הבית הלבן משיק את הארכיטקטורה של “השלום בעזה”: מי ינהל את המגזר ולמה ישראל לא מרוצה

הבית הלבן חשף רשמית את הרכב המבנים שעתידים ליישם את השלב השני בתוכניתו של דונלד טראמפ למגזר עזה — שיקום התשתיות, הקמת ממשל חדש ופירוק חמאס מנשקו. מדובר לא במסגרת סמלית, אלא במערכת רב-שכבתית של שליטה חיצונית עם ממדים פוליטיים, פיננסיים וכוחניים.

ארה”ב בונה מבנה ניהול תלת-שכבתי. ברמה התחתונה מוקם הוועדה הלאומית לממשל עזה (נמ”ע), שתבצע למעשה את תפקידי הממשלה במגזר. החלטותיה ופעילותה יפוקחו על ידי הוועדה המבצעת של מועצת השלום. מעל כל המערכת ממוקמת מועצת השלום עצמה — מרכז אסטרטגי ופוליטי לקבלת החלטות.

מועצת השלום בראשות דונלד טראמפ. בהרכבה נכללו דמויות מפתח בפוליטיקה האמריקאית והבינלאומית: מזכיר המדינה מרקו רוביו, שליחים מיוחדים של הבית הלבן סטיב ויטקוף וג’ארד קושנר, ראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר, סגן היועץ לביטחון לאומי של ארה”ב רוברט גבריאל, וכן דמויות בכירות בניהול הפיננסי הגלובלי — איש העסקים מארק רובן וראש הבנק העולמי אג’אי בנגה.

הוועדה המבצעת, הממוקמת בין מועצת השלום האסטרטגית לממשל עזה, אחראית על השיקום המעשי של המגזר. הרכבה הוא שגרם להכי הרבה זעם בישראל. נכללו בה שר החוץ של טורקיה חאקאן פידאן והדיפלומט הקטרי הבכיר עלי טוואדי. יחד איתם נכללו בוועדה ראש המודיעין המצרי חסן ראשד, שרת שיתוף הפעולה האזורי של איחוד האמירויות רים אל-חאשימי, נציגת האו”ם סיגריד קאאג, וכן אותם טוני בלייר ומארק רובן.

הדמות המרכזית בכל המבנה הופכת להיות השליח המיוחד לשעבר של האו”ם למזרח התיכון ניקולאי מלאדנוב. לו ניתנה תפקיד הנציג העליון של מועצת השלום. בהצהרת הבית הלבן מודגש כי מלאדנוב יבטיח פיקוח על הניהול, השיקום והפיתוח של עזה, וכן תיאום בין המבנים האזרחיים והכוחניים.

מועצת השלום תתמקד במשימות אסטרטגיות: תיאום בין מדינות, גיוס משאבים פיננסיים גלובליים וקביעת הקו הכללי לניהול המגזר. הוועדה המבצעת תעסוק בשגרה — שירותים אזרחיים, בניית מוסדות ואינטראקציה יומיומית עם נמ”ע.

הפגישה הראשונה של מלאדנוב עם חברי הוועדה הלאומית לממשל עזה נקבעה ליום חמישי הבא ותתקיים בקהיר. ויטקוף וקושנר ישתתפו בפורמט וידאו, מה שמדגיש את הפיקוח האמריקאי הישיר על התהליך.

ישראל התנגדה מלכתחילה להשתתפות קטר ובמיוחד טורקיה במנגנון השיקום והניהול של עזה. עם זאת, טראמפ התעקש על הכללתם, מתוך תקווה שדווקא מדינות אלו, בעלות ערוצי השפעה על חמאס, יוכלו לדחוף את הארגון לפירוק מנשקו.

החוליה הפגיעה ביותר בכל התוכנית — הביטחון. תוכנית טראמפ הניחה הקמת כוח צבאי בינלאומי — כוחות ייצוב בינלאומיים. בפועל, היו מעט מעוניינים להשתתף. על עניין הצהירו טורקיה, איטליה, פקיסטן, בנגלדש ואינדונזיה. נכון לעכשיו אושר רק השתתפות אפשרית של אינדונזיה. את טורקיה ישראל דחתה, וההסכמות עם שאר המדינות נותרו לא ברורות.

עם זאת, לכוחות הייצוב ההיפותטיים כבר מונה מפקד. הוא הפך להיות גנרל-מייג’ור ג’ספר ג’פרס, שבעבר עמד בראש מנגנון הפיקוח על הפסקת האש בלבנון.

כתוצאה מכך, וושינגטון יוצרת מודל ניהול מורכב, עמוס ורגיש פוליטית לעזה, שבו הציפיות האסטרטגיות מתנגשות עם המציאות של סכסוכים אזוריים והנכונות המוגבלת של שחקנים בינלאומיים לקחת על עצמם סיכונים. עבור ישראל השאלה המרכזית נותרת בעינה: מי וכיצד באמת יבטיח את הביטחון לאחר המילים והמבנים — והאם “מועצת השלום” לא תהפוך לעוד חלון ראווה ללא מנופי לחץ. זהו בדיוק העצבים שמגדירים היום את היחס של ירושלים ליוזמה החדשה של ארה”ב, עליה מדווחת בהרחבה נאנווסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency.