- February 28, 2026
- 7:19 pm
- מזרח תיכון
נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי בנאומו ביום 28 בפברואר 2026 התייחס למתקפות של ארה”ב וישראל על מתקנים באיראן, ואישר למעשה: קייב רואה את המתרחש כחלק מהמאבק הכללי באיומים שכבר השפיעו לא רק על המזרח התיכון אלא גם על אירופה.
ההצהרה נשמעה על רקע הסלמה חדה באזור – לאחר המתקפות על התשתיות האיראניות, טהראן החלה במתקפות טילים ומזל”טים על מטרות במזרח התיכון, כולל ישראל. עבור אוקראינה, המצב הזה נראה מוכר: טכנולוגיות איראניות ומזל”טים הפכו לאחד הכלים במלחמה הרוסית נגד ערי אוקראינה.
הטענה המרכזית של זלנסקי נשמעה באופן חד משמעי:
“המשטר האיראני בחר בעצמו להיות שותף של פוטין”.
לדברי הנשיא של אוקראינה, קייב מעולם לא איימה על איראן, אך השלטונות בטהראן קיבלו החלטה מודעת לסייע לרוסיה – על ידי אספקת מזל”טים תוקפים והעברת טכנולוגיות צבאיות.
“כעת אנו רואים שהאירועים במזרח התיכון ובאזור המפרץ מתפתחים במהירות רבה. לצערנו, אוקראינה יודעת על מה מדובר, טוב מדי. למרות שהאוקראינים מעולם לא איימו על איראן, המשטר האיראני בחר בעצמו להיות שותף לפוטין וסיפק לו ‘שאהדים’, ולא רק את המזל”טים עצמם אלא גם את הטכנולוגיות.
איראן סיפקה גם נשק אחר לרוסיה. בסך הכל במהלך המלחמה המלאה הזו, הרוסים השתמשו נגד אוקראינה ביותר מ-57 אלף מזל”טים תוקפים מסוג ‘שאהד’ – נגד האנשים שלנו, נגד הערים שלנו, נגד האנרגיה שלנו. עמים אחרים גם סבלו מטרור. לכן זה צודק – לתת לעם האיראני הזדמנות להיפטר מהמשטר הטרוריסטי ולהבטיח ביטחון לכל העמים שסבלו מטרור שמקורו באיראן.
עמדתנו – ידועה היטב, ואוקראינה דיברה על כך פעמים רבות, כולל לאחרונה. חשוב לשמור על כמה שיותר חיים. חשוב לא לאפשר את הרחבת המלחמה. חשוב שארצות הברית נחושה. ותמיד, כשיש נחישות של אמריקה, הפושעים הגלובליים נחלשים.”
“57 אלף ‘שאהדים'”: מדוע אוקראינה תופסת את המצב באופן אישי
העמדה האוקראינית מבוססת לא על אהדות פוליטיות, אלא על ניסיון המלחמה.
זלנסקי הזכיר את המספר, שבקייב נחשב למפתח:
“רוסיה השתמשה נגד אוקראינה ביותר מ-57 אלף מזל”טים תוקפים מסוג ‘שאהד’ – נגד האנשים שלנו, נגד הערים שלנו, נגד האנרגיה שלנו”.
זו הסיבה שאוקראינה תומכת בגלוי בלחץ על המשטר האיראני. בלוגיקה של קייב, מדינה שמחמשת את רוסיה בזמן מלחמה הופכת לחלק מהסכסוך.
במקביל, זלנסקי הדגיש בנפרד דבר חשוב:
“חשוב לשמור על כמה שיותר חיים ולא לאפשר את הרחבת המלחמה”.
מדובר במשטר, לא בעם האיראני
העמדה האוקראינית מבחינה באופן עקרוני בין השלטון לחברה.
זלנסקי למעשה הסביר: האחריות מוטלת על המשטר הפוליטי, לא על אזרחי המדינה.
“זה צודק – לתת לעם האיראני הזדמנות להיפטר מהמשטר הטרוריסטי”.
את אותה מחשבה חזרה המשלחת הדיפלומטית האוקראינית בישראל, שהפיצה הצהרת משרד החוץ של אוקראינה, שבה מודגש:
“משרד החוץ של אוקראינה מאשר את עמדתנו הבלתי משתנה: אנו תומכים בעם האיראני ובשאיפתו החוקית לחיות בביטחון, חירות ושגשוג.
המשטר האיראני, שמתעלל בעם האיראני במשך עשורים, פתח במדיניות אלימות רחבת היקף נגד אזרחיו ונגד מדינות אחרות. זה כולל הפרות זכויות אדם המוניות בתוך המדינה, תמיכה בלוחמים שהביאו כאוס למדינות אחרות באזור, ותמיכה צבאית ישירה למדינה התוקפנית – רוסיה – במלחמתה התוקפנית הבלתי מוצדקת נגד אוקראינה. אנו זוכרים ולעולם לא נשכח את המתקפות של אלפי ‘שאהדים’ על ערינו השקטים ואנשינו.
שיתוף הפעולה הזה בין המשטרים במוסקבה ובטהראן מהווה הפרה גסה של המשפט הבינלאומי ומערער את המאמצים הגלובליים לשיקום השלום והיציבות.
הפרות זכויות האדם השיטתיות והארוכות טווח, הדיכוי האכזרי, ההוצאות להורג ורדיפת המתנגדים מעידים על משבר עמוק במדיניות הפנימית של המדינה הזו ועל היעדר הגנה נאותה על זכויות היסוד וחירויות אזרחיה.
המשטר בזבז משאבים עצומים דווקא על אלימות, רצח וכאוס, ולא על הבטחת עמו, שמצבו הכלכלי התדרדר משנה לשנה. כפי שהדגיש נשיא אוקראינה פעמים רבות, המשטר האיראני היה צריך לעזוב מזמן.
הסיבה לאירועים הנוכחיים היא בדיוק האלימות והשרירות של המשטר האיראני, במיוחד הרציחות והדיכוי נגד מפגינים שקטים, שהפכו למאוד רחבי היקף בחודשים האחרונים.
אנו מדגישים שהמשטר בטהראן היה לו כל האפשרויות למנוע תרחיש אלים. ניתנו לו אפשרויות לדיפלומטיה ולחיפוש פתרונות, אך המשטר התעלם מהמאמצים הללו ובמקום זאת רק משך זמן, בתקווה להטעות את הקהילה הבינלאומית.
אנו מאשרים את עמדתנו הבלתי משתנה: אנו מאחלים ביטחון, שגשוג וחירות לעם האיראני, וכן יציבות ושגשוג למזרח התיכון. אנו מודים לכל מי בעולם שתמך וממשיך לתמוך בעם האיראני בתקופה קשה זו.”
התמונה הכללית של הביטחון: אוקראינה, ישראל ובעלות הברית של ארה”ב
בקייב רואים את המתרחש בצורה רחבה יותר מאשר רק משבר במזרח התיכון. השלטונות האוקראיניים למעשה מדברים על חפיפה של איומים המכוונים נגד מדינות שנמצאות באותו מרחב ביטחוני.
מזל”טים איראניים משמשים נגד אוקראינה.
טילים משוגרים על ישראל.
המתח גובר סביב מתקנים אמריקאיים באזור.
בלוגיקה הזו מדובר כבר לא על סכסוכים שונים, אלא על חזיתות מצטלבות של מציאות גיאופוליטית אחת.
זו הסיבה שאוקראינה נקטה עמדה ברורה של תמיכה בפעולות ארה”ב וישראל.
מדוע בכלל עולות שאלות “במה זה מוצדק”
מערכת נאנווסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency שמה לב לתגובה הבולטת ברשתות החברתיות. במדינות שונות – מאירופה ועד המרחב הפוסט-סובייטי – נשמעות באופן פעיל שאלות: “למה היה צריך לתקוף את איראן?” או “למה ישראל וארה”ב עשו זאת”.
במבט ראשון זה נראה כמו רצון טבעי להימנע ממלחמה. עם זאת, חלק מהתגובות הללו נוצרות בסביבה מידעית שהייתה במשך שנים רבות תחת השפעת האופטיקה הפוליטית הרוסית והסובייטית – שבה כל פעולה של ארה”ב וישראל מתפרשת אוטומטית כ”תוקפנות”, והמשטרים המתנגדים למערב מוצגים כקורבנות של לחץ.
אפילו בתוך ישראל, חלק מהמרחב התקשורתי דובר הרוסית נשאר במשך עשורים קשור לשדה המידע הזה. לכן הדיון לעיתים קרובות מתחיל לא מהסיבות לסכסוך, אלא מיד מהאשמות כלפי מי שמגיב אליו.
עם זאת, אם נסיר את הסיסמאות ונבחן את המצב באופן עקבי, התמונה נראית אחרת.
מערכת נאנווסטי מנסחת זאת כך – במהות ובנקודות.
איראן נחשדת במשך שנים בתנועה ליצירת נשק גרעיני. אפשר להתווכח על שלבי התוכנית ועל פרטי המודיעין, אך עצם מסלול ההתפתחות וההשלכות האפשריות חמורים מדי מכדי להתעלם מהגורם הזה.
איראן קשורה לתמיכה בקבוצות חמושות ומבנים פרוקסי באזור, שתקפו את ישראל וערערו את יציבות המדינות השכנות. עם זאת, חשוב להבהיר: עם דאעש יש לאיראן היסטוריה נפרדת, יותר עוינת – אך רשימת הכוחות והארגונים החמושים הקשורים לטהראן נשארת ארוכה גם בלי זה.
טהראן משתמשת במשך עשורים ברטוריקה של השמדת ישראל והתנגדות למערב. זה לא עניין של ניסוחים פוליטיים – קו כזה משפיע ישירות על חישובי הביטחון האסטרטגיים במזרח התיכון.
איראן הפכה לבעלת ברית מרכזית של מוסקבה במלחמה נגד אוקראינה: מזל”טים וטכנולוגיות איראניות הפכו לחלק מהמתקפות הרוסיות על ערי אוקראינה ותשתיות האנרגיה.
בתוך המדינה עצמה נשמר רקע כבד של דיכוי, דיכוי מחאות ואלימות שיטתית. אפשר להתווכח על היקפי ההשוואות, אך העובדה נשארת: המערכת המדינית מחזיקה את החברה במשך שנים רבות דרך פחד ולחץ כוחני.
המודל הפוליטי של השלטון בנוי סביב אנכית דתית נוקשה, שבה כל שינוי רציני נחסם על ידי מבני כוח.
נשים נענשו ואפילו נהרגו על אי ציות לכללי הלבוש – וגם זה נחשב על ידי מדינות רבות כחלק ממודל האלימות המדינית הכללית, ולא כוויכוח תרבותי פנימי.
זו הסיבה שהשאלה משתנה בהדרגה. כבר לא “למה הייתה המתקפה”, אלא למה המצב התקדם במשך שנים לנקודה שבה ריסון כוחני נחשב לכלי היחיד שנותר.
עמדת מערכת נאנווסטי
וכאן עמדת המערכת נשמעת אנושית – ללא תשוקה למלחמה וללא רטוריקה רדיקלית.
אנו רוצים לראות איראן שלווה ונורמלית. העם הפרסי מעורר כבוד: זו מדינה עם היסטוריה עצומה, תרבות ומורשת ציוויליזציונית.
אך להשאיר משטרים מסוג זה ללא ריסון פירושו להעלות פעם אחר פעם את הסיכון למלחמות חדשות, איומים טכנולוגיים והרחבת הטרור מעבר לאזור.
לכן התמיכה בפעולות ישראל וארה”ב בלוגיקה זו נחשבת לא כתמיכה במלחמה או באלימות.
זו ניסיון לעצור מערכת שדיכאה בו זמנית את אזרחיה וייצאה איום מעבר לגבולות המדינה.
מה הלאה
אוקראינה היום מדברת באופן הכי ברור: הביטחון של אזורים שונים קשור יותר ויותר זה לזה.
התמיכה בפעולות ארה”ב וישראל מצד קייב מוסברת לא באהדות פוליטיות, אלא בניסיון המלחמה שלה – כאשר החלטות שהתקבלו אלפי קילומטרים משם מתחילות להרוס ערים ולגבות חיים.
במקביל, האות המרכזי שזלנסקי חוזר עליו בנפרד:
“חשוב לשמור על כמה שיותר חיים”.
וזה בדיוק האיזון הזה – נחישות יחד עם שאיפה לא לאפשר מלחמה גדולה – היום הופך לקו המרכזי של המדיניות הבינלאומית סביב המתרחש.