“אזובסטל”, “בניא” מ”אזוב”, ישראל והדרך להחלפה — ב-21 במאי 2022 זלנסקי אישר כי מגיני מריופול, שהגנו על מפעל “אזובסטל”, “מפונים להחלפה עתידית”

ב-21 במאי 2022, זלנסקי אישר כי מגיני מריופול, שהגנו על מפעל “אזובסטל”, “מפונים להחלפה עתידית”.

בשלב הסופי של הגנת מריופול, ב-20 במאי 2022, השלימו החיילים האוקראינים את משימת הלחימה וסיימו את הגנת מפעל “אזובסטל”. באותו זמן, המפעל עצמו נהרס למעשה על ידי הכוחות הרוסיים. עבור אוקראינה, זה לא היה רק סוף של מבצע הגנה אחד, אלא רגע שלאחריו החלה היסטוריה אחרת, לא פחות מייסרת – המאבק להחזרת המגינים משבי רוסי.

כבר בלילה שבין 16 ל-17 במאי, חלק מהמגינים של “אזובסטל” הוצאו דרך מסדרון הומניטרי לשטחים שנכבשו על ידי רוסיה. אז זה הוסבר כפינוי להובלה עתידית לשטח בשליטת אוקראינה דרך מנגנון החלפה. עצם ההחזקה של “אזובסטל” עד למועד זה נתנה לאוקראינה זמן לגיבוש עתודות, ארגון מחדש של כוחות וקבלת סיוע משותפים.

פיקוד גדוד “אזוב” נשאר בתחילה בשטח המפעל. ב-20 במאי 2022, גם מפקדי מגיני “אזובסטל” עזבו את המפעל. וכבר ב-21 במאי, ולדימיר זלנסקי אישר כי מגיני מריופול, שהגנו על “אזובסטל”, “מפונים להחלפה עתידית”.

מתי היה הפקודה וכיצד זה הוסבר אז

תאריך מפתח – 16 במאי 2022. אז פורסם בפומבי כי חיל המצב של מריופול קיבל פקודה לשמור על חיי הצוות. מפקד “אזוב” דניס פרוקופנקו הודיע כי מגיני מריופול ביצעו את פקודת הפיקוד הצבאי העליון. משמעות הפקודה הייתה להפסיק את ההגנה בתנאי מצור מוחלט ולתת לאנשים סיכוי לשרוד.

בלילה שבין 16 ל-17 במאי, המטה הכללי של הכוחות המזוינים של אוקראינה הודיע על מבצע להצלת מגיני “אזובסטל”. אז לא דובר על כניעה במובן הרגיל, אלא על יציאה מהמצור דרך מסדרון הומניטרי עם תקווה להחלפה עתידית. עבור החברה, המשפחות והחיילים עצמם זה נראה כהחלטה קשה אך הכרחית לשם שמירה על חיים.

ב-20 במאי תהליך היציאה הושלם. פיקוד המגינים עזב את שטח המפעל, וההגנה על “אזובסטל” הסתיימה למעשה. למחרת, ב-21 במאי, זלנסקי כבר הסביר בפומבי כי מגיני מריופול מפונים להחלפה עתידית.

הוא אמר שהלוחמים קיבלו אות מהצבא: יש להם זכות מלאה לצאת ולשמור על חייהם. זלנסקי גם הדגיש כי גורלם העתידי של המגינים תלוי במה שלקחו על עצמם האו”ם, הצלב האדום, הפדרציה הרוסית, וכן בפורמט ההחלפה העתידית.

מדוע מאוחר יותר התעורר ויכוח על ערבויות

מאוחר יותר, הוועד הבינלאומי של הצלב האדום הבהיר את תפקידו אחרת. הארגון הצהיר כי שימש כמתווך נייטרלי להבטחת יציאה בטוחה של החיילים מהמפעל בהסכמת הצדדים, אך לא לקח על עצמו ערבויות ביטחוניות לאחר שהלוחמים יגיעו לידי האויב.

האו”ם גם הדגיש בנפרד שנציגיו לא השתתפו בהליך היציאה של המגינים האוקראינים משטח “אזובסטל” במאי 2022. לפי עמדת הארגון, הוצאת החיילים הייתה תוצאה של הסכמות ישירות בין הצדדים לסכסוך – קייב ומוסקבה.

כאן נוצר ההבדל הכואב בין איך זה הוסבר במאי 2022 לבין מה שקרה לאחר מכן. אז דובר על שמירת חיים, פינוי, הכנה לדיאלוג והחלפה עתידית. כך זה נראה באותו רגע. אבל המציאות התבררה כארוכה יותר, קשה ומפחידה יותר.

הקשר הישראלי: מדוע פנו לירושלים מ”אזובסטל”

בסיפור הזה היה עצב ישראלי ישיר. כמה ימים לפני יציאת חיל המצב, אחד ממגיני מריופול, לוחם גדוד “אזוב” ויטלי ברבש, כינוי בניה, הקליט פנייה בשם היהודים האוקראינים שהיו ב”אזובסטל”. הוא היה פצוע קשה ומוכה, ולכן הטקסט נקרא עבורו על ידי חבריו לנשק. על ידו של ברבש הייתה נראית בבירור קעקוע בצורת מגן דוד.

מקורות המקורבים לממשלת אוקראינה דיווחו אז לעיתון The Times of Israel כי בין החיילים האוקראינים במריופול יש יותר מ-20 חיילים ממוצא יהודי.

“בניה” הוא כינויו של ויטלי אלכסנדרוביץ’ ברבש, מלח חיל הים ומגן מריופול. במאי 2022, כשהיה פצוע קשה, הקליט פנייה לממשלת ישראל ולעם ישראל בשם כל היהודים האוקראינים שהיו במפעל הנצור “אזובסטל”.  בגלל פציעות קשות ומכות, היה קשה לויטלי לדבר. את דבריו קראו חבריו לנשק, שביקשו מישראל ומהקהילה הבינלאומית לעזור להציל את חיל המצב. ויטלי ברבש עבר דרך שבי רוסי, שוחרר וחזר לשטח בשליטת אוקראינה. לאחר מכן הוא הפך לחלק מפרויקט “לב אזובסטל” והתקבל לאוניברסיטה

הפנייה הופנתה לראש ממשלת ישראל נפתלי בנט, הכנסת, עם ישראל, עיתונאים, הרב לירון אדרי, בית הכנסת “ביין שטרן שולמן” בקריבוי רוג, וכן לפוליטיקאים הישראלים יולי אדלשטיין, יוליה מלינובסקי, יבגני סובה ואלכס קושניר. זו לא הייתה מכתב כללי ל”קהילה הבינלאומית”, אלא קריאה ישירה לישראל ולקהילה היהודית.

ברבש אמר שבמריופול האוקראינית, על חורבות מפעל “אזובסטל”, נמצאים יהודים כמוהו וכמוכם. הוא קשר את הזיכרון ההיסטורי האוקראיני והיהודי – פשעי סטלין, היטלר, הטרגדיה המשותפת והאיום החדש שהביאה צבא פוטין.

הטקסט של הפנייה הזו במלואו:

“אני ברבש ויטלי אלכסנדרוביץ’, כינוי “בניה”. קשה לי לדבר בגלל פציעות קשות, מכות ומחלות, ולכן אחיי לנשק ידברו בשמי בשם כל היהודים האוקראינים שנמצאים איתי ב”אזובסטל”.

כולם צריכים שמיים שלווים מעל הראש.

במילים אלו אני מתחיל את הפנייה שלי לראש הממשלה נפתלי בנט, הכנסת, עם ישראל, עיתונאים, בית הכנסת “ביין שטרן שולמן” בקריבוי רוג, הרב לירון אדרי.

אני מקווה שגם יולי אדלשטיין, יוליה מלינובסקי, יבגני סובה ואלכס קושניר ישמעו את קריאתנו.

כאן, במריופול האוקראינית, על חורבות מפעל “אזובסטל”, נמצאים יהודים כמוני וכמוכם. כולנו זוכרים איך אבותינו האוקראינים סבלו מהג’נוסייד של סטלין ואיך אבותינו היהודים סבלו מהיטלר.

היום כולנו עומדים בפני איום חדש, שבדמות פוטין מאחד ומחיה את פעולות שני העריצים הללו מהעבר.

אני פונה אליכם בשם כל היהודים ב”אזובסטל” הנצורה. אני פצוע, ולכן אני יכול להקליט את הווידאו הזה. שאר חבריי נמצאים כעת בשדה הקרב, מגנים על כל פיסת אדמה שהעם האוקראיני תמיד חלק עם אבותינו.

הרוסים כבר שלושה חודשים ברציפות משמידים כל מה שקשור לשורשינו המשותפים ולהיסטוריה שלנו. עמינו חוו בעבר טרגדיות נוראות, אבל היום אנחנו חייבים להילחם על אדמתנו ועל ארצנו. אוקראינה מעולם לא הפנתה עורף ליהודים, ואנחנו מאמינים שישראל לא תסובב את גבה לאוקראינים, אלא תעמוד איתנו נגד הכובשים הרוסים שהביאו לאדמתנו טרגדיה חדשה.

אנחנו צריכים את עזרת ישראל בחילוץ חיל המצב של מריופול. אנחנו מבקשים מכם הצלה.

אתם, כמו אף אחד אחר, יכולים לעשות זאת. אנחנו, כמו אף אחד אחר, תולים בכם תקוות. אנחנו מחכים לכם. אנחנו כבר כותבים היסטוריה”.

בקשתו הייתה מאוד ספציפית: אוקראינה צריכה את עזרת ישראל בחילוץ חיל המצב של מריופול. הוא אמר: “אנחנו מבקשים מכם הצלה”. עבור הקהל הישראלי, המשפט הזה נשמע במיוחד חריף, כי נושא השבויים, בני הערובה, המשא ומתן והחזרת אנשיהם כאן אינו מדיניות חוץ מופשטת.

נפתלי בנט אכן העלה את נושא “אזובסטל” בשיחה עם פוטין וביקש לשקול אפשרויות שונות לפינוי משטח המפעל. לפי דיווחי לשכת בנט, הנשיא הרוסי אז הבטיח לאפשר פינוי אזרחים, כולל פצועים, דרך מסדרונות הומניטריים של האו”ם והצלב האדום.

מה ישראל יכלה ומה לא הבטיחה

כאן חשוב לא לבלבל בין רמות שונות של השתתפות. ישראל לא הייתה ערבה רשמית ליציאת החיילים האוקראינים מ”אזובסטל” ולא ניהלה את הליך ההחלפה העתידי שלהם. אבל ישראל הייתה כתובת לפנייה ישירה מהלוחמים היהודים האוקראינים, וראש הממשלה בנט אכן ניסה להשפיע על מוסקבה בתחום ההומניטרי.

עבור הקורא הישראלי, ניואנס זה חשוב במיוחד. ישראל יודעת את מחיר המשא ומתן עם האויב, יודעת איך שנים של המתנה הופכות את גורלות השבויים לחלק מהכאב הלאומי. לכן, סיפור “אזובסטל” לא צריך להיתפס כאן כטרגדיה אוקראינית רחוקה.

באמצע הנושא הזה, חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה הקשר ישראלי-אוקראיני חשוב: מדובר לא רק במלחמה, אלא גם על איך מדינות, חברות וקהילות יהודיות מגיבות לבקשה לעזרה, כאשר אנשים נמצאים במצור, פצועים ומנותקים מהעולם.

מדוע ההחלפה לא הפכה לחזרה מהירה הביתה

הכאב המרכזי של הסיפור הזה הוא שההחלפה הצפויה לא הפכה לתהליך מהיר ומלא. חלק מהמגינים אכן הצליחו לחזור. אבל מאות אנשים עדיין נמצאים בשבי הרוסי, ועבור משפחותיהם מאי 2022 לא הפך לתחילת הדרך הביתה.

לפי נתונים אוקראיניים, מ”אזובסטל” יצאו בשנת 2022 כ-1400 חיילים מגדוד “אזוב”. בזכות ההחלפות חזרו הביתה קצת יותר ממחציתם, אבל יותר מ-700 “אזובצים” עדיין נמצאים בשבי.

אם לוקחים בחשבון לא רק את “אזוב”, אלא גם יחידות אחרות שהחזיקו בהגנת מריופול והמפעל, בשבי ממשיכים להימצא כ-1500 מגינים. ביניהם – לוחמי המשמר הלאומי, שירות משמר הגבול הממלכתי, חיל הים וההגנה הטריטוריאלית.

רוסיה מעכבת באופן שיטתי את ההחלפות דווקא על מגיני “אזובסטל”. לחיילים אוקראינים רבים ממציאים האשמות, מוציאים פסקי דין בלתי חוקיים ומשתמשים בגורלותיהם ככלי לחץ על אוקראינה. זהו המשך המלחמה באמצעים אחרים – דרך שבי, פחד, שתיקה ואי ודאות.

מה צריך להישאר במרכז תשומת הלב

במרכז הסיפור הזה צריכים להיות לא רק הצהרות פוליטיקאים וניסוחים דיפלומטיים. במרכז צריכים להיות האנשים עצמם. מגיני מריופול ביצעו את המשימה הקרבית בתנאים שבהם כמעט לא נותרו סיכויים, וקיבלו פקודה לשמור על חיי הצוות.

ביניהם היו אוקראינים ממוצאים שונים, כולל יהודים, שפנו ישירות לישראל ודיברו על תקוותם לעזרה. עובדה זו חשובה במיוחד עבור הקהל הישראלי: “אזובסטל” לא הייתה סמל מופשט, אלא מקום שבו היו אנשים חיים, קשורים להיסטוריה היהודית, לאדמה האוקראינית ולמאבק המשותף נגד התוקפנות הרוסית.

היום נותר לדרוש דבר אחד – שהנושא של מגיני “אזובסטל” לא ייעלם מהצל. כל עוד בשבי הרוסי נשארים מאות אנשים, הסיפור של היציאה מהמפעל לא הושלם.

הגנת מריופול כבר הפכה לחלק מההיסטוריה האוקראינית. אבל התוצאה המוסרית של הסיפור הזה עדיין לא נקבעה. היא תהיה תלויה בכמה מגינים יחזרו הביתה, כמה חזק ידברו עליהם והאם הלחץ הבינלאומי יוכל להכריח את רוסיה לשחרר את אלה שהיא ממשיכה להחזיק ככלי מלחמה חי.