בושה לעולם: קייב הופגזה בטילים בליסטיים, ולאוקראינה אין איך ליירט את הטילים

מתוך 27 טילים בליסטיים הצליחה ההגנה האווירית האוקראינית להפיל רק אחד.

דמיינו כל בירה של העולם המערבי. פריז. לונדון. ורשה. ריגה. רומא.

דמיינו עיר שכבר השנה החמישית ברציפות מותקפת בטילים ובמל”טים תוקפים. עיר שבה אנשים הולכים לישון מבלי לדעת אם בבוקר ביתם יישאר במקומו. שבה נשים, ילדים וזקנים מנסים להגיע למקלטים בעוד טילים בליסטיים נופלים מעליהם במהירות עצומה.

עכשיו דמיינו שלבעלי הברית של המדינה הזו יש אמצעים שיכולים להפיל טילים כאלה. יש טכנולוגיות, משגרים ומיירטים. אבל הנשק הנחוץ נשאר במחסנים או מועבר באיטיות רבה מדי.

ואנשים ממשיכים למות.

זה בדיוק מה שקרה בקייב בלילה שבין 31 ביולי ל-1 באוגוסט 2026.

לפי הנתונים הידועים עד השעה 10:00, התקפה רוסית גבתה את חייהם של 9 אנשים. לפחות 30 תושבים נפצעו, ביניהם ארבעה קטינים. תוצאות ההתקפות תועדו בשבעה אזורים של הבירה האוקראינית.

גופות ברחובות ומכתשים בין בתי מגורים

שבעה אנשים נהרגו באזור דרניצקי בקייב, ועוד שניים בסולומנסקי. בין ההרוגים היה שוטר בן 22 שהיה בתפקיד.

נפצעו ילדה בת 14, שני ילדים בני 13 – ילדה וילד, וכן נער בן 17. לאחד הילדים אובחן הרעלת מוצרים בעירה. לאחרים היו פציעות רסיסים וחתכים.

באזור דרניצקי פרצו שריפות בבניינים מנהליים ולא למגורים, מכוניות נשרפו, ובתי מגורים ניזוקו. באחד הפארקים נותר מכתש גדול לאחר ההתקפה. ברחובות שכבו גופות ההרוגים. אדם אחד נשרף בתוך מכונית.

ברחוב זדולבונובסקיה נמצאו גופות של שבעה אנשים. לפי הנתונים ש-TSN מביאה בהתייחסות ל-GSChS, אנשים יכלו להיפגע מהתקפה רוסית חוזרת לאחר שיצאו לראות את תוצאות הפיצוצים הראשונים. הנסיבות המדויקות של מותם עדיין צריכות להיקבע על ידי החקירה.

זו אחת התכונות המפחידות ביותר של הטרור הרוסי: הסכנה לא מסתיימת לאחר הפיצוץ הראשון. הטיל הבא יכול להיות משוגר בדיוק כאשר שכנים, רופאים, שוטרים ומצילים מתקרבים לבתים ההרוסים.

באזור סולומנסקי אנשים נמצאו בבית בוער

באזור סולומנסקי נהרגו שני אנשים ונפצעו שמונה, כולל שני ילדים.

לאחר הפגיעה, בניין מגורים בן חמש קומות נהרס חלקית ועלה באש. המצילים חילצו 35 אנשים מהקומות העליונות. שלושה מהפצועים אושפזו. בכתובת אחרת נשרפו מכוניות חונות.

אחת התושבות המקומיות סיפרה שהפיצוצים הראשונים, לדבריה, נשמעו לפני שהיא שמעה את הסירנה. זהו עדות עין, ולא מסקנה רשמית על עבודת מערכת ההתראה. עם זאת, זה מזכיר את הבעיה העיקרית של התקפות בליסטיות: כמעט ואין זמן להצלה.

באחד הבתים שנפגעו ניצלה בנס אישה בת 85 שהייתה מרותקת למיטה. החדר שבו היא בדרך כלל שהתה נהרס קשות, אך ברגע הפגיעה היא שכבה במקום אחר. בעלה הספיק להסתתר באמבטיה. הם שמרו על חייהם, אך איבדו כמעט את כל רכושם.

ניזוקו 18 בתים, בית ספר ושגרירות ליטא

ולדימיר זלנסקי הודיע שהתקפה רוסית בקייב גרמה נזק ל-18 בתים, בית ספר, בניין שגרירות ליטא ומתקני תשתית.

הרס ושריפות תועדו באזורים דרניצקי, סולומנסקי, שבצ’נקובסקי, דניפרובסקי, פצ’רסקי, הולוסייבסקי וסוויאטושינסקי.

באזור שבצ’נקובסקי נשרפו בניין לא למגורים, מכוניות אמבולנס ומתקן בשטח אולפן קולנוע. באזור דניפרובסקי ניזוק חנות. בפצ’רסקי – ארבעה בתים פרטיים ומבנים חקלאיים.

טיל רוסי לא מבחין בין דירת אישה מבוגרת, חדר ילדים, בית ספר או נציגות דיפלומטית. אבל אי אפשר שלא לשים לב לדפוס: שוב נפגעו שכונות מגורים רגילות ותשתיות אזרחיות.

מתוך 27 טילים בליסטיים הפילו רק אחד

נשיא אוקראינה פרסם את היקף כל ההתקפה הלילית.

הכוחות הרוסיים שיגרו לעבר אוקראינה:

• 35 טילים מסוגים שונים;
• 27 טילים בליסטיים;
• 185 מל”טים תוקפים.

המטרה העיקרית הייתה קייב. התקפות גם בוצעו על אזורי דניפרופטרובסק, סומי, חרקוב ופולטבה.

מתוך 27 טילים בליסטיים הצליחה ההגנה האווירית האוקראינית להפיל רק אחד.

הסיבה, לדברי ולדימיר זלנסקי, ברורה מאוד: לאוקראינה חסרים טילים מיירטים למערכות פטריוט.

«מחסור כזה במיירטים נגד בליסטיקה רק מעודד את רוסיה לבצע התקפות נגד חיים», אמר נשיא אוקראינה.

זה לא ויכוח מופשט על תקציבי צבא, תוכניות עתידיות או איומים אפשריים. כל טיל פטריוט שלא מועבר היום יכול להיות בית הרוס ומשפחה שנהרגה בלילה הבא.

אמצעים אנטי-בליסטיים נחוצים לאוקראינה לא מתישהו אחר כך ולא ‘למקרה של החמרת המצב’. המצב כבר החמיר עד הקצה. הטילים האלה נחוצים עכשיו – מעל קייב, חרקוב, דניפר, סומי וערים אחרות.

הטרור הרוסי כהתגלמות של חוסר אונים

הטרור הרוסי פראי ומפחיד. אבל טרור כמעט תמיד נולד לא רק מאכזריות, אלא גם מחוסר אונים.

כאשר לא מצליחים לשנות את המצב בשדה הקרב, התוקפן מנסה לשנות אותו ברצח המוני של אזרחים. כאשר לא מצליחים להשיג פריצת דרך אסטרטגית, הטילים מכוונים לבנייני מגורים. כאשר לא מצליחים לשבור את הצבא האוקראיני, רוסיה מנסה לשבור את החברה האוקראינית.

המכון לחקר המלחמה כבר בתחילת יולי העריך שהמתקפה הרוסית באביב-קיץ 2026 לא הביאה לתוצאות משמעותיות מבחינה מבצעית. בסוף יולי, אנליסטים ותקשורת מערבית ציינו את היעדר פריצת דרך גדולה והאטה משמעותית בהתקדמות הרוסית.

לכן ההגברה הנוכחית של הטרור הטילי נראית כניסיון לפצות על כישלונות בחזית ולהפגין כוח הרסני במקום שבו רוסיה עדיין שומרת על יתרון.

זו הערכה אנליטית, אבל הלוגיקה של המתרחש מוכרת היטב: חוסר היכולת לנצח את הצבא האוקראיני הופך לזעם נגד הערים האוקראיניות.

בושה לעולם כולו

אנחנו בישראל רואים היטב את הסטנדרטים הכפולים של התגובה הבינלאומית.

כאשר ישראל מנסה לקרוא לדין את המבנים הטרוריסטיים שמקיפים את מדינתנו, משגרים טילים, חוטפים אנשים ומסתתרים מאחורי אוכלוסייה אזרחית, חלק ניכר מהעולם מיד דורש ‘איפוק’ והפסקת אש.

פוליטיקאים יוצאים בהצהרות. ארגונים בינלאומיים מקיימים ישיבות חירום. ברחובות ערי הבירה האירופיות מתקיימות הפגנות. מסבירים לישראל כיצד בדיוק עליה להגן על אזרחיה ועד כמה חזק יכול להיות תגובתה לטרוריסטים.

אבל כאשר הטרוריסטים הרוסיים יורים על הבירה האוקראינית כבר חמש שנים, הורגים אנשים במיטותיהם, במכוניותיהם ובמעברי חצייה, העולם לעיתים קרובות מדי מסתפק במילים של השתתפות בצער.

כאן כבר לא מדובר רק בהתקפות בודדות ולא ב’תוצאות טרגיות של מלחמה’. זהו טרור שיטתי נגד האוכלוסייה האזרחית. במובן המוסרי, המתרחש נתפס כטרור ג’נוסיידי – ניסיון להשמיד אנשים, ערים, זיכרון ואת היכולת של המדינה להתקיים בצורה נורמלית.

הגדרה משפטית לכל פשע תינתן על ידי רשויות החקירה ובתי המשפט הבינלאומיים. אבל הערכה מוסרית של המתרחש לא דורשת מומחיות של שנים.

רוסיה במודע מכוונת עשרות טילים בליסטיים למדינה שאין לה מספיק אמצעים ליירט אותם. ההנהגה הרוסית יודעת על המחסור בטילים פטריוט. וממשיכה לתקוף.

והמדינות שיש להן את המיירטים הנחוצים ממשיכות לדון במועדים, בתנאים ובכמויות האספקה.

זו בושה.

בושה לעולם שיכול לעזור, אבל עושה מעט מדי.

בושה לפוליטיקאים הבינלאומיים שמוצאים אינסוף מילים להגבלת אלה שנלחמים בטרוריסטים, אבל מעט מדי אמצעים ממשיים להגנה על אלה שהטרוריסטים הורגים כל לילה.

מי יהיה הבא?

היום זו קייב.

אבל כדאי לדמיין שזה קורה בפריז, בלונדון, ברומא, בוורשה או בריגה. שבבירה אירופית במשך חמש שנים טילים הורסים בנייני מגורים. שגופות אזרחים שוכבות ברחובות, וילדים מקבלים תפרים לאחר פציעות רסיסים.

כמה לילות יידרשו לעולם כדי להעביר למדינה זו את כל הנחוץ?

אחד? שניים?

אז למה אוקראינה צריכה לחכות שנים?

הטילים הבליסטיים הרוסיים מהווים איום לא רק על אוקראינה. רוסיה בודקת את גבולות הסבלנות של כל העולם הדמוקרטי. היא צופה כמה רציחות אפשר לבצע ללא תגובה, כמה בתים אפשר להרוס עד קבלת חבילת הסיוע הבאה וכמה אנשים צריכים למות לפני שהמילים יהפכו לפעולות.

НАновости — חדשות ישראל סבורה שהגנת השמיים האוקראיניים אינה צדקה ואינה טובה. זו חובה של מדינות שיש להן את האמצעים הנחוצים ומצהירות על מחויבותן להגנת חיי אדם.

כמה כוח יש לאוקראינה וכמה סבלנות יש לאוקראינים

אוקראינה ממשיכה להילחם. המצילים נכנסים לבניינים בוערים. הרופאים מחלצים פצועים. השוטרים עובדים תחת איום של התקפות חוזרות. אנשים מתקנים חלונות שבורים וחוזרים לדירות שיכולות שוב להיות מטרה בלילה הבא.

אבל אי אפשר לדרוש אינסוף גבורה מעם אחד, תוך שמירה על אמצעים שיכולים להציל את ילדיו במחסנים.

כמה כוח יש לאוקראינה?

כמה סבלנות יש לאוקראינים?

שאלה זו צריכה להיות מופנית לא רק לקייב. בראש ובראשונה היא צריכה להיות מופנית לוושינגטון, לערי הבירה האירופיות ולכל המדינות שיש להן מערכות פטריוט וטילים אליהן.

האוקראינים כבר הוכיחו שהם מסוגלים לעמוד כמעט בבלתי אפשרי. עכשיו השותפים צריכים להוכיח שהמילים שלהם על חופש, דמוקרטיה וערך חיי אדם משמעותן יותר מהצהרות לאחר הטרגדיה הבאה.

כל חבילת טילים אנטי-בליסטיים מצילה חיים.

כל לילה בלעדיהם מביא מוות חדש.

НАновости — חדשות ישראל מביעה תנחומים כנים למשפחות ולקרובים של ההרוגים. מילים של השתתפות בצער הן המעט שאפשר לתת לאוקראינים היום. אבל אחרי המילים צריכות לבוא פעולות: טילים לפטריוט, מערכות הגנה אווירית חדשות ולחץ ממשי על מדינת הטרור.

כי השתתפות בצער ללא הגנה כבר לא נראית כהשתתפות בצער.

היא מתחילה להיראות כאדישות.