אבן זיכרון באטרות: הרב הראשי של אוקראינה משה אסמן בטקס לציון 50 שנה למבצע ‘אנטבה’

ב-5 ביולי 2026 נערך בירושלים טקס שמחבר כמה שכבות של זיכרון ישראלי: תולדות התעופה, תולדות עטרות, גבורת לוחמי צה”ל באוגנדה והטרגדיה האישית של משפחת נתניהו.

הרב הראשי של אוקראינה משה אסמן הודיע, כי השתתף בטקס הנחת אבן הפינה למרכז הלאומי למורשת התעופה בעטרות, שם אמור לקום בלוק זיכרון מיוחד המוקדש למבצע האגדי “אנטבה”, הידוע גם בישראל כ“מבצע יונתן”.

מדובר בשטח שדה התעופה לשעבר עטרות בצפון ירושלים. שם, בבניין ההיסטורי של שדה התעופה, מתוכנן להקים מרכז שיספר על תולדות התעופה הישראלית, התפתחות הנוכחות היהודית באזור זה והמבצע לשחרור בני הערובה באנטבה.

העיתונות הישראלית אישרה את הפרטים המרכזיים של האירוע: טקס הנחת אבן הפינה למרכז המורשת בעטרות נערך ב5 ביולי 2026 בהשתתפות ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, שר המורשת עמיחי אליהו וראש עיריית ירושלים משה ליאון.

עטרות כמקום של זיכרון ופוליטיקה

עטרות אינה נקודה מקרית על המפה. זהו צפון ירושלים, שטח שדה התעופה לשעבר, שהיה קשור במשך שנים רבות להיסטוריה התעופתית של העיר.

לפי דיווחי התקשורת הישראלית, המרכז העתידי אמור להתמקם בבניין ההיסטורי של שדה התעופה ולהיות חלק מהאירועים לציון 50 שנה למבצע אנטבה. משרד המורשת של ישראל הצהיר כי המרכז יוקדש להיסטוריה של התעופה הישראלית, להתפתחות ההתיישבות באזור זה ולהיסטוריה של שדה התעופה עטרות עצמו.

ישראל היום כתב כבר ב-6 במאי 2026 כי שר המורשת עמיחי אליהו מקדם פרויקט בעלות של כ3 מיליון שקלים. בפרסום נאמר כי במרכז יוקם אגף נפרד המוקדש ל“מבצע יונתן”, במהלכו לוחמי צה”ל שחררו בני ערובה באוגנדה.

בטקס ב-5 ביולי ראש הממשלה בנימין נתניהו דיבר לא רק על העבר, אלא גם על מעמד ירושלים. לפי ישראל היום, הוא הצהיר כי הממשלה “שומרת על ירושלים תחת ריבונות ישראל” וכי “ירושלים המאוחדת לא תחולק עוד”.

באותו נאום קשר נתניהו בין עטרות, עוצמת התעופה של ישראל, מבצע “יונתן” וזיכרון אחיו יוני נתניהו, שנהרג בראש קבוצת הפשיטה.

לציבור הישראלי זו פרט חשוב. הפרויקט הזיכרוני בעטרות אינו רק מוזיאון. זהו הצהרה על זיכרון, ריבונות, הקשר של ירושלים להיסטוריה התעופתית של ישראל ועל איך המדינה מספרת לדורות הבאים את סיפוריה המרכזיים.

מה כתב משה אסמן

הרב הראשי של אוקראינה משה אסמן כתב ב-5 ביולי 2026 כי היה לו כבוד גדול להשתתף בטקס הנחת אבן הפינה למרכז הלאומי למורשת התעופה בעטרות.

הוא הדגיש כי דווקא בשטח שדה התעופה לשעבר בעטרות ליד ירושלים ייבנה מוזיאון שישמר את זיכרון גבורת הגיבורים הישראליים שהצילו בני ערובה באנטבה, ואת מפקד המבצע יונתן נתניהו, שנהרג בביצועו.

אסמן ציין במיוחד את השתתפות ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, שר המורשת עמיחי אליהו, ראש עיריית ירושלים משה ליאון ואורחים מכובדים נוספים בטקס.

בהודעתו הודה הרב הראשי של אוקראינה לשר עמיחי אליהו על היוזמה וכתב כי שמירת זיכרון הגיבורים, שסיכנו את חייהם למען הצלת אחרים, היא חובה קדושה. לדבריו, מקומות כאלה יחנכו דורות חדשים ברוח אומץ, אחריות ואהבה לעמם.

נוסח זה חשוב במיוחד היום. לאחר 7 באוקטובר, על רקע המלחמה המתמשכת, נושאי בני הערובה, האחריות הצבאית והזיכרון הלאומי בישראל נשמעים לא כארכיון היסטורי, אלא כחלק מהמציאות היומיומית.

נאנווסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency מציין היבט נוסף: השתתפות הרב הראשי של אוקראינה בטקס כזה מוסיפה לקול הישראלי קול יהודי-אוקראיני.

אסמן מדבר על גבורת אנטבה כאדם שחי מאז 2022 בהקשר של מלחמה, הצלת אנשים, פינוי, סיוע לקהילות ושיחה מתמדת על מחיר חיי אדם.

מבצע שהפך לסמל של ישראל

מבצע “אנטבה” נערך בליל 4 ביולי 1976. כוחות מיוחדים של ישראל ביצעו מבצע מרוחק באוגנדה לאחר חטיפת מטוס אייר פראנס, שטס מתל אביב לפריז. המטוס נחטף על ידי טרוריסטים והופנה לשדה התעופה אנטבה.

בישראל המבצע קיבל גם את השם “מבצע יונתן” — לזכר סגן אלוף יונתן, או יוני, נתניהו, מפקד יחידת סיירת מטכ”ל ואחיו הבכור של בנימין נתניהו.

יוני נתניהו נהרג במהלך המבצע, כשהוביל את קבוצת הפשיטה.

לציון 50 שנה למבצע פרסם ארכיון המדינה של ישראל חומרים מיוחדים וחשף לראשונה פרוטוקולים הקשורים לאירועים סביב אנטבה. בפרסום הארכיון צוין כי המסמכים עוקבים אחר התפתחות המשבר מחטיפת המטוס ב27 ביוני 1976 ועד סיום המבצע ב4 ביולי 1976.

חמישים שנה לאחר מכן “אנטבה” נותרת לא רק היסטוריה צבאית. זו חלק מהזהות הישראלית: מדינה קטנה, מרחק רב, סיכון גבוה, בני ערובה בידי טרוריסטים והחלטה לפעול במקום שבו רוב המדינות היו מעדיפות משא ומתן, ויתורים או המתנה.

מדוע הטקס בעטרות חשוב דווקא עכשיו

הטקס בעטרות נערך ברגע שבו ישראל שוב חיה תחת כובד נושא בני הערובה והמלחמה. לכן הפנייה למבצע “אנטבה” נתפסת באופן בלתי נמנע דרך המציאות הנוכחית.

ב-1976 הראתה ישראל שהיא מוכנה לשלוח את לוחמיה אלפי קילומטרים למען הצלת אזרחים ויהודים שנמצאו בידי טרוריסטים.

ב-2026 הזיכרון הזה נשמע על רקע שאלות שעומדות שוב בפני החברה: איך להציל בני ערובה, היכן עובר הגבול בין כוח צבאי למשא ומתן, איך לשמור על אחדות בתוך המדינה ואיך לספר לדור הבא על מחיר האחריות.

לפי דיווחי התקשורת הישראלית, בטקס דיבר נתניהו על תרומת התעופה ועל ארבעת המטוסים “הרקולס” שהביאו את לוחמי ישראל ללב אפריקה. לדבריו של ראש הממשלה, המבצע העלה את שמה של ישראל בקרב העמים כמדינה קטנה עם אומץ רב, והסיפור של “מבצע יונתן” יסופר במרכז המורשת החדש בעטרות.

בנקודה זו העבר וההווה מתחברים ישירות.

עטרות הופכת לא רק למקום שבו זוכרים את שדה התעופה הישן. היא הופכת למרחב שבו ישראל רוצה להסביר לעצמה ולעולם מדוע הזיכרון על “אנטבה” נשאר חי.

המשמעות האוקראינית-ישראלית של השתתפות אסמן

עבור הקהל היהודי-אוקראיני השתתפות משה אסמן בטקס יש לה משמעות נפרדת.

הרב הראשי של אוקראינה לא רק נכח באירוע ממלכתי בישראל. הוא שילב את סיפור “אנטבה” בהקשר מוסרי רחב יותר: הצלת חיים, זיכרון הגיבורים, אחריות כלפי העם וחינוך הדורות הבאים.

ההיגיון הזה קרוב גם לאוקראינה, שחיה כבר שנים רבות בתנאי מלחמה, חטיפות, פינוי, החזרת ילדים, זיכרון הנופלים ומאבק על הזכות לקיום.

לכן דברי אסמן על אומץ, אחדות ונכונות להילחם על חיי כל אדם נשמעים לא כנאום טקסי פורמלי, אלא כקשר בין החוויה הישראלית לאוקראינית.

נאנווסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency סבור כי דווקא בפרטים כאלה מתגלה הקשר האמיתי בין ישראל לאוקראינה: לא רק בניסוחים דיפלומטיים, אלא בנושאים משותפים של זיכרון, ביטחון, כבוד והתנגדות לטרור.

מה יהיה במרכז החדש

לפי פרסומים בתקשורת הישראלית, מרכז המורשת העתידי בעטרות אמור לאחד כמה כיוונים.

הראשון — תולדות התעופה הישראלית והתפתחות נתיבי האוויר סביב ירושלים.

השני — תולדות ההתיישבות היהודית באזור עטרות. התקשורת הישראלית כתבה כי בפרויקט תשתקף תולדות המושב עטרות, שהוקם ב1922, וכן תולדות שדה התעופה, שהחל לפעול במקום זה ב1924 ושירת במשך שנים רבות כשער האווירי של ירושלים.

השלישי — בלוק זיכרון נפרד המוקדש למבצע “אנטבה” / “מבצע יונתן”, גבורת לוחמי צה”ל וזיכרון יוני נתניהו.

פורמט כזה הופך את המוזיאון העתידי לא למוזיאון צר של מבצע אחד, אלא למרחב רחב יותר של זיכרון לאומי.

בו התעופה, ירושלים, ההיסטוריה הצבאית, הנוכחות היהודית ונושא הצלת בני הערובה הופכים לחלק מסיפור אחד.

זיכרון שלא הפך לעבר

משה אסמן סיים את הפוסט שלו במילים:

“נחאי בודה ברוך זיכרון הגיבורים של ישראל!”

כלומר:

“יהי זיכרון הגיבורים של ישראל ברוך!”

במילים אלו יש את התוכן המרכזי של הטקס בעטרות.

מבצע “אנטבה” התרחש לפני 50 שנה, אך בישראל הוא לא נתפס כאפיזודה רחוקה. הוא נשאר שיעור על מדינה שחייבת להגן על אזרחיה, על חיילים שהולכים לסיכון מוות למען אחרים, ועל זיכרון שלא ניתן להשאיר רק בארכיונים.

המרכז החדש בעטרות אמור להיות מקום שבו הסיפור הזה יועבר הלאה — לא כתאריך יבש 4 ביולי 1976, אלא כשאלה חיה: מהי אחריות המדינה כלפי האדם, מהו אומץ ברגע הבחירה ולמה עם ששוכח את גיבוריו מאבד חלק מעצמו.

במובן זה, הטקס ב5 ביולי 2026 לא היה רק הנחת אבן.

זו הייתה ניסיון לקבע את הזיכרון במרחב ירושלים — שם ההיסטוריה, הביטחון והתודעה הלאומית של ישראל תמיד הולכים יחד.