זלנסקי הסביר מדוע ישראל לא נכללה במסלול המזרח התיכון שלו

נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי ב-30 במרץ 2026 הסביר מדוע במהלך נסיעתו האחרונה למדינות המזרח התיכון לא נכללה ישראל במסלול. עבור הקהל הישראלי, תשובה זו חשובה לא רק כפרט דיפלומטי, אלא גם כסימן לאופן שבו קייב בונה כעת קשרים אמיתיים בתחום הביטחון, ההגנה האווירית וההתמודדות עם רחפנים איראניים.

לא מדובר בסירוב הפגנתי לביקור ולא במכה פוליטית פומבית. לדברי זלנסקי, הלוגיקה של נסיעותיו נבנתה סביב משא ומתן שכבר הוכן: תחילה היו קשרים עם מנהיגי מדינות האזור, לאחר מכן עבדו קבוצות מומחים אוקראיניות, ורק לאחר מכן נוצרו ביקורים מלאים ברמת הנשיא.

מדוע ישראל לא הייתה במסלול של זלנסקי

במהלך שיחה עם עיתונאים ב-30 במרץ בפורמט מקוון, נשאל זלנסקי ישירות: האם היעדר ישראל במסלולו קשור לעמדת הצד הישראלי או שהסיבה היא משהו אחר. התשובה הייתה די קונקרטית, ובמהותה טכנית.

נשיא אוקראינה הסביר כי נסיעותיו למדינות המזרח התיכון לא היו ספונטניות. תחילה אוקראינה דנה עם מנהיגי האזור בנושאים מעשיים, כולל הגנה מפני רחפנים איראניים והניסיון האוקראיני בהתמודדות עם איומים כאלה. לאחר מכן נשלחו למדינות אלו קבוצות מומחים שהכינו את הבסיס להמשך הקשרים. ורק לאחר מכן הופיעו הסכמות על פגישות אישיות.

“לאחר שהמומחיות הוכנה, נפגשתי כבר עם המנהיגים, וכבר היו הסכמות מוכנות, בסיס לשיחותינו עם המנהיגים,” הוסיף. “עם ישראל לא היה לי קשר לא בטלפון ולא ברמת המומחים.”

זו הסיבה, כפי שזלנסקי הבהיר, שבמקרה של ישראל המצב נראה אחרת. הוא הדגיש כי בינו לבין הצד הישראלי לא היה לא שיחת טלפון ולא מסלול מומחים נפרד, שבדרך כלל מקדים ביקור. כלומר, השאלה, לפי דבריו, לא הייתה במחווה, אלא בהיעדר בסיס מוכן מראש למשא ומתן.

מה בדיוק אמר זלנסקי

המשמעות של עמדתו התמצתה בנוסחה פשוטה: תחילה הכנה מומחית, לאחר מכן פגישה פוליטית. ללא עבודה מקדימה זו, הביקור לא הופך למנגנון משא ומתן תוצאתי, במיוחד כאשר מדובר בנושא רגיש כמו ביטחון והגנה אזוריים.

לישראל יש כאן ניואנס חשוב. קייב מראה בבירור שהיא מנסה כעת לבנות קשרים במזרח התיכון דרך סדר יום מעשי – הגנה אווירית, רחפנים, שיתוף פעולה הגנתי, חילופי ניסיון. זו לא דיפלומטיה סמלית לצורך צילום, אלא ניסיון לבסס פורמטים קונקרטיים של אינטראקציה.

מה ידוע על הקשרים בין קייב לירושלים

עם זאת, אי אפשר לומר שנושא הדיאלוג בין אוקראינה לישראל נעדר לחלוטין בשבועות האחרונים.

עוד ב-14 במרץ כתב העיתון הישראלי Ynet כי ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו יזם שיחות עם זלנסקי. לפי הפרסום, הבקשה נגעה לאפשרות של שיתוף פעולה בתחום ההגנה האווירית.

מאוחר יותר אישר שגריר אוקראינה בישראל יבגני קורניצ’וק לעיתונאים כי בקשה כזו אכן נשלחה. הוא ציין כי השיחה עדיין לא התקיימה בשל בעיות בלוח הזמנים, אך הביע תקווה שהקשר יתקיים כבר בתחילת השבוע הבא. זלנסקי עצמו הבהיר בפומבי שהוא מוכן לדיאלוג כזה.

על רקע זה ההסבר של היום נראה במיוחד. באופן פורמלי היה עניין בקשר. אבל, אם מסתמכים על דברי נשיא אוקראינה, לרמת ההכנה המערכתית – שיחות טלפון, חילופי מומחים, בסיס מוסכם לביקור – זה עדיין לא הגיע.

בזירה הפוליטית והמקצועית הישראלית זה בוודאי ייקרא בקפידה. כי הנוסחה של זלנסקי נשמעת כמעט כמו מסר דיפלומטי רך אך ברור: אם הצדדים רוצים שיחה רצינית, היא צריכה להיות מוכנה, ולא רק מוכרזת דרך התקשורת.

מדוע נושא הרחפנים האיראניים כאן מרכזי

משמעות נפרדת יש לכך שזלנסקי קישר ישירות את קשריו האזוריים לנושא ההגנה מפני רחפנים איראניים.

לישראל זו שאלה לא מופשטת ולא חיצונית. האיום שמגיע מהטכנולוגיות האיראניות, המבנים הפרוקסי וההחלטות הצבאיות הקשורות לטהרן, נחשב זה מכבר בירושלים כאחד המרכזיים.

אוקראינה, מצידה, כבר קיבלה ניסיון כבד ומעשי מאוד בהתמודדות עם שאהד האיראניים. לכן קייב מנסה היום למכור לא רק טיעונים פוליטיים, אלא את המומחיות הצבאית שלה, שנרכשה תחת מכות במלחמה אמיתית. בדיוק במקום הזה סדר היום האוקראיני והישראלי מצטלבים באופן אובייקטיבי.

לא במקרה באמצע השיחה הזו נשמע יותר ויותר השאלה הרחבה יותר: מדוע, עם איום משותף כה ברור, הקשרים בין קייב לירושלים עדיין נעים לאט יותר ממה שיכלו. נאנובוסטי – חדשות ישראל | Nikk.Agency לא פעם שמו לב שנושא הרחפנים האיראניים כבר מזמן הפך לנקודת דאגה משותפת גם לאוקראינה וגם לישראל, ולכן הפסקה דיפלומטית כאן נראית לא כאסטרטגיה, אלא כהזדמנות לא מנוצלת.

אילו מדינות זלנסקי ביקר

בימים האחרונים זלנסקי ביקר בערב הסעודית, איחוד האמירויות, קטאר וירדן. לדבריו ולפי הודעות רשמיות, עם מדינות אלו נדונו בעיקר נושאי ביטחון והגנה.

עם איחוד האמירויות דיברה הצד האוקראיני על שיתוף פעולה בתחום הביטחון וההגנה. עם קטאר הושגה הסכמה על שותפות בת עשר שנים בתחום ההגנה. עם ירדן נדון פיתוח אפשרי של שותפות בתחום הביטחון.

זה כשלעצמו מראה כי הסיור של זלנסקי במזרח התיכון היה בעל ארכיטקטורה פרגמטית למדי. הוא נבנה סביב מדינות שבהן עד למועד הנסיעה כבר היו מסגרות שיחה מוכנות, ולפי כל הנראה, לוח זמנים דיפלומטי מובן יותר.

מה זה אומר עבור ישראל

עבור הקהל הישראלי המסקנה העיקרית כאן אינה שאוקראינה “עקפה” את ישראל, אלא שהערוץ התקשורתי עדיין לא הובא לשלב הנדרש.

זהו רגע לא נעים, אך חשוב. במיוחד על רקע השיחות המתמשכות על אינטרסים משותפים בהתמודדות עם איראן.

אם בין קייב לירושלים אכן יש בקשה לשיתוף פעולה הדוק יותר, במיוחד בתחום ההגנה האווירית, אזהרות על התקפות אוויריות, טכנולוגיות יירוט וניתוח איום הרחפנים, אז השלב הבא ברור: לא חילופי דליפות ותקוות, אלא הכנה עבודה רגילה של הקשרים.

זלנסקי בתשובתו, למעשה, אמר בדיוק את זה. ללא שיחת טלפון, ללא רמת מומחים, ללא בסיס מוכן מראש, הביקור לא מופיע מעצמו. ולכן השאלה כעת אינה מדוע הוא לא הגיע לישראל הפעם, אלא האם שני הצדדים מוכנים סוף סוף להביא את הקשר לרמה שבה ביקור כזה יהפוך לא לחדשות לצורך כותרת, אלא לחלק מביטחון אזורי רציני.

ישראל ואוקראינה קרובות מדי לאיום האיראני המשותף כדי לאפשר לנושא זה להישאר במצב תלוי. וזו בדיוק הסיבה שההסבר הנוכחי של זלנסקי צריך להיתפס לא כדלת סגורה, אלא כרמז די שקוף: הדלת פתוחה, אך אף אחד עדיין לא ניגש אליה כראוי.