26 באוקטובר 2026 הותקנו בקייב ארבעה שלטים זיכרון קטנים לזכר משפחת גורנשטיין היהודית, שהושמדה על ידי הנאצים בבאבי יאר בספטמבר 1941. הטקס ברחוב פנקובסקה היה עוד אירוע בפרויקט הבינלאומי Stolpersteine — “אבני נגף”, שפועל באוקראינה כבר שבע עשרה שנים וממשיך להתפתח במהלך המלחמה הרוסית המלאה.
עבור נאנווסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency זהו הזדמנות לספר על הפרויקט עצמו, יוצרו, המשתתפים האוקראינים והאנשים שביוגרפיותיהם שוחזרו. במדור שלנו “היסטוריה ועובדות” אנו פונים למסמכים ואירועים הקושרים את ההיסטוריה של אוקראינה, העם היהודי וישראל. Stolpersteine מעניין בכך שמאחורי שלט קטן במדרכה עומד מחקר נפרד, ולעיתים עבודה של שנים רבות בחיפוש אחר עדויות על משפחה שנעלמה מזמן.
מחבר: מערכת נאנווסטי — The NAnews editorial team
איך אמן גרמני המציא אנדרטה שאינה מתנשאת מעל אנשים
פרויקט Stolpersteine נוצר בגרמניה בתחילת שנות ה-90. יוצרו הוא האמן גינתר דמניג (Gunter Demnig), שהגה צורת זיכרון יוצאת דופן לקורבנות הנאציזם. הסימנים הראשונים הופיעו בקלן בשנת 1992. במקום אנדרטה ענקית או תערוכה מוזיאלית, דמניג הציע להתקין בלוקים זיכרון קטנים ישירות במדרכות העיר.
כל “אבן נגף” היא קוביית בטון בגודל של כ-10 על 10 סנטימטרים עם לוחית פליז. עליה מציינים את שם האדם, שנת הלידה והנסיבות הידועות של רדיפתו, גירושו או מותו. בדרך כלל השלט ממוקם ליד מקום המגורים האחרון שנבחר מרצון, לפעמים — עבודה או לימודים.
המילה הגרמנית Stolpersteine מתורגמת מילולית כ”אבני נגף” או “אבנים שמכשילות”. עם זאת, אין צורך להיכשל פיזית: הלוחית נמצאת בגובה המדרכה. הכוונה היא שהעובר ושב יבחין בכתובת, יעצור ויקרא את השם. לשם כך אין צורך לבקר במיוחד במוזיאון או להגיע לטקס זיכרון.
הפרויקט אינו מוקדש אך ורק ליהודים שנספו בשואה. בין המונצחים — רומה, משתתפי התנגדות אנטי-נאצית, אנשים עם מוגבלויות, נציגי קהילות דתיות נרדפות, אסירים פוליטיים, אנשים הומוסקסואלים וקורבנות אחרים של המשטר הנאצי. שלטים נפרדים מספרים על אלה ששרדו את הרדיפות.
על פי האתר הרשמי של Stolpersteine, במסגרת הפרויקט הותקנו כ-116 אלף אבנים ביותר מ-1860 יישובים ב-31 מדינות אירופיות. פרסומים בינלאומיים משנת 2026 מציינים גם הערכות גבוהות יותר, העולות על 126 אלף. הפרויקט נחשב לאנדרטה המבוזרת הגדולה ביותר בעולם. הלוחות מיוצרים בעבודת יד, ובחיפוש הביוגרפיות משתתפים היסטוריונים מקומיים, קרובי משפחה, בתי ספר וארגונים ציבוריים.
אוקראינה הצטרפה בשנת 2009: פריאסלב, רובנו וצ’רנוביץ
המשתתפים האוקראינים הראשונים לא היו קייב או לבוב, אלא פריאסלב — עיר עתיקה כ-100 קילומטרים מזרחית לבירה, שנקראה אז פריאסלב-חמלניצקי.
בשנת 2009, הסניף המקומי של הקרן הבינלאומית “הבנה וסובלנות” בשיתוף עם שותפים גרמנים ארגן את התקנת ארבע האבנים. היוזמה נולדה לאחר מגעים בין ארגונים ציבוריים אוקראינים וגרמנים בשנת 2008. מחקרים נערכו בארכיונים עירוניים, תלמידים גויסו לעבודה, והכספים לאבנים הראשונות נאספו על ידי משתתפי פרויקטים צעירים בגרמניה.
ארבעת הסימנים הראשונים הוקדשו לאסתר דיקינשטיין, מנהלת בית ספר יהודי שנרצחה במהלך הכיבוש; אפרוסיניה פסצקה וטטיאנה טרוחימנקו, שנהרגו בעבודות כפייה בגרמניה; המורה מריה יאקובץ, שעונתה על קשר עם פרטיזנים.
בנובמבר 2011 הופיעו עוד שני אבנים — לזכר המורה יעקב בלושיצקי והרופא המחתרתי גריגורי בליאב. על פי חומרי מועצת העיר פריאסלב, בליאב הנפיק מסמכים רפואיים פיקטיביים שעזרו לתושבים להימנע מהשליחה לעבודות כפייה בגרמניה. בחומרים היסטוריים מצוינת המספר של כמעט אלפיים תעודות כאלה.
ביולי 2017 הותקנו שלושה שלטים חדשים ליד בניין בית הכנסת לשעבר — ללייביק גכטמן, מריה פלקובסקה ויוסף ליבשיץ, שנולד בשנת 1941. בסך הכל, בשנים 2009–2017 הופיעו בפריאסלב תשע אבנים. חוקרים מקומיים יחד עם קבוצות נוער גרמניות עסקו גם בשיקום שטח מקום הירי ההמוני, שבו הנאצים השמידו כ-800 יהודים.
העיר החשובה הבאה הייתה רובנו. ב-26 ביולי 2018 הותקנו כאן חמישה שלטים בהשתתפות גינתר דמניג עצמו. הם מוקדשים למשוררת ממוצא יהודי זוזנה גינצ’נקה, לכומר האורתודוקסי ולדימיר מיסצ’קו, שסירב לשתף פעולה עם הכובשים, לחסיד אומות העולם יעקב סוחנקו, שהציל יהודים, וכן ליעקב ורחל קרוליק — אב ובתו, שנהרגו במהלך רדיפות הנאצים.
היוזמה ברובנו נתמכה על ידי המרכז המדעי-פדגוגי הציבורי “מנמוניקה” ושותפים גרמנים. השתתפות התושבים, ההיסטוריונים והרשויות העירוניות אפשרה לקשר את מקומות ההתקנה עם כתובות קדם-מלחמתיות ספציפיות. כל שלט זיכרון הפך לחלק מהמרחב העירוני הקיים בעבר, שהמלחמה שינתה באופן בלתי הפיך.
גרסה מיוחדת של הפרויקט הופיעה בצ’רנוביץ. ב-6 ביולי 2021 נפתח שם Stolperschwelle — “סף נגף”. בניגוד לאבן אישית, זהו לוח מתכת מוארך המוקדש לקבוצת אנשים או לאירוע היסטורי. האנדרטה בצ’רנוביץ קשורה לגירוש היהודים, שנאספו בשנת 1942 באצטדיון “מכבי” לשעבר לפני שנשלחו לטרנסניסטריה — שטח שהיה אז תחת שליטה רומנית.
בין המגורשים דרך המקום הזה היו אנשים הקשורים למשפחות יהודיות ידועות מבוקובינה. בהכנת הפרויקט השתתף מוזיאון ההיסטוריה והתרבות של יהודי בוקובינה ומנהלו ניקולאי קושניר. עבור ישראלים, השם “מכבי” מוכר היטב מתנועת הספורט, אך בצ’רנוביץ שלפני המלחמה הוא סימן גם מרחב ציבורי יהודי שהכובשים הפכו לכלי גירוש.
קייב: 80 אבנים, באבי יאר ומחקרי בתי ספר
בבירת אוקראינה הפרויקט החל בשנת 2021, לציון 80 שנה לטרגדיית באבי יאר. התוכנית נקראה “אבן אחת — חיים אחד: 80 אבני נגף לקייב”. היוזמה הייתה של שגרירות גרמניה, המבצעת — המרכז האוקראיני לחקר ההיסטוריה של השואה בתמיכת המינהל הממלכתי של העיר קייב, קג”ג.
בין ה-30 בספטמבר ל-8 באוקטובר 2021 הותקנו עשר האבנים הראשונות בקייב. בין המונצחים — דינה לוין, יעקב וינוקור, לודמילה טקץ’, רחל קוזירה ואידה צייטלין, שנהרגו כתוצאה מטרור נאצי. שלטים אחרים הוקדשו לניצולי רדיפות דינה פרוניצ’בה, וסילי מיכאילובסקי וראיסה מייסטרנקו, וכן לאנשים שעזרו להציל יהודים.
לדינה פרוניצ’בה מקום מיוחד בהיסטוריה של באבי יאר: היא שרדה את הירי ההמוני והשאירה עדויות על הפשעים שבוצעו שם. ביוגרפיות כאלה מאפשרות לספר על הטרגדיה לא רק דרך מסמכי יחידות נאציות, אלא גם דרך זיכרונות של אנשים שנכחו במקום הרצח.
השם “80 אבנים” מציין את מטרת התוכנית, ולא את מספר האנדרטאות שכבר נפתחו. המארגנים בקייב יוצרים צוותי מחקר מתלמידים, סטודנטים, מורים ונציגי ארגונים ציבוריים. המשתתפים לומדים ביוגרפיות, תמונות משפחתיות, מדריכי כתובות ומסמכים ארכיוניים, ולאחר מכן מכינים חומרים לשלט הזיכרון ומשתתפים בפתיחתו.
זו עבודה שלא תמיד ניתן לסיים במהירות. חלק מהביוגרפיות משוחזרות על פי זיכרונות משפחתיים, אחרות דורשות בדיקת מסמכים ארכיוניים והבהרת כתובות קדם-מלחמתיות. לפעמים שמות משפחה הועברו בדרכים שונות ברוסית, אוקראינית, פולנית, גרמנית או יידיש. שינוי שמות רחובות והיעלמות בנייה ישנה מסבכים את החיפוש.
בפרסומים של נאנווסטי כבר עלתה בעיית הזיכרון המקומי הנעלם. בחומר “למה ההיסטוריה של השואה בערים אוקראיניות נותרת לא ידועה” נדונה הסיטואציה שבה תלמידים יודעים על באבי יאר, אך כמעט לא שמעו על היהודים שהושמדו בעירם. התוכנית הקייבית מציעה דרך מעשית לשנות זאת: התלמידים עצמם עובדים עם מסמכים על אנשים שחיו בקרבת מקום.
אבנים חדשות בזמן מלחמה: מה קרה בשנים 2025–2026
לאחר הפלישה הרוסית המלאה בפברואר 2022, היה קשה יותר לערוך מחקרים וטקסים ציבוריים. עם זאת, העבודה נמשכה, ובסתיו 2025 חודשה התקנת שלטי הזיכרון בקייב.
ב-23 בספטמבר 2025 נפתח שלט לכבוד פטר צ’טבריקוב, משתתף במחתרת ומציל יהודים, הידוע כחסיד באבי יאר. הוא הותקן בשדרת ברסט ליד ספריית הילדים על שם טאראס שבצ’נקו. באוקטובר הופיעו שלטים לזכר קלבדיה וינוקורובה וסרפימה קוזצ’ינסקה — האבן הקייבית השלוש עשרה נפתחה ב-16 באוקטובר ברחוב איוואן מזפה.
ב-24 באוקטובר 2025 הותקן בשדרות איוואן קרמסקי שלט לזכר מריה רוז’נובסקה, חסידת אומות העולם. תואר זה מוענק על ידי מכון הזיכרון הישראלי יד ושם ללא-יהודים שהצילו יהודים במהלך השואה תוך סיכון חייהם. יש להבדיל אותו מהתואר המקומי “חסיד באבי יאר”.
ב-3 ביוני 2026 נפתח בקייב השלט השישה עשר — לזכר ליה בובנובה, רוקחת יהודייה, אשת איש ואמא, שנהרגה בבאבי יאר בשנת 1941. ב-9 ביוני התקיימה פגישה מסכמת של קבוצות המחקר: שישה צוותים ועשרות משתתפים צעירים הציגו את תוצאות העבודה. המארגנים המשיכו את התוכנית החינוכית ולא הסתפקו בהתקנת שלטים מוכנים.
ב-5 באוקטובר 2026 הופיע שלט חדש ברחוב צ’יקלנקו לזכר איליה גלנטה — היסטוריון, ארכיוגרף, חוקר המורשת היהודית של אוקראינה, שנרצח בבאבי יאר. הביוגרפיה שלו נחקרה על ידי צוות של בית הספר התיכון מס’ 173 בקייב. בפתיחה השתתפה שרת החינוך של גרמניה, קרין פרין, נציגי המכון האוקראיני לזיכרון לאומי ומוסדות עירוניים.
מנהל המרכז האוקראיני לחקר ההיסטוריה של השואה, אנטולי פודולסקי, הביע ביוני 2026 תקווה שיום אחד יותקנו כל כך הרבה אבנים בקייב ובערים אחרות, עד שיפסיקו לספור אותן אחת אחת. עם זאת, מספר כולל מאושר של שלטים בבירת אוקראינה נכון ל-1 בנובמבר 2026 לא נמסר בפרסומים שנבדקו. התוכנית של 80 אבנים עדיין לא הוכרזה כגמורה.
26 באוקטובר 2026: ארבע אבנים למשפחת גורנשטיין
ב-26 באוקטובר 2026, ברחוב פנקובסקה 27/78 בקייב, הותקנו לראשונה במסגרת התוכנית ארבע אבנים למשפחה יהודית אחת — נתן גורנשטיין (1894), אשתו בוזה (1900), בתם בלה (1921) ואחייניתם ריבה (1922), שנרצחו על ידי הנאצים ב-29 או 30 בספטמבר 1941 בבאבי יאר.
המשפחה הגיעה מכפר קרסנוי במחוז ויניצה, ולאחר מכן עברה לקייב לרחוב ז’יליאנסקה 66; נתן עבד בטחנה, בוזה עסקה במשק הבית, ובלה וריבה למדו במוסדות להשכלה גבוהה.
הביוגרפיות שוחזרו על ידי תלמידי בית הספר התיכון מס’ 141 “אורט” בהנחיית המורה סבטלנה סימוננקו, ובטקס השתתפו קרובי המשפחה של הנרצחים גריגורי ואנה קולודץ’, מנהלת שמורת באבי יאר רוזה טפנובה, נציגי שגרירות גרמניה, המרכז האוקראיני לחקר ההיסטוריה של השואה והרשויות העירוניות.
למה ההיסטוריה של “אבני נגף” האוקראיניות חשובה לישראל
עבור הקורא הישראלי ישנם מספר רבדים לסיפור הזה. באבי יאר הוא אחד המקומות המרכזיים לזיכרון השואה, חורבן יהדות אירופה. על פי הדו”ח המבצעי הגרמני, ב-29–30 בספטמבר 1941 נורו כאן 33,771 יהודים. הרציחות ההמוניות באזור באבי יאר נמשכו גם מאוחר יותר, ובין קורבנות המשטר הנאצי היו גם רומה, שבויים סובייטים וקבוצות אנשים אחרות.
לאחר המלחמה, השלטונות הסובייטיים נמנעו במשך זמן רב מהצגת קורבנות יהודיים של הטרגדיה באופן ציבורי נפרד. ההיסטוריה של מדיניות זו, הצנזורה וההתנגדות לשכחה נחשפת בפירוט בספרו של אנטולי קוזנצוב. בשנת 2026 סיפרו נאנווסטי על מהדורה אוקראינית חדשה של “באבי יאר”, שהוכנה עם איורים של מתווי וייסברג ומבוא של רוזה טפנובה.
העבודה המודרנית לזיכרון באוקראינה מתבצעת על ידי מספר ארגונים עצמאיים. שמורת ההיסטוריה והזיכרון הלאומית “באבי יאר” אחראית על המרחב ההיסטורי והאובייקטים הזיכרוניים. המרכז האוקראיני לחקר ההיסטוריה של השואה עוסק במחקר וחינוך. מרכז הזיכרון לשואה “באבי יאר” מפתח תוכניות ארכיון ומוזיאון משלו. אין לערבב את פעילותם, אף על פי שכולם עובדים עם מורשת של טרגדיה אחת.
לדוגמה, מרכז הזיכרון לשואה עוסק בהחזרת שמות הנספים ודיגיטציה של מסמכים. במאמר של נאנווסטי “29 אלף שמות שהוחזרו וכמעט 10 מיליון מסמכים” נבחנה עבודת המרכז והשתתפותו של נתן שרנסקי, פעיל ציבור ישראלי, יליד דונייצק, העומד בראש מועצת המנהלים שלו. פרויקטים ארכיוניים ו-Stolpersteine פועלים בנפרד, אך שתי צורות הזיכרון מסתמכות על שחזור ביוגרפיות ועדויות דוקומנטריות.
לישראל יש גם ניסיון משלה בעבודה עם גורלות של אנשים ששרדו רדיפות נאציות או עזרו לאחרים להינצל. ב-29 בספטמבר 2026 התקיים ביד ושם טקס זיכרון לקורבנות באבי יאר בהשתתפות דיפלומטים אוקראינים ופעילים ציבוריים ישראלים. כפי שדיווחו נאנווסטי במאמר על הטקס, התואר הישראלי של חסיד אומות העולם הוענק ליותר מ-2700 מצילי יהודים מאוקראינה.
בינתיים, חקר המורשת היהודית של ערים אוקראיניות אינו מוגבל לשלטי זיכרון. מומחים ישראלים ואוקראינים חוקרים בתי כנסת, בתי קברות, שכונות ישנות וארכיונים. באוגוסט 2026, חוקרים מהאוניברסיטה העברית בירושלים יחד עם שותפים אוקראינים בדקו יותר מ-30 בתי כנסת היסטוריים בפודוליה. עבודה זו עוזרת להבין היכן התקיימו קהילות שהושמדו במהלך מלחמת העולם השנייה ואילו עקבות מחייהן נשמרו.
עבור צאצאי יהודים אוקראינים החיים כיום בישראל, מחקרים כאלה יכולים להיות בעלי משמעות אישית. שם משפחה, כתובת ישנה, תמונת בית ספר או רישום על מקצוע קרוב משפחה לפעמים מאפשרים לחבר מסמכים השמורים במדינות שונות. לא כל ביוגרפיה מסתיימת בהתקנת אבן, אך כל מסמך שנמצא הופך את ההיסטוריה של אדם מסוים לנגישה יותר לצאצאיו ולתושבי העיר שבה הוא חי פעם.
בפריאסלב, שלטי הזיכרון נתמכים על ידי מוסדות חינוך מקומיים, ברובנו התקנתם הייתה תוצאה של עבודת חוקרים ציבוריים, בצ’רנוביץ האנדרטה קשורה להיסטוריה של גירושים, ובקייב קבוצות תלמידים חדשות ממשיכות לעבוד על ביוגרפיות. שבע עשרה שנים של ההיסטוריה האוקראינית של Stolpersteine מראות שהפרויקט מזמן הפסיק להיות טקס נפרד שהובא מגרמניה. הוא הפך לחלק מפעילותם של היסטוריונים מקומיים, מורים וקהילות עירוניות — פעילות שלא נעצרה גם במהלך המלחמה.
אם חשוב לכם לראות איך אירועים עולמיים משפיעים על ישראל ואוקראינה, הוסיפו את נאנווסטי בגוגל ועקבו אחר הפרסומים שלנו.