עיר על סף רעב: כיצד הופכים אולשקי האוקראינים הכבושים לאסון הומניטרי

בעוד התקשורת העולמית דנה במשברים במזרח התיכון ובסיכונים גיאופוליטיים חדשים, מתפתחת טרגדיה כמעט בלתי נראית בגדה השמאלית של מחוז חרסון. אולשקי, שנכבשה על ידי רוסיה, נמצאת למעשה בבידוד – ללא אספקה יציבה של מזון, תרופות ותנאים בסיסיים לחיים.

לפי עדויות הרשויות המקומיות והתושבים, העיר עוברת בהדרגה למצב הישרדות.

המצור על העיר במהלך המלחמה באוקראינה

כמה אנשים נשארו באולשקי

אולשקי נמצאת תחת כיבוש רוסי מהחודשים הראשונים של הפלישה המלאה. לפני המלחמה חיו כאן כ-40 אלף איש, אך היום, לפי הערכות המינהל הצבאי, נשארו בעיר לא יותר מששת אלפים תושבים אזרחיים.

התשתיות נהרסו חלקית, משפחות רבות עזבו, אך אלפי אנשים – בעיקר קשישים – ממשיכים לחיות בתנאי איום מתמיד.

מאמצע ינואר 2026 המצב החמיר בחדות. לדברי ראש המינהל הצבאי העירוני טטיאנה גסאננקו, במשך חודש וחצי הצליחו להביא לעיר מוצרים רק פעם אחת.

כל הניסיונות האחרים הסתיימו בטרגדיה – אנשים נהרגו בניסיון להביא לאולשקי לחם רגיל.

סיפורים כאלה בדיוק יוצרים היום את ההבנה האמיתית של המלחמה, עליה כותבת באופן קבוע נאנווסטי – חדשות ישראל | Nikk.Agency, מתעדת את ההשלכות ההומניטריות של הכיבוש הרוסי של שטחים אוקראיניים.

הדרך תחת רחפנים: המסלול למוצרים הפך לקטלני

מחסומים סגורים ו’דרך המוות’

לפי דיווחי תושבים ברשתות החברתיות, אין למעשה אספקה שיטתית של מוצרים לעיר. המינהל הכיבוש הרוסי אינו מספק מזון לאוכלוסייה.

הסיכוי היחיד לקבל מזון הוא לחכות למכוניות נדירות שמצליחות לפרוץ את המחסומים. אנשים מתאספים מדי יום ליד בית החולים באצטדיון ‘סטארט’ בתקווה שמישהו יביא מוצרים.

בשבועות האחרונים רק כמה מכוניות הצליחו להביא חלב וירקות. המוצרים נמכרו תוך דקות ספורות – עם תורים, עימותים ומאבק נואש על דברים בסיסיים.

הדרך לאולשקי הפכה למסלול מסוכן. מכוניות נעות תחת פיקוח רחפנים, נהגים נאלצים לצאת מהמכוניות ולהרים ידיים כדי להוכיח שהם אזרחים.

במקביל, לחזור הביתה לעיתים קרובות בלתי אפשרי: במחסומים חיילים רוסים אינם מאפשרים לאנשים לחזור לעיר אפילו עם תרופות ומוצרים לקרובי משפחה.

לפי עדי ראייה, החיילים אומרים לאנשים במפורש להסתובב חזרה, ומשאירים למעשה את תושבי אולשקי ללא סיכוי לאספקה.

רעב, היעדר רפואה וחיים הרוסים

עיר ללא מים, אור ותרופות

היום באולשקי כמעט ואין מוצרי מזון. חנויות נסגרות אחת אחרי השנייה, והתושבים שורדים בזכות מלאי ישן, החלפת מוצרים בין שכנים ושימורים ביתיים.

במקביל, העיר מתמודדת עם בעיות קריטיות:

• מחסור במי שתייה;

• היעדר אספקת חשמל יציבה;

• הפרעות בגז ובחימום;

• כמעט היעדר מוחלט של תרופות.

פועלת למעשה רק מכונית אמבולנס אחת, שיוצאת פעם בכמה ימים לסקאדובסק. במקביל, מוצרים נמסרים רק לצרכי בית החולים.

מערכת הבריאות פועלת על סף יכולותיה: תשתיות פגועות, מחסור בכוח אדם ומלאי מינימלי של תרופות הופכים את הטיפול לבעיה רצינית.

טרגדיה נפרדת היא המצב עם קבורת הנפטרים. בשל הסכנה המתמדת, גופות יכולות להימצא במורד במשך שבועות או אפילו חודשים, שכן קיום הלוויות כרוך בסיכון להפגזות.

לפי הרשויות המקומיות, החיילים הרוסים כצד הכיבוש מחויבים לספק את הצרכים הבסיסיים של האוכלוסייה האזרחית בהתאם לחוק ההומניטרי הבינלאומי. אך למעשה זה לא קורה.

היום אולשקי מזכירה יותר ויותר שטח מבודד, שבו אנשים מסכנים את חייהם מדי יום עבור מזון ותרופות – עיר שנמצאת מחוץ לתשומת הלב של סדר היום העולמי, אך ממשיכה לחיות בין פחד, רעב וציפייה לשחרור.