הבית שבו ישנו הילדים: הצבא של פוטין השמיד משפחה אוקראינית מרובת ילדים ליד קריבי ריה

בלילה שבין 30 ביולי 2026, טיל בליסטי רוסי פגע ביישוב רדושנויה בקהילת נובופולסק בפרברי קריבוי רוג. הוא פגע ישירות בבית פרטי שבו התגוררה משפחת וורונוב עם ילדים רבים.

זה לא היה יעד צבאי, לא מפקדה ולא עמדה מבוצרת. זה היה בית רגיל שבו שהו בלילה הורים, ילדים ונכד קטן.

נכון לאמצע היום, אושר רשמית גילוי גופותיהם של 6 הרוגים, ביניהם 3 ילדים – ילדה בת שש, ילד בן 11 וילד בן 17. חמישה אנשים נוספים נחשבו כנעדרים, וזיהוי חלקי הגופות שנמצאו היה אמור להתבצע באמצעות בדיקה גנטית. כתוצאה מהפגיעה נפצעו שמונה אנשים.

הטיל הרוסי השמיד לחלוטין שני בתים פרטיים ופגע בעוד חמישה. במקום פרצו שריפות. המחלצים המשיכו לפנות את ההריסות, מתוך הבנה שמתחתן עשויים להימצא אנשים.

ארטם, ילנה והילדים שנשללו מהם עתידם

הרשויות המקומיות דיווחו שבבית ההרוס התגוררו ארטם וורונוב בן ה-47 ואשתו ילנה בת ה-41. מועצת הכפר נובופולסק הודיעה שכבר הוצאו מתחת להריסות גופותיהם של בני הזוג וארבעת ילדיהם. במקביל, הרשויות המרכזיות והמחוזיות דיווחו רשמית על שלושה ילדים הרוגים מאושרים, ולכן המספר הסופי של הקורבנות עדיין דרש הבהרה וזיהוי.

הערוץ המקומי “העיר הראשונה. קריבוי רוג” פרסם את שמות הילדים והנכד של המשפחה שהיו בבית. בין אלה שגופותיהם כבר נמצאו או שממשיכים לחפש מתחת להריסות, נקראו:

מארק, שכמעט מלאו לו 18 שנים; דומיניקה, בת 16; ויוריקה, בת 14; זכריה, בן 13; עזריה-אילאי, בן 11; פדריקה, בת תשע; אמיליה, בת שבע, וכן הנכד בן השנה וחצי ארטם.

חשוב לקרוא בשמות אלה. מאחורי הביטויים “שישה הרוגים”, “שלושה ילדים” או “כמה נעדרים” עומדים אנשים ספציפיים.

מארק לא הגיע לגיל שמונה עשרה. דומיניקה לא סיימה את בית הספר. אמיליה בת השבע ופדריקה בת התשע לעולם לא יתעוררו בחדרן. ארטם בן השנה וחצי בקושי התחיל להכיר את העולם סביבו.

הם לא נהרגו על ידי “מלחמה” מופשטת. הטיל יוצר, סופק לצבא הרוסי, הובא לעמדת השיגור, קיבל משימת טיסה ושוגר על ידי חיילים רוסים לשטח אוקראינה.

מאחורי כל התקפה כזו עומדת שרשרת של החלטות – מההנהגה הפוליטית של רוסיה והפיקוד הצבאי ועד ליחידה שמבצעת את הפקודה.

טיל בליסטי נגד בית פרטי

לפי ראש מועצת ההגנה של קריבוי רוג, אלכסנדר וילקול, נעשה שימוש בטיל בליסטי “איסקנדר-מ” נגד רדושנויה. הוא פגע ישירות בבית של משפחה עם ילדים רבים.

טילים בליסטיים טסים במהירות עצומה, והזמן בין הכרזת האזעקה לפגיעה יכול להימדד בדקות. במהלך התקפה מסיבית ב-30 ביולי, ההגנה האווירית האוקראינית יירטה 55 טילים ו-265 מל”טים, אך מתוך תשעת הטילים הבליסטיים ששוגרו על ידי רוסיה הצליחו להפיל רק אחד.

זה אומר שהפיקוד הרוסי מבין היטב את ההשלכות של שימוש בטילים בליסטיים נגד יישובים. הוא יודע שלאנשים אולי אין זמן להגיע למקלט. הוא יודע שפגיעה של טיל כבד בבית פרטי כמעט ולא משאירה סיכוי לאלה שבתוכו.

למרות זאת, הצבא של פוטין ממשיך לשגר טילים כאלה על ערים ויישובים אוקראיניים.

לא טרגדיה נפרדת, אלא חלק ממערכת

הפגיעה במשפחת וורונוב התרחשה במהלך התקפה רוסית מסיבית נוספת. בלילה שבין 30 ביולי, רוסיה שיגרה על אוקראינה יותר מ-70 טילים וכ-280 מל”טים תקיפה. תחת התקפות היו קייב, לבוב, דניפרופטרובסק, פולטבה ומחוזות נוספים.

בקייב נהרג אדם. בלבוב פגע טיל רוסי בבניין מגורים רב קומות, עשרות אנשים נפצעו, ביניהם ילדים. בסך הכל, באוקראינה בשעות הראשונות לאחר ההתקפה דווח על לפחות שמונה הרוגים ויותר מ-50 פצועים אזרחים.

משרד ההגנה הרוסי הצהיר כרגיל שהצבא הרוסי כביכול תקף מפעלים צבאיים, שדות תעופה ומתקני לוגיסטיקה. עם זאת, הצהרות אלה אינן מסבירות את הבית ההרוס של משפחת וורונוב, הילדים ההרוגים, הגנים הפגועים, בתי הספר ובנייני המגורים. לא הוצג אישור עצמאי לטענות הרוסיות על פגיעה בלעדית במטרות צבאיות.

נאנווסטי — חדשות ישראל רואה עקרונית חשיבות לא לקבל את שפת התעמולה הצבאית הרוסית, שבה ילדים הרוגים הופכים ל”נזק נלווה”, ובית מגורים הרוס נעלם מאחורי מילים על “מתקני תעשייה צבאית”.

כאשר טיל פוגע בבית שבו ישנה משפחה עם ילדים רבים, העובדה המרכזית נשארת לא הדו”ח של משרד ההגנה הרוסי. העובדה המרכזית היא ילדים מתים מתחת להריסות.

מספר הקורבנות האזרחיים ממשיך לעלות

הטרגדיה ברדושנויה משתלבת בתמונה הכללית שמתעדת משלחת המעקב של האו”ם לזכויות האדם באוקראינה.

רק בששת החודשים הראשונים של 2026, האו”ם אישר את מותם של 1396 אזרחים ופציעתם של 7978 אנשים. זהו גידול של 37% לעומת התקופה המקבילה ב-2025, ויותר מכפול מהנתון של ששת החודשים הראשונים של 2024.

הסיבה העיקרית לעלייה במספר הקורבנות האזרחיים הייתה התקפות הטילים והמל”טים הרוסיות לטווח ארוך על ערים רחוקות מקו החזית. מספר ההרוגים והפצועים מנשק כזה במחצית הראשונה של 2026 גדל ב-60% בהשוואה לאותה תקופה ב-2025.

מאז הפלישה הרוסית המלאה, האו”ם אישר את מותם של לפחות 16,431 אזרחים, כולל 803 ילדים. עוד 48,613 אזרחים נפצעו, ביניהם 2960 ילדים. מספר הקורבנות האמיתי עשוי להיות גבוה בהרבה, שכן האו”ם כולל בסטטיסטיקה רק מקרים שנבדקו באופן עצמאי.

נתונים אלה מפריכים את הניסיונות להציג פגיעות בבתי מגורים כ”טעויות” נדירות. מדובר בדפוס שחוזר על עצמו: רוסיה משגרת מאות טילים ומל”טים, חלקם פוגעים באזורים מאוכלסים בצפיפות, ולאחר מכן מוסקבה מכריזה על כל ההרוס כ”מטרה צבאית”.

מדוע יש לחקור את הפגיעה כחשד לפשע מלחמה

המשפט ההומניטרי הבינלאומי דורש להבחין בין מטרות צבאיות לאזרחיות. התקפות יכולות להיות מכוונות רק נגד מטרות צבאיות חוקיות.

אסורות התקפות ישירות על אוכלוסייה אזרחית ומתקנים אזרחיים. אסורות התקפות בלתי מובחנות, וכן התקפות שבהן הנזק הצפוי לאזרחים אינו פרופורציונלי ליתרון הצבאי המיידי והספציפי. הצד שמבצע את ההתקפה חייב לבדוק את המטרה ולנקוט בכל האמצעים האפשריים להפחתת אבדות אזרחיות.

כוונה מכוונת של התקפה נגד מטרה אזרחית שאינה מטרה צבאית נחשבת על פי אמנת רומא של בית הדין הפלילי הבינלאומי כפשע מלחמה. פשע מלחמה יכול להיות גם התקפה שנעשית מתוך ידיעה שהיא תוביל לאבדות מופרזות בקרב האוכלוסייה האזרחית.

ההגדרה המשפטית הסופית של התקפה ספציפית צריכה להינתן על ידי חוקרים ובית המשפט. עליהם לקבוע את הקואורדינטות שהוזנו לטיל, המטרה המשוערת, נתוני המודיעין הרוסי, סוג ראש הקרב, היחידה שביצעה את השיגור והמפקדים שנתנו את הפקודה.

אבל כבר עכשיו ברור: פגיעת טיל בליסטי בבית פרטי, מותם של הורים וילדים – זה לא רק “תוצאה של פעולות לחימה”. זהו אירוע שצריך להיות מתועד כחשד לפשע מלחמה של הצבא הרוסי.

האחריות לא מתחילה עם המבצע הזוטר

התעמולה הרוסית מנסה להציג את התקפות הטילים כתהליך טכני חסר פנים. אבל טילים לא בוחרים מטרות בעצמם.

ההחלטה על התקפות מסיביות מתקבלת ברמת ההנהגה הצבאית-פוליטית הרוסית. הפיקוד קובע את האזורים והמטרות להתקפות. מבני המודיעין מכינים את הנתונים. יחידות הטילים מקבלות את הפקודה ומבצעות את השיגור.

לכן, האחריות צריכה לחול לא רק על הצוות הספציפי ששיגר את הטיל. היא צריכה לעלות לאורך כל שרשרת הפיקוד – לגנרלים ולהנהגה הפוליטית של רוסיה של פוטין.

בית הדין הפלילי הבינלאומי כבר חוקר פשעים שבוצעו באוקראינה מאז נובמבר 2013. במסגרת המצב האוקראיני הוצאו צווים, כולל בנוגע לפגיעות חשודות במטרות אזרחיות וגרימת נזק מופרז לאוכלוסייה האזרחית.

כל בית הרוס צריך להפוך לחלק מבסיס הראיות. יש לשמור על חלקי הטיל, נתוני לוויין, הודעות של יחידות רוסיות, שיחות טלפון, מידע על מסלול הטיל וזהות הקצינים האחראים על תכנון המבצע.

מדוע הסיפור הזה צריך להישמע בישראל

לתושבי ישראל אין צורך להסביר מה משמעות אזעקת טילים באמצע הלילה, הניסיון להספיק למקלט והפחד על הילדים.

בדיוק בגלל זה החברה הישראלית צריכה להבין במיוחד את המתרחש באוקראינה. הצבא הרוסי משתמש בטילים בליסטיים וטילי שיוט נגד ערים, הורס בתים והורג משפחות שלמות, ולאחר מכן מכסה את המתרחש בהצהרות על מאבק ב”מטרות צבאיות”.

הטרור לא מפסיק להיות טרור רק בגלל שהוא מבוצע על ידי צבא מדינה. הצורה המדינית, הדרגות הגנרליות והדו”חות הרשמיים לא הופכים את הרג הילדים לחוקי יותר.

נאנווסטי — חדשות ישראל מכנה בעקביות את התוקפנות הרוסית נגד אוקראינה כמלחמה שהחלה על ידי משטר פוטין. הכוחות המזוינים הרוסיים, שממשיכים במודע בהתקפות שבהן נהרגים אזרחים וילדים, פועלים בשיטות של טרור מדינתי.

בית וורונוב צריך להפוך להוכחה

ב-31 ביולי הוכרז בקריבוי רוג כיום אבל על ההרוגים ברדושנויה.

אבל אבל אחד אינו מספיק.

יש לקבוע את המספר הסופי של ההרוגים, לזהות כל אדם, לקבוע את היחידה הצבאית הרוסית שביצעה את השיגור ולכלול את חומרי הפגיעה בחקירות פליליות אוקראיניות ובינלאומיות.

שמותיהם של ארטם, ילנה, מארק, דומיניקה, ויוריקה, זכריה, עזריה-אילאי, פדריקה, אמיליה וארטם הקטן לא צריכים להיעלם בזרם היומי של דיווחי המלחמה.

ברדושנויה, טיל רוסי השמיד לא “מטרה”. הוא השמיד בית שבו התגוררה משפחה גדולה.

הפשע הזה לא בוצע על ידי כוח לא ידוע. הוא בוצע על ידי צבא הפדרציה הרוסית, שמבצע פקודות של משטר פוטין. והאחריות על התקפות כאלה צריכה להיות לא סמלית ולא פוליטית, אלא אישית ופלילית.