אוקראינה נשארה להקשיב לנתניהו, עשרות משלחות עזבו את אולם האו”ם: מי יצא, מי נשאר

מי נשאר להאזין לנתניהו: אוקראינה, מדינות מערביות ושותפים ערביים של ישראל

לפי חומרים מ-25 בספטמבר, בין אלו שהמשיכו להאזין לנאום היו ארצות הברית, גרמניה, ארגנטינה, הונגריה, סרביה, אוקראינה, צ’כיה ויוון. כמו כן נשארו נציגים מבריטניה, צרפת, אירלנד, בלגיה, נורבגיה ומשלחת האיחוד האירופי.

רשימה רחבה יותר שפורסמה כוללת את אוסטריה, אוסטרליה, קנדה, פורטוגל, פולין, דנמרק, רומניה, סלובקיה, אסטוניה, ליטא, לוקסמבורג, איסלנד, אזרבייג’ן, קזחסטן, מקסיקו, קניה ואל סלבדור. סין השאירה דיפלומט אחד.

בעולם הערבי מודגשות במיוחד איחוד האמירויות ובחריין. שתי המדינות כוננו יחסים דיפלומטיים עם ישראל ב-2020 במסגרת הסכמי אברהם – תהליך נורמליזציה שהחל בתיווך ארצות הברית. למרות חילוקי הדעות על עזה, נציגיהן נשארו באולם.

עם זאת, מעצם הנוכחות לא ניתן להסיק אוטומטית תמיכה בנתניהו. לדוגמה, צרפת ובריטניה ביקרו בפומבי פעולות מסוימות של ישראל, אך דיפלומטיהן בכל זאת המשיכו להאזין לנאום.

למדינות יש דרכים שונות להביע עמדה פוליטית. חלקן בוחרות במחאה פומבית, אחרות שומרות על נוכחות דיפלומטית, גם כאשר אינן מסכימות עם הנואם. רוב המשלחות שנשארו לא הציגו הסברים פומביים להחלטתן.

ישנם גם פרטים נוספים שלא ניתן לאבד בעת הכנת החומר. ברשימה המורחבת בשפה הרוסית של Anadolu נמנות בין הנוכחים בלארוס, אוגנדה, זמביה, קמבודיה, נפאל, אקוודור ומדינות נוספות. התמונה המקורית שהופצה ברשתות החברתיות עם 24 דגלים אינה רשימה מלאה.

ברשימות ישנם הבדלים מסוימים. לדוגמה, סלובניה מופיעה בפרסום בשפה הרוסית של Anadolu בין הנשארים, בעוד שבפרסומים אחרים היא נחשבת למשתתפת במחאה. כאן נדרשת בדיקה נוספת של המקום הספציפי בהקלטת הווידאו, ולא איחוד מכני של הרשימות.

למה נוכחות אוקראינה ראויה לתשומת לב מיוחדת

המשלחת האוקראינית אכן נמנית בין הנשארים. אך אין הצהרה רשמית אוקראינית המסבירה את ההחלטה הזו בחומרים שנבדקו. לכן, לא ניתן לומר שקייב בכך אישרה את כל מדיניות נתניהו.

עם זאת, קיים הקשר – והוא מאוד ספציפי.

כבר ב-23 בספטמבר 2026, יום לפני נאום ראש הממשלה הישראלי, ישראל הצטרפה להצהרה של 51 מדינות – חברות האו”ם בדרישה מרוסיה להסכים להפסקת אש מלאה, מיידית וללא תנאים נגד אוקראינה.

על כך כתבו בהרחבה בכתבה “יותר מ-51 מדינות באו”ם, כולל ישראל, קראו לרוסיה להסכים להפסקת אש”. החתימה הישראלית על המסמך אושרה, אך לקשור אותה ישירות להחלטת הדיפלומטים האוקראינים להישאר בנאום נתניהו ללא הצהרה מקייב יהיה מוקדם מדי.

יש גם את שאלת איראן.

רוסיה משתמשת נגד ערים אוקראיניות ברחפנים התקפיים ממשפחת Shahed, שפותחו באיראן, ולאחר מכן הקימה ייצור של גרסאות משלה. ישראל, מצידה, מתמודדת עם איום טילים ורחפנים איראניים ועם קבוצות חמושות הנתמכות על ידי טהראן.

הדיאלוג הדיפלומטי בין שתי המדינות בנושא זה לא התחיל אתמול. ביולי 2025, שרי החוץ של ישראל ואוקראינה, גדעון סער ואנדריי סיביגה, הסכימו על דיאלוג אסטרטגי בנושא האיום האיראני. באוגוסט 2026, נתניהו במכתב ברכה ליום העצמאות של אוקראינה גם כינה את איראן איום משותף.

את הסיפור הזה ניתחנו בנפרד: “נתניהו בירך את אוקראינה ביום העצמאות: מדוע תוכן המכתב נודע רק ב-26 באוגוסט”.

עבור קייב, הנוכחות בנאום ראש הממשלה הישראלי יכולה להיחשב בהקשר של קשרים דיפלומטיים והגנתיים קיימים. אך הסבר כזה נשאר ניתוח נסיבות ולא מניע אוקראיני מוצהר.

“איך ישראל גינתה את המתקפות הרוסיות על אוקראינה מאז 2022”.

שני האירועים הללו לא צריכים להיות מוצגים כפעולות דיפלומטיות מתואמות מראש. אך הם מראים עד כמה בספטמבר 2026 נפגשו על במה בינלאומית אחת סדר היום הישראלי והאוקראיני.

ואיפה הייתה רוסיה?

שאלה שמעניינת במיוחד על רקע שיתוף הפעולה הצבאי הרוסי-איראני.

סרגיי לברוב היה בניו יורק באירועי העצרת הכללית. המשלחת הרוסית השתתפה בעבודת האו”ם, אך זה לא אומר שנציגה היה באולם בזמן נאום נתניהו.

ברשימות שפורסמו על ידי Anadolu, רוסיה לא מופיעה בין אלו שיצאו הפגנתית ולא בין אלו שנשארו. פרסומים רוסיים על הדמארש ההמוני גם לא מספקים תשובה אמינה אם הנציגות הרוסית תפסה את מקומה באותו רגע.

כאן חשוב להבחין בין שלוש סיטואציות: הדיפלומט יכול היה לעזוב במחאה, לא להגיע כלל לנאום או להיות מחוץ לאולם מסיבות אחרות.

אף אחת מהגרסאות הללו לגבי המשלחת הרוסית לא אושרה עדיין על ידי מקור ראשוני.

לכן, היעדרות רוסיה ברשימת המשתתפים במחאה לא הופכת אותה אוטומטית למדינה שתמכה בנתניהו. ולהיפך – היעדרות ברשימת הנשארים לא מוכיחה השתתפות מוסקבה בחרם.

מבחינת הדיפלומטיה הישראלית, חוסר הוודאות מעניין במיוחד לאחר הצהרותיו של מנהיג האופוזיציה יאיר לפיד, שכינה ב-16 בספטמבר את רוסיה בעלת ברית של איראן והבטיח להרחיב את הסיוע לאוקראינה במקרה של חזרה לשלטון.

פרטים – וידאו וניתוח הצהרת לפיד.

למה זה לא הצבעה בעד ישראל או נגדה

ברשתות החברתיות, רשימות המדינות שנשארו להאזין לנתניהו הפכו במהירות למעין מפת בעלי הברית הבינלאומיים של ישראל. רשימות העוזבים – כמפת מתנגדיה.

המציאות הדיפלומטית מורכבת יותר.

באותו אולם נשארו ארצות הברית, איחוד האמירויות, אוקראינה, צרפת, סין ולפי הפרסום המורחב של Anadolu, בלארוס. למדינות אלו יש יחסים שונים עם ישראל, גישות שונות למלחמה בעזה, עמדות שונות לגבי איראן ורוסיה, וכן אינטרסים אזוריים משלהן.

בין הנעדרים גם אין קבוצה פוליטית אחידה. לטורקיה ולאיראן יש אופי יחסים אחד עם ישראל, לספרד – אחר, לברזיל – שלישי.

עצם היציאה לא אומרת ניתוק יחסים דיפלומטיים. הנוכחות לא אומרת תמיכה במלחמה. והשתיקה של משלחת מסוימת לא מאפשרת לייחס לה הצהרה פוליטית שלא עשתה.

זה חשוב במיוחד להבנת עמדת אוקראינה. קייב לא הצטרפה ליציאה ההמונית – לפי נתוני הסוכנות, נציגה הדיפלומטי נשאר להאזין לנתניהו. עם זאת, אוקראינה לא הכריזה שהיא תומכת בכל מדיניות ישראל בעזה.

לישראל חשוב גם ההפך: למרות הזהירות הקודמת של ממשלת נתניהו כלפי מוסקבה, המדינה תמכה בהצהרת ספטמבר של האו”ם בדרישה להפסקת התוקפנות הרוסית. ניתן להשוות בין שני הנסיבות הללו, אך אין להציגם כהוכחה לעסקה פוליטית מתואמת מראש.

מה נשאר אחרי הנאום

הדמארש ההמוני ב-24 בספטמבר היה אחת הסצנות הבולטות ביותר בעצרת הכללית ה-81 של האו”ם. הוא הדגים את עומק המחלוקות הבינלאומיות סביב המלחמה בעזה, המצב בגדה המערבית ופעולות ממשלת ישראל.

במקביל, מה שקרה הראה שיחס ביקורתי למדיניות נתניהו לא תמיד מלווה בסירוב להאזין לנאומו הפומבי.

אוקראינה נשארה. ארצות הברית נשארה. איחוד האמירויות ובחריין נשארו. צרפת ובריטניה גם שמרו על נציגים באולם. רוסיה ברשימות שנבדקו לא נקבעה.

בדיפלומטיה לפעמים יש חשיבות לא רק למה שנאמר מהדוכן. וגם למי שמאזין באותו רגע.

אבל מדוע נציג מסוים החליט להישאר או לעזוב, יש לברר לפי מסמכים והצהרות רשמיות, ולא לפי תמונה אחת עם כיסאות ריקים.