לא לגנוב קולות, אלא לפלג את ישראל: השב”כ הזהיר מהתערבות של איראן, רוסיה וסין

ראש שירות הביטחון הכללי של ישראל — שב”כ — דוד זיני הזהיר כי איראן, רוסיה וסין עשויות לנסות להתערב בבחירות הקרובות לכנסת. האזהרה נשמעה ב-27 ביולי 2026 במהלך דיונים בבניין הכנסת בירושלים — בדיוק שלושה חודשים לפני ההצבעה שנקבעה ל-27 באוקטובר.

שירותי הביטחון הישראליים רואים באיראן את מקור האיום העיקרי. עם זאת, לפי המידע שהוצג על ידי זיני במהלך פגישות סגורות וישיבת ועדת המשנה הפרלמנטרית למודיעין, צפויות גם ניסיונות השפעה מצד מבנים רוסיים וסיניים.

העניין אינו רק בפריצת מערכות מחשב או בניסיונות לשנות את תוצאות ספירת הקולות. המטרה העיקרית של הפעולות הזרות עשויה להיות יצירת כאוס, הגברת הסתירות הקיימות והרס האמון במוסדות המדינה.

לכן הבחירות הפכו לבעיה השנייה בחשיבותה לשב”כ לאחר איום הפיגועים הגדולים. לדברי מקורות שהשתתפו בשיחות הסגורות, זיני נראה “מודאג מאוד”, והשירות כבר מפנה משאבים משמעותיים להתמודדות עם התערבות זרה.

היכן ומתי נשמעה האזהרה

ב-27 ביולי החלו דיונים בוועדת הכנסת לענייני חוץ וביטחון על ההכנות לבחירות. השתתפו בהם ראש השב”כ דוד זיני, יו”ר ועדת הבחירות המרכזית וסגן נשיא בית המשפט העליון נועם סולברג, ראש הרשות הלאומית להגנת הסייבר, וכן נציגי המועצה לביטחון לאומי וצה”ל.

יו”ר הוועדה, חבר הכנסת בועז ביסמוט, הצהיר כי איראן תנסה להפוך את הקמפיין הבחירות הישראלי לחזית נוספת של עימות. החלק הסגור של הדיון התקיים בוועדת המשנה למודיעין, שם הציג זיני את הערכות הפעילות הזרה שיש לשירותי הביטחון.

הבחירות לכנסת ה-26 אמורות להתקיים ביום שלישי, 27 באוקטובר 2026. התאריך אושר רשמית על ידי ועדת הבחירות המרכזית.

התסריט האיראני מורכב משלושה שלבים

שירותי הביטחון הישראליים בוחנים בפירוט רב את פעולות איראן. לפי הנתונים שפורסמו לאחר תדרוך סגור, במבצע מעורב מכשיר מיוחד של משמרות המהפכה האסלאמית.

לטהראן לא בהכרח חשוב שתנצח מפלגה מסוימת בבחירות. למשטר האיראני עשוי להיות יתרון כמעט בכל תוצאה — בתנאי שלאחריה החברה הישראלית תהיה מפולגת עוד יותר.

המבצע המיועד מחולק לשלושה שלבים.

שלב ראשון: התערבות לפני ההצבעה

לפני יום הבחירות, מבנים זרים עשויים לנסות להשפיע על הרכבת רשימות המפלגות, הבריתות הפוליטיות והקמפיינים הציבוריים — הן במגזר היהודי והן במגזר הערבי.

זה לא בהכרח אומר מימון ישיר של מפלגות. המבצע עשוי להתבסס על הפצת שמועות, חומרים מפלילים, מסמכים מזויפים ופרסומים רגשיים שיגרמו לפוליטיקאים ולבוחרים לקבל החלטות בסביבה מידעית שנוצרה באופן מלאכותי.

מטרת השלב הראשון היא לעורר מתח עוד לפני תחילת ההצבעה הרשמית ולשכנע קבוצות שונות באוכלוסייה כי נגדן מתוכנן קונספירציה.

שלב שני: יום הבחירות

ביום ההצבעה עשויים להיות מופעלים חשבונות שנוצרו מראש ונכסים “רדומים” בקבוצות סגורות ברשתות החברתיות.

דרכם ניתן להפיץ דיסאינפורמציה ממוקדת: הודעות שווא על סגירת קלפיות, מהומות, פיגועים, שינוי זמני ההצבעה או זיופים לכאורה שהתגלו.

אפילו כאוס מידע קצר טווח יכול להשפיע על ההשתתפות בערים מסוימות או בקרב קבוצות אוכלוסייה מסוימות. במקביל, לא נשללות ניסיונות לשבש את פעולת המערכות הדיגיטליות המבטיחות את ארגון הבחירות והעברת הנתונים.

שלב שלישי: אי הכרה בתוצאות

השלב המסוכן ביותר מתחיל לאחר סיום ההצבעה.

מבנים זרים עשויים להפיץ הצהרות על זיופים המוניים, לפרסם “הוכחות” מזויפות, לקרוא לאזרחים לא להכיר בתוצאות ולהוציא אנשים לרחובות.

בתרחיש כזה, ההצלחה נמדדת לא בכמות הקולות ששונו. הצלחה עבור היריב היא מצב שבו חלק אחד מהחברה רואה במנצח בלתי חוקי, והחלק השני מראש לא סומך על ועדת הבחירות המרכזית, בתי המשפט ושירותי הביטחון.

בינה מלאכותית הפכה את הדיסאינפורמציה לנשק המוני

מבצעי השפעה מודרניים שונים משמעותית מרשתות הבוטים הפרימיטיביות של השנים הקודמות. בינה מלאכותית גנרטיבית מאפשרת ליצור אלפי פרסומים, תמונות מציאותיות, הקלטות קול ווידאו מזויפות עם קולות ותמונות של פוליטיקאים ידועים תוך דקות ספורות.

חומרים כאלה ניתן להתאים לקהלים שונים, שפות, ערים ודעות פוליטיות. אותו יחידה זרה יכולה להציג את עצמה בו זמנית כפעילים ימניים, תומכי אופוזיציה, נציגי קהילות דתיות, מילואים, קרובי משפחה של בני ערובה או תושבי יישובים ערביים.

לפי הערכת מבקר המדינה של ישראל, 58% מהאזרחים מקבלים חדשות דרך רשתות חברתיות באופן קבוע. זה אומר שמבצע זר לא חייב לחדור לערוץ טלוויזיה גדול או לאתר חדשות. מספיק שפרסום פרובוקטיבי יגיע ל-WhatsApp, Telegram, Facebook, TikTok או לקבוצה אזורית סגורה, ולאחר מכן יתחילו להפיץ אותו ישראלים אמיתיים.

כפי שמציין נאנובוסטי — חדשות ישראל, דיסאינפורמציה יעילה לעיתים רחוקות נראית כולה מומצאת. בדרך כלל היא מערבבת עובדות אמיתיות, פרטים לא מאומתים, הערכות רגשיות וטענה שקרית מרכזית אחת.

לכן הכחשה לעיתים קרובות מופצת לאט יותר מהפרובוקציה עצמה.

משפיענים עשויים לעבוד עבור היריב מבלי לדעת על כך

איום נפרד הוא השימוש בבלוגרים ישראלים אמיתיים, מנהלי קהילות ובעלי ערוצים פופולריים.

חלקם עשויים לקבל כסף במודע עבור פרסום חומרים מוכנים. אחרים עשויים להפיץ תזות זרות “בעיוורון”, מתוך אמונה שקיבלו מידע מארגון ציבורי, מרכז מחקר פרטי, פעיל פוליטי או מנוי רגיל.

כתוצאה מכך, המבצע הזר מפסיק להיראות זר. המסר מופץ על ידי אדם שהקהל מכיר, קורא וסומך עליו.

מבנים איראניים עשויים גם לשלב קמפיינים דיגיטליים עם פעולות בעולם האמיתי. ישראלים עשויים להישכר בכסף או בהונאה להדביק פוסטרים, לצלם אובייקטים, להשתתף בפעולות פרובוקטיביות או לארגן מהומות. לאחר מכן, התמונות של האירוע שנוצר על ידי המפעילים עצמם חוזרות לרשתות החברתיות כהוכחה ל”מחאה ציבורית רחבת היקף”.

חמישה מיליון הודעות שווא — זה כבר קרה

לא ניתן לראות באזהרת השב”כ תרחיש תיאורטי.

בספטמבר 2024 איראן ו”חיזבאללה” שלחו לישראלים כ-5 מיליון הודעות SMS עם אזהרת חירום שקרית על הצורך להיכנס מיד למקומות מוגנים.

המטרה לא הייתה לגרום נזק פיזי ישיר, אלא ליצור פאניקה, להעמיס על מערכת המידע ולהחליש את אמון האזרחים באזהרות הרשמיות.

מבצע כזה מראה עד כמה מסוכן יכול להיות השילוב של מלחמה אמיתית ומתקפת מידע. כאשר האוכלוסייה מקבלת אזהרות על ירי רקטות באופן קבוע, אפילו אות מזויף אחד המעוצב בצורה משכנעת יכול לגרום לחרדה המונית.

המדינה ידעה על האיום תשע שנים

רקע מדאיג במיוחד להצהרת זיני היה הדוח של מבקר המדינה מתניהו אנגלמן, שפורסם ב-7 ביולי 2026.

הבדיקה נערכה מיולי 2024 עד ינואר 2026 וכללה את המועצה לביטחון לאומי, שב”כ, הרשות הלאומית להגנת הסייבר, ועדת הבחירות המרכזית, משרד המשפטים, משרד הביטחון, משרד החינוך ומבנים נוספים.

המסקנה העיקרית של הדוח: האיום של השפעה זרה זוהה רשמית כבר ב-2017, אך לאחר תשע שנים בישראל עדיין לא הייתה מדיניות לאומית אחידה וגוף מדיני האחראי על תיאום העבודה.

נכון למרץ 2026, לאזרחים ולארגונים ציבוריים גם לא היה ערוץ רשמי אחיד שבו ניתן היה לשלוח הודעות על פעולות זרות חשודות.

המבקר הדגיש כי בינה מלאכותית מאפשרת ליצור זהויות פיקטיביות וחומרים מזויפים משכנעים בהיקפים עצומים, ותקופת הבחירות היא סביבה נוחה במיוחד למתקפות כאלה.

השב”כ לומד מניסיון של מדינות אחרות

כדי להתכונן למתקפה אפשרית, השב”כ שלח משלחות מיוחדות למספר מדינות זרות, שבהן נרשמו בעבר ניסיונות התערבות מצד רוסיה ואיראן.

שמות המדינות הללו לא נחשפים. מטרת הנסיעות היא ללמוד את השיטות שהופעלו, דרכי זיהוי רשתות השפעה והטעויות שנעשו על ידי הרשויות המקומיות.

זהו אות חשוב: שירות הביטחון הישראלי רואה באיום לא כתעמולה בחירות רגילה, אלא כתחום נפרד של ביטחון לאומי.

במקביל, הנתונים הציבוריים על רוסיה וסין נותרו פחות מפורטים משמעותית מהמידע על איראן. יחידות רוסיות או סיניות ספציפיות, מטרות משוערות ופעולות שהתגלו נגד הבחירות של 2026 עדיין לא נקראו. זה אומר שיש להבחין בין עובדות מאומתות, הערכות של שירותי הביטחון ותרחישים שהוכנו למקרה של מתקפות עתידיות.

כיצד יגנו על ההצבעה

ועדת הבחירות המרכזית משתמשת בעשרות מערכות מחשב לארגון ההצבעה והעברת הנתונים. במקרה של מתקפת סייבר, תקלה טכנית או חבלה דיגיטלית, תהליכים מרכזיים כוללים מנגנוני גיבוי ידניים.

ב-9 ביולי התקיימה פגישה במעון הנשיא בירושלים בין יצחק הרצוג, דוד זיני ונועם סולברג. היא זומנה ביוזמת ראש השב”כ.

זיני הדגיש כי בכל הנושאים הקשורים לבחירות, שירות הביטחון פועל תחת הנחייתו הישירה של יו”ר ועדת הבחירות המרכזית. זה אמור להפחית את הסיכון לשימוש בשב”כ לטובת אחד הצדדים הפוליטיים.

סולברג ציין כי בזמנים רגילים עובדים בוועדה כ-60 איש, מאוחר יותר יוגדל הצוות ל-1,300 עובדים, וביום ההצבעה מתוכנן להפעיל כ-90 אלף עובדים.

אמצעי נוסף עשוי להיות סימון חובה של תעמולת בחירות שנוצרה או שונתה באופן משמעותי בעזרת בינה מלאכותית. ביולי הכינה ועדת הכנסת לחקיקה את ההוראות המתאימות לאישור סופי. מדובר בחומרים שבהם אדם, אירוע, מסמך או אובייקט עשויים להיראות אמיתיים, אף על פי שבפועל נוצרו או שונו באמצעים דיגיטליים.

הפגיעות העיקרית אינה במחשבים

ישראל מסוגלת ליצור שרתי גיבוי, להגן על ערוצי העברת הנתונים ולשמור על אפשרות ספירה ידנית. הרבה יותר קשה לשקם את אמון החברה לאחר שהוא נהרס.

למדינות זרות אין צורך להוכיח שהבחירות זויפו. מספיק להפיץ כמות כזו של הודעות סותרות, הקלטות מזויפות והאשמות כדי שהאזרחים יפסיקו להבין לאילו מקורות ניתן להאמין.

המצב מסתבך על ידי המאבק הפוליטי הפנימי. במהלך הישיבה ב-27 ביולי, בועז ביסמוט הטיל ספק בכמה מינויים בוועדת הבחירות המרכזית. סולברג דחה את הטענות והצהיר כי הוא סומך על המקצועיות של העובדים.

עצם הוויכוח הפוליטי הוא חלק מהדמוקרטיה. אבל כאשר פוליטיקאים ישראלים מטילים ספק מראש באמינות המוסדות הבחירות, התעמולה הזרה מקבלת חומר מוכן להגברת חוסר האמון.

הבחירות כהמשך המלחמה באמצעים אחרים

האזהרה של השב”כ מראה כי עבור איראן ומדינות עוינות אחרות, הבחירות הישראליות אינן אירוע פוליטי פנימי, אלא הזדמנות אסטרטגית להחליש את המדינה ללא עימות צבאי ישיר.

מטרת מבצע כזה עשויה לא להיות בניצחון הימין או השמאל, הקואליציה או האופוזיציה. מטרתו היא לגרום לכך שהצד המפסיד לא יכיר בתוצאה, המנצח יחשוב שהוא מוקף בקונספירטורים, והמוסדות הממשלתיים יאבדו את אמון שני הצדדים.

לפי הערכת נאנובוסטי — חדשות ישראל, הגנת הבחירות צריכה לכלול לא רק את עבודת השב”כ והמומחים לסייבר. יש צורך בבדיקת מידע מהירה, פעולות שקופות של ועדת הבחירות המרכזית, אחריות פוליטיקאים ונכונות האזרחים לא להפיץ הודעות לא מאומתות.

ב-27 באוקטובר ישראל תגן לא רק על הקלפיות ומערכות המחשב. המדינה תצטרך להגן על עצם היכולת של החברה לקבל תוצאה דמוקרטית משותפת — גם כאשר היא לא מוצאת חן בעיני כולם.