הדרך של “אזוב”. הסיפור האמיתי של היחידה האוקראינית המפורסמת, כפי שסופר על ידי אלה שהיו איתה מהימים הראשונים — פרופיל NV

הסיפור הזה התחיל במאי בדרום אוקראינה, במיוחד במריופול. וכפי שמקווים רבים מגיבוריו, יום אחד הוא יחזור לעיר הזו. האם זה יהיה במאי או בחודש אחר של השנה – זה לא חשוב.

ההתחלה לא הייתה רחבת היקף – בקייב בקושי הבחינו בה מאה אנשים. אבל היא נתנה את האות להתחלה של סיפור ממושך ומרשים למדינה.

כיום היא ממשיכה בחזית החמה ליד דוברופוליה, צפונית לפוקרובסק, וחלק מגיבוריה ידועים אפילו מחוץ לאוקראינה.

אנשים בשחור

ב-5 במאי 2014 בברדיאנסק, בהחלטת שר הפנים של אוקראינה, הוקם גדוד הסיור אזוב. אף על פי שבתחילה השם היה שונה במקצת – אזוביה.

תוך יומיים ירו חמושים פרו-רוסים על אוטובוס הגדוד ליד מריופול. אך עשרה צעירים במדים שחורים שהיו בפנים, השיבו אש: אחד מהתוקפים נהרג, שניים נוספים נלקחו בשבי. אחד מהאחרונים היה איגור חאקימזיאנוב, “מפקד צבא העם של דונייצק”, אשר קודם לכן פירק מנשק חלק מהחיילים האוקראינים.

מאותם אנשים בשחור התחיל אזוב – גדוד, רגימנט, אחר כך – חטיבה, ולבסוף גם קורפוס.

בהתחלה בגדוד התאספו אנשים שונים: כעשרים אוהדי כדורגל מקייב, מעט אוהדים דומים מצ’רקסי, ארבעה מלבוב, וגם כמה משתתפי יברומאידאן. “קהל מאוד מגוון”, מספר כעת קצין החטיבה ה-12 של המשמר הלאומי אזוב עם הכינוי ספיידר, שהיה בין האזובים הראשונים. אך כולם, לדבריו, רצו להגן על ארצם: “הייתה גם התלהבות – להוכיח לעצמך שאתה יכול לא לשבת בבית”.

לא עבר יותר מחודש, והגדוד, שהפך סופית לאזוב, שיחק תפקיד מפתח במבצע קרבי אמיתי. בהנהגת האידיאולוג והיוצר שלו אנדריי בילצקי, חרקוביאן, אסיר פוליטי לשעבר ומנהיג ארגון פטריוט אוקראינה, הצטרפו האנשים בשחור לשחרור מריופול מהחמושים הפרו-רוסים.

אוהדי הכדורגל לשעבר, שהפכו לחי”ר קל, היו מוכנים לפעולות מהירות והחלטיות – שלושה אויבים נהרגו, 38 נעצרו. מהצד האוקראיני נפצעו ארבעה, אחד מהם – קשה.

“הגענו ועשינו את מה שצריך – אולי לא מבינים את כל הסיכונים”, נזכר ספיידר. “אבל אף אחד לא פחד”.

לגדוד הצטרפו כל הזמן אנשים חדשים וכבר באמצע אוגוסט שם התגבשו שלוש פלוגות והיו כ-50 לוחמים. השיגו את הטכניקה הראשונה, – רכב סיוע טכני על בסיס נושא גייסות משוריין סובייטי משנות ה-50. לאחר מכן הופיעו כלי נשק חזקים יותר. ואז, לאחר כמה מבצעים יחסית קטנים, רוב אזוב נשלח לשחרר את אילובאיסק. בבסיס נותרו רק שישה.

“כולנו ישבנו כל לילה, לא ישנו והיינו עצובים – כי לא לקחו אותנו”, נזכר ספיידר. “כל אזוב עזב, ואנחנו פשוט נופפנו והלכנו לבסיס”.

מאילובאיסק הוצא הגדוד למריופול – בדיוק לפני ששאר היחידות האוקראיניות שנלחמו באזור זה נכנסו לכיס.

בסתיו 2014 הועבר אזוב למשמר הלאומי והפך לרגימנט. לאחר מכן החלו קרבות עמדות קשים – מרינקה, ממערב לדונייצק, ולאחר מכן – שירוקינו, יישוב ממזרח למריופול על חוף ים אזוב.

האזור ליד האחרון הפך לחזית עבור אזוב לזמן רב.

זמן של שינויים

בסוף 2014, בילצקי, באופן מפתיע לרבים, מצא את עצמו ברדא העליונה כחבר פרלמנט מחוזי מאחד המחוזות בקייב.

“הכרתי את אנדריי [בילצקי] בשלושה תפקידים: ב-2014 כמפקד אזוב, אחר כך כפוליטיקאי, ועכשיו כמפקד הקורפוס”, סיפר בעבר ניקולאי עבדולה וולוחוב, חבר ותיק של מייסד אזוב, “הוא מתגלה הכי טוב במלחמה: זה היסוד שלו”.

עם זאת, בילצקי ניסה לשמור על קשר קבוע עם הרגימנט שלו, הגיע, דיבר עם היחידה, העלה שאלות בעייתיות.

במרץ 2015, לאחר הכרזת “הפסקת האש” ויציאת היחידה משירוקינו לקו השני, אזוב ארגן ביורייבקה ליד מריופול קורס פיקוד ומטה. ארבעה מדריכים מארה”ב וקנדה הגיעו להכין את החיילים.

“בקורס נאסף כל הצוות הפיקודי של אזוב – 44 אנשים”, סיפר על כך מאוחר יותר פרוקופנקו עצמו, “לאחר סיום הקורס הלכנו עם הידע החדש לאימון קרבי בשטח. אז הסתיימה המלחמה בפורמט ‘קיר מול קיר’ ו’קהל מול קהל’, והבנו שאנחנו צריכים בדחיפות להפוך מאנשים לא צבאיים לצבאיים”.

פרוקופנקו עצמו עמד בראש אזוב ביולי 2017. כך הוא הפך למפקד הצעיר ביותר של יחידה כזו בהיסטוריה של המשמר הלאומי וצבא אוקראינה.

“לימדו אותנו לא לפי המערכת הסובייטית. לי זה היה קל יותר – פשוט לא הכרתי אותה”, מספר בשיחה עם NV סגן אלוף בוגדן גרישנקוב, מפקד החטיבה ה-12 של אזוב הנוכחי, שהגיע ליחידה כחייל מחלקת מרגמות ב-8 במאי 2015.

ביחידה הוכנסו בית ספר לסמלים וקורסים לקצינים. “הקונספט של סמל באזוב היה שונה באופן חד מהסטנדרט הצבאי: לא ‘איזה סמל שמוחק משהו’, אלא מנהיג שיש לו מילה וחייב להיות לו דעה מול הקצין אם יש רגעים סותרים”, מוסיף מפקד אזוב.

עם הגעת רדיס לתפקיד המפקד, המשמעת הפכה למאפיין המגדיר של אזוב. פרוקופנקו ידע: כדי להשיג הצלחות משמעותיות, היחידה חייבת להתפתח ולהשתפר כל הזמן. על כך הוא התמקד.

כך גם המפקד החדש של הרגימנט עודד את הלוחמים, כולל בדוגמה האישית שלו, לעסוק בספורט – הכנה פיזית הייתה תמיד חשובה מאוד לאזובים.

ועוד מאז התקופה ההיא באזוב נהוג לפנות זה לזה “חבר”, במקום “אדון”, – ואפילו לפרוקופנקו אין יוצאים מן הכלל בנושא הזה.

למה הגבילו את האזובים? כי הרוסים הצליחו למדי ליצור להם תדמית של ניאו-נאצים. כך גם העריכו את אזוב מעת לעת בעיתונות הדמוקרטית המערבית ובממסד.

בילצקי עצמו הכחיש קשר לנאציזם ושימוש באזוב בסמלים נאציים.

רבים מהאזובים זכרו שהשלטון הרשמי הגביל במשך זמן רב את אפשרויות ההתפתחות של הרגימנט, – זה בסופו של דבר קיבל הכרה כחלק מהמשמר הלאומי, הכפוף למשרד הפנים, אך לא היה לו גישה לנשק כבד ולדגמים מערביים מודרניים של נשק.

אנטון שיחובצוב, חוקר תנועות ימין קיצוני, מסכים שהנרטיב הרוסי על “נאצים” חסם במשך שנים את אספקת הנשק המערבי ליחידה – עד שב-2024 עבר אזוב בדיקה של מחלקת המדינה של ארה”ב, ולא נמצאו הוכחות להפרות כלשהן בתחום זה, ולכן האיסור בוטל. מטא כבר קודם לכן, ב-2022, הסירה את המשאבים המקוונים של אזוב מרשימת הארגונים החסומים.

ולדיסלב דוצנט דוצ’אק, סגן אזוב ודוקטור לפילוסופיה, נזכר שבמהלך חקירות בשבי הרוסים האשימו אותו בשימוש ב”סמלים נאציים” בגלל השרוול. בתגובה הוא הפנה את תשומת הלב של השומרים לכך שידיהם היו מכוסות קעקועים עם רונים וסמל אזוטרי של השמש השחורה, שהיה פופולרי ברייך השלישי. “בפעם הבאה, כשהביאו אותי לחקירה, אותם בחורים כבר הרימו את השרוולים”, סיפר דוצ’אק. והזכיר שבאזוב שירתו מהיום הראשון גאורגים, ארמנים, יהודים, טטרים קרימיים, בלארוסים. “האידיאולוגיה היחידה שצבא מקצועי יכול להחזיק בה היא הגנה על מדינתיות אוקראינה”, הסביר הסגן.

בסופו של דבר, בשנים 2016-2017, שתי קבוצות טקטיות של הרגימנט יצאו לפעולות הדגמה לגבול טרנסניסטריה – תרגלו התנגדות לחבלנים, הציבו מחסומים ניידים, ערכו תרגילים הדגמתיים. ב-2019 היה לאזוב היציאה הקרבית הראשונה כחלק מהחטיבה הממוכנת ה-30 של צבא אוקראינה בקשת סווטלודארסק, – לוחמיו שהו תשעה חודשים בעמדות. בשנתיים הבאות הרגימנט ביצע משימות כחלק מקבוצת הלחימה של צלפים ונגד צלפים לאורך כל קו המגע במחוזות דונייצק ולוהנסק.

ב-2021, גרישנקוב, אז כבר מפקד פלוגה, יצא לאוצ’רטינו מאחורי אבדייבקה – פרסו סדרי קרב, קבעו גבולות. היו תרגילים במחוז לוהנסק ליד הגבול עם רוסיה. ובאותו כביש האויב התקדם כבר ב-2022, הוא מוסיף.

המלחמה הגדולה

לפני הפלישה המלאה, אזוב היה אחראי על הגנת החוף מהמחוז זפוריז’יה עד שירוקינו. וכמעט מהשעות הראשונות של 24 בפברואר 2022, הרגימנט היה תחת מתקפה.

“כשנסעתי [בבוקר 24 בפברואר] מהבית בעקבות אזעקה, לא האמנתי שזה בכלל קורה – עד שמשהו גדול התפוצץ ליד המיקום”, נזכר גרישנקוב.

ואז המנגנונים של ההכנה נכנסו לפעולה, והרגימנט התחיל לפעול לפי התוכניות המקדימות.

המשימה העיקרית הייתה הגנת מריופול, – העיר הוחזקה על ידי 1,400 אזובים יחד עם חיל הים, משמר הגבול והמשמר הלאומי. בסך הכל כ-4,000-4,500 לוחמים מול קבוצה רוסית של 14,000-20,000. חודש נמשכו קרבות רחוב.

במרץ הרוסים סגרו את הטבעת סביב מריופול. נותרה דרך תמיכה אחת – באוויר. ב-21 במרץ שני מסוקי מי-8 ביצעו את הטיסה המוצלחת הראשונה למפעל אזובסטל – המעוז האחרון של הגנת העיר: דרך 100-120 ק”מ של שטח כבוש הובאו תחמושת, הוצאו תשעה פצועים. לאחר מכן הטיסות נמשכו – ב-25, 27, 29, 31 במרץ, ועוד כמה באפריל. במהלך אחת מהן, ב-31 במרץ, הפילו הכובשים את מי-8 עם הפצועים. נהרגו שלושה טייסים וכל מי שהיה על הסיפון.

באותו זמן הצטרף בילצקי למבצע מסוכן שתוכנן על ידי המודיעין הצבאי של משרד ההגנה, צבא אוקראינה וותיקי אזוב – ניסיון לפרוץ למריופול. אז התקדמה שיירה של 20 כלי רכב עם חיל רגלים 10-15 ק”מ לעומק השטחים הכבושים לכיוון העיר, אך נעצרה על ידי הפגזות כבדות של הרוסים ובסופו של דבר נסוגה.

“אז באמת הייתה ניסיון לפרוץ את המצור”, סיפר בעבר על תנאי אנונימיות אחד מבכירי המודיעין הצבאי, “אבל היא הופסקה, כי עלה השאלה לא רק של כניסה למריופול, שהייתה מוקפת ברוסים, אלא גם של יציאה ממנה. כי היציאה הייתה כמעט בלתי אפשרית”.

במקום זאת, המסוקים המשיכו לטוס. ועל אזובסטל יחד עם התחמושת הגיעו אנשים – אזובים שכבר מזמן עזבו לחיים אזרחיים: כך נמצאו על אזובסטל יותר מחמישים לוחמים חדשים “ישנים”.

פרוקופנקו פיקד על הגנת כל קבוצת מריופול – אף על פי שבאופן רשמי זה לא היה בסמכותו. “האדם לקח על עצמו אחריות על מספר גדול של יחידות. אבל רדיס נשא אותו”, אומר גרישנקוב, “אני בטוח שאנחנו חיים רק כי רדיס פיקד עלינו”.

ב-20 במאי 2022, לאחר 86 ימי הגנה (82 מהם – במצור), כ-2,500 מגינים, ביניהם היו יותר מ-900 אזובים, עזבו את אזובסטל לפי פקודת ולדימיר זלנסקי דרך מסדרון הומניטרי, שהוסכם בהשתתפות האו”ם. ונפלו בשבי.

באותו זמן היו על אזובסטל מאות פצועים, כולל פצועים קשים ולא ניידים. זה צמצם באופן חד את האפשרויות לכל פריצה ועשה את הסיכויים ליציאה למינימליים.

אולניבקה

בלילה של 29 ביולי 2022, באחד מהצריפים של מושבת העונשין יולנובסקי בשטח הכבוש של מחוז דונייצק, נשמע פיצוץ. שם היו כמעט 200 שבויים חוזיים של רגימנט אזוב. נהרגו 53 אנשים, יותר מ-130 נפצעו.

“ישנתי על המיטה העליונה. איבדתי אצבעות, רסיסים בגוף. והאדם שהיה מתחתיי, חבר אוגוסט, נשרף. פשוט נשרף”, נזכר גרישנקוב.

הוא יצא מהשבי ב-21 בספטמבר 2022 – בהחלפה, אחרי ארבעה חודשים. “אני חושב שיצאתי עם ‘זיכרונות קלים'”, הסביר המפקד, בהתייחסו לאזובים שעדיין נמצאים בשבי.

אז גם הרוסים שחררו את פרוקופנקו יחד עם מפקדים אחרים של חיל המצב של מריופול ואינטרנו אותם בטורקיה.

הפיגוע ביולניבקה עדיין לא נחקר רשמית על ידי גופים בינלאומיים – ברוסיה חסמו את הגישה למקום האירועים למומחים עצמאיים של האו”ם.

במשך כל זמן השבי קיבלו מאה עשרים ותשעה אזובים גזרי דין פיקטיביים “על טרור” ועונשים של 15 עד 20 שנות מאסר על פי החלטות “בתי המשפט” בשטחים הכבושים.

לאחר היציאה מהשבי חזר ספיידר ליחידה. שיקום – ומיד שירות. הדבר הראשון שראה ביחידה – מסדר גדול ברחבה ביום השנה התשיעי ליחידה. “וואו, איך גדלו. זאת אומרת, הכל בסדר”, הוא חשב.

עידן חדש

בסוף 2022 אזוב התחיל בשיקום – שוב כמעט מאפס, אבל כבר עם ניסיון אחר.

למתקפת הנגד בקיץ 2023 יצאה היחידה כקבוצת קרב גדודית עם הוביצר סובייטי 122 מ”מ D-30 אחד. “בפלוגה שלי הדבר הכבד ביותר היה [רובה נגד טנקים] RPG-7 ומקלע”, מספר גרישנקוב.

ביולי 2023 חזר פרוקופנקו הביתה מטורקיה יחד עם קצינים אחרים שאינטרנו איתו. וכבר באוגוסט הפכו את אזוב לחטיבה, שבתחילה, ללא צוות מלא, הייתה בכיוון לימן, ביער סרבריאנסקי. לאחר מכן – הגדלה הדרגתית של אנשים וטכניקה.

ב-7 במרץ 2025 הוקם רשמית במסגרת המשמר הלאומי הקורפוס הראשון של המשמר הלאומי אזוב, שהבסיס שלו היה החטיבה ה-12 באותו שם, – זו שהפכה לרגימנט.

לקורפוס הצטרפו עוד ארבע חטיבות: אוראגן, קרסנאיה קלינה, קארא-דאג ולובארט. למפקד היחידה מונה דניס פרוקופנקו, שהעביר את הפיקוד על ה-12 לגרישנקוב.

באוגוסט 2025 קיבל הקורפוס אזור אחריות בכיוון פוקרובסק – בדיוק שם, היכן שהאויב ביצע פריצה לכיוון דוברופוליה.

המומחה הצבאי אלכסנדר קובאלנקו, אשר ניתח בפירוט את מבנה אזוב, מנסח את ההבדל העיקרי של היחידה מרוב היחידות האחרות בצורה הבאה: באזוב מקשיבים לאנשים. לא כי כך כתוב בתקנון – זה ‘מושרש’ בתרבות היחידה. לכן אדם עם כישורים של טייס רחפנים לא יישלח להסתער על נקודת תמיכה, כמו גם לוחם שמבין בטכניקה. “למה האדם נמשך, מה הוא יכול – שם הוא יהיה”, מסביר המומחה.

ברוב היחידות של כוחות ההגנה, מוסיף קובאלנקו, המפקד הוא האדם ש’הכי חכם ויודע הכל’. באזוב כזה, לדבריו, אין.

הסמל הראשי של החטיבה ה-12 עם הכינוי מקטביש מסביר זאת בפשטות: באזוב לא ממנים מפקדים – הם מגדלים אותם.

כמו כן, בחטיבה יצרו שירות חורונז’י משלהם – כזה יכולים להתפאר רק יחידות ספורות של כוחות ההגנה. הוא עוסק בעבודה אידיאולוגית-פסיכולוגית, וגם מלווה את הלוחמים בכל מקום. אפילו האזובים שנפלו נשארים בטווח הראייה של החורונז’ים: השירות לוקח על עצמו הכל – לוגיסטיקה של קבורה, סידור מסמכים, נוכחות נציג היחידה בטקס. ואחר כך עוזר למשפחה.

עבודה זו מסבירה את אחד המדדים הנמוכים ביותר של אזוב לעזיבה עצמאית של היחידה. “היחידה צריכה להתחזק כל יום”, מסיים את השיחה גרישנקוב.

הסיפור הזה, שהתחיל במריופול, ממשיך להתפתח. וכפי שמקווים רבים, יום אחד הוא יחזור לעיר הזו. חדשות ישראל – חדשות ישראל | Nikk.Agency

מקור – nv.ua

חדשות ישראל Nikk.Agency