התעמולה הרוסית כבר לא מדברת על ניצחון, אלא על ‘אסון’ — מה השתנה במלחמה נגד אוקראינה

במחנה הצבאי הרוסי נעלמת הביטחון בניצחון

במרחב הפרופגנדה והפרו-צבאי הרוסי הטון משתנה באופן ניכר. אם בעבר דיברו שם בביטחון על “ניצחון”, “דמיליטריזציה” של אוקראינה ותבוסה מהירה של קייב, כעת נשמעות מילים אחרות לגמרי: מבוי סתום, פיגור, עייפות, רחפנים, הפסדים ואפילו “קטסטרופה”.

הסיבה לדיון החדש הייתה פרסום NZZ, שסופר מחדש על ידי התקשורת האוקראינית ב-28 באפריל 2026. בו נאמר כי הפרופגנדים והפרשנים הפרו-צבאיים הרוסים מכירים יותר ויותר בפער בין המטרות המוצהרות של הקרמלין לבין המצב הצבאי האמיתי. בסקירה בגרמנית של Perlentaucher מ-28 באפריל גם מצוין כי במלחמה נגד אוקראינה, המרחב הפרופגנדי הרוסי כבר רואה סתירה בין המטרות הצבאיות לבין המציאות הצבאית.

לקהל הישראלי זה חשוב לא רק כנושא אוקראיני-רוסי. ישראל עצמה חיה בלוגיקה של מלחמה, רחפנים, טילים, פרופגנדה ולחץ על החברה. לכן, העצבים הרוסיים סביב הטכנולוגיות האוקראיניות מראים היטב כיצד מלחמה מודרנית משנה את האיזון אפילו נגד צבא גדול.

למה התאריך חשוב

הרגע הסימבולי באמת חזק: המלחמה המלאה של רוסיה נגד אוקראינה נמשכת כבר יותר מהמלחמה הסובייטית-גרמנית בשנים 1941–1945. עבור הפרופגנדה הרוסית, שתמיד נשענת על פולחן “המלחמה הפטריוטית הגדולה”, זו השוואה כואבת.

הקרמלין הבטיח פעולה מהירה. במציאות, אוקראינה לא הושמדה כמדינה, הצבא האוקראיני לא נעלם, והתעשייה הביטחונית של אוקראינה, להיפך, הפכה לאחת הבעיות המרכזיות עבור רוסיה.

בחומר המקורי נציין נכון: היום במרחב הרוסי נשמעים פחות דיבורים על ניצחון ויותר ניסיונות להסביר מדוע המטרות המוצהרות לא הושגו.

רחפנים, מכות ארוכות טווח ופחד בתוך רוסיה

הסיבה העיקרית לעצבים האלה היא הרחפנים האוקראינים ואמצעי הפגיעה ארוכי הטווח. רוסיה בנתה במשך שנים את דמות המדינה שאי אפשר להגיע אליה. כעת הדמות הזו נסדקת.

ב-17 במרץ 2026 דיווחה רויטרס בהסתמך על TASS כי מזכיר מועצת הביטחון של הפדרציה הרוסית, סרגיי שויגו, הודה: קצב הפיתוח של מערכות הרחפנים האוקראיניות ודרכי השימוש בהן הם כאלה שאף אזור ברוסיה לא יכול להרגיש בטוח יותר. הוא גם דיבר על עלייה במתקפות חבלה נגד רוסיה בשנת 2025.

זו כבר לא הערכה אוקראינית. אלה דבריו של אדם מהצמרת של מערכת הביטחון הרוסית.

לקרמלין זה במיוחד לא נעים שהבעיה הפכה לא רק צבאית אלא גם פסיכולוגית. אם בעבר טילים רוסיים עפו על ערים אוקראיניות והרוסים ראו את המלחמה כתמונה טלוויזיונית, כעת המלחמה מתקרבת פיזית לשטח הרוסי, למתקנים תעשייתיים, לבתי זיקוק, לצינורות, למפעלים צבאיים ולערים רחוקות מהגבול.

יקטרינבורג כסימן חדש

ב-25 באפריל 2026 דיווחה רויטרס על פגיעת רחפן אוקראיני בבניין רב קומות ביקטרינבורג, העיר הרביעית בגודלה ברוסיה. לפי הרשויות המקומיות, לא היו הרוגים, כמה אנשים נפצעו קלות, אישה אחת אושפזה. רויטרס ציינה במיוחד שיקטרינבורג נמצאת כ-1900 קילומטרים מקייב וממוקמת באזור שבו יש מפעלים של המגזר הביטחוני.

גם אם אוקראינה לא תמיד מגיבה בפומבי על אפיזודות כאלה, עצם העובדה של מכות בעומק כזה משנה את תפיסת המלחמה.

הצופה הרוסי התרגל לתמונה שבה הסכנה נמצאת “שם”, באוקראינה. כעת הפרופגנדה נאלצת להסביר מדוע ההגנה האווירית הרוסית לא מבטיחה ביטחון, מדוע הרחפנים מגיעים רחוק יותר ויותר ומדוע הצבא הענק לא יכול לסגור את השטח שלו.

“יש לנו נשק אגדי, להם יש מודרני”

בטקסט המקורי מובאת אמירה מייצגת של ולדימיר סולובייב: “יש לנו נשק אגדי, להם יש מודרני”. גם אם בשידור הפרופגנדי היא מוצגת כהתפרצות רגשית, המשמעות יוצאת לא נעימה למוסקבה.

רוסיה מכרה במשך עשורים את דמות המעצמה הצבאית. אבל המלחמה נגד אוקראינה הראתה שהאגדות לא מפילות רחפנים, לא מגנות על הצי השחור ולא מפצות על הפיגור הטכנולוגי.

הרחפנים האוקראינים, הרחפנים הימיים, הפיתוחים ארוכי הטווח וההנדסה הצבאית הגמישה שינו בהדרגה את שדה הקרב. זו הסיבה שהבלוגרים הפרו-צבאיים הרוסים כבר דנים לא רק ב”גבורה”, אלא גם בפיגור הטכנולוגי האמיתי.

כלכלה, צי וחיפוש אשמים: מה מפחיד את מחנה הקרמלין

הבעיות הצבאיות מתווספות לבעיות כלכליות. המלחמה דורשת כסף, אנשים, טכנולוגיה, ייצור, תיקון, לוגיסטיקה ולחץ מתמיד על שוק העבודה הפנימי.

ב-31 במרץ 2026 דיווח Business Insider כי המיליארדר הרוסי אולג דריפסקה הציע לשקול יום עבודה של 12 שעות ושבוע עבודה של שישה ימים כדרך לעבור את הטרנספורמציה הכלכלית. הוא קישר זאת למציאות החדשה של מגבלות ולצורך “לעבוד יותר” במשבר.

עבור הרוסי הפשוט זה נשמע לא כמו גיוס ניצחון, אלא כהכרה: המלחמה והסנקציות דורשות משטר פנימי קשה יותר ויותר.

הצי השחור כמכה למיתוס האימפריאלי

כאב נפרד לרוסיה הוא הים. אוקראינה למעשה אין לה צי גדול קלאסי, אבל הצליחה לשנות באופן משמעותי את המצב בים השחור. ספינות רוסיות הושמדו, נפגעו או נאלצו להסתתר בנמלים ולהתרחק מהמכות האוקראיניות.

למדינה שבונה את גאוותה הצבאית על מצעדים, מסורות צי וסמליות אימפריאלית, זה במיוחד משפיל.

כאן חשוב לא להפריז: רוסיה עדיין נשארת יריב מסוכן, יש לה משאבים גדולים והיא ממשיכה להכות באוקראינה. אבל עצם הצורך להצדיק את הצי, ההגנה האווירית, הרחפנים וההפסדים מראה שהתדמית הקודמת של בלתי מנוצחות נהרסה.

למה זה חשוב לישראל

ישראל צריכה להסתכל בקפידה על הניסיון האוקראיני. לא בגלל שהמלחמות זהות, אלא בגלל שהטכנולוגיות, הרחפנים, המכות הרחוקות והמלחמה המידעית כבר הפכו למציאות משותפת לחזיתות שונות – מאוקראינה ועד המזרח התיכון.

בהקשר זה, NAחדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה את הלקח המרכזי: מדינה קטנה או בינונית בגודלה יכולה לשנות את האיזון האסטרטגי אם היא לומדת במהירות, מפתחת טכנולוגיות משלה, מכה בלוגיסטיקה של האויב ולא מאפשרת לפרופגנדה להחליף את המציאות.

לישראל זה לא תיאוריה. איראן, “חיזבאללה”, החות’ים וכוחות אחרים גם הם מהמרים על טילים, רחפנים, התשה ולחץ פסיכולוגי. אוקראינה מראה שהתשובה יכולה להיות לא רק צבא קלאסי, אלא גם גמישות טכנולוגית, ייצור המוני, מודיעין, טווח והתאמה מתמדת.

הפרופגנדה מחפשת אשמים, כי התמונה הניצחונית כבר לא קיימת

כשמלחמה לא מתנהלת לפי התוכנית, הפרופגנדה מתחילה לחפש בוגדים. בחומר המקורי מוזכר כי “המושל העממי של דונייצק” לשעבר, פאבל גובארב, דיבר על מספר עצום אפשרי של חיילים רוסים שנהרגו, ולאחר מכן סולובייב כינה אותו בוגד ודרש את מעצרו.

זו לוגיקה טיפוסית של מערכת אוטוריטרית: כל עוד הכל טוב – מדברים על אחדות עממית; כשמתחילות בעיות – מחפשים אשמים בפנים.

אבל מאחורי הצעקה הזו מסתתרת העובדה המרכזית. המלחמה הרוסית נגד אוקראינה הפכה עבור הקרמלין להרבה יותר ארוכה, יקרה ומסוכנת ממה שהובטח לחברה. אוקראינה לא רק עמדה, אלא גם יצרה איומים כאלה שהמערכת הרוסית נאלצת להכיר בהם אפילו דרך הפרופגנדה שלה.

רוסיה עדיין יכולה להילחם זמן רב. היא שומרת על משאבים, אנשים, טילים, תעופה, מפעלי הגנה ונכונות לזרוק לחזית כוחות חדשים. אבל השיחות על “ניצחון מהיר” הוחלפו בשיחות על רחפנים, פיגור, גיוס, מתח כלכלי ו”קטסטרופה”.

וזה כבר בעצמו אינדיקטור.

עבור אוקראינה זה לא סיבה להירגע. עבור ישראל – סיבה ללמוד בקפידה את הניסיון של מלחמה מודרנית. ועבור העולם – תזכורת: אימפריה יכולה להיראות ענקית, אבל החולשות שלה מתגלות בדיוק כאשר הקורבן מפסיק לפחד ומתחיל להגיב טכנולוגית, מערכתית ורחוק.