רוסיה תוקפת את אוקראינה: 5 מרכזים אזוריים במערב ובמרכז תחת מתקפה

ב-24 במרץ 2026, רוסיה ביצעה אחת מהתקיפות המובהקות ביותר בחודשים האחרונים, לא רק מבחינת היקף, אלא גם מבחינת דגם התקיפה עצמו. המל”טים יצאו לאוקראינה לא בלילה, כאשר כבר התרגלו לאזעקות, אלא ביום – בערים הגדולות של המערב והמרכז של המדינה, כולל לבוב, איוונו-פרנקובסק, טרנופול, ויניצה וז’יטומיר.

במתקפה זו חשוב במיוחד לא רק מספר המל”טים ולא רק הגיאוגרפיה של הפגיעות. חשוב יותר דבר אחר: תחת התקיפה נמצאו לא אזורי החזית ולא רק מתקני האנרגיה, אלא תשתיות אזרחיות, אזורי מגורים, המרכז ההיסטורי של לבוב, בית יולדות באיוונו-פרנקובסק, רחובות הערים הגדולות, שבהן אנשים חיו עוד בבוקר יום עבודה רגיל. עבור הקהל הישראלי זה נשמע מוכר מדי.

תקיפה יומית על ערים שנחשבו לעורף עמוק יחסית

עד כה, בתפיסה הציבורית, מערב אוקראינה נותר לעיתים קרובות כמרחב של ריחוק יחסי מקו החזית. לא בטוח לחלוטין, אך עדיין פחות פגיע מהמזרח, הדרום או הבירה. התקיפה ב-24 במרץ הראתה שוב שמוסקבה מוחקת במודע גם את הגבול הזה.

על פי הנתונים שהושמעו במהלך היום, מדובר היה בגל רחב של מל”טים תקיפה שהגיעו מכיוונים שונים והגיעו למרכזי מחוזות, רחוקים מקו החזית. עצם העובדה של התקיפה היומית הייתה לא פחות חשובה מעוצמתה: זה היה חישוב על הלם, על עומס יתר של קצב העיר, על אפקט פסיכולוגי באמצע יום עבודה, כאשר הרחובות מלאים באנשים, התחבורה נעה, והתחושה של “מלחמת לילה” עדיין לא הופעלה.

לישראל כאן מובנת הלוגיקה עצמה. כאשר התקיפות אינן מכוונות למטרה צבאית כשלעצמה, אלא לשגרה היומית, המשימה רחבה יותר מהרס. זו תקיפה על תחושת הנורמה, על התחושה שעדיין נותר עומק כלשהו, שבו המלחמה לא תגיע.

לבוב: תקיפה על שכונות מגורים ועל המורשת התרבותית

בלבוב, מל”ט רוסי פגע במרכז ההיסטורי של העיר. פגיעה נפרדת הייתה גם בבית מגורים בסיחוב. נכון למועד פרסום הנתונים הראשוניים דווח על לפחות 13 נפגעים, והרשויות הדגישו שמספר זה יכול היה לגדול.

תהודה מיוחדת עוררה העובדה שגם אתר מורשת אדריכלית לאומית – מתחם מנזר ברנרדין, הממוקם באזור ההיסטורי של לבוב, שנחשב לערך תרבותי בינלאומי תחת הגנה מוגברת, נפגע. לאחר מכן, שר החוץ של אוקראינה, אנדריי סיביגה, קרא בפומבי לאונסק”ו להגיב מיד על התקיפה הרוסית במרכז העיר.

זה כבר לא רק פרק נוסף של טרור אווירי. כאשר תחת התקיפות נמצאים אנדרטאות ברמה כזו, מדובר לא רק במלחמה נגד המדינה, אלא גם במלחמה נגד הזיכרון, מרקם העיר, המרחב הסימבולי של המדינה.

איוונו-פרנקובסק: תקיפה ליד בית יולדות והקורבנות הראשונים המאושרים

באיוונו-פרנקובסק, התקיפה הייתה עוד יותר מפחידה בתוצאותיה. בתחילה דווח על נזק לבית יולדות: בבניין נשברו חלונות, אך הצוות והמטופלים, לדברי הרשויות העירוניות, נותרו ללא פגע. מאוחר יותר אישרה ההנהגה המחוזית את מותם של שני אנשים במרכז העיר.

בנוסף, דווח על ארבעה נפגעים, ביניהם ילד בן שש. וזה כבר הרגע שבו השפה היבשה של הדיווחים מפסיקה לעבוד. כי מאחורי המילים “נפגע אתר” כאן עומדת מציאות מאוד קונקרטית: מל”ט מגיע לעיר שבה יולדים ילדים, שבה אנשים חיים לא ליד קו המגע, אלא במרכז מחוז במערב אוקראינה.

לקוראים העוקבים אחרי אירועים כאלה דרך נאחדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency, זהו אות חשוב גם משום שהמלחמה של רוסיה נגד אוקראינה הולכת ומקבלת צורה של לחץ שיטתי על החיים האזרחיים כשלעצמם. לא על התשתית במובן הטכני הצר, אלא על התחושה עצמה שהמרחב האזרחי עדיין קיים בנפרד מהחזית.

טרנופול, ויניצה, ז’יטומיר: תקיפה על קצב החיים הרגיל

בטרנופול, היום הזה עבר תחת אזעקות, עבודת מערכות ההגנה האווירית והגבלות תחבורה. הרשויות דיווחו על חסימת התנועה בשדרות סטפן בנדרה, והתושבים המקומיים – על פיצוצים בעיר ובמחוז. על פי נתוני מקומיים, בבניין סמוך למקום הפגיעה נשברו חלונות, אך לא הייתה מידע על נפגעים באותו רגע.

במבט ראשון זה עשוי להיראות פחות דרמטי מאשר בלבוב או באיוונו-פרנקובסק. אבל כך בדיוק עובדת תקיפה המונית: עיר אחת מקבלת הרס ישיר, אחרת – שיתוק תחבורתי, שלישית – פאניקה, רביעית – עומס יתר על השירותים. בסך הכל זהו תקיפה על המדינה כעל אורגניזם חי.

ויניצה: פיצוצים, עשן ושיתוק תחבורתי

בויניצה, במהלך היום נשמעו סדרת פיצוצים. באזורים שונים בעיר נשמעו פיצוצים, ובערוצים המקומיים פורסמו תמונות של עמוד עשן שחור מעל העיר. מאוחר יותר דווח על שיבושים חמורים בתנועה: התחבורה החשמלית והאוטובוסים העירוניים נעצרו, בעיקר נסעו מוניות שירות, ובכבישים נוצרו פקקים של קילומטרים רבים.

נכון לשעה 18:45, הרשויות המחוזיות דיווחו על 11 פצועים ואחד הרוג כתוצאה מהתקיפה המסיבית על מחוז ויניצה. וזה שוב מראה את אופי התקיפה: המטרה היא לא רק מקום הפגיעה, אלא כל מערכת העיר – תחבורה, לוגיסטיקה, רפואה, תגובת כוחות ההצלה, תנועת אנשים.

ז’יטומיר: נפגע בית, נפצעה ילדה

בז’יטומיר, בתחילה הופצו דיווחים על פיצוץ במרכז העיר, ולאחר מכן הרשויות הבהירו שנפגע בית מגורים בן שתי קומות. נפגעה ילדה בת 12, היא אושפזה וקיבלה טיפול רפואי.

מבחינה צבאית, מוסקבה מנסה לעיתים קרובות להמיס פרקים כאלה בסטטיסטיקה הכללית של התקיפה. אבל ברמה הציבורית, דווקא הם נזכרים הכי חזק. לא המפה. לא המסלול. ילדה, בית מגורים, תקיפה יומית על עיר שקטה.

אחת מהתקיפות הגדולות ביותר עם מל”טים ואות ישיר לא רק לאוקראינה

מלבד הערים המפורטות, פיצוצים נרשמו גם בצ’רניגוב, דניפרו, זפורוז’יה, ובמחוז חמלניצקי, על פי נתוני הרשויות המקומיות, באזור שפוטובסק נפצע גבר. זה אומר שלא מדובר בסדרה של פגיעות מבודדות, אלא בגל רחב ששטף כמה אזורים במדינה.

על פי הערכות מקורות המעקב, התקיפה הזו הייתה אחת מהגדולות ביותר בכל תקופת השימוש במל”טים תקיפה נגד אוקראינה. דווח שמאז ערב 23 במרץ נרשמו במרחב האווירי של המדינה מאות מל”טים, וכבר בשלב היומי של 24 במרץ, לדברי נציג פיקוד כוחות האוויר של אוקראינה יורי איגנאט, רק מ-09:00 עד 15:00 נכנסו למדינה יותר מ-400 מל”טים. בסך הכל, עד תחילת הגל היומי מערב 23 במרץ נרשמו 392 מל”טים.

גם אם המספרים האלה עוד יתוקנו, ההיקף עצמו כבר ברור. זו לא הייתה הפגנת כוח לשם כותרות. זו הייתה ניסיון להעמיס על מערכות ההגנה האווירית, למתוח את תשומת הלב של השירותים, לתקוף ערים שהיו אמורות לחיות ביום רגיל, ובו זמנית לשלוח אות לכל המדינה: אין יותר עומק בטוח.

לישראל, הפרק הזה חשוב לא מתוך סולידריות “בכלל”, אלא מסיבה מעשית לחלוטין. אוקראינה וישראל, על כל ההבדלים במלחמות, מתמודדות עם אותה מציאות: האויב מכוון במודע לחיי היומיום האזרחיים, כדי להרוס לא רק מבנים, אלא גם את היציבות הפנימית של החברה. לכן, החדשות על לבוב, ויניצה או איוונו-פרנקובסק אינן יכולות להיקרא ככרוניקה אוקראינית מקומית. זו חלק מהלוגיקה הרחבה יותר של המלחמה המודרנית נגד ערים.

ונראה שזו בדיוק הלוגיקה שרוסיה הראתה ב-24 במרץ בצורה הכי גלויה – באמצע היום, ללא הסוואה, על גיאוגרפיה רחבה, עם תקיפה על מגורים, רפואה, תחבורה ומורשת תרבותית. לא על קצה המלחמה. על החיים הנורמליים עצמם.