40 קילומטר תחת הכוונת: איך רחפנים יצרו בחזית באוקראינה ‘אזור מוות’

בכיוונים מסוימים של החזית הרוסית-אוקראינית, השטח שבו כמעט כל תנועה מתגלה ומותקפת על ידי רחפנים התרחב ל-40–50 קילומטרים. טנקים מוסתרים תחת רשתות, פצועים לא תמיד מצליחים להתפנות במשך מספר ימים, וקבוצות התקפה גדולות יכולות להתגלות עוד לפני שהן מגיעות לעמדות המוצא.

העיתון הגרמני Die Zeit ב-12 ביולי 2026 פרסם חומר גדול בשם «Der Tod von oben» — «מוות מהשמיים». מחבריו קאי בירמן, האוקה פרידריכס ואוליביה קורטס תיארו כיצד רחפנים שינו את המלחמה באוקראינה ויצרו לאורך קו החזית רצועה עצומה של תצפית כמעט רציפה.

לפי Die Zeit, בחלק מהאזורים עומק השטח המסוכן הזה כבר מגיע ל-40 קילומטרים וממשיך לגדול. הפרסום גם מביא הערכה: באוויר יכולים להימצא בו זמנית כ-עשרה רחפנים לכל קילומטר רבוע.

זה לא אומר שכל השטח במרחק 40 קילומטרים מקו המגע ריק מאדם. שם נשארות עמדות, נקודות תצפית, קבוצות קטנות של חיל רגלים ונתיבי אספקה. עם זאת, כל תנועה של רכב, רכב משוריין, אופנוע או קבוצת חיילים יכולה להתגלות על ידי רחפן סיור, ולאחר מכן נשלח לעבר המטרה רחפן FPV, מפציץ כבד או ארטילריה.

כיצד ‘אזור המוות’ גדל מ-10 ל-50 קילומטרים

הרחבת האזור התרחשה בהדרגה ותלויה ישירות בטווח הרחפנים, הופעת ממסרים, פיתוח מערכות סיבים אופטיים והגדלת מספר המכשירים בחזית.

3 במרץ 2025: אוקראינה משיקה את ‘קו הרחפנים’

ב-3 במרץ 2025 משרד ההגנה של אוקראינה הודיע רשמית על השקת פרויקט ‘קו הרחפנים’. היוזמה הייתה אמורה לאחד את היחידות היעילות ביותר של מערכות רחפנים וליצור לפני העמדות האוקראיניות רצועה קבועה של פגיעה.

להתפתחות הפרויקט הוקצו בנוסף 4.6 מיליארד גריבנה. הכספים נועדו לרכישת רחפנים, רכבים, אמצעי לוחמה אלקטרונית וציוד לקבוצות ניידות.

בתחילה דובר על אזור מבוקר בעומק של כ-10–15 קילומטרים, שבו הכוחות הרוסיים לא יוכלו להתקדם ללא אבדות משמעותיות.

17 ביולי 2025: רויטרס מתארת את קווי המתאר הראשונים של המלחמה החדשה

בכתבה של רויטרס מ-17 ביולי 2025 הוערכה הרצועה המסוכנת בכ-10 קילומטרים מכל צד של קו המגע.

כבר אז סיפרו החיילים האוקראינים כי ציוד כבד מתגלה במהירות על ידי רחפנים. לכן הצבא הרוסי החל להשתמש לעיתים קרובות יותר בקבוצות קטנות של שניים עד שישה אנשים, אופנועים, טרקטורונים ורכבים קלים.

ריכוז המוני של שריון, הנחוץ לפריצת חזית קלאסית, הפך למסוכן יותר ויותר: ניתן היה לגלות את השיירה עוד לפני שהגיעה לקו ההתקפה.

באוגוסט 2025 ולדימיר זלנסקי העריך את עומק האזור הזה בכ-10–20 קילומטרים מקו החזית. עם זאת, כבר בחודשים הבאים המשיך טווח הרחפנים לגדול.

2 בפברואר 2026: עשרה רחפנים לכל קילומטר רבוע

ההערכה על עשרה רחפנים לכל קילומטר רבוע הופיעה לא רק ב-Die Zeit.

ב-2 בפברואר 2026 קצין מטה של כוחות ההגנה האסטוניים, רב-סרן טאבי ליאס, הצהיר בראיון ל-ERR כי בחלקים מסוימים של החזית, באוויר יכולים להימצא כ-עשרה רחפנים לכל קילומטר רבוע.

רובם אינם רחפנים תקיפה, אלא מכשירי סיור. הם נשארים באוויר זמן רב יותר, צופים בכבישים, במטעים וביישובים הרוסים, ולאחר גילוי תנועה מזעיקים רחפני FPV או רחפני מפציצים.

ליאס גם דיווח כי היה צורך להרחיק את הארטילריה מהחזית. אם בעבר ניתן היה למקם את התותחים במרחק של ארבעה עד שישה קילומטרים מהחזית, כעת מנסים להחזיק אותם במרחק של כ-10–12 קילומטרים, כמעט בגבול הטווח היעיל.

לדבריו, כמעט בלתי אפשרי לאסוף בסתר קבוצת שריון גדולה, אם לא מדכאים מראש את רחפני הסיור, התקשורת ואמצעי ההנחיה של האויב.

חשוב להבין כי עשרה רחפנים לכל קילומטר רבוע אינם ערך ממוצע רשמי לכל קו החזית. זו הערכה של צפיפות הרחפנים בכיוונים הפעילים ביותר.

טנקים לא נעלמו, אבל המלחמה המשוריינת המסורתית הסתיימה

רויטרס ב-24 בפברואר 2026, ביום השנה הרביעי לתחילת הפלישה הרוסית המלאה, פרסמה כתבה מאזור חרקוב.

מפקד פלוגת טנקים אוקראינית, ולנטין בוגדנוב, סיפר כי הטנק הרוסי T-72 שלו, שנלקח כשלל, נשאר מוסתר רוב הזמן. למעשה, הטנק משמש כתותח ארטילרי נייח, שכן יציאה לשטח פתוח כמעט בלתי נמנעת מושכת רחפני FPV.

זה לא אומר שהטנקים נעלמו לחלוטין. ממשיכים להשתמש בשריון בבנייה עירונית, במזג אוויר קשה ובמהלך מבצעים מכניים מסוימים. עם זאת, תפקידו הצטמצם באופן חד, והתקפות שריון מסיביות הוחלפו במידה רבה בפעולות של קבוצות חיל רגלים קטנות.

לפי רויטרס, לאורך חזית באורך של כ-1200 קילומטרים נמצאים מדי יום אלפי רחפני סיור ותקיפה. חלקם של האבדות הקשורות לרחפנים גדל לפחות מ-10% ב-2022 לשיעור שיכול להגיע ל-80% בכיוונים מסוימים ב-2025.

נאנווסטי — חדשות ישראל מדגישות: הצהרות על היעלמות מוחלטת של שריון הן הגזמה. נכון יותר לומר כי הרחפנים שללו מהטנקים את חופש התנועה הקודם ואילצו את שני הצדדים לשנות לחלוטין את השימוש במכונות כבדות.

הפינוי במקום שעה לוקח מספר ימים

מלחמת הרחפנים שינתה לא רק את ההתקפות, אלא גם את הסיוע הרפואי.

באותה כתבה של רויטרס מ-24 בפברואר 2026 דיווח ראש אחד מבתי החולים הצבאיים באזור חרקוב, ויאצ’סלב קוריני, כי הזמן הממוצע לפינוי פצועים בחלק מהאזורים עלה על שלושה ימים.

הרפואה הצבאית התבססה באופן מסורתי על עקרון ‘שעת הזהב’: נחשב כי יש להביא פצוע קשה לרופאים בתוך כ-60 דקות. באזור הפגיעה המודרני, רכב או רכב משוריין שנשלח לפצועים עלול להפוך למטרה בעצמו.

לכן, לפינוי, אספקת מים, מזון ותחמושת נעשה שימוש גובר ברובוטים קרקעיים ורחפנים כבדים. רק ב-ינואר 2026, לפי משרד ההגנה האוקראיני, מערכות קרקעיות בלתי מאוישות ביצעו יותר מ-7000 משימות.

אביב וקיץ 2026: האזור ממשיך להתרחב

ב-9 באפריל 2026 הודיע משרד ההגנה של אוקראינה כי בפרויקט ‘קו הרחפנים’ משתתפים יותר מ-1000 צוותים.

העומק המוצהר רשמית של הפגיעה הקבועה היה 10–15 קילומטרים. לפי נתוני המשרד, יחידות הפרויקט פגעו בכל מטרה רביעית שנרשמה בחזית. במהלך החורף יוחס להם פגיעה ביותר מ-30 אלף חיילים רוסים, ורק במרץ — ביותר מ-10.5 אלף.

אלו נתונים צבאיים אוקראיניים רשמיים, ולכן לא ניתן לבדוק באופן עצמאי כל מטרה שנטענה. עם זאת, הם מראים את היקף המעבר מקבוצות מפעילים נפרדות למערכת מרכזית של מלחמת רחפנים.

ב-23 במאי 2026 כתב רויטרס כי אזור הסכנה המוגבר הסטנדרטי הגיע לכ-15 קילומטרים מכל צד של החזית, כלומר כ-30 קילומטרים של רוחב כולל.

החיילים האוקראינים סיפרו כי רחפנים כבדים מסוג Vampire משמשים לא רק לתקיפות, אלא גם לאספקת מים, מזון ותרופות לאזורים שבהם מסוכן מדי לשלוח אנשים או רכבים.

ב-12 ביוני 2026 סגן מזכיר מועצת הביטחון הלאומי של אוקראינה, דוד אלויאן, בנאום בפסגת הרחפנים בלטביה, דיווח כי בכיוונים מסוימים עומק אזור הפגיעה מגיע ל-50 קילומטרים.

לדבריו, שם, היכן שצפיפות הרחפנים הסיוריים והתקיפה גבוהה במיוחד, רכב יכול להתגלות ולהיהרס תוך מספר דקות.

סגן שר החוץ של אוקראינה, אלכסנדר מישצ’נקו, נתן הערכה זהירה יותר — מ-20 עד 40 קילומטרים. הוא הדגיש כי הרחפנים הופכים את המבצעים ההתקפיים הגדולים למורכבים יותר, שכן לא ניתן לאסוף את הכוחות באזור אחד ללא התראה.

לכן המספר של 40 קילומטרים, שהובא על ידי Die Zeit ב-12 ביולי 2026, נראה ריאלי. אבל הוא מתייחס לכיוונים מסוימים ולא ניתן להחיל אותו אוטומטית על כל החזית.

מדוע ההתקדמות נמדדת בעשרות מטרים ביום

המרכז האמריקאי למחקרים אסטרטגיים ובינלאומיים — CSIS — בדו”ח מ-1 ביולי 2026 קישר את האטת הלחימה עם שדות מוקשים, ביצורים, ארטילריה ורוויה של החזית ברחפנים.

לפי הערכת CSIS, במחצית הראשונה של 2026, מהירות ההתקדמות הרוסית הממוצעת הייתה:

• כ-50 מטרים ביום ליד קונסטנטינובקה;
• כ-70 מטרים ביום בכיוון פוקרובסקי;
• כ-90 מטרים ביום בכיוון סלוביאנסק.

לשם השוואה: במהלך שלב המנובר של המלחמה ב-2022 קבוצות נפרדות יכלו להתקדם ב-3000–7000 מטרים ביום.

האנליסטים מציינים כי שני הצדדים כעת לא יכולים ללא סיכון עצום לאסוף באזור של יותר מ-20 קילומטרים מספיק חיל רגלים ושריון לפריצה מהירה. במקום זאת, הצבא הרוסי מנסה לחדור בקבוצות קטנות, שתופסות מטעים, מבנים או עמדות נפרדות.

נאנווסטי — חדשות ישראל מדגישות: הרחפנים לא הפכו את המלחמה לפחות עקובה מדם. הם הפכו אותה למפוצלת יותר. במקום התקפות מהירות מתרחשות אלפי עימותים קטנים, תקיפות וניסיונות חדירה, שכל אחד מהם יכול לעלות בחיי אדם.

השלב הבא — רחפנים שאינם זקוקים לקשר עם המפעיל

בינה מלאכותית כבר נמצאת בשימוש בחזית, ולכן לקרוא לה ‘השלב הבא’ בלבד זה לא מדויק.

כבר ב-25 במרץ 2024 דיווחה רויטרס כי אוקראינה ורוסיה מפתחות רחפנים עם ראייה ממוחשבת. מכשיר כזה יכול לזהות מטרה, לקבע את תמונתה ולהמשיך בתקיפה ללא קשר מתמיד עם המפעיל.

ניתן לעצור רחפן FPV רגיל על ידי חסימת ערוץ הרדיו. אבל אם הרחפן כבר תפס את תמונת הרכב, הטנק או המטרה האחרת, המערכת על הסיפון מסוגלת לתקן את הטיסה באופן עצמאי בקטע האחרון.

ב-29 בנובמבר 2025 תיארה רויטרס תקיפה של יחידה אוקראינית על טנק רוסי משוער במרחק של כ-20 קילומטרים.

לאחר שהמפעיל הצביע על המטרה, התוכנה עזרה לרחפן לשמור אותה במסגרת. גם לאחר אובדן הקשר, המכשיר יכול להמשיך לטוס באופן עצמאי.

הצד האוקראיני מצהיר כי ההחלטה הסופית על התקיפה צריכה להתקבל על ידי אדם. הבינה המלאכותית משמשת לזיהוי, ליווי והנחיה, ולא לבחירה עצמאית של אנשים שיש להשמיד.

בסוף נובמבר 2025 אוקראינה פרסה עשרות גרסאות של מערכות כאלה, כאשר פתרונות נפרדים הותקנו כבר על אלפי רחפנים. המפתחים הכירו בכך שהיעילות של ראייה ממוחשבת תלויה במזג האוויר, תאורה, הסוואה ואיכות התמונה.

מה המשמעות של הופעת אזור של 40 קילומטרים

«אזור המוות» — זה לא מדבר רציף שבו אף אחד לא יכול להימצא.

בשטחו ממשיכים לשרת חיילים, פועלות נקודות תצפית, מתבצעות רוטציות ומובלים מטענים. אבל הסיכון עולה באופן חד ככל שמתקרבים לקו המגע.

השינוי העיקרי הוא שהחזית הפסיקה להיות רצועה צרה של תעלות. היא הפכה לשטח עמוק של תצפית קבועה, שיכול להתחיל עשרות קילומטרים מהמקום הישיר של הקרבות.

הרחפנים אילצו להרחיק אחורה את המטות, המחסנים, הארטילריה ונקודות הפיקוד. הם הקשו על פינוי הפצועים, הגבילו את השימוש בטנקים ועשו כמעט בלתי אפשרי את ההכנה הבלתי נראית של התקפה גדולה קלאסית.

אבל היתרון הטכנולוגי לא נשאר קבוע. כל אמצעי הגנה חדש גורם להופעת דרך תקיפה חדשה: לוחמה אלקטרונית הובילה להתפשטות רחפנים סיבים אופטיים, רשתות נגד רחפנים — להתקפות חוזרות על אותו מסלול, ואובדן קשר רדיו האיץ את פיתוח ההנחיה האוטונומית.

לכן הפרסום של Die Zeit מ-12 ביולי 2026 מתאר לא מהפכה טכנולוגית שהושלמה, אלא שלב נוסף שלה. גבול ‘אזור המוות’ ממשיך להתרחק מקו החזית, והמלחמה הופכת במהירות לעימות של מערכות סיור, אלגוריתמים ומכונות בלתי מאוישות המיוצרות בהמונים.