בקמנץ-פודולסק יפתחו אנדרטה לאוקראינים שהצילו יהודים במהלך השואה

ב-14 במאי באוקראינה מציינים את יום הזיכרון לאוקראינים שהצילו יהודים במהלך מלחמת העולם השנייה. בשנת 2026 תאריך זה קיבל שוב משמעות מיוחדת: בקמנץ-פודולסקי, בחמלניצ’ינה, מתכוננים לפתיחת אנדרטה לחסידי אומות העולם – אנשים שבשנות הטרור הנאצי סיכנו את עצמם ואת משפחותיהם למען הצלת יהודים.

בחמלניצ’ינה הוכרו כאלו 89 תושבי האזור. הם כבר אינם בין החיים, אך שמותיהם נשמרו בספר הזיכרון, בארכיוני המוזיאונים, בסיפורי המשפחות ובשדרת חסידי אומות העולם בירושלים.

לקהל הישראלי נושא זה אינו היסטוריה רחוקה מאזור אוקראיני. זהו חלק מהזיכרון המשותף על השואה, על הבחירה האנושית בתנאי פחד מוחלט ועל אותם חוטים בלתי נראים שמחברים את אוקראינה, ישראל והעם היהודי.

קמנץ-פודולסקי מתכוננת לפתיחת אנדרטה לחסידים

בקמנץ-פודולסקי מתכננים לפתוח אנדרטה לחסידי אומות העולם – אוקראינים שבזכותם משפחות יהודיות הצליחו לשרוד במהלך מלחמת העולם השנייה. לדברי אולגה ניקיטינה מקרן “חסד בשט”, פתיחת האנדרטה צפויה באוגוסט 2026.

זו לא רק אובייקט זיכרון חדש על מפת מחוז חמלניצקי. עבור העיר, שבה היסטוריית הקהילה היהודית כמעט הושמדה על ידי הנאצים, אנדרטה כזו הופכת לסימן להחזרת הזיכרון למרחב הציבורי.

במהלך מלחמת העולם השנייה, הצלת יהודים הייתה החלטה מסוכנת ביותר. אם הנאצים גילו שאדם מסתיר יהודי, העונש איים לא רק על המציל עצמו, אלא גם על משפחתו. לכן תואר חסיד אומות העולם אינו כבוד פורמלי, אלא הכרה במעשה שנעשה על גבול החיים והמוות.

89 שמות מחמלניצ’ינה

בחמלניצ’ינה ידוע היום על 89 אנשים שהצילו יהודים. ביניהם מוזכרות, בין היתר, משפחות שרשונוב, לריונוב ופוקסוב. שמותיהם קשורים לא רק להיסטוריה המקומית, אלא גם לזיכרון שנשמר בישראל – בשדרת חסידי אומות העולם בירושלים.

שם, ביד ושם, הזיכרון מתבטא לא רק במסמכים. במרחב הזיכרון נשתלו עצים לכבוד אנשים שבמהלך השואה בחרו לא באדישות, אלא בסיכון ובחמלה.

אוקראינה, לפי נתוני יד ושם ל-1 בינואר 2024, נמצאת במקום הרביעי בין מדינות העולם במספר חסידי אומות העולם שהוכרו. ברשימה האוקראינית – 2713 אנשים. זו לא סטטיסטיקה יבשה, אלא אלפי החלטות נפרדות: להסתיר, להאכיל, להזהיר, להוציא, לא להסגיר, להישאר אדם כאשר המערכת דרשה בגידה.

השואה בחמלניצ’ינה: קהילות שהושמדו וזיכרון הגטאות

היסטוריית האנדרטה בקמנץ-פודולסקי נשמעת במיוחד חריפה בגלל היקף הטרגדיה שעברה הקהילה היהודית באזור. לפי נתונים שהובאו בשידור רדיו אוקראינה חמלניצקי, במהלך השואה בשטח מחוז חמלניצקי הושמדו כ-150 אלף יהודים. רק בקמנץ-פודולסקי מדובר על 23 אלף הרוגים, ביניהם כ-1500 ילדים.

בפרוסקוב, חמלניצקי של היום, הנאצים יצרו שני גטאות. אחד נקרא “מקצועי” – שם הוחזקו רופאים ומומחים אחרים. השני היה גטו כללי לאוכלוסייה היהודית של העיר.

במקומות אלו אנשים מתו לא רק מהוצאות להורג. הם מתו מרעב, קור, מחלות, חוסר מים ותנאים סניטריים. לכן הזיכרון על השואה בחמלניצ’ינה אינו תאריך אחד ואינו אנדרטה אחת, אלא מפת משפחות שהושמדו, מסורות שנקטעו וערים שבהן החיים היהודיים נקטעו בכוח.

מפת השולחן הלבנה מגטו פרוסקוב

במוזיאון הזיכרון במרכז היהודי הקהילתי “תחיה” בחמלניצקי נשמר חפץ שמדבר על הטרגדיה חזק יותר מהרבה ניסוחים רשמיים. זו מפת שולחן לבנה שסרגה בקרס ילדה בשם אידה מאחורי חומות גטו פרוסקוב.

אידה הייתה נערה. היא נהרגה בגטו. הייתה לה חברה בשם מרוסיה – אוקראינית שביקרה אותה והייתה מאוהבת באחיה של אידה, סימון. באותו זמן סימון נלחם בחזית. כשהוא חזר, הם ומרוסיה התחתנו.

עבורם אידה סרגה מפת שולחן לבנה לשבת. במסורת היהודית בערב שישי, כאשר נכנסת השבת, השולחן מכוסה במפת שולחן לבנה. אפילו בגטו, בתנאי השפלה, פחד וייאוש, אידה ניסתה לשמור על המסורת, כי המסורת היא גם צורת התנגדות להשמדה.

מאוחר יותר צאצאי סימון ומרוסיה העבירו את מפת השולחן למוזיאון השואה. היום היא נשמרת בקוביית זכוכית – כחפץ ששרד את יוצרתו והפך לעדות לחיים, אהבה, זיכרון וטרגדיה.

למה הזיכרון הזה חשוב היום – לאוקראינה ולישראל

אולגה ניקיטינה ציינה כי על גבורת האוקראינים שהצילו יהודים חשוב במיוחד לדבר היום, כאשר אוקראינה חיה כבר שנים רבות בתנאי מלחמה. המלחמה מראה למה האדם מסוגל: יש שבוחרים בפחד, יש באדישות, ויש בעזרה לאחר, אפילו כשהיא מסוכנת.

מחשבה זו היום נשמעת לא כמשפט מוזיאוני. עולים מאוקראינה, הקהילה האוקראינית בישראל, משפחות הקשורות לשתי המדינות, מבינים היטב שזיכרון על מצילי היהודים אינו רק שיחה על העבר. זו שיחה על איך האדם מתנהג כאשר לידו כאב זר, סיכון זר ומוות זר.

חדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency בוחנת סיפורים כאלה בדיוק בהקשר זה: הקשר בין אוקראינה לישראל נשען לא רק על דיפלומטיה, פוליטיקה או חדשות היום, אלא גם על מעשים אנושיים ששורדים דורות. האוקראינים שהצילו יהודים במהלך השואה השאירו אחריהם לא סיסמה, אלא דוגמה לאחריות אישית.

אנדרטה כסימן לחיים

האנדרטה העתידית בקמנץ-פודולסקי חשובה לא רק לצאצאי המשפחות שניצלו. היא נחוצה גם לאלו שחיים היום ליד המקומות האלה, הולכים באותם רחובות, אומרים את שמות הערים והכפרים שבהם פעם נעלמו קהילות יהודיות שלמות.

אנדרטאות לא מחזירות את המתים. אבל הן מונעות מהחברה להעמיד פנים כאילו לא היה כלום.

במובן זה, האנדרטה לחסידי אומות העולם בחמלניצ’ינה תדבר על שני דברים בבת אחת: על המחיר הנורא של השואה ועל האנשים שבאותו רגע לא הסכימו להיות חלק ממכונת ההשמדה.

לישראל זיכרון כזה יש ערך מיוחד. בירושלים שמות החסידים כבר נכתבו במרחב הזיכרון הלאומי של העם היהודי. עכשיו עוד סימן זיכרון צריך להופיע בקמנץ-פודולסקי – על האדמה שבה התרחשה הטרגדיה ושבה היו אנשים שהעזו לעצור אותה לפחות למשפחה אחת, לילד אחד, לשכן אחד.

בדיוק בגלל זה 14 במאי אינו רק תאריך בלוח השנה האוקראיני. זהו יום שבו אוקראינה מזכירה: לצד סיפור ההשמדה היה גם סיפור הצלה.