ישראל מסרבת לדגנים רוסיים, כולל כאלה שנגנבו מהשטחים הכבושים זמנית של אוקראינה, ומשנה את מדיניות הדגנים שלה תחת לחץ וושינגטון.

החלטת ישראל לוותר על יבוא חיטה רוסית — כולל דגנים שהוצאו מהשטחים הכבושים זמנית של אוקראינה — חורגת הרבה מעבר לסכסוך מסחרי. זהו צעד שפוגע בעיקר בכלכלה של רוסיה הפוטינית וביכולתה לממן את המלחמה, גם אם עבור הצרכנים הישראלים הוא אומר עליית מחירים.

ירושלים וושינגטון, מדווח ב-29 בינואר 2026 העיתון הישראלי גלובס, מסיימות את המשא ומתן על מעבר לדגנים אמריקאים. בתחילת פברואר משלחת ממשרד החקלאות של ישראל תצא לארה”ב לסיום ההסכם. ההקשר ברור: ממשל דונלד טראמפ שואף לחלוקה מחדש של השווקים לטובת החקלאים האמריקאים, ומציע בתמורה הפחתת מכסים על מוצרים ישראליים.

עד לאחרונה ישראל הייתה תלויה כמעט לחלוטין באזור הים השחור. בשנים 2024–2025 כ-89% מיבוא החיטה הגיע מרוסיה, וחלק נוסף מאוקראינה. הלוגיסטיקה הקצרה הפכה את האספקה לנוחה וזולה. אבל כאן עובר קו השבר העקרוני.

רוסיה מוציאה באופן שיטתי דגנים אוקראיניים מהשטחים הכבושים זמנית — ממחסנים, חוות, נמלים. כמויות אלו מוצגות כ”רוסיות”, מתערבבות עם משלוחים חוקיים ויוצאות לשוק העולמי. ההכנסות ממסחר זה נכנסות לתקציב המדינה התוקפנית ותומכות ישירות במלחמה נגד אוקראינה. כל ספינה שנרכשת עם דגנים כאלה — זה כסף נוסף לטילים, רחפנים ורצח אזרחים חפים מפשע.

הוויתור של ישראל על אספקות כאלה — לא רק החלטה כלכלית, אלא גם פוליטית-מוסרית. NAחדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency ציינו פעמים רבות: יותר ויותר מדינות וחברות לא רוצות “להתלכלך” בדגנים ממקור מפוקפק ולהפוך לספונסרים עקיפים של התוקפנות הפוטינית.

חשוב להדגיש: עבור אוקראינה צעד זה אינו קריטי. הדגנים האוקראיניים מבוקשים בשוק העולמי ויכולים להימכר בעשרות מדינות — מהאיחוד האירופי ועד המזרח התיכון, אפריקה ואסיה. למרות המלחמה, אוקראינה נשארת אחת היצואניות הגלובליות המרכזיות ומגוונת את המסלולים והשוקי היעד.

אבל עבור רוסיה הפוטינית המצב שונה.

נגד רוסיה הוטלו סנקציות נרחבות, ומעגל המדינות המוכנות לקנות דגנים רוסיים — במיוחד עם מוניטין של ביזה בשטחים הכבושים — מצטמצם. ישראל לא הצטרפה רשמית לסנקציות נגד רוסיה, אבל רוב המדינות הגדולות הצרכניות הטילו הגבלות או דה-פקטו מסרבות לרכישות כאלה. כל שוק שאובד — זו בעיה לכלכלה הרוסית.

במקביל ישראל משנה את מדיניות המכסים. על חיטה רוסית ואוקראינית מוטל מכס של עד 50% במקום משטר פטור ממכס קודם עד שני מיליון טון בשנה. רשמית — חלק מההסכם החדש עם ארה”ב. בפועל — סגירת השוק לדגנים רוסיים, כולל הגנובים מאוקראינה.

בתוך ממשלת ישראל הוויכוחים היו חריפים. שר האוצר בצלאל סמוטריץ’ התנגד בגלל עליית העלויות. שרי החקלאות והכלכלה — אבי דיכטר וניר ברקת — תמכו במעבר לדגנים אמריקאים. ראש הממשלה בנימין נתניהו בחר בהחלטה אסטרטגית, למרות המחיר.

הכלכלה של השאלה פשוטה וקשה. ישראל מייבאת כ-2.15 מיליון טון חיטה בשנה. הדגנים האמריקאים עולים כ-25 דולר לטון יותר עם משלוח דרך האוקיינוס האטלנטי. בשנה זה כ-54 מיליון דולר הוצאות נוספות — כ-166.6 מיליון שקל. הכסף הזה ייפול על הצרכנים ומשלמי המיסים.

השפעה נפרדת — עליית מחירים על מזון לבעלי חיים, וכפועל יוצא, על מוצרי חלב. על כך הזהירו בעבר אנליסטים ישראלים: התייקרות דגנים למזון משתקפת אוטומטית במחיר החלב, הגבינה והחמאה.

אבל במובן האסטרטגי ההשפעה הפוכה. עבור אוקראינה — זה רק שינוי של אחד השווקים, לא פוגע ביצוא. עבור רוסיה הפוטינית — עוד ערוץ הכנסות סגור ועוד איתות: פחות מדינות מוכנות לעצום עיניים על מקור הדגנים ולממן את המלחמה דרך מסחר.

ישראל עושה בחירה שתורגש בתגי המחיר בסופרמרקטים. אבל במקביל זו בחירה שמפחיתה את היכולות הפיננסיות של הקרמלין להמשיך בתוקפנות. ובתנאי סנקציות גלובליות, החלטות כאלה — כואבות אך קונקרטיות — הופכות לכלכלה הפוטינית לרגישות יותר ויותר.