לא לקבל את התחרות

ב-12 באוגוסט 2026, מארגני “אירוויזיון” הודיעו על שינוי כללי התחרות משנת 2027. החידוש הבולט ביותר נוגע לזכות המנצח לארח את המופע הבא: כעת, סכסוך מזוין, “מצב גיאופוליטי רגיש” או נסיבות אחרות המשפיעות באופן משמעותי על הביטחון והיציבות של המדינה או האזור הקרוב שלה, עשויים להשאיר את השדרן המנצח ללא אירוויזיון ביתי.

בכללים הרשמיים אין את המילים “ישראל” או “אוקראינה”.

אבל עבור הקורא הישראלי והאוקראיני, הניסוח החדש נשמע כלל לא מופשט. אוקראינה כבר זכתה בתחרות ולאחר מכן איבדה את האפשרות לארח אותה בבית בגלל התוקפנות הרוסית. ישראל רק במאי 2026 הגיעה למקום השני ושוב הייתה במרחק צעד אחד מהמצב שבו השאלה “איפה לקיים את האירוויזיון הבא” יכולה לעבור מתיאוריה לפרקטיקה.

ילנה גונקו כותבת עבור נאנובוסטי על ישראל, אוקראינה והנושא האוקראיני-ישראלי, עם ניסיון בעבודה במדיה וקשר עמוק עם התרבות האוקראינית. במקרה זה, המשימה של המחברת והמערכת אינה בביקורת מוזיקלית ולא בניסיון לנחש את המניעים הפוליטיים של איגוד השידור האירופי, אלא אחרת: להשוות את הניסוחים החדשים של EBU עם מה שכבר קרה עם אוקראינה בשנים 2022–2023 ולהבין מה הם עשויים להצביע עבור ישראל לאחר תוצאות התחרות-2026.

מי ומתי שינה את כללי האירוויזיון 2027

ההודעה הרשמית של Eurovision Song Contest פורסמה ב-12 באוגוסט 2026 בשעה 17:33 לפי שעון קיץ מרכז אירופה, כלומר ב-18:33 לפי שעון ישראל. בה נאמר כי התיקונים הופיעו לאחר סקירה שנתית של כללי התחרות ובהתחשב במשוב של השדרנים המשתתפים לאחר “אירוויזיון-2026″ בווינה.

השינויים אושרו על ידי Reference Group Eurovision Song Contest — קבוצת ההנהגה של התחרות עצמה.

זה חשוב: לא מדובר בהצבעה של כל מדינות אירופה, כל השדרנים הלאומיים המשתתפים או האספה הכללית של EBU. Reference Group אחראית על ניהול ופיתוח Eurovision Song Contest, מפקחת על הכנת התחרות ומקבלת החלטות הקשורות לכללים ולארגון שלה.

מ-יוני 2025 הקבוצה מובלת על ידי נציגת RTVE הספרדית אנה מריה בורדס, שנבחרה לתקופה של שנתיים. עם זאת, בהודעה מ-12 באוגוסט EBU לא ציין באיזו עיר ובאיזה יום בדיוק התקיימה הישיבה שבה אושרו התיקונים סופית. לכן, לטעון, למשל, ש”ב-12 באוגוסט הכללים התקבלו בישיבה בז’נבה”, אין כרגע בסיס: 12 באוגוסט — תאריך ההכרזה הציבורית שלהם.

מה בדיוק יכול כעת לשלול מהמנצח את הזכות לארח את התחרות

הניסוח של EBU רחב יותר מהמילה הרגילה “מלחמה”.

השדרן המנצח ייחשב כלא מתאים לארח את התחרות הבאה אם סכסוך מזוין, מצב גיאופוליטי רגיש או נסיבות אחרות משפיעות באופן משמעותי על הביטחון, ההגנה או היציבות של מדינתו או האזור המיידי.

המילים האחרונות כאן חשובות במיוחד עבור ישראל. EBU מעריך לא רק אם מתרחשים קרבות בתוך המדינה, אלא גם את ההקשר האזורי הרחב יותר. עבור מדינה הנמצאת במזרח התיכון, זה עשוי להצביע על כך שלא רק האירועים בתוך ישראל חשובים, אלא גם המצב סביבה, אם הוא משפיע באמת על הביטחון של אירוע בינלאומי.

אבל להפוך את זה לנוסחה “לישראל אסור לארח את האירוויזיון” עדיין אי אפשר.

הכלל אינו מכיל רשימה של מדינות אסורות. אין בו אזכור נפרד של ישראל, אוקראינה או כל משתתף אחר. יתרה מכך, EBU משאיר את הליך הערכת המצב הספציפי: במידת הצורך, הארגון יכול להזמין הערכה עצמאית של ביטחון האזור של המנצח, ולאחר מכן יחד עם Reference Group לקבוע אם השדרן המנצח יכול לארח את התחרות בבטחה.

יש גם הבדל חשוב מכמה מהתיאורים הראשונים של החדשות הללו: EBU לא הכריז שהוא מחויב כעת לבצע הערכה עצמאית של ביטחון כל המדינות המשתתפות לפני כל תחרות. בהודעה הרשמית מדובר על האפשרות להזמין הערכה כזו ביחס לאזור המנצח, כאשר זה נחוץ.

אפשר לנצח. לקחת את האירוויזיון הביתה — כבר לא בהכרח

כך נוצרה חלוקה חדשה לצופה בין שני דברים, שהיו נתפסים במשך עשורים כמעט כיחידה אחת.

מדינה יכולה לנצח ב”אירוויזיון”. האמן שלה נשאר המנצח, תוצאת התחרות לא נעלמת לשום מקום. אבל הזכות לארגן את המופע הבא כבר הופכת לשאלה נפרדת של ביטחון.

אם EBU יחליט שהשדרן הלאומי המנצח לא יכול לארח את האירוע, ייבחר Host Broadcaster אחר — שדרן-מארח. הוא יקבל את הזכויות, החובות והאחריות הקשורות לתחרות, לארגון, לייצור ולביצוע המופע.

וכאן נמצאת אחת הפרטים המעניינים ביותר של הכללים החדשים.

אוקראינה כבר עברה את זה — אבל אז הכללים היו אחרים

במאי 2022, Kalush Orchestra זכו ב”אירוויזיון” עבור אוקראינה עם השיר Stefania. לפי ההיגיון הרגיל של התחרות, “אירוויזיון-2023” הייתה אמורה לארח אוקראינה.

אבל המדינה כבר חיה בתנאי תוקפנות רוסית מלאה. איגוד השידור האירופי הגיע למסקנה שלא ניתן להבטיח את רמת הביטחון הנדרשת, והעברת התחרות נמסרה לבריטניה.

באוקטובר 2022, EBU ו-BBC הכריזו על העיר המארחת ליברפול. עם זאת, הודגש באופן עקרוני: בריטניה מארחת את התחרות בשם אוקראינה.

BBC ארגנה את המופע יחד עם EBU ובייעוץ עם השדרן הציבורי האוקראיני UA:PBC. הניצחון האוקראיני נעשה במודע לחלק מהתחרות עצמה: מוטיבים אוקראיניים הופיעו בקונספט הוויזואלי ובתוכנית, ובסמל הרשמי נעשה שימוש בצבעי דגל אוקראינה.

כלומר, אוקראינה לא קיבלה את התחרות פיזית בביתה, אך פוליטית, תרבותית וסמלית נשארה המארחת שלה.

כעת מבנה כזה כבר לא מהווה חובה.

ליברפול-2023 בפורמט הקודם עשוי לא להיות יותר

הכללים החדשים מבהירים ישירות: אם המנצח הוכרז כלא מסוגל לארח את התחרות, Host Broadcaster חלופי יארגן את “אירוויזיון” בשם עצמו. הוא לא מחויב לארח את המופע בשם אותו שדרן או מדינה שניצחו בשנה הקודמת.

שינוי זה נראה טכני רק במבט ראשון.

נניח שאוקראינה שוב מנצחת ב”אירוויזיון”, אך התוקפנות הרוסית עדיין לא מאפשרת לקיים אירוע בינלאומי רב משתתפים בבטחה בקייב, לבוב או בעיר אוקראינית אחרת. EBU יכול להעביר את התחרות למדינה אחרת, אך המדינה הזו כבר לא מחויבת להפוך לגרסה שנייה של ליברפול ולבנות את כל המופע סביב הניצחון האוקראיני.

אותו מבנה בדיוק אפשרי כעת עבור ישראל.

למה ישראל הייתה כל כך קרובה למצב הזה

ב-16 במאי 2026 בווינה לא היה חסר ניצחון אחד לתרחיש הזה. נועם בטאן עם השיר Michelle הגיע למקום השני, עם 343 נקודות — 123 מהשופטים המקצועיים ו-220 מהצופים. DARA הבולגרית עם Bangaranga ניצחה עם 516 נקודות, ולכן התחרות-2027 תתקיים בבולגריה.

נאנובוסטי כבר ניתחו בפירוט את תוצאות ישראל ואוקראינה ב”אירוויזיון-2026″. עבור ישראל זה היה המקום השני השני ברציפות לאחר התוצאה של יובל רפאל ב-2025, ולכן השיחה על ניצחון אפשרי הבא של המדינה לא נראית כפנטזיה.

יש כאן גם שכבה אחרת של ההיסטוריה הישראלית-אוקראינית של התחרות הזו. במהלך “אירוויזיון-2026” השידור הישראלי כבר הפך לבמה לתמיכה פומבית באוקראינה, כאשר לאחר ההופעה של LELÉKA נשמע “סלאבה אוקראינה!”. לכן הכללים החדשים מחברים בין שתי המדינות לא באופן מלאכותי: גם אוקראינה וגם ישראל כבר מהוות חלק מדיון פוליטי-תרבותי אחד בתוך “אירוויזיון” המודרני.

מה היה קורה אם ישראל הייתה מנצחת

נניח את אותו הגמר בווינה, אך עם תוצאה אחרת: ישראל משיגה יותר מבולגריה וזוכה בגביע.

לפי הכללים החדשים, הניצחון עצמו לא היה נותן ערבות אוטומטית שהמופע הבא יתקיים בתל אביב או בירושלים. EBU היה צריך לקחת בחשבון את המצב האמיתי של הביטחון והיציבות של ישראל והאזור הקרוב שלה בזמן הכנת התחרות.

זה לא אומר סירוב אוטומטי לישראל. אבל כעת קיים מנגנון שנקבע מראש, המאפשר להפריד בין תוצאת ההצבעה להחלטה על מקום האירוח.

עבור ישראל זו מבנה רגיש במיוחד. המדינה כבר אירחה את “אירוויזיון” שלוש פעמים — בירושלים ב-1979 וב-1999 ובתל אביב ב-2019. היכולת הארגונית של ישראל לארח אירוע בקנה מידה כזה הוכחה מזמן. השאלה שהכללים החדשים יוצרים אינה נוגעת לתשתית כשלעצמה, אלא לביטחון האזורי המשתנה.

נאנובוסטי — חדשות ישראל רואים עקרוני לערוך כאן גבול בין עובדה מבוססת להשערה. אין הוכחות שהכללים החדשים נכתבו “נגד ישראל”. אבל יש עובדה ברורה: לראשונה המצב הגיאופוליטי של המדינה המנצחת הפך לקריטריון רשמי לקביעת המארח של התחרות הבאה.

אוקראינה הפכה לתקדים, ישראל מראה למה היה צורך בכלל קבוע

ב-2022 כבר הייתה ל-EBU בעיה שלא ניתן היה לפתור באמצעות הסכמה הרגילה של “המנצח מארח את התחרות הבאה”. המארגנים נאלצו ליצור פתרון עבור אוקראינה כמעט ידנית: הניצחון נשאר אוקראיני, המופע הועבר ל-BBC, ובריטניה אירחה אותו בשם אוקראינה.

ארבע שנים לאחר מכן, המקרה היוצא דופן הופך להליך קבוע.

ובמובן זה, הניסיון האוקראיני התברר כחשוב יותר מסיפור אחד של “אירוויזיון”. EBU קובע מראש כללים עבור אוקראינה הבאה — או ישראל הבאה, או כל מדינה אחרת שתזכה בתחרות ברגע של משבר צבאי או אזורי חמור.

נאנובוסטי — חדשות ישראל לא רואים בסיס לטעון שאוקראינה וישראל “נמחקו מרשימת המארחים”. נכון יותר לומר אחרת: כעת אפילו הניצחון של המדינות הללו עצמו לא מבטיח להן את הזכות לארח את התחרות הבאה.

הפרדוקס הגיאופוליטי של “אירוויזיון” ה”לא פוליטי”

בזה יש פרדוקס ברור. “אירוויזיון” ממשיך למצב את עצמו בראש ובראשונה כתחרות מוזיקלית ומדגיש את הצורך לשמור על שלמות ורוח התחרות. אבל כדי להבטיח את המודל הזה, EBU נאלץ להעמיק יותר ויותר בשאלות שאי אפשר להפריד מהן מהותית מהפוליטיקה: סכסוכים מזוינים, יציבות אזורית, ביטחון בינלאומי ומצב של מדינות ספציפיות.

הכללים החדשים לא הופכים את EBU לבורר פוליטי במובן המילולי. אבל הם נותנים למארגנים עוד תחום שיקול דעת, וכל החלטה עתידית לגבי ישראל, אוקראינה או מדינה אחרת תושווה בהכרח להחלטות קודמות.

אם למנצח אחד יתאפשר לארח למרות מתיחות אזורית מתמשכת, ולמנצח אחר יסרבו, השאלה תהיה כבר לא רק בביטחון. תופיע הצורך להסביר מדוע הסיכון במקרה אחד הוכר כקביל ובמקרה אחר — לא.

לכן, אופן היישום של הכלל החדש עשוי להתברר כחשוב יותר מהניסוח שלו היום.

EBU שינה לא רק את כללי האירוח

בחבילת השינויים יש עוד שתי החלטות בולטות, אם כי עבור ישראל ואוקראינה יש להן פחות משמעות פוליטית.

משנת 2027, על משתתף ב”אירוויזיון” להיות לפחות בן 18 ביום החזרה הראשונה שלו. עד כה, הגיל המינימלי היה 16. EBU מסביר את העלאת הגיל בצורך להגן טוב יותר על אמנים צעירים מהלחץ שמלווה את ההשתתפות באחד מהמופעים הטלוויזיוניים הגדולים בעולם.

הובהרו גם כללי השירה. המבצע הראשי חייב לבצע את המנגינה הראשית של השיר בלייב. פלייבקים ואלמנטים מוקלטים מראש מותרים במסגרת הכללים, אך הם לא צריכים להחליף את השירה החיה הראשית או לעזור לה באופן מוגזם.

זהו חלק טכני יותר של הרפורמה. השינוי הפוליטי הרגיש ביותר נמצא בכל זאת במקום אחר — בחלוקה החדשה בין ניצחון לזכות לארח את התחרות הבאה.

מה אנחנו עדיין לא יודעים

ההודעה הציבורית של EBU מ-12 באוגוסט לא עונה על השאלה המעשית העיקרית: היכן עובר הגבול, לאחריו המצב הגיאופוליטי הופך למסוכן מספיק כדי לשלול מהמנצח את האירוח.

לא פורסמה סולם איום טילים, דרישות לעבודה של שדות תעופה או סבירות מותרת להסלמה. לא הוסבר גם איך EBU ישווה את המצב המשתנה במהירות עם הצורך להתחיל בהכנת התחרות כמעט מיד לאחר הגמר.

לא נקבע מקום הישיבה של Reference Group, שבה השינויים אושרו סופית. לבסוף, עדיין אין פרקטיקה של יישום הכלל החדש — המבחן האמיתי הראשון יהיה רק הניצחון העתידי של מדינה, שביטחונה יעורר שאלות.

לכן, כעת ניתן לדבר בביטחון על המנגנון, אך לא על תוצאתו העתידית למדינה ספציפית.

ניצחון כבר לא שווה לאירוויזיון ביתי

אוקראינה ב-2022 יצרה תקדים ש”אירוויזיון” לא תכנן. היה ניצחון, אך לא הייתה אפשרות בטוחה לארח את התחרות בבית.

ב-2023, EBU פתר את הבעיה דרך ליברפול והפורמולה “בשם אוקראינה”. ב-2026, ישראל שוב התקרבה כמעט לניצחון. וב-12 באוגוסט של אותה שנה, המצב היוצא דופן סוף סוף הפך לכלל קבוע.

וזה, אולי, השינוי העיקרי.

עד כה, לאחר הכרזת המנצח, כמעט אוטומטית התחיל הוויכוח על איזה עיר במדינתו תארח את ה”אירוויזיון” הבא. כעת עבור ישראל, אוקראינה וכל מדינה אחרת באזור לא יציב, בין שני האירועים הללו הופיעה שאלה נוספת:

האם המצב יאפשר בכלל להביא את הניצחון הביתה?

איך נבדק החומר

נאנובוסטי השוו את ההודעה הרשמית של Eurovision Song Contest מ-12 באוגוסט 2026 על שינויים בכללים עם המסמכים של איגוד השידור האירופי על העברת “אירוויזיון-2023” לבריטניה לאחר ניצחון אוקראינה, התוצאות הרשמיות של הגמר בווינה והפרסומים של נאנובוסטי על הופעות ישראל ואוקראינה ב-2026.

המערכת בדקה בנפרד, האם נאמר בכללים החדשים ישירות על ישראל או אוקראינה, האם קיימת בדיקת ביטחון חובה לכל המדינות המשתתפות והאם המארח החדש מחויב לארח את התחרות בשם המנצח. ישראל ואוקראינה לא נקראות בהודעה הרשמית; אין הערכה חובה לכל המשתתפים שם; והמארח החדש משוחרר במפורש מהחובה לארח את התחרות בשם השדרן המנצח.