מוסקבה עשויה לעזור לאיראן לתקוף מטרות של ה-CIA: מדוע הגיע הזמן שישראל תשנה את יחסיה לפוטין ולרוסיה – רויטרס

שירותי הביון האמריקאיים מבררים האם רוסיה סייעה לאיראן לבצע תקיפות מדויקות על מתקנים סודיים של סוכנות הביון המרכזית של ארה”ב במזרח התיכון. במרכז החקירה – תקיפות של מל”טים איראניים מדגם שאהד, שלכאורה מצוידים במערכת ניווט מוגנת רוסית “קומטה-מ”.

לפחות שני מתקנים הקשורים ל-CIA נפגעו במרץ 2026. אחד מהם היה בשטח שגרירות ארה”ב בריאד, והשני במזרח עיראק. אחד מהמסמכים המודיעיניים המערביים, שתוכנו נבדק על ידי סוכנות רויטרס, מכיל מסקנה שרוסיה “כנראה” שיחקה תפקיד מסוים בהעברת המידע ששימש להנחיית התקיפות. עדיין אין מסקנה סופית של המודיעין האמריקאי, אך דיוק התקיפות גורם לוושינגטון לשקול את התרחיש המסוכן ביותר.

מידע על עזרה אפשרית של רוסיה לאיראן בהנחיית תקיפות על מתקני ה-CIA הופיע בפומבי ב-22 ביולי 2026. הבלעדיות של רויטרס פורסמה ב-18:31 לפי UTC, כלומר בערך ב-21:31 לפי שעון ישראל. רויטרס הדגיש במיוחד שהחקירה על השתתפות אפשרית של רוסיה בתקיפות על מתקני ה-CIA לא נחשפה בפומבי קודם לכן.

אבל חלקים נפרדים מהסיפור הזה היו ידועים קודם לכן:

• ב-3 במרץ 2026 רויטרס דיווח כי מל”ט איראני לכאורה פגע בתחנת ה-CIA שהייתה בשגרירות ארה”ב בריאד. אז נטען על ידי מקור שלא היו סימנים להנחיה מכוונת דווקא על יחידת ה-CIA.
• עוד במרץ 2026 הופיעו דיווחים שרוסיה העבירה לאיראן מערכת ניווט לוויינית מוגנת “קומטה-מ” וסיפקה לטהרן תמיכה טכנית ומודיעינית נוספת.
• רק ב-22 ביולי כל האלמנטים נקשרו לראשונה יחד: תקיפות על מספר מתקני ה-CIA, גרסאות רוסיות של שאהד, “קומטה-מ” והעברת מידע אפשרית על ידי מוסקבה להנחיה.

אם החשדות הללו יאושרו, לא מדובר עוד בשותפות רוסית-איראנית רגילה ולא בעסקת נשק נוספת. מדובר בעזרה מכוונת של מוסקבה לפגוע במתקני מודיעין אמריקאיים – כלומר, שותפות בפועל של שני המשטרים בתקיפות ישירות על תשתיות ארה”ב.

לישראל יש משמעות צבאית ופוליטית ישירה לסיפור הזה.

אם רוסיה אכן עוזרת לאיראן לא רק לשפר את המל”טים, אלא גם לקבל קואורדינטות מדויקות של מתקנים אמריקאיים סודיים, אותן טכנולוגיות ויכולות מודיעיניות עשויות לשמש נגד בסיסים צבאיים ישראליים, מרכזי פיקוד, מתקני מודיעין, תשתיות אנרגיה ומפעלים תעשייתיים ביטחוניים.

לכן לירושלים לא מספיק רק לחזק את ההגנה האווירית: יש צורך לשקול מחדש את היחס הפוליטי למוסקבה. מדינה שמספקת לאיראן טכנולוגיות צבאיות ואולי עוזרת לבחור מטרות לתקיפות, לא ניתן להמשיך לראות בה כמתווך נייטרלי שיש לשמור על זהירות כלפיו בכל מחיר.

שני מל”טים וקיר אחד שנפרץ

התקיפה על שגרירות ארה”ב בבירת ערב הסעודית התרחשה ב-3 במרץ 2026. משרד ההגנה של ערב הסעודית דיווח כי המתחם הדיפלומטי הותקף על ידי שני מל”טים. נגרם שריפה מוגבלת, המבנים ניזוקו חומרית, אך לא היו הרוגים או פצועים. מיד לאחר התקיפה, מקור רויטרס הדגיש כי לא היו הוכחות להנחיה מכוונת דווקא על תחנת ה-CIA.

עם זאת, מאוחר יותר הגיע מידע נוסף לידי מבני מודיעין מערביים.

לפי מקורות רויטרס, התקיפה עשויה הייתה להיות מתוכננת בתבנית לא שגרתית: המל”ט הראשון פרץ פרצה במבנה החיצוני של הבניין, ולאחר מכן המל”ט השני נכנס דרך הפתח שנוצר והתפוצץ בפנים. רצף כזה דורש לא רק קואורדינטות משוערות של מתחם דיפלומטי גדול, אלא דיוק גבוה, ניווט יציב והבנה של מבנה המטרה.

דווקא אפיזודה זו העלתה אצל אנליסטים מודיעיניים את השאלה: האם איראן החזיקה במידע מדויק על מיקום יחידת ה-CIA בתוך מתחם השגרירות?

תיאורטית, התחנה עשויה הייתה להיפגע במקרה במהלך תקיפה על השגרירות בכללותה. אך כאשר במקביל מופיעות ידיעות על פגיעה במתקן נוסף של ה-CIA בעיראק, הגרסה של צירוף מקרים פשוט מתחילה להיראות חלשה בהרבה.

לרוסיה יש אמצעי תצפית לווייניים, יכולות מודיעין אלקטרוני נרחבות וניסיון רב שנים בחקר תשתיות צבאיות אמריקאיות. למוסקבה יש גם עניין ברור בהחלשת הנוכחות האמריקאית הן באירופה והן במזרח התיכון.

שירותי הביון האמריקאיים צריכים כעת לקבוע האם הצד הרוסי הסתפק באספקת ציוד או העביר לאיראן קואורדינטות ספציפיות, תמונות לוויין ומידע אחר על המטרות.

מהי “קומטה-מ” הרוסית

במרכז החלק הטכני של החקירה נמצאת מערכת הניווט הלוויינית הרוסית ממשפחת “קומטה-מ”.

זו לא מכשיר שמחפש מטרה או מזהה מבנה CIA בעצמו. “קומטה-מ” היא מודול ניווט מוגן, המאפשר למל”ט להמשיך לנוע לפי קואורדינטות שהוזנו מראש בתנאים של דיכוי אותות לוויין פעיל.

היתרון העיקרי של מערכת כזו הוא עמידות מוגברת ללוחמה אלקטרונית. שאהד רגיל עשוי לסטות מהמסלול אם אות ה-GPS או מערכת לוויינית אחרת יושתק או יוחלף. המודול הרוסי עוזר לסנן הפרעות ולשמור על דיוק בקטע הסופי של הטיסה.

המודיעין האוקראיני תיעד גרסאות שונות של מערכות רוסיות ממשפחת “קומטה”, שהתגלו בתחמושת מונחית ובסוגים אחרים של נשק רוסי. בבסיס הרכיבים האוקראיני, במיוחד, מוצגת מערכת “קומטה-מ12” המוגנת מהפרעות, שמיוצרת על ידי המפעל הרוסי VNIIR-“פרוגרס”.

מקורות מודיעיניים, עליהם מסתמכת רויטרס, סבורים שרוסיה עשויה הייתה להעביר לאיראן טכנולוגיית ניווט מתקדמת יותר לשדרוג שאהד. מכשירים כאלה הופכים למסוכנים משמעותית: הם לא הופכים לנשק מדויק ברמה מערבית, אך מקבלים הרבה יותר סיכויים להגיע לנקודה שנקבעה.

מתקבלת קומבינציה מסוכנת ביותר. רוסיה יכולה לספק קואורדינטות ומידע לווייני, איראן – להכין ולשגר מל”טים, ומערכת הניווט הרוסית – לעזור להם לעבור דרך הפרעות ולהתקרב למתקן סודי.

כל צד יכול לטעון פורמלית שהוא לא ביצע את התקיפה בעצמו. אבל התוצאה של חלוקת תפקידים כזו נשארת אותו פיצוץ.

מאוקראינה ועד המפרץ הפרסי

הקשר בין המלחמה של רוסיה נגד אוקראינה והאירועים הנוכחיים ב-מזרח התיכון הופך לברור יותר ויותר.

דווקא אוקראינה הפכה עבור המפתחים הרוסיים לשדה ניסויים עצום, שבו מוסקבה בחנה במשך שנים את שאהד, שינתה את מבנהו, שיפרה את הניווט, סיבכה את המסלולים וחיפשה דרכים לעקוף את ההגנה האווירית. כעת הטכנולוגיות שנוצרו ונבדקו על ערים אוקראיניות, לכאורה, עשויות היו להיות מועברות לאיראן לתקיפות על מתקנים אמריקאיים.

זהו אותו פס ייצור טכנולוגי של טרור. איראן העבירה פעם לרוסיה את שאהד לתקיפות על אוקראינה. רוסיה עיבדה את המל”טים הללו, שיפרה מערכות מסוימות וקיבלה ניסיון קרבי בשימוש המוני בהם. כעת הפתרונות המשודרגים עשויים לחזור לטהרן – כבר יחד עם יכולות המודיעין הרוסיות.

מדינות אירופה הזהירו את וושינגטון מפני האיום הזה כבר במרץ 2026. לפי רויטרס, שרים אירופיים התכוונו להעלות בפני מזכיר המדינה מרקו רוביו את השאלה על התמיכה הרוסית באיראן. מקורות מודיעיניים דיווחו שמוסקבה העבירה לטהרן תמונות לוויין וטכנולוגיות שסייעו בבחירת מטרות אמריקאיות ואזוריות. סרגיי לברוב דחה את הדיווחים על העברת מידע מודיעיני, אף שהצד הרוסי לא הסתיר את קיומו של שיתוף פעולה צבאי עם איראן.

נאנובסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency מדגיש: האיום נוגע לא רק לארה”ב ולאוקראינה. כל טכנולוגיה שמגבירה את דיוק המל”טים האיראניים יוצרת אוטומטית סכנה נוספת לישראל, לבסיסים אמריקאיים באזור, למתקנים בערב הסעודית, ירדן, בחריין, קטאר ועיראק.

ישראל כבר התמודדה עם תקיפות איראניות מסיביות. לכן, השאלה על עזרת רוסיה לטהרן לא ניתן לראות כפרק רחוק של עימות בין מוסקבה לוושינגטון. מודולי ניווט רוסיים, נתוני לוויין וניסיון בעקיפת הגנה אווירית עשויים בסופו של דבר לשמש גם נגד מטרות ישראליות.

אמריקאים כבר נהרגים

ב-17 ביולי 2026 נהרגו שני חיילים אמריקאים בירדן במהלך הדיפת תקיפה איראנית בשימוש בטילים בליסטיים ומל”טים. חייל נוסף נחשב בתחילה כנעדר. נתונים אלה אושרו רשמית על ידי הפיקוד המרכזי של הכוחות המזוינים של ארה”ב.

חשוב לנסח את הנסיבות במדויק: CENTCOM לא הצהיר שהחיילים נהרגו אך ורק מפגיעת טיל בליסטי ישירה. בהודעה הרשמית נאמר שהם נהרגו במהלך הגנה מפני תקיפה משולבת של טילים ומל”טים.

עם זאת, לאחר אפיזודה זו, השאלה על תפקיד רוסי הפכה לעוד יותר חריפה. אנליסטים מנסים להבין האם איראן קיבלה נתונים רוסיים רק עבור התקיפות במרץ על מתקני ה-CIA או שמוסקבה עשויה הייתה לעזור לטהרן גם בבחירת מטרות צבאיות אמריקאיות בירדן.

אין עדיין הוכחות פומביות להשתתפות רוסית דווקא בתקיפה של יולי. אבל עצם הופעתה של שאלה כזו מראה את עומק חוסר האמון שנוצר עקב שיתוף הפעולה בין מוסקבה לטהרן.

זה כבר לא גיאופוליטיקה מופשטת. חיילים אמריקאים נהרגים, מתקנים סודיים של ה-CIA נפגעים, והמל”טים שנוצרו על ידי איראן ושופרו בעזרת טכנולוגיות רוסיות הופכים לנשק של מלחמה כוללת נגד המערב.

וושינגטון מדברת עם מוסקבה, בעוד המודיעין בודק את תפקידה

במיוחד נראה המתרחש סותר על רקע הדיאלוג הדיפלומטי המתמשך של ארה”ב עם רוסיה.

ב-23 ביולי 2026 מרקו רוביו נפגש עם סרגיי לברוב במנילה בשולי פורום האזורי של ASEAN. הצדדים דנו במלחמה של רוסיה נגד אוקראינה, ביחסים הדו-צדדיים ובאפשרות חידוש המאמצים הדיפלומטיים. באותו זמן, הקהילה המודיעינית האמריקאית ממשיכה לברר האם מוסקבה עזרה לאיראן לפגוע במתקני ה-CIA עצמם.

וושינגטון מנסה להפריד בין הכיוונים: לדבר בנפרד עם הקרמלין על אוקראינה, להילחם בנפרד עם איראן ולחקור בנפרד את העברת המידע המודיעיני.

אבל רוסיה ואיראן, ככל הנראה, כבר מזמן לא רואות את הקונפליקטים הללו בנפרד.

עבור מוסקבה, המלחמה במזרח התיכון יכולה להסיח משאבים אמריקאיים מאוקראינה, להעלות את מחירי הנפט, ליצור קרע בין ארה”ב לבעלי בריתה ולהגביר את העומס על מערכת ההגנה האווירית המערבית. עבור טהרן, העזרה הרוסית פותחת גישה לטכנולוגיות ששופרו במהלך התקיפות על שטח אוקראינה.

כך נוצר חזית אחת, גם אם המשתתפים בה לא מקימים ברית צבאית רשמית.

מה האיום הזה אומר עבור ישראל וכיצד להגיב אליו

עבור ישראל, המסוכן ביותר הוא לא עצם קיומם של מודולי ניווט רוסיים בידי איראן. האיום העיקרי מתעורר כאשר ניווט מוגן מהפרעות מתאחד עם תמונות לוויין מדויקות, נתוני מודיעין ומידע על המבנה הפנימי של המתקנים.

לאיראן כבר היו קואורדינטות של בסיסים צבאיים ישראליים, שדות תעופה ומפעלים. עם זאת, האפשרות לקבל נתונים עדכניים יותר, לדייק את מיקום היחידות השונות ולתכנת מל”טים לתקיפות עוקבות מעלה את הסכנה באופן ניכר. תרחיש שבו המכשיר הראשון פוגע בהגנה החיצונית והשני מכוון לפתח שנוצר, מדאיג במיוחד עבור מרכזי פיקוד תת-קרקעיים, האנגרים, מחסני תחמושת, תחנות רדאר ומתקני תקשורת מוגנים.

ישראל צריכה להניח שהשיתוף פעולה הרוסי-איראני כבר לא מוגבל למלחמה נגד אוקראינה. הטכנולוגיות שרוסיה בחנה על ערים אוקראיניות עשויות לחזור לאיראן בצורה משודרגת, ולאחר מכן לשמש נגד ישראל וכוחות אמריקאיים במזרח התיכון.

אבל אמצעים טכניים בלבד כבר לא מספיקים. ישראל צריכה לגבש עמדה פוליטית ברורה: עזרה לאיראן בהגברת דיוק התקיפות של טילים ומל”טים מהווה איום ישיר על הביטחון הלאומי של ישראל, ללא קשר לאיזו מדינה מערכות אלו מופעלות כיום.

לירושלים יש לדרוש באופן רשמי ממוסקבה הסברים על העברת טכנולוגיות ניווט, מידע לווייני ואמצעים אחרים לאיראן, שיכולים לשמש לבחירת מטרות. אם החקירה האמריקאית תאשר את העברת הקואורדינטות של מתקני ה-CIA, ישראל צריכה להצהיר בפומבי שרוסיה חדלה להיות משתתפת חיצונית בעימות במזרח התיכון והצטרפה בפועל לחיזוק הפוטנציאל ההתקפי האיראני.

יש גם לוותר על מדיניות שבה שמירה על יחסים עם הקרמלין נחשבת אוטומטית לחשובה יותר מהגנה פומבית על האינטרסים הישראליים. זהירות יכולה הייתה להיות מוסברת כל עוד רוסיה היוותה איום בעיקר דרך נוכחותה בסוריה. אבל אם מוסקבה עוזרת לאיראן לשפר נשק שיכול לפגוע במתקנים סודיים בדיוק מוגבר, המודל הקודם של היחסים הופך למסוכן עבור ישראל עצמה.

זה לא אומר שישראל חייבת לנתק מיד את היחסים הדיפלומטיים עם רוסיה.

עם זאת, הקשרים עם מוסקבה צריכים להיות תלויים בהתנהגותה בפועל. עזרה צבאית-טכנית לאיראן צריכה להיות בעלת מחיר פוליטי: צמצום שיתוף פעולה רגיש, הגבלות על מבנים רוסיים הקשורים לתוכניות ההגנה האיראניות והצטרפות לסנקציות ממוקדות נגד מפעלים ומומחים המשתתפים בפיתוח מערכות כאלה.

המשימה המעשית הראשונה צריכה להיות קבלת מידע מודיעיני מלא מארה”ב על התקיפות במרץ על מתקני ה-CIA. לישראל חשוב לדעת אילו גרסאות של שאהד שימשו, אילו רכיבים נמצאו בהריסות, עד כמה המכשירים שמרו על המסלול והאם יש סימנים לטעינת קואורדינטות בהשתתפות מומחים רוסים.

הכיוון השני – שדרוג ההגנה האלקטרונית. אם “קומטה-מ” אכן מגבירה את עמידות המל”טים להפרעות רגילות, ישראל תצטרך לפתח לא רק דיכוי אותות לוויין, אלא גם שיטות להטעיית ניווט, השתלטות על השליטה, השמדת מל”טים פיזית בגבולות רחוקים וזיהוי מכשירים עוד לפני כניסתם למרחב האווירי הישראלי.

המשימה השלישית – בחינה מחדש של הגנת המתקנים האסטרטגיים. לא מספיק רק לכסות בסיס במערכת הגנה אווירית. יש לקחת בחשבון את האפשרות של תקיפות חוזרות לאותה נקודה, שימוש במספר מל”טים עם משימות שונות וניסיונות לפגוע באזור שכבר ניזוק. מרכזים קריטיים צריכים לכלול נקודות פיקוד מפוזרות, מערכות תקשורת גיבוי ויכולת להמשיך לפעול לאחר פגיעה מדויקת.

לישראל גם כדאי להרחיב משמעותית את חילופי הניסיון עם אוקראינה. למומחים אוקראינים יש מידע ייחודי על גרסאות רוסיות של שאהד, מודולים ממשפחת “קומטה”, שינויים במבנה המל”טים ודרכים מעשיות להתמודד איתם. המרחק הפוליטי מקייב בתחום זה כבר לא נראה כהזהירות – הוא עשוי להתברר כהימנעות ממידע הנחוץ להגנת ערים ישראליות.

שיתוף פעולה עם אוקראינה צריך לכלול חילופי נתונים טכניים סדירים, ניתוח משותף של הריסות, חקר מודולי ניווט רוסיים ותיאום פעולות נגד חברות המספקות רכיבים לייצור מל”טים. לישראל לא כדאי לחכות עד שהנשק שנבדק נגד אוקראינה יופעל בהמוניו נגדה.

במקביל, יש לחזק את התיאום הפוליטי עם ארה”ב ומדינות אירופה. אם מוסקבה אכן עוזרת לטהרן לפגוע במתקנים אמריקאיים, זה יוצר בסיס לתגובה סנקציונית ודיפלומטית משותפת. ישראל צריכה להשתתף בגיבוש תגובה כזו, ולא לנסות לשמור על יחסים נפרדים עם רוסיה בתקווה ששיתוף הפעולה של מוסקבה ואיראן לא יופנה נגד מטרות ישראליות.

אי אפשר בו זמנית לראות באיראן את האויב האסטרטגי הראשי של ישראל ולעצום עיניים על פעולות מדינה שמעבירה לה טכנולוגיות, יכולות מודיעיניות וניסיון קרבי. דו-משמעות כזו כבר לא מגנה על ישראל – היא מגבילה את יכולתה להגיב מראש לאיום.

אם החקירה תאשר את העברת הקואורדינטות, ישראל תצטרך לשקול מחדש את היחס לרוסיה. מדינה שעוזרת לאיראן להעלות את דיוק התקיפות ולבחור מטרות סודיות, הופכת לחלק מהתשתית העוינת, גם אם פורמלית לא משגרת טילים ומל”טים בעצמה.

המסקנה הפוליטית צריכה להיות ברורה לחלוטין: היחסים עם מוסקבה לא יכולים להיבנות כאילו התמיכה הרוסית באיראן לא נוגעת לישראל. נוגעת – ישירות. לכן, ישראל צריכה לפעול לפני שהמידע המודיעיני והטכנולוגיות הניווט הרוסיות ישמשו לתקיפה על מתקן ישראלי, ולא לאחר מכן.

נאנובסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה עקרוני לא להחליף את החקירה בגזר דין מוכן. שירותי הביון האמריקאיים עדיין לא הציגו הוכחות פומביות לכך שרוסיה העבירה לאיראן קואורדינטות של תחנת ה-CIA. לא נקבע גם אם מומחים רוסים השתתפו בתכנות המסלולים או בבחירת המטרות.

אבל הנסיבות הידועות כבר נראות מדאיגות ביותר.

שני מתקני CIA נפגעו. איראן השתמשה במל”טים בדיוק גבוה במיוחד. רוסיה סיפקה לטהרן טכנולוגיות צבאיות ולפי מקורות מערביים, מידע לווייני. אחד מהמסמכים המודיעיניים הגיע למסקנה על תפקיד רוסי אפשרי בהנחיית התקיפות.

אם החקירה הנוספת תאשר את העברת הקואורדינטות, מוסקבה תעבור קו איכותי חדש.

זה יאמר שרוסיה לא רק מוכרת או מעבירה לאיראן נשק. היא עוזרת לבחור מטרות אמריקאיות, מספקת אמצעים לפגיעתן ומשתמשת בטהרן כמבצע התקיפות, תוך שמירה על האפשרות להכחיש את השתתפותה.

ואז הביטוי “שותפות רוסית-איראנית” יהפוך לרך מדי.

מדובר יהיה בשותפות של שני משטרים טרוריסטיים, שאיחדו מודיעין, טכנולוגיות וניסיון קרבי כדי לפגוע באוקראינה, ישראל, חיילים אמריקאים ומתקני מודיעין מערביים.

השלכות המדיניות הזו כבר נראות הרחק מעבר לחזית האירופית. בעוד חלק מהפוליטיקאים המערביים ממשיכים להתייחס לעזרה לאוקראינה כאל שאלה שניתן לדחות או להשתמש בה במשא ומתן, טכנולוגיות המלחמה הרוסית מתפשטות במזרח התיכון.

המלחמה שלא נעצרה באוקראינה, לא נשארה באוקראינה.