למה זלנסקי לא הגיע לישראל: קורנייצ’וק הסביר מדוע ירושלים נפלה ממסלול המזרח התיכון

ב-3 במאי 2026 דיווחה חברת השידור הציבורית הישראלית “כאן” כי שגריר אוקראינה בישראל, יבגני קורניצ’וק, הסביר את היעדר ביקורו של ולדימיר זלנסקי בירושלים במהלך סיורו האחרון באזור. לדברי הדיפלומט, נשיא אוקראינה לא הגיע לישראל כי לא קיבל הזמנה רשמית מראש הממשלה בנימין נתניהו.

במבט ראשון זה נראה כמו פרט בפרוטוקול דיפלומטי. אבל בפוליטיקה האמיתית, הזמנת ראש מדינה אינה פורמליות אלא איתות. במיוחד כשמדובר בנשיא מדינה שנמצאת כבר כמה שנים במלחמה כוללת נגד רוסיה, ובמדינת ישראל, שחיה בעצמה בתנאי מלחמה, איומים מצד איראן ולחץ מתמיד בזירה הבינלאומית.

בסוף מרץ – תחילת אפריל 2026, זלנסקי ביקר בכמה מדינות במזרח התיכון: ערב הסעודית, איחוד האמירויות, קטאר וירדן. ישראל לא הייתה במסלול הזה, למרות שבאופן גיאוגרפי מירדן לירושלים המרחק היה קטן מאוד.

מה בדיוק אמר קורניצ’וק

יבגני קורניצ’וק הצהיר בשידור “כאן” כי ולדימיר זלנסקי לא כלל את ישראל בתוכנית הביקור האזורי בשל היעדר הזמנה מנתניהו. זו ניסוח חשוב: הדיפלומט לא דיבר על חוסר זמן, לוגיסטיקה מסובכת או צירוף מקרים בלוחות הזמנים.

הוא הצביע דווקא על היעדר הזמנה פוליטית.

עבור קייב, רגע כזה לא יכול להיות בלתי נראה. אוקראינה מחפשת תמיכה באזורים שונים בעולם, בונה יחסים עם מדינות המפרץ הפרסי, מדברת על ביטחון, שיקום, השקעות, נושאים הומניטריים ונושא המזון.

ישראל בתמונה זו יכולה הייתה להיות נקודת מסלול טבעית. אבל הביקור לא התקיים.

למה זה נצפה בישראל

עבור הקהל הישראלי, הסיפור הזה רגיש מכמה סיבות.

ראשית, לאוקראינה ולישראל יש קשר אנושי חזק: עולים, משפחות, עסקים, מתנדבים, קהילות, זיכרון משותף על ההיסטוריה היהודית של מזרח אירופה. שנית, שתי המדינות מתמודדות היום עם מלחמה ואיומים, שבהם נשמע כל הזמן הגורם האיראני. איראן עוזרת לרוסיה במלחמה נגד אוקראינה, ועבור ישראל היא אחד האויבים האסטרטגיים המרכזיים.

לכן היעדר ביקורו של זלנסקי בישראל אינו רק פרט מסלול.

זהו שאלה על איך ירושלים רואה את היחסים עם קייב, עד כמה היא מוכנה לדבר בגלוי ועד כמה היא רוצה להראות יוזמה פוליטית.

דגן, סנקציות ושכבת קונפליקט חדשה

קורניצ’וק גם נגע בנושא כואב אחר – הדגן האוקראיני, שקייב רואה בו גנוב מהשטחים הכבושים על ידי רוסיה.

לדברי השגריר האוקראיני, אוקראינה אינה מרוצה מהיעדר נכונות מספקת של ישראל לשתף פעולה בנושא עיכוב הספינה עם הדגן הזה. הדיפלומט הצהיר כי קייב החלה להכניס יבואנים ישראלים, החשודים ברכישת “דגן גנוב”, לרשימות הסנקציות האירופיות.

זה כבר לא רק טענה דיפלומטית.

עבור העסקים הישראליים, איתות כזה אומר שעסקאות עם מוצרים שמקורם מפוקפק עלולות להפוך לא רק לשערורייה תדמיתית, אלא גם להשלכות סנקציות. לדברי קורניצ’וק, אחד היבואנים כבר ביטל חוזה לאספקת חיטה, מחשש לבעיות נוספות.

למה נושא הדגן חשוב לישראל

הדגן האוקראיני הפך מזמן לחלק ממלחמה גדולה. רוסיה מכה בנמלים, מנסה לשלוט באספקה, משתמשת במזון ככלי לחץ ומרוויחה מהשטחים הכבושים. לכן כל מדינה שדרכה עובר הדגן הזה או שבה ניתן לקנות אותו, מוצאת את עצמה אוטומטית בתוך קונפליקט פוליטי.

עבור ישראל זה רגיש במיוחד.

המדינה תלויה בייבוא, עוקבת בקפידה אחר ביטחון המזון ולא יכולה להרשות לעצמה להתייחס בקלות דעת לסיכוני סנקציות. אם הצד האוקראיני מדבר על דגן גנוב ורשימות אפשריות לאירופה, זה כבר נושא לא רק לדיפלומטים, אלא גם לחברות, נמלים, עורכי דין ורגולטורים.

בדיוק בפרטים כאלה המלחמה של רוסיה נגד אוקראינה יוצאת הרבה מעבר לחזית. חדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה בסיפור הזה דוגמה לאיך החלטות על הזמנות, ספינות, דגן וסנקציות קושרות את קייב, ירושלים והפוליטיקה האירופית לשרשרת אחת.

מה המשמעות של היעדר הזמנה מנתניהו

ביקורו של נשיא אוקראינה בישראל יכול היה להיות מחווה פוליטית חזקה.

הוא לא בהכרח היה מציין שינוי חד במדיניות הישראלית. אבל הוא היה מראה שירושלים מוכנה לשיחה ישירה עם קייב ברמה הגבוהה ביותר – על ביטחון, איראן, רוסיה, סיוע הומניטרי, טכנולוגיות, רחפנים, סנקציות ועתיד היחסים.

האיתות הזה לא נשמע.

זהירות ישראלית והתרעומת האוקראינית

ישראל מאז תחילת המלחמה הכוללת של רוסיה נגד אוקראינה פועלת בזהירות רבה. על כך משפיעים שאלות ביטחון, המצב האזורי, הגורם הסורי, היחסים עם ארה”ב, הפוליטיקה הפנימית והאיום האיראני המתמיד.

אבל עבור אוקראינה זהירות כזו נראית לעיתים קרובות כחוסר אומץ פוליטי.

קייב מצפה מהשותפים לא רק למילים של תמיכה, אלא גם להחלטות קונקרטיות. כאשר נשיא אוקראינה נוסע באזור, אך לא מקבל הזמנה לישראל, זה נתפס לא כהפסקה טכנית, אלא כהודעה פוליטית.

במיוחד על רקע זה שישראל עצמה מתמודדת עם הכוחות הקשורים לציר אנטי-מערבי ואנטי-אוקראיני: איראן, הפרוקסי שלה והמשחק הדיפלומטי הרוסי.

המסקנה העיקרית

הסיפור עם הביקור שלא התקיים של זלנסקי מראה שבין קייב לירושלים נשמרת מרחק ניכר.

זה לא בהכרח אומר ניתוק. אבל זה בהחלט מראה שהיחסים בין אוקראינה לישראל נשארים מורכבים, זהירים ולעיתים כואבים. יש בהם היסטוריה משותפת, איומים משותפים ואינטרסים משותפים, אבל לא תמיד יש מספיק רצון פוליטי לצעד פתוח לקראת.

הצהרת קורניצ’וק ב”כאן” חשובה בדיוק בגלל זה. היא מתרגמת את השאלה מאזור השמועות לאזור הדיפלומטיה הציבורית: זלנסקי לא הגיע לישראל לא כי ירושלים הייתה רחוקה, אלא כי לא הייתה הזמנה.