בלילה שבין 30 באוגוסט 2026 ישראל עשויה לקבל את פרק הגשם השני החזק במיוחד תוך שבועיים בלבד — עם סופות רעמים, ברד וסיכון להצפות מקומיות. בדקתי במה התחזית הזו שונה מגשמי הקיץ הקודמים ולמה ההסבר ‘אשם אל ניניו’ מתברר כפשוט מדי.
מחבר: ילנה גונקו
אם אתם מחפשים, האם יהיה גשם בישראל ב-30 באוגוסט 2026, האם צפוי גשם בתל אביב, האם ייתכן ברד בישראל באוגוסט והאם יש סיכון להצפות בגוש דן, חשוב להפריד מיד בין תחזית למה שכבר קרה. בערב 26 באוגוסט מדובר בתרחיש ללילה שבין שבת, 29 באוגוסט, לראשון, 30 באוגוסט: הגשם עשוי לעבור מצפון הארץ דרך החוף המרכזי עד לנגב הצפוני, ובתאים החופיים הפעילים ביותר ייתכן כ-20–30 מ”מ תוך שעה עד שלוש שעות. אך המסלול המדויק של תאים אלו יתבהר יותר קרוב לאירוע עצמו.
כשבדקתי לראשונה את המספרים האלה, 20–30 מ”מ לא נראו לי מפחידים במיוחד. ישראל בחורף מקבלת יותר באופן קבוע.
אחר כך הסתכלתי לא על הסכום, אלא על הלוח שנה.
30 באוגוסט 2026.
ואז — על מה שקרה רק שבועיים קודם.
ורק אחרי זה התחזית הנוכחית מפסיקה להיראות כהערת מזג אוויר רגילה.
לא ‘גשם בקיץ’, אלא פרק רציני שני באוגוסט אחד
בערב 29 באוגוסט מזג האוויר אמור להתחיל להשתנות. הפעילות העיקרית צפויה בלילה ובבוקר 30 באוגוסט. כרגע עוקבים בקפידה אחרי החוף הצפוני והמרכזי, אזור השרון, גוש דן והשפלה.
לקורא בישראל אסביר את הגיאוגרפיה ללא מפה מטאורולוגית.
גוש דן — זה לא רק תל אביב, אלא מטרופולין גדול סביבה: רמת גן, גבעתיים, בני ברק, חולון, בת ים והערים הסמוכות.
השפלה — אזור מישורי רחב יותר בין מישור החוף להרי יהודה, הכולל, בין היתר, את אזורי רחובות, רמלה והערים הסמוכות.
דווקא בחלק המרכזי הצפוף של הארץ המספר ’20–30 מ”מ’ מקבל משמעות אחרת.
אבל לפני שאדבר על הצפות, החלטתי לבדוק משהו אחר: האם באמת גשם באוגוסט כל כך בלתי סביר כפי שזה עשוי להיראות למי שחי כמה שנים בישראל.
התברר שלא.
השירות המטאורולוגי הישראלי שומר היסטוריה שלמה של גשמי קיץ. באוגוסט 1920 בזכרון יעקב נרשמו כ-30 מ”מ. באוגוסט 1971 כפר גלים ליד חיפה קיבל כ-33 מ”מ. בבוקר 30 באוגוסט 2012 בראש הנקרה ירדו 29 מ”מ. היו פרקים בולטים ב-1990, 2006, 2008, 2018 ובשנים אחרות.
כלומר, הכותרת ‘בישראל ירד גשם באוגוסט לראשונה’ הייתה פשוט לא נכונה.
המשמעות של 2026 היא אחרת.
ב-15–16 באוגוסט כבר התרחש פרק נדיר במיוחד. עכשיו, שבועיים לאחר מכן, צפוי עוד אחד.
והנה החזרתיות בתוך חודש אחד באמת מעבירה את הסיפור לקטגוריה אחרת.
לכן לא הייתי קוראת לתחזית הנוכחית ‘גשם אוגוסט שלא נראה’. מדויק יותר לומר: ישראל עשויה לקבל סדרה יוצאת דופן של שני אירועי גשם קיץ רציניים בתוך אוגוסט אחד.
לנאנובסטי — חדשות ישראל ההבדל הזה בין ניסוח יפה לאנומליה אמיתית הוא עקרוני.
מה שכבר קרה ב-15–16 באוגוסט ולמה זה חשוב יותר מכל תחזית
הקו השני של הסיפור הזה כבר לא תחזית.
הוא נמדד.
ב-15 באוגוסט המשקעים התרכזו בהרי יהודה. בתחנת St. Anne בעיר העתיקה בירושלים נמדדו 30 מ”מ גשם, במעלה אדומים — 26 מ”מ.
למחרת המשקעים המשמעותיים עברו לעמק הירדן ומדבר יהודה, שם גם נרשמו ערכים דו-ספרתיים.
השוויתי במיוחד את המספרים האלה עם הרקע ההיסטורי של השירות המטאורולוגי, כי משפט אחד ’30 מ”מ בירושלים’ לא אומר כמעט כלום לאדם ללא הקשר.
ההקשר התברר כמעניין יותר מהמספר עצמו.
מאז תחילת המדידות הסיסטמטיות באמצע המאה ה-19 בהרי יהודה ביולי ובאוגוסט לא נרשמו כמויות כאלה. בניתוח הרשמי של האירוע הנוכחי צוין שהערכים הקודמים לחודשים הקיציים האלה היו קטנים בהרבה.
מתקבלת תמונה מוזרה.
המקסימום ההיסטורי של אוגוסט לכל הארץ — כ-33 מ”מ — קיים מזמן. כלומר, גשם קיץ רציני כתופעה מוכרת לישראל.
אבל 30 מ”מ דווקא בירושלים באמצע אוגוסט — זו כבר היסטוריה אקלימית שונה לחלוטין.
זהו דוגמה טובה לכך, מדוע אי אפשר לקרוא שיאים רק בעמודה אחת עם כמות המילימטרים. יש חשיבות למקום, לחודש, למשך, להתפשטות המשקעים ולרצף ההיסטורי של האזור המסוים.
יש עוד פרט אחד שנראה בתחילה כמעט כסתירה.
השירות המטאורולוגי הישראלי אומר בו זמנית שני דברים: גשמי קיץ נשארים נדירים, אבל בעשרים השנים האחרונות הם הופיעו בתדירות גבוהה יותר מאשר בעבר.
זה לא אומר שאוגוסט הופך לדצמבר.
אבל זה אומר שאי אפשר לנתח את הפרק הנוכחי בנפרד מסדרה של גשמי קיץ מוקדמים יותר.
כבר ניתחנו בנאנובסטי, למה גשם בישראל באוגוסט נחשב בכלל לתופעה נדירה. אז דובר בעיקר על משקעים מקומיים חלשים.
רק כמה ימים לאחר מכן הטבע הראה גרסה הרבה יותר קשה של אותו מנגנון.
ועכשיו אנחנו מחכים לצעד השלישי: האם הלילה שבין 30 באוגוסט יהיה עוד פרק מקומי או באמת ייתן גשם שני בחודש עם ערכים דו-ספרתיים בתחנות מסוימות.
את זה בערב 26 באוגוסט אנחנו עדיין לא יודעים.
מה צריך להשתנות במזג האוויר הישראלי הרגיל
יש פרדוקס יומיומי שמוכר לכל מי שחי ליד הים.
בערב אוגוסט בתל אביב אפשר לצאת לרחוב ולהרגיש ממש את המים באוויר. הלחות עצומה. הים התיכון קרוב. בלילה הכל נדבק.
אז למה אין גשם?
כי לחות וגשם — זה לא אותו דבר.
כדי שירד גשם רציני, האוויר הלח צריך לעלות מספיק גבוה, להתקרר, להתעבות וליצור ענן עם עוצמה אנכית גדולה.
הקיץ הישראלי הרגיל דווקא מונע את העלייה הזו.
על פני השטח בקיץ פועלת מה שנקרא שקע פרסי — שקע פרסי. למרות המילה ‘שקע’, זו לא מערכת שמביאה לנו גשם אוטומטית. עבור ישראל זו חלק מהמחזוריות הקיצית היציבה, הקשורה לתהליכים אטמוספריים גדולים בהרבה מעל אסיה.
למעלה המצב שונה. באטמוספירה הבינונית והעליונה בדרך כלל נשמרים תנאים שבהם האוויר יורד.
מתקבלת מעין מכסה.
למטה — אוויר לח וחם מהים.
למעלה — שכבה שדרכה קשה לאוויר הזה לחדור.
לכן בקיץ מופיעים עננים נמוכים, אפור בוקר ליד הים, לפעמים טפטוף. אבל ענן סוער ענק בגובה של כמה קילומטרים בדרך כלל אין ממה לבנות.
עכשיו האטמוספירה צריכה להשתנות.
למזרח הים התיכון יורדת אזור לחץ נמוך בגובה עם אוויר קר יותר, דבר לא רגיל לסוף אוגוסט.
בישראל משתמשים לעיתים קרובות במונח שקע רום — ‘שקע רום’, ציקלון בגובה או שקע בגובה.
המילה ‘בגובה’ כאן חשובה. אנחנו לא מדברים בהכרח על ציקלון חורפי רגיל על פני הקרקע. השינוי העיקרי ניכר יותר למעלה — בערך ברמות של כמה קילומטרים.
וכאן קורה מה שאוגוסט רגיל מנסה לא לאפשר.
למטה נשאר אוויר לח וחם מהים התיכון.
למעלה נהיה קר יותר משמעותית.
הפרש הטמפרטורות גדל.
לאוויר קל יותר לעלות.
המכסה הקיצית הרגילה נחלשת.
הענן מקבל אפשרות לגדול אנכית.
ומכאן מתחילה הפיזיקה המוכרת של סופה: עיבוי, זרמים עולים חזקים, גשם, ברקים ובמקרה של עוצמה מספקת של הענן — ברד.
לכן ההסבר ‘הים התחמם ולכן ירד גשם’ נראה לי לא נכון.
הים ליד ישראל חם כל קיץ.
אם זה היה מספיק, היינו הולכים עם מטריות כל אוגוסט.
הים החם כאן הוא יותר מחסן ענק של לחות. במצב רגיל המכסה האטמוספרית לא מאפשרת להשתמש במאגר הזה לקונבקציה חזקה. כשמבנה למעלה משתנה, אותו אוויר לח הופך פתאום לדלק לסופה.
למה 30 מ”מ יכולים להיות מסוכנים יותר מ-60 מ”מ בחורף
עכשיו לשאלה המעשית ביותר עבור תל אביב והחוף המרכזי.
נדמיין שתי סיטואציות.
בראשונה ירדו 30 מ”מ גשם תוך יומיים.
בשנייה אותם 30 מ”מ נשפכו על העיר בערך תוך שעה.
לתבלה החודשית של המשקעים התוצאה כמעט זהה.
לרחוב העירוני — בכלל לא.
מילימטר אחד של משקעים אומר בערך ליטר אחד של מים על כל מטר מרובע של שטח.
זאת אומרת, 30 מ”מ — זה בערך 30 ליטר על מטר מרובע.
על קילומטר מרובע אחד מדובר כבר בערך על 30 מיליון ליטר מים.
כמובן, המים מתפזרים, חלקם נספגים באדמה ובניקוז, חלקם זורמים לים. אבל בערים שטח ניכר מכוסה באספלט, בטון, גגות וחניונים. המים לא מספיקים להיספג ובו זמנית מופנים למקומות נמוכים.
לכן המספר המרכזי של התחזית הנוכחית עבורי — לא ’30 מ”מ’.
הוא נראה כך:
20–30 מ”מ תוך שעה עד שלוש שעות.
אם תא סוער אינטנסיבי יעבור ישירות מעל החלק הצפוף של גוש דן, העומס על מערכת הניקוז עשוי לעלות בחדות.
מכאן האזהרות על הצפות מקומיות.
וכאן שוב חשוב לא להפוך תחזית לאסון שהתרחש.
‘יש סיכון להצפות’ לא אומר ‘תל אביב בהכרח תוצף’.
גשם סוער לפי הגדרה מאוד לא אחיד.
מעל אזור אחד בעיר יכול לרדת כמות מים רצינית, ובכמה קילומטרים — הרבה פחות. רצועת המשקעים האינטנסיביים ביותר יכולה לזוז לים, צפונה או דרומה.
אותו דבר לגבי ברד.
אם ליד הקרקע +28 °C, זה לא מפריע לנפילת קרח. ברד נוצר הרבה יותר גבוה, בתוך ענן סוער מפותח, שבו הטמפרטורה מתחת לאפס. זרמים אנכיים חזקים מחזיקים את הקרחונים בענן עד שהם הופכים כבדים מספיק.
כלומר, ברד אוגוסט לא דורש שפתאום תגיע חורף לתל אביב.
הוא דורש סופה חזקה.
אבל האם תיווצר סופה כזו בדיוק מעל עיר מסוימת — זו כבר שאלה שאי אפשר לפתור בכנות ארבעה ימים לפני האירוע.
אל ניניו אכן הופיע בסיפור הזה — אבל לא הייתי עושה אותו אשם בגשם
אחרי הגשמים ב-15–16 באוגוסט השירות המטאורולוגי הישראלי עצמו הצביע על קשר אפשרי בין האירוע הלא רגיל לבין התחזקות אל ניניו — אל ניניו.
לכן החלטתי לבדוק בנפרד מה קורה עכשיו עם אל ניניו, כי החלק הזה של הסיפור מאוד קל להפוך להסבר יפה אך שגוי.
אל ניניו — זה לא ציקלון ישראלי ובכלל לא תופעה של הים התיכון.
זה שינוי רחב היקף בטמפרטורת המים ובמעגל האווירי בחלק המשווני של האוקיינוס השקט.
נשמע כאילו אין לו שום קשר לישראל.
בפועל, שינויים כה גדולים יכולים לשנות את מעגל האוויר במרחקים עצומים, להשפיע על מיקום זרמי הסילון, אזורי לחץ גבוה ונמוך והסבירות למזג אוויר מסוים בחלקים שונים של העולם.
ב-13 באוגוסט המרכז לחיזוי אקלים האמריקאי הודיע כי אל ניניו ממשיך להתחזק. הסבירות לאירוע חזק מאוד בסתיו ובחורף 2026/27 עולה על 90%.
עוד יותר מעניין מדד אחר: לתקופה אוקטובר–דצמבר כעת מוערכת בסביבות 69% סבירות לאירוע בעוצמה שתעלה על אל ניניו הקודמים בשורה שמשתמשים בה האקלימאים האמריקאים מאז 1950.
זה מספר רציני.
אבל מכאן עדיין אי אפשר לכתוב:
“ב-30 באוגוסט ירד גשם בישראל בגלל אל ניניו”.
לא הייתי מעבירה ניסוח כזה בחומר של נאנובסטי.
הסיבה הישירה לסערה מסוימת נמצאת כאן, מעל הים התיכון המזרחי: מיקום המערכת הגבוהה, אוויר קר למעלה, לחות השכבות התחתונות, כיוון הזרמים וחוסר יציבות אטמוספרית מקומית.
אל ניניו פועל הרבה יותר רחוק מענן מסוים.
אנלוגיה נוחה — חפיסת קלפים.
אל ניניו יכול לשנות את הקלפים שנמצאים יותר בחפיסה ואיך הם מתערבבים.
אבל הוא לא בוחר את הענן הסוער המסוים שיעבור מעל רמת גן ב-07:20 בבוקר.
זו הסיבה שניסוח השירות המטאורולוגי הישראלי זהיר: אירוע חריג עשוי להיות קשור לאל ניניו המתחזק.
זו לא טעות לשונית קטנה, אלא הגבול בין תצפית לסיבה מוכחת.
יש עוד קו.
התחזית העונתית של השירות המטאורולוגי הישראלי לספטמבר–נובמבר 2026 כעת באמת נראית רטובה. לצפון ולמרכז צפויה בערך 130–150% מהממוצע הרב שנתי של משקעים, לאזורים הדרומיים — אפילו יותר.
במבט ראשון הפאזל מוכן: אוגוסט יוצא דופן, אל ניניו וסתיו רטוב.
אבל התחזית העונתית לא עונה על השאלה האם ירד גשם בתל אביב ביום ראשון מסוים.
היא מדברת על הסכום והאופי הצפויים של תקופה גדולה.
לכן לא ניתן להכריז על גשמי אוגוסט כ”תחילת עידן גשום חדש”.
אפשר לומר רק דבר אחר: כמה אותות בלתי תלויים כעת באמת מצביעים לכיוון יוצא דופן אחד, ויש לעקוב אחר כך.
מה צריך לקרות ב-30 באוגוסט כדי שנדבר באמת על אירוע היסטורי
לאחר בדיקת הסיפור הזה נותר לי הרושם שהשאלה המעניינת ביותר תעלה לא בבוקר לפני הגשם, אלא אחריו.
כי הנתונים של תחנות המטאורולוגיה יפרידו בין אירוע אמיתי לתחזית יפה.
הקריטריון הראשון — כמות.
המדד ההיסטורי לאוגוסט עבור תחנה מסוימת הוא כ-33 מ”מ. אם יימדד יותר במקום כלשהו, יהיה בסיס לדבר על שיא חדש בשורה המתאימה. עד למדידת המשקעים אין שיא חדש.
הקריטריון השני — פרק גשם דו-ספרתי שני באוגוסט אחד.
ב-15–16 באוגוסט כבר התרחש פרק כזה. אם ב-29–30 באוגוסט תחנות מסוימות ירשמו שוב יותר מ-10 מ”מ, אוגוסט 2026 יהפוך לעוד יותר מעניין מבחינת חזרתיות האירועים, ולא ענן מקרי אחד.
הקריטריון השלישי — גיאוגרפיה.
30 מ”מ בנקודה הררית צפונית ו-30 מ”מ מעל בנייה עירונית צפופה בגוש דן — מספרים זהים בטבלה, אבל סיפורים שונים לגמרי למדינה.
הרביעי — עוצמה.
אם רוב המשקעים באמת יירדו תוך שעה–שלוש, זה יהיה חשוב יותר לסיכון להצפות מאשר הסכום החודשי עצמו.
החמישי — השלכות.
הסיכון הצפוי להצפות וההצפה בפועל — לא אותו דבר. לאחר האירוע יהיה צורך לבדוק היכן בדיוק נוצרו בעיות, כמה משקעים ירדו בנקודות אלו ובאיזה זמן.
ורק אז הייתי חוזרת לשאלה האקלימית הגדולה.
כן, הניתוח האקלימי הרשמי כבר מציין שגשמי קיץ בישראל בעשרים השנים האחרונות הפכו נפוצים יותר.
כן, אל ניניו הנוכחי מתפתח כחזק במיוחד.
כן, סתיו 2026 כעת צפוי להיות רטוב מהממוצע.
אבל מזה עדיין אי אפשר להסיק בכנות: “מעתה אוגוסט גשום הופך לנורמה בישראל”.
למסקנה כזו דרושים לא שני גשמים ולא שנה יוצאת דופן אחת, אלא שורה אקלימית ארוכה.
אבל כבר עכשיו אפשר לומר דבר אחר.
אוגוסט 2026 מחייב לבחון מחדש בקפידה את הנוסחה הביתית הפשוטה שהתרגלו אליה האנשים החיים כאן: יולי ואוגוסט הם חודשים שבהם כמעט לא חושבים על גשם.
בתחילה, ב-15–16 באוגוסט, האווירה נתנה לירושלים ולאזורים המזרחיים כמויות משקעים שהיו חסרות תקדים לחלק זה של השורה ההיסטורית הקיצית.
כעת, בעוד שבועיים, מערכת חדשה עשויה להביא גשם חזק לחלק אחר של המדינה — עם סיכון לסופות רעמים, ברד והצפות עירוניות.
אם זה יקרה, האירוע המרכזי לא יהיה עצם העובדה של גשם באוגוסט.
גשמים כאלה ישראל כבר ראתה.
המרכזי יהיה שבחודש אחד המחסום האטמוספרי הקיצי הרגיל נמצא פעמיים לא מספיק חזק כדי לעצור משקעים רציניים.
וזו כבר היסטוריה שכדאי לבחון מחדש לאחר ה-30 באוגוסט — לא לפי תחזיות, אלא לפי מדידות בפועל.