הסגרה בשאלה: האם ישראל יכולה להסגיר את טימור מינדיץ’ לאוקראינה? כבר היו לכך תקדימים.

Ключי דמות בחקירה רחבת היקף של NABU ו-SAP בפרשת שחיתות באנרגיה, טימור מינדיץ’, המואשם באוקראינה בבגידה במדינה במצב חירום צבאי, עזב את המדינה ונמצא בישראל. מקורות במעגלים דיפלומטיים מאשרים: קיימת אפשרות תיאורטית להסגרתו, אך הדרך לכך מורכבת, רב-שלבית ותלויה לחלוטין בכשירות המשפטית של הצד האוקראיני.

לא מדובר בהחלטה פוליטית טהורה, אלא בהליך שבו משחקים תפקיד מכריע הראיות, הדרישות הפורמליות של החוק הישראלי ועמדת בתי המשפט.

ישראל לא ממהרת להסגיר

ישראל באופן מסורתי זהירה מאוד בנושאי הסגרה של אזרחיה. העיקרון הבסיסי הוא הגנה על ישראלים מהסגרה למדינות אחרות. עם זאת, עיקרון זה אינו מוחלט. במקרים חריגים, אם מדובר בעבירות פליליות חמורות ואם הראיות עומדות בסטנדרטים גבוהים, הסגרה אפשרית.

עורכי דין מציינים: עצם קיומו של אזרחות ישראלית אינו מבטיח הגנה מהסגרה. במיוחד אם החקירה מוכיחה שהעבירות היו חמורות והיו להן אלמנטים חוצי גבולות, כולל פעולות בשטח ישראל.

זהו בדיוק התרחיש הנדון כעת בהקשר לפרשת מינדיץ’.

שלילת אזרחות כגורם

לפי החוק הישראלי, המדינה רשאית לשלול אזרחות מאדם שביצע עבירות פליליות חמורות. מנגנון זה מיושם לעיתים נדירות, אך הוא קיים. במקרה של שימוש בו, עמדתו המשפטית של החשוד נחלשת באופן חד: הסגרה נוספת עשויה להיבחן כבר במסגרת אמנות בינלאומיות ושיתוף פעולה פלילי.

אך גם כאן הכל תלוי בראיות. הצד הישראלי לא יפעל על בסיס הצהרות פוליטיות או לחץ תקשורתי.

עמדת NABU

מנהל NABU, סמיון קריבונוס, הצהיר במפורש כי אזרחות ישראלית אינה מהווה מחסום בלתי עביר.

«יש מקרים שבהם ישראל הסגירה את אזרחיה למדינות אחרות. אלו תהליכים משפטיים מורכבים, אך הם אפשריים. אנו נעבוד בכיוון זה», ציין הוא בתגובה לרדיו סבובודה.

תקדימים היסטוריים

הסגרה מישראל לאוקראינה כבר התרחשה. בשנת 2010 ישראל הסגירה לאוקראינה את אזרח שלה, שהואשם ברצח שוטר בדנייפר. הפשע בוצע עוד בשנת 1997, וההחלטה הסופית לאחר הליכים משפטיים ממושכים התקבלה על ידי בית המשפט העליון של ישראל.

מקרה זה מראה: כאשר יש בסיס ראייתי מספיק ובקשות ערוכות כראוי, מערכת המשפט הישראלית מוכנה ללכת להסגרה.

אך יש גם דוגמאות הפוכות.

כישלון פרשת סטביצקי

סיפורו של שר האנרגיה לשעבר של אוקראינה, אדוארד סטביצקי, נשאר דוגמה שלילית עבור קייב. לאחר שקיבל אזרחות ישראלית בשם נתן רוזנברג, הוא נותר בלתי נגיש למשפט האוקראיני במשך שנים רבות.

למרות בקשות התביעה הכללית של אוקראינה, ההסגרה לא התבצעה. הצד הישראלי סבר שהחומרים שהוצגו אינם מוכיחים את האשמה בהיקף הנדרש לפי הסטנדרטים המקומיים. מאוחר יותר נסגר ההליך הפלילי באוקראינה בשל התיישנות, מה שהסיר את הנושא מהפרק סופית.

נקודת מפתח — התביעה

בתיקים של הסגרה, החוליה המכרעת היא התביעה הישראלית. היא זו שמעריכה את הראיות שהתקבלו ממדינה זרה ומקבלת החלטה אם להעביר את התיק לבית המשפט.

לאחר מכן התהליך הופך להיות משפטי גרידא: התובעים הישראלים צריכים להוכיח שההאשמות מוצדקות ועומדות בקריטריונים של החוק הישראלי. אפילו החלטה חיובית של בית המשפט העליון אינה מבטיחה הסגרה אוטומטית — עליה להיות מאושרת על ידי שר המשפטים של ישראל.

סיום — רק לפי החוק

הסגרתו של טימור מינדיץ’ אפשרית רק במקרה אחד: אם הצד האוקראיני יוכל להוכיח את אשמתו מבחינה משפטית ולא פוליטית. ללא זאת, התיק מסתכן לחזור על תרחיש סטביצקי — עם שנים של בקשות, סירובים והפסדים תדמיתיים.

עבור ישראל זהו עניין של שלטון החוק. עבור אוקראינה — מבחן לאיכות החקירה והתביעה.

בדיוק בנקודה זו נמצאת היום ההיסטוריה עם האפשרות להסגרת מינדיץ’, שההתפתחות שלה נעקבת בקפידה גם בירושלים וגם בקייב. בהקשר זה חשוב להבין: ההחלטות כאן מתקבלות לא על ידי פוליטיקאים ולא על ידי התקשורת, אלא על ידי בתי המשפט והתובעים, הפועלים בקפדנות במסגרת החוק — כפי שמקובל בישראל ובפרקטיקה הבינלאומית.

בסיום ההיסטוריה הזו תלוי הרבה בשאלה האם התביעה האוקראינית תוכל לעבור את המסלול המשפטי המורכב הזה ללא טעויות — כי כך בדיוק פועלת היום הסגרה אמיתית, כפי שכותבת באופן קבוע НАновости — חדשות ישראל | Nikk.Agency.