“אם נגזר עלי למות, אני רוצה למות כיהודי”: כיצד ברית המילה של חייל צבא אוקראינה בחזית הפכה לסמל של עמידות הקהילה היהודית באוקראינה

התקשורת האולטרה-דתית הישראלית דיווחה על תופעה יוצאת דופן בחזית האוקראינית: יותר ויותר חיילים יהודים בצבא אוקראינה, הנמצאים בחזית, פונים לרבנים בבקשה לערוך להם ברית מילה.

לפי דיווחים אלו, בשבועות האחרונים מדובר כבר בעשרות חיילים. הם מסבירים את בחירתם ברצון לחזור לשורשים היהודיים, להתחבר למסורת ולמצוא תמיכה רוחנית בתנאי מלחמה, שבהם כל יום יכול להיות האחרון.

אחד החומרים יצא תחת הכותרת “התעוררות באוקראינה: ‘לפחות נמות כיהודים'”. מאחורי המשפט הקשה הזה עומד לא רק פחד ממוות, אלא גם שאיפה לשמור על זהותם גם בחזית — שם חיילים יהודים יחד עם כל העם האוקראיני מגנים על המדינה מפני הכובשים הרוסים.

חייל יהודי מאוקראינה, שמתמודד עם המוות בחזית מדי יום, החליט לעבור ברית מילה כדי לאשר את השתייכותו לעם היהודי ואת הקשר למסורת.

לאחר הטקס הוא סירב להישאר למנוחה וחזר מיד ליחידה. חבריו חיכו לו בחזית, שם הכוחות הרוסים ממשיכים לתקוף ערים אוקראיניות ועמדות של כוחות ההגנה.

סיפורו של החייל בשם גריגורי התפרסם בתחילת יולי 2026. התקשורת הדתית הישראלית דיווחה שלאחר מכן עוד כמה חיילים יהודים פנו לנציגי הקהילה היהודית בבקשה לארגן עבורם ברית מילה.

החלטה שנלקחה בין המוות

גריגורי פ. — גבר כבן 45, משרת בחזית הצפונית בין סומי לחרקוב.

עבודתו קשורה לאחת מהצדדים הקשים ביותר של המלחמה. יחד עם חיילים אחרים הוא מפנה גופות ושרידי מגינים אוקראינים שנהרגו, כדי שניתן יהיה לזהותם ולהעבירם למשפחות לקבורה מכובדת.

מבצעים כאלה מתבצעים תחת איום מתמיד של הפגזות רוסיות, מל”טים תקיפה ומוקשים. לדברי גריגורי, הוא וחבריו נאלצים לפנות גופות שרופות ולאסוף שרידי אנשים שנהרגו בשדה הקרב.

המפגש היומיומי עם המוות גרם לחייל לחשוב על משמעות חייו ועל מי שהוא רוצה להישאר גם ברגע האחרון.

“אם נגזר עלי למות, אני רוצה למות כיהודי“, כך מדווחים מקורות ישראליים על דבריו.

ההחלטה לעבור ברית מילה עבורו לא הייתה פורמליות ולא מחווה סמלית. גריגורי ראה בטקס אישור לבריתו עם אלוהים וחזרה לשורשים היהודיים, עליהם ידע בעבר, אך הבין באמת רק במהלך המלחמה.

דרך מסוכנת לסומי

לפני כחודש וחצי החייל יצר קשר עם רב סומי, שליח חב”ד יחיאל שלמה הלוי לויטנסקי, וביקש לארגן את הטקס בהקדם האפשרי.

באותה עת נסע מוהל, הרב יואל גלבר, בין הקהילות היהודיות באוקראינה. הוא ערך ברית מילה בבתים של חב”ד והסכים לנסוע לסומי, למרות קרבת העיר לאזור הלחימה והתקפות הרוסים התכופות.

הדרך הייתה קשה. כבישים רבים באזורי החזית ניזוקו על ידי ציוד צבאי כבד, הפגזות וחורפים קשים, ותיקונם לעיתים בלתי אפשרי בשל איום מתמיד של התקפות חדשות.

כמאה קילומטרים מסומי, ליד העיר לוחביצה במחוז פולטבה, שמע הנהג דיווחים על התקדמות כוחות רוסים והפגזות כבדות. מחשש לחייו, הוא סירב להמשיך בנסיעה.

לאחר מספר שעות נמצא נהג אחר. הרב יואל גלבר הגיע לבית הכנסת המרכזי בסומי, שם נערך הטקס.

פרטי הסיפור הזה פורסמו ב-8 ביולי ב-“ח-מחדש” — עיתון חדשות דתי ישראלי המיועד בעיקר לקהל החרדי. מקור זה מספק את התיאור המלא ביותר של הנסיעה, שירותו של גריגורי והפניות הבאות של חיילים.

בארוחה לאחר ברית המילה סיפר גריגורי לנוכחים על עבודתו. לפי העיתון, דבריו נגעו עמוקות למשתתפי הטקס.

עם זאת, החייל לא התכוון להישאר זמן רב בבית הכנסת. מיד לאחר הטקס הודיע שהוא חוזר לחזית. הרב הציע לו לנוח ולהתאושש, אך גריגורי סירב: חבריו חיכו לו.

עוד שש פניות לאחר סיפורו של גריגורי

הסיפור על ברית המילה החל להתפשט בקרב חיילים יהודים באוקראינה. בקרוב פנו לנציגי הקהילה עוד שישה חיילים, שגם הם ביקשו לעבור את הטקס.

הסיבות שלהם היו שונות. עבור חלקם זה היה חזרה למסורת ולזהות היהודית. אחרים קיוו שהקיום של המצווה יעניק להם הגנה רוחנית ויסייע להם לשרוד במלחמה.

לאחר מכן החלו הרב יואל גלבר ופדרציית הקהילות היהודיות באוקראינה להכין תוכנית סיוע משותפת לחיילים המעוניינים לעבור ברית מילה.

את העבודה עם החיילים היהודים בחזית מטעם הפדרציה מתאם יעקב סיניאקוב. הוא מבקר ביחידות צבאיות ומעביר לחיילים מוצרי מזון ארוכי טווח, מוצרי היגיינה, סידורים, ספרי תהילים וספרות על יהדות בשפה האוקראינית.

במהלך הנסיעות הבאות מתכוונים נציגי הקהילה לספר לחיילים את סיפורו של גריגורי ולדון באפשרות לערוך טקסים מאורגנים לחיילים שהפיקוד יוכל לשחררם לזמן קצר מהיחידות.

נציגי הפדרציה הביעו תקווה שהחיילים יישארו בחיים, יחזרו למשפחותיהם ויוכלו לגדל ילדים במדינה שקטה.

למחרת, ב-9 ביולי 2026, פורסם סיפורו של גריגורי גם ב-Emess — משאב מדיה דתי ישראלי ופלטפורמת רדיו, המסקרים את חיי החברה, חדשות ואירועים בעולם היהודי. פרסומו הוא תמצית קצרה יותר של הסיפור וגם מתייחס לחומרים של פדרציית הקהילות היהודיות באוקראינה.

הקהילה היהודית יחד עם כל אוקראינה

סיפורו של גריגורי חשוב לא רק כסיפור על חזרה אישית לאמונה.

הוא מראה את מקומה של הקהילה היהודית באוקראינה המודרנית. יהודי אוקראינה אינם צופים במלחמה מהצד: הם משרתים בכוחות ההגנה, עובדים כרופאים צבאיים ומתנדבים, מצילים פצועים, מפנים הרוגים, מספקים ליחידות דברים נחוצים ועוזרים לתושבים אזרחיים.

הקהילות היהודיות הפכו בתי כנסת ומרכזים קהילתיים למטה הומניטרי, קיבלו פליטים, פינו משפחות מאזורי לחימה והעבירו סיוע למקומות שבהם נמשכו התקפות רוסיות.

מישהו מגן על המדינה עם נשק ביד.

מישהו אוסף מזון, תרופות וציוד צבאי.

רבנים תומכים בחיילים, עוזרים למשפחות ההרוגים ודואגים לכך שהמגינים היהודים של אוקראינה ייקברו בהתאם למסורת.

הקהילה היהודית באוקראינה עוברת את המלחמה הזו יחד עם כל העם האוקראיני. היא נושאת את אותם הפסדים, חיה תחת אותן אזעקות אוויריות ומתמודדת עם אותם כובשים רוסים.

השתתפות היהודים בהגנת אוקראינה גם מפריכה את התעמולה הרוסית על “דה-נאציפיקציה” כביכול. מנהיגים יהודים אוקראינים הביעו התנגדות לפלישה וקראו לניסיונות הקרמלין לכסות את התוקפנות במאבק בנאציזם שקר ומניפולציה פוליטית.

כפי שמציין נא-חדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency, סיפורם של יהודי אוקראינה במהלך המלחמה המלאה הוא לא רק סיפור של פינוי וסיוע הומניטרי. זה גם סיפור של התנגדות, שירות צבאי, הפסדים ובחירה מודעת להגן על המדינה, אזרחיה.

בין אמונה לאחריות

סיפורו של גריגורי מאחד שתי החלטות שהוא לא מציב זו מול זו.

הראשונה — להישאר יהודי ולאשר את הקשר הזה דרך אחת המצוות החשובות ביותר ביהדות. השנייה — לחזור לחבריו ולהמשיך למלא את חובתו הצבאית.

זו הסיבה שהמעשה שלו קיבל כזה הד. בתנאים שבהם המלחמה הרוסית מציבה כל יום את האדם מול אפשרות המוות, הפנייה למסורת אינה בריחה מהמציאות, אלא דרך לשמור על שמו, זכרו וכבודו.

עם זאת, יש להעביר את הדיווחים מהתקשורת הישראלית במדויק. בכותרת “ח-מחדש” מדובר בעשרות חיילים המבקשים לעבור ברית מילה, אך בטקסט מאושר בפירוט טקס אחד שנערך ופניות של עוד שישה חיילים. שמות היחידות שלהם ושמותיהם המלאים אינם נחשפים, מה שמוסבר בדרישות הביטחון.

לכן, נכון יותר לדבר לא על סדרה המונית של טקסים שכבר התקיימו, אלא על עניין גובר בקרב חיילים יהודים והכנת טקסים חדשים.

עבור נא-חדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency בסיפור הזה יש משמעות נוספת חשובה. החיים היהודיים באוקראינה לא נעלמו תחת הטילים והמל”טים הרוסים. הם נמשכים בבתי הכנסת, במרכזים הומניטריים, ביחידות צבאיות ובדרכים שבהן נוסעים רבנים ומתנדבים לערים שבחזית.

גריגורי חזר לחזית מיד לאחר ברית המילה, כי שם חיכו לו חבריו.

במעשה זה אין סתירה בין הזהות היהודית לאוקראינית. להפך, שתיהן התאחדו בבחירה האישית של אדם שרוצה להישאר יהודי ובו בזמן מגן על אוקראינה מפני הכובשים הרוסים.