בלבוב נמצאה מצבה יהודית. מדוע אחרי שנים רבות שמות הנפטרים עדיין נחשפים מתחת לאספלט

בלבוב נמצא מצבה יהודית, אשר לאחר גילויה הועברה והוחזרה לשטח בית הקברות היהודי. להצלת המצבה הצטרפו תושבי העיר. מרכז המתנדבים של לבוב הודה במיוחד ליוליאן לגון (Julian Lahun) ולאנדריי לגון על עזרתם בשימור המורשת היהודית.

כך נמסר ב-7 באוגוסט 2026 על ידי Federation of Jewish Communities of Ukraine — פדרציית הקהילות היהודיות של אוקראינה. הודעתה היא המקור הראשוני לפרסום זה.

החדשות יכלו להסתיים בשורה אחת: מצאו מצבה יהודית ישנה והחזירו אותה למקומה.

אבל בלבוב מצבה אחת שנמצאה היא כמעט אף פעם לא סיפור של אבן אחת בלבד.

מתחת לכבישים, בחצרות, בקירות תומכים ובמבנים עירוניים אחרים עדיין נמצאות מצבות מבתי קברות יהודיים שהושמדו. לפעמים עדיין ניתן לקרוא עליהן שמות. לפעמים תאריכים. לפעמים מקום לידה, שם האב או הבעל.

ואז מתחת לאספלט מחזירים לא רק אבן.

מחזירים אדם.

לצורך חומר זה НАновости — חדשות ישראל השוו את ההודעה הנוכחית של פדרציית הקהילות היהודיות של אוקראינה עם בסיס הנתונים הפתוח Jewish Stones UA, חומרי מרכז המתנדבים של לבוב ותיעוד פעולות קודמות להחזרת מצבות לבוביות. האחריות על המסקנות העריכתיות מוטלת על מחבר החומר אלכסנדר חמלניצקי. עם זאת, הפרסום אינו מהווה חוות דעת אפיגרפית או ארכיאולוגית של המצבה שנמצאה: НАновости לא פענחו את הכתובת בעצמם ולא קובעים את מקורה ללא אישור תיעודי.

מה ידוע על המצבה שנמצאה כעת — ומה אנחנו עדיין לא יודעים

מהודעת פדרציית הקהילות היהודיות של אוקראינה עולה כי המצבה נמצאה בלבוב, ולאחר מכן הועברה לשטח בית הקברות היהודי.

בעבודה זו עזרו תושבי העיר. מרכז המתנדבים של לבוב הודה ליוליאן לגון ולאנדריי לגון.

במועד הבדיקה העריכתית ב-7 באוגוסט 2026, בהודעה המקורית שברשות НАновости, לא נמסרו הכתובת המדויקת של הממצא, שם האדם על המצבה, תאריך הפטירה והמקום המקורי של הצבת המצבה הזו.

זה עקרוני חשוב.

לא נכתוב כי דווקא את המצבה הזו הוציאו מבית הקברות הכובשים הגרמנים. לא נטען גם כי דווקא אותה השתמשו כחומר בנייה כבר השלטונות הסובייטיים.

שתי הפרקטיקות בלבוב מתועדות. אבל ההיסטוריה של מצבה מסוימת צריכה להיות מאושרת בנפרד.

אם נשמרה אפיטף קריא, השאלה הבאה מעניינת בהרבה מעצם מציאת המצבה: של מי הקבר הזה?

מדוע מצבות יהודיות בכלל נמצאות מתחת ללבוב

לפני מלחמת העולם השנייה היו בתחומי לבוב ופרבריה אז ארבעה בתי קברות יהודיים גדולים.

העתיק ביותר היה ממוקם מערבית למרכז ההיסטורי. האזכור התיעודי הראשון מתייחס לשנת 1414, אם כי בית הקברות יכול היה להתקיים עוד קודם לכן. עד לסגירה הרשמית בשנת 1855, בשטח של כשלושה דונם היו, לפי הערכת החוקרים, 25–30 אלף קברים.

במהלך הכיבוש הגרמני בית הקברות הושמד באופן שיטתי, והמצבות שימשו כחומר בנייה.

עדות מזעזעת במיוחד נותרה בדו”ח של מפקד האס אס והמשטרה של מחוז “גליציה” פרידריך קצמן משנת 1943. במסמך לצד תמונה של בית הקברות היהודי בלבוב דווח על קבלת כ-2000 מטרים מעוקבים של חומר בנייה מבית הקברות היהודי בלמברג — כך קראו השלטונות הכובשים ללבוב.

לאחר סיום המלחמה התהליך לא נפסק.

Jewish Stones UA מציין כי השלטונות הסובייטיים הסירו את המצבות הנותרות והשתמשו בהן לריצוף רחובות, כיכרות וחצרות של מבנים ציבוריים, וכן להקמת קירות תומכים. בשנת 1947 על אדמת בית הקברות היהודי הישן הוקם שוק קרקוב.

כך האבן שעליה שילמה המשפחה לאמן עבור שם הנפטר ונוסחת תפילה הפכה לחומר דרכים.

פרט זה חשוב, כי הוא מסביר את הממצאים הנוכחיים: רוב המצבות שהוצאו אז לא נעלמו לשום מקום.

הן נותרו בתוך העיר.

בית הקברות החדש: מקור אפשרי לרבות מהמצבות שנמצאו

לאחר סגירת בית הקברות הישן בשנת 1855 נפתח בית קברות יהודי חדש בקצה המערבי של רחוב זולוטה הנוכחי ליד יאנובסקי.

גם הוא נהרס קשות בשנות הכיבוש הגרמני. אלפי מצבות הופלו, הוצאו ושימשו מחדש.

חוקרי Jewish Stones UA סבורים כי רבות מהמצבות שנמצאו בשנים האחרונות מתחת לרחובות לבוב ובתוך קירות, ככל הנראה, הוצאו מכאן. על כך מצביעים, בין היתר, התאריכים על המצבות שנמצאו — לעיתים קרובות מדובר בעשורים הראשונים של המאה ה-20.

אבל כאן שוב חשובה גבול ההוכחה: זהו מסקנה לגבי מסה של ממצאים, ולא ביוגרפיה מוכחת של אותה מצבה מסוימת שעליה דיווחה הפדרציה כעת.

«כל הרחוב עשוי ממצבות»

היקף הבעיה הפך בולט במיוחד בקיץ 2018 ברחוב חנה ברווינוק.

במהלך עבודות כביש התגלו מתחת לאספלט מצבות יהודיות.

תושבי האזור ידעו עליהן גם קודם: במהלך עבודות תשתית קודמות הופיעו כבר מצבות בודדות מהאדמה. כאשר החלו שוב לפתוח את הכביש, המידע הגיע למרכז המתנדבים של לבוב.

מנהל המרכז סשה נזר תיאר אז את הנראה בפשטות רבה:

«כל הרחוב עשוי ממצבות».

בהתחלה הוציאו את האבנים ידנית. השתמשו באתים, מוטות, רצועות הרמה ופטיש אוויר. חלק מהמצבות שקלו יותר מ-300 קילוגרם. לאחר מכן, בזכות תרומות שנאספו, הצליחו לגייס ציוד כביש כבד ומשאית.

במהלך המבצע הוציאו המתנדבים 125 מצבות שלמות וקטעים גדולים והעבירו אותן לבית הקברות היהודי החדש של לבוב.

בהודעות הראשוניות של התקשורת הופיעו הערכות מוקדמות קטנות יותר — כ-מאה מצבות. זה לא סתירה: הספירה נמשכה ככל שהאבנים הוצאו, והתוצאה המתועדת הסופית של הפרויקט הייתה 125 מצבות וקטעים גדולים.

וזהו דוגמה טובה לכך מדוע НАновости מבדילים בין מספרים תפעוליים לתוצאה הסופית של העבודה.

האבן מתחת לכביש חזרה להיות קברו של חיים סלומון דודמן

כאן מופיע השכבה האנושית, שבלעדיה סיפור המצבות הופך פשוט לסטטיסטיקה.

בבסיס Jewish Stones UA יש מצבה עם מספר LVN010.

פעם היא שכבה מתחת לאספלט של רחוב ברווינוק.

על המצבה נשמרה כתובת פולנית:

CHAIM SALOMON DAWIDMAN.

ממנה החוקרים קבעו כי חיים סלומון דודמן נולד בשנת 1855 באוזימין ונפטר ב-15 במאי 1936.

בזמן שהאבן הייתה מתחת לרחוב, היא נשברה לשני חלקים. אבל שני החלקים העיקריים נמצאו יחד והוחזרו לבית הקברות היהודי.

וכאן משתנה המשמעות של כל העבודה הזו.

אפשר לכתוב: מתחת לרחוב לבוב הוציאו אחת מ-125 המצבות.

ואפשר לכתוב אחרת:

מתחת לרחוב לבוב הוציאו את קברו של חיים סלומון דודמן, אדם שחי כ-80 שנה ונפטר באביב 1936.

לפני השואה.

לפני השמדת העולם היהודי של לבוב.

לפני שהמצבה שלו הפכה לחלק מהכביש.

זה כבר לא “חומר בנייה ישן”.

זה שם.

עוד אישה חזרה מתחת לאספלט: רייזל ויינרב

יש גם אפיטפים מפורטים יותר.

המצבה LVN029, גם היא הועלתה מרחוב ברווינוק, הייתה שייכת לאישה בשם פרימה רייזל, בתו של שמשון ויינרב.

הטקסט שנשמר מציין גם את שם בעלה — יוסף גרוסטרן. על המצבה גם נכתב כי רייזל ויינרב הייתה מבוסק. החלק העליון של המצבה אבד, אך רוב הטקסט נשמר.

למקרה עובר אורח זהו לוח אבן.

לצאצא של משפחת ויינרב, גרוסטרן או אדם שחוקר את יהודי בוסק ולבוב, זהו כבר מסמך גנאלוגי.

כאן נוצרת הקשר הישיר עם ישראל.

מה הקשר לישראל

כמות עצומה של צאצאי יהודי גליציה חיים היום מחוץ לאוקראינה — כולל בישראל.

לאחר השואה ההיסטוריה המשפחתית של רבים מהשושלות נשמרה באופן חלקי: שם המשפחה של הסבא, שם העיירה, כמה תמונות, סיפור על קרובים “מלבוב” או “מגליציה”.

מצבה שנמצאה לפעמים יכולה להוסיף לכך תאריך מדויק, שם האב, שם בן הזוג, מקום מוצא או גרסה של כתיבת שם המשפחה.

וזו לא אפשרות תיאורטית.

פרויקט Jewish Stones UA יוצר במיוחד רישומים דיגיטליים של המצבות שנמצאו. הבסיס מאפשר לתעד כמעט 30 מאפיינים של אבן אחת, כולל מקום הממצא, תמונות, מצב, שם, תאריכים וטקסטים של אפיטפים. הכתובות מתועתקות ומתורגמות, ובפרויקט משתתפים מתנדבים מאוקראינה, ישראל וארה”ב. הפרויקט קיים בשפות אוקראינית ואנגלית, כאשר הגרסה האנגלית מיועדת במיוחד לצאצאי משפחות ממערב אוקראינה החיים ברחבי העולם.

לכן לישראלי שמשפחתו מגיעה מלבוב, בוסק, רוגטין, דרוהוביץ’ או ערים אחרות של גליציה לשעבר, בסיס כזה יכול להיות לא רק אתר היסטורי.

זהו עוד מקום שכדאי לבדוק בו את שם המשפחה שלך.

НАновости — חדשות ישראל כבר ניתחו בפירוט כיצד בנויים מצבות יהודיות באוקראינה, מה המשמעות של הכתובות והסמלים ואיזו מידע הן מסוגלות לשמור. החומר הקודם של אלכסנדר חמלניצקי “מצבות כקוד זיכרון: כיצד מתעורר המורשת היהודית הנשכחת של אוקראינה” זמין כאן: חומר НАновости על מצבות ובתי קברות יהודיים באוקראינה. הממצא הנוכחי בלבוב למעשה ממשיך את הנושא הזה כבר על דוגמה של מצבה אחת שהוחזרה.

כ-50 קטעים נמצאו ממש בקיר

רחוב ברווינוק לא היה יוצא דופן.

בפברואר 2020 מרכז המתנדבים של לבוב הוציא כ-50 קטעים של מצבות יהודיות מקיר תומך מאחורי בית מגורים ברחוב קונוטופסקה הסמוך.

באפריל וביוני 2021 נמצאו קטעים חדשים כבר ליד מבנים וגן הבוטני של האוניברסיטה הלאומית ליערנות ברחוב פרירודנה.

Jewish Stones UA כותב במפורש: המיקום המדויק של הרוב המכריע של המצבות הלבוביות שהוצאו אינו ידוע. רבות, ככל הנראה, עדיין נמצאות מתחת לכבישים ולמבנים של העיר.

לכן הממצא הנוכחי הבודד לא נראה כמקריות.

להיפך — הוא מראה שהתהליך הזה עדיין רחוק מלהסתיים.

יותר מ-350 מצבות מתחת לחצר “הכלא בלונצקי”

הסיפור הגדול ביותר מהעת האחרונה התרחש במקום עם היסטוריה כבדה משלו — בשטח של “הכלא בלונצקי” לשעבר.

בשנת 2020 במהלך חפירות שם התגלה שכבה נרחבת של מצבות יהודיות מתחת לכיסוי החצר.

לא ניתן היה להעביר את המצבות שנמצאו מיד. הגישה הוקשתה על ידי מגפת COVID-19, מצב האובייקט, ולאחר תחילת הפלישה הרוסית המלאה לאוקראינה — דרישות הביטחון.

רק לאחר חמש שנים התאפשר להשלים את ההחזרה.

ביולי 2025 סשה נזר ארגן את העברת המצבות שנאספו לבית הקברות היהודי החדש של לבוב. כעת בבסיס Jewish Stones UA מתועדות יותר מ-350 מצבות וקטעים מהמתחם הזה.

אבל ההעברה הפיזית היא רק השלב הראשון.

את האבנים מצלמים בתאורה טובה. לאחר מכן מומחים ומתנדבים עובדים עם האפיטפים: מעתיקים את הטקסט בעברית, מתרגמים אותו לאוקראינית ואנגלית, משווים תאריכים ושמות, ולאחר מכן יוצרים כרטיס דיגיטלי נפרד.

כך ערימת אבן הופכת בהדרגה לבסיס של אנשים.

מה לעשות אם מצבה כזו נמצאה בלבוב

לסיפור הזה יש גם מסקנה מעשית.

Jewish Stones UA מציין כי ממצאים חדשים לעיתים קרובות מתחילים באותו אופן: מצבה מבחין עובר אורח רגיל או תושב במהלך תיקונים, עבודות עפר או פירוק. לאחר מכן המידע מועבר לאנשים העוסקים בשימור המורשת היהודית; בלבוב סשה נזר ומרכז המתנדבים של לבוב עוסקים בפעולות כאלה במשך שנים רבות.

אם ראיתם לוח אבן עם כתובות בעברית או סמלים יהודיים קבורה אופייניים:

• צלמו אותה ואת מקום הממצא לפני ההעברה;
• שמרו את המיקום המדויק או הכתובת;
• אל תנסו לנקות את הכתובת הישנה בכימיקלים אגרסיביים או לשפשף את המשטח באופן מכני;
• דווחו על הממצא למומחים או למרכז המתנדבים של לבוב, כדי שניתן יהיה לתעד את הלוח ולהחזירו בבטחה.

ואם משפחתכם מגיעה מלבוב שלפני המלחמה או מערים אחרות במערב אוקראינה, יש טעם לבדוק את שם המשפחה בבסיס Jewish Stones UA: מצבה שנמצאה פעם מתחת לכביש כבר עשויה להיות שם דיגיטלית.

למה זה חשוב לאוקראינה המודרנית

בסיפור הזה יש עוד שכבה עקרונית.

המשטר הנאצי הכובש השתמש במצבות יהודיות כחומר בנייה בתהליך השמדת הקהילה היהודית עצמה בלבוב. לאחר המלחמה, המערכת הסובייטית המשיכה בהשמדת בתי הקברות ובשימוש חוזר באבן בתשתיות העירוניות.

היום מתרחש תהליך הפוך.

תושב מבחין בלוח.

אחר עוזר להעביר אותו.

מתנדבים מוציאים את האבן מהקיר.

אנשים מצלמים את האפיטף.

מישהו קורא עברית.

אחר מתרגם את הטקסט.

והשם חוזר למרחב הציבורי של אוקראינה.

זה לא מתקן את מה שנעשה ולא מחזיר את הקהילה שלפני המלחמה. אבל היחס לאותו אבן משתנה באופן עקרוני: מחומר בנייה הוא שוב הופך למצבה אנושית.

ולכן התודה ליוליאן לגון ולאנדריי לגון בהודעה הנוכחית יש משמעות גדולה יותר ממה שנראה.

הם לא עברו על פניו.

לפעמים שמירת הזיכרון ההיסטורי מתחילה בדיוק מזה.

למצבה הנוכחית עדיין אין שם

אבל הסיפור הספציפי שהתחיל את הפרסום הזה עדיין לא הושלם.

אנחנו יודעים שמצבה יהודית נמצאה בלבוב.

יודעים שתושבי העיר עזרו לשמר אותה.

יודעים שהיא כבר הוחזרה לשטח בית הקברות היהודי.

אבל אנחנו עדיין לא יודעים את הדבר החשוב ביותר:

למי היא השתייכה.

אם הכתובת נשמרה וניתן לקרוא אותה, החדשות הבאות עשויות להישמע אחרת לגמרי.

לא “בלבוב נמצאה עוד מצבה”.

אלא:

בלבוב, אחרי עשרות שנים, נמצאה קבר של אדם מסוים והוחזר לו שמו.

חיים סלומון דודמן כבר עבר את הדרך הזו — מלוח מתחת לאספלט לרישום במאגר פתוח.

רייזל ויינרב גם כן.

עכשיו איפשהו בבית הקברות היהודי בלבוב שוכבת עוד אבן שהוחזרה.

אולי גם עליה עדיין אפשר לקרוא שם.

ואז הסיפור רק מתחיל.

מקורות ושקיפות מערכתית

הודעה מקורית על הממצא הנוכחי: Federation of Jewish Communities of Ukraine — פדרציית הקהילות היהודיות של אוקראינה, חומר “בלבוב נמצא מצבה יהודית והוחזרה לבית הקברות היהודי”, הועבר לעבודה מערכתית לפרסום זה.

לצורך הקשר היסטורי ותיעודי נעשה שימוש בחומרים Jewish Stones UA, פרויקט משותף של Sholem Aleichem Jewish Cultural Society of Lviv ו-Rohatyn Jewish Heritage; חומרים של Lviv Volunteer Center; מחקר על שיקום מצבות מרחוב ברווינוק A Guide to Jewish Cemetery Preservation in Western Ukraine; חומרים ארכיוניים של Jewish Heritage Europe.

המידע נבדק על ידי המערכת ממקורות פתוחים 7 באוגוסט 2026.

החדשות נפרדות בין עובדות מבוססות להשערות. מקור המצבה שנמצאה כעת, מיקומה המקורי ושם האדם עליה לא נקבעו במידע הזמין למערכת בזמן הפרסום.