המלחמה עם איראן פותחת עבור אוקראינה חזית מזרח תיכונית חדשה נגד רוסיה

המלחמה של ארה”ב וישראל נגד איראן, אפילו על רקע רגיעה זמנית, כבר שינתה את המפה הפוליטית של המזרח התיכון. עבור אוקראינה זה לא רק משבר אזורי רחוק, אלא אזור תחרות חדש עם רוסיה, שבו מצטלבים ביטחון, רחפנים, אנרגיה, דיפלומטיה ואינטרסים של ישראל.

קייב רואה באיראן מזה זמן רב כאחד מהיריבים המרכזיים. הסיבה ברורה: טהראן תומכת במשך שנים במוסקבה במלחמה נגד אוקראינה, כולל אספקת Shahed-131 ו-Shahed-136 – רחפנים שרוסיה תוקפת בעזרתם ערים אוקראיניות, תחנות כוח, נמלים ותשתיות אזרחיות.

נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי כינה את איראן שוב ושוב כאויב. לכן כל אירוע שמחליש את טהראן ושיתוף הפעולה הצבאי שלה עם מוסקבה, נתפס בקייב לא כמלחמה זרה, אלא כגורם לביטחונם העצמי.

מדוע המזרח התיכון הפך לחשוב עבור אוקראינה

במרץ איראן איימה על אוקראינה, בטענה שבעקבות עמדתה היא עשויה להפוך ל”מטרה חוקית”. בקייב דחו את האיומים הללו. ההיגיון האוקראיני פשוט: אם איראן כבר עוזרת לרוסיה להרוג אוקראינים, מספקת טכנולוגיות ומחזקת את מכונת המלחמה של הקרמלין, אז לדבר על “נייטרליות” של טהראן זה בלתי אפשרי.

מקור בכיר במשרד הנשיא של אוקראינה כבר בתחילת מרץ אמר לKyiv Post שאוקראינה רואה באיראן כמעורבת בפועל במלחמה בצד של רוסיה.

קו זה אושר גם על ידי סגן מזכיר מועצת הביטחון הלאומית של אוקראינה, דוד אלויאן. לדבריו, שיתוף הפעולה בין מוסקבה לטהראן ממשיך להעמיק: רוסיה משתפת את איראן במודיעין, ניסיון מבצעי, שיטות הכוונת מטרות ופרקטיקות של שימוש ברחפנים.

עבור ישראל הנושא הזה גם לא מופשט.

איראן נשארת היריב האזורי המרכזי של ישראל, והקשר הרוסי-איראני יוצר איומים לא רק עבור אוקראינה, אלא גם עבור כל המרחב מהים השחור ועד הים התיכון המזרחי. לכן הניסיון האוקראיני במאבק ברחפנים איראניים הופך לחשוב לא רק בחזית תחת חרקוב, אודסה או דניפרו, אלא גם במערכות הביטחון של מדינות המזרח התיכון.

לאחר סוריה והמכה על איראן נוצר ואקום השפעה

השינויים הגיאופוליטיים של השנים האחרונות פתחו עבור קייב הזדמנויות חדשות. לאחר נפילת משטר בשאר אסד בסוריה בסוף 2024 וחיסול המנהיג העליון של איראן עלי חמינאי בשלב הראשוני של הסכסוך, ההשפעה של רוסיה באזור נחלשה באופן ניכר.

אוקראינה מנסה לנצל את הרגע הזה לא למען ניצחון דיפלומטי קצר מועד, אלא למען תפקיד ארוך טווח במזרח התיכון.

לדברי אלויאן, קייב רואה באזור כמרחב לשותפויות עתידיות, בראש ובראשונה עם מדינות המפרץ הפרסי. מדובר לא רק בפוליטיקה. עבור אוקראינה חשובים האנרגיה, אספקת דלק דיזל, לוגיסטיקה, ביטחון נתיבי הים וטכנולוגיות הגנה.

אם בעתיד אוקראינה תתמודד שוב עם משבר אנרגיה או ניסיונות של רוסיה להרוס תשתיות, קשרים אמינים עם מדינות המפרץ עשויים להיות קריטיים.

אוקראינה מתחילה לייצא ניסיון קרבי

אחת המסקנות המרכזיות של המלחמה נגד רוסיה היא שמערכות הגנה אווירית יקרות לא תמיד פותרות ביעילות את בעיית התקפות המוניות של רחפנים זולים. פטריוט, NASAMS ומערכות אחרות חשובות, אבל נגד מאות רחפנים יש צורך במערכת רב-שכבתית: גילוי, לוחמה אלקטרונית, קבוצות ירי ניידות, רחפני יירוט והחלפת נתונים מהירה.

אוקראינה קיבלה את הניסיון הזה לא בתרגילים, אלא במלחמה יומיומית.

כעת, לפי נתונים שהובאו בחומר של Kyiv Post, כ-200 מומחים אוקראינים עובדים במזרח התיכון, מסייעים לשותפים בתחום ההגנה האווירית ויירוט רחפנים. אלויאן טוען שהשותפים במדינות המפרץ הפרסי מרוצים מהתוצאות.

אין אישור רשמי לכך שמערכות אוקראיניות כבר מיושמות נגד רחפנים איראניים באזור. אבל קייב כבר פתחה אפשרות לייצוא רחפנים וטכנולוגיות קשורות במסגרת מנגנוני יצוא הגנה חדשים.

עבור ישראל זהו אות חשוב.

ירושלים במשך שנים התייחסה בזהירות לשיתוף פעולה צבאי עם אוקראינה, בניסיון לקחת בחשבון את הגורם הרוסי בסוריה ולא לצאת מגבולות הסיוע המוגבל. אבל לאחר שינוי המצב באזור והגידול באיום מצד איראן, השאלה נראית אחרת: לאוקראינה יש ניסיון מעשי שיכול להיות מועיל למערכת הביטחון הישראלית.

באמצע הנושא הזה חשוב במיוחד לראות לא סיסמאות, אלא אינטרסים אמיתיים של הצדדים. עבור הקהל הישראלי, חדשות ישראל – Nikk.Agency בוחנת את ההקשר האוקראיני-ישראלי בדיוק דרך הפריזמה הזו: היכן האיומים חופפים, היכן נשארות מגבלות פוליטיות ומדוע הקשר הרוסי-איראני הופך לבעיה משותפת.

לא רק רחפנים: נתיבי הים ומצר הורמוז

אוקראינה מציעה גם לשותפים ניסיון בהגנה על נתיבי סחר. זה רלוונטי במיוחד על רקע המצב סביב מצר הורמוז, שנפתח לזמן קצר ושוב נסגר.

קייב מסתמכת על הניסיון שלה במסדרון התבואה של הים השחור. למרות האיומים של הצי הרוסי, אוקראינה הצליחה לשקם את נתיבי היצוא, להתאים את הלוגיסטיקה ולהראות שאפילו בתנאי מלחמה סחר ימי יכול לעבוד, אם יש רצון פוליטי, הגנה צבאית ופתרונות טכנולוגיים.

עבור מדינות המזרח התיכון זו לא היסטוריה תיאורטית. כל משבר במצר הורמוז פוגע מיד במחירי הנפט העולמיים, בביטוח הספינות, באספקת הדלק וביציבות השווקים.

האיזון בין ישראל למדינות המפרץ הפרסי

הפעילות של אוקראינה במזרח התיכון מחייבת באופן בלתי נמנע איזון דיפלומטי. קייב רוצה לפתח יחסים עם מדינות המפרץ הפרסי, אך יחד עם זאת לא יכולה להתעלם מישראל – מדינה שסיפקה לאוקראינה תמיכה מוגבלת אך ניכרת מאז 2022.

המצב מסתבך בכך שהקשרים של מדינות המפרץ עם ישראל נשארים מורכבים. לדוגמה, דוחה ספגה ביקורת מצד ישראל בשל קשרים לכאורה עם חמאס. עבור אוקראינה זה אומר צורך בדיפלומטיה זהירה: אי אפשר לאבד את ישראל, אבל גם אי אפשר לסגור את הדלתות בבירות ערביות שיכולות להיות חשובות לאנרגיה, פיננסים וביטחון.

נושא כואב נפרד היה התקרית עם פריקת התבואה האוקראינית בנמל חיפה, שהוצאה על ידי רוסיה מהשטחים הכבושים. עבור קייב זה לא רק אפיזודה מסחרית, אלא שאלה של ראיות, סיוע משפטי בינלאומי ויחס לשוד הרוסי.

מדוע היעדר ירושלים במסלול של זלנסקי נצפה

Kyiv Post מציין שלא הצליחו לאשר אם התקיימה שיחה בין ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לנשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי, והאם היו לה תוצאות קונקרטיות, כולל חידוש אפשרי של דיונים על מערכות הגנה אווירית.

במקביל, ירושלים לא נכללה במסלול הביקור של זלנסקי במזרח התיכון. בישראל זה לא יכול היה להישאר בלתי נצפה.

שגריר ישראל לשעבר ברוסיה ארקדי מילמן ואנליסטים ישראלים אחרים ציינו בעבר שישראל לא ניצלה במלואה את ההזדמנות להעמיק את שיתוף הפעולה עם אוקראינה וללמוד מניסיונה הקרבי. היום השאלה הזו נשמעת עוד יותר חריפה: אוקראינה נלחמת עם הצבא הרוסי, שמקיים קשרים הדוקים עם איראן, וישראל מתמודדת עם אותו מרכז איומים איראני.

המטרה העיקרית – להחליש את הציר הרוסי-איראני

עבור מוסקבה המלחמה סביב איראן יש לה אפקט כפול.

מצד אחד, עליית מחירי הנפט העולמיים עשויה להביא לרוסיה הכנסות נוספות. מצד שני – החלשת איראן פוגעת באחד מהשותפים המרכזיים של הקרמלין, מפחיתה את ההשפעה הרוסית במזרח התיכון ופותחת מרחב לשחקנים אחרים, כולל אוקראינה.

אלויאן מזהיר במפורש: רוסיה, ככל הנראה, תמשיך להעביר לאיראן את ניסיונה הקרבי, כולל שיטות לשיפור עמידות הרחפנים לאמצעי נגד. זה אומר שהמלחמה האוקראינית והסכסוך במזרח התיכון ימשיכו להחליף טכנולוגיות, טקטיקות ואיומים.

התשובה של אוקראינה – יצירת מערכת הגנה אווירית רב-שכבתית. בה רחפני יירוט הם רק אלמנט אחד. לצידם צריכים לעבוד אמצעי גילוי, לוחמה אלקטרונית, קבוצות ניידות, אנליטיקה ותיאום שותפים.

עבור ישראל יש כאן מסקנה חשובה. ככל שאוקראינה חזקה יותר בהתמודדות עם טכנולוגיות איראניות, כך כל המחנה האנטי-איראני מקבל יותר ידע מעשי. ולהיפך: ככל שרוסיה עוזרת יותר לאיראן, כך הברית הזו הופכת למסוכנת יותר עבור אוקראינה, ישראל ובעלי הברית המערביים.

פורמלית אלו מלחמות שונות. אבל אסטרטגית הן כבר קשורות.

אוקראינה מנסה להתבסס במזרח התיכון לא כצופה, אלא כמדינה עם ניסיון קרבי אמיתי, טכנולוגיות והבנה של האיום הרוסי-איראני. עבור ישראל זה יכול להיות הזדמנות לשקול מחדש את הזהירות הקודמת ולראות באוקראינה לא רק מדינה שזקוקה לעזרה, אלא גם שותפה שכבר עברה התקפות של רחפנים איראניים בקנה מידה שמדינות רבות רק מתחילות להתמודד איתו.