בנט ולפיד הולכים יחד — בישראל מתחיל הרכב פוליטי חדש

נפתלי בנט ויאיר לפיד הכריזו ב-26 באפריל 2026 על איחוד פוליטי לקראת הבחירות של שנת 2026. המפלגה החדשה אמורה לפעול תחת השם ‘ביחד – בהנהגת נפתלי בנט’, והצעד עצמו כבר מכונה ניסיון לאסוף את המחנה המפוזר של מתנגדי בנימין נתניהו למבנה פוליטי חזק יותר. על האיחוד הקרוב ב-26 באפריל 2026 דיווחו כלי תקשורת ישראליים ובינלאומיים.

לישראל זה לא סתם עוד שינוי לפני הבחירות. מדובר בניסיון לשנות את ההיגיון של הקמפיין עצמו: לא לפצל קולות בין מפלגות שמדברות עם קהל דומה, אלא לפנות לבוחר עם נוסחה ברורה אחת – בנט בראש, לפיד לצידו, המטרה העיקרית – שינוי השלטון.

מדוע האיחוד הזה הפך לאירוע פוליטי

עוד לפני האיחוד, מפלגתו של בנט נראתה בסקרים כאחד המתחרים העיקריים של ‘הליכוד’. רויטרס כותבים שבנט הפך למתחרה הקרוב ביותר של נתניהו, והאיחוד עם לפיד אמור לחזק את סיכויי האופוזיציה בבחירות הבאות.

אבל בסיפור הזה חשובה לא רק האריתמטיקה של המנדטים.

בנט ולפיד הם פוליטיקאים שונים. יש להם סגנון שונה, ביוגרפיה שונה, קהל שונה ושורשים פוליטיים שונים. בנט הגיע מהמחנה הלאומי-דתי הימני, לפיד ייצג זמן רב את המרכז והאלקטורט הליברלי החילוני. עבור חלק מהבוחרים הם בכלל נמצאים בעולמות פוליטיים שונים.

בדיוק בגלל זה האיחוד שלהם נראה בולט יותר מגוש רגיל.

הם כבר עבדו יחד ב’ממשלת השינוי’ לאחר הבחירות של 2021. אז הקואליציה שלהם הייתה מורכבת, לא הומוגנית ושברירית, אבל היא זו שסיימה לזמן מה את תקופת השלטון הרצופה של נתניהו. עכשיו בנט ולפיד מנסים שוב להשתמש באותו עיקרון: כוחות שונים יכולים לפעול יחד אם הם רואים באיום הפילוג של המדינה חשוב יותר מהתחרות האישית.

השם ‘ביחד’ כסימן פוליטי

שם המפלגה החדשה – ‘ביחד’ – נבחר לא במקרה. בפוליטיקה הישראלית, שבה בשנים האחרונות נשמעות לעיתים קרובות מילים כמו ‘פילוג’, ‘בגידה’, ‘שלנו’ ו’שלהם’, הנוסחה של תנועה משותפת הופכת לחלק מהמסר.

זו פנייה לא רק לתומכי בנט או לפיד.

זו ניסיון לומר למרכז הישראלי, לימין המתון, לחלק מהבוחרים לשעבר של ‘הליכוד’ ולאלה שהתעייפו מהמלחמה הפוליטית המתמדת: אפשר להתווכח, אבל לא חייבים להרוס את המדינה מבפנים. אפשר להחזיק בדעות שונות על דת ומדינה, ביטחון, כלכלה, מערכת המשפט, צבא ומעמד החרדים – אבל יחד עם זאת להכיר בכך שהמדינה חשובה יותר משנאת המפלגות.

השאלה המרכזית – האם האיחוד יוכל להיות יותר מחישוב לפני הבחירות

פוליטית, הצעד של בנט ולפיד נראה פרגמטי. לפיד, לפי פרסומים ישראליים, אמור לתמוך בהנהגת בנט ולא לדרוש מודל רוטציה שוויוני, כפי שהיה בעבר. כלי תקשורת ישראליים גם כותבים שלגדי איזנקוט משאירים מקום להצטרפות אפשרית לאיחוד.

זו פרט חשוב.

אם האיחוד יוגבל רק לאיחוד טכני של רשימות, הוא עשוי להוסיף מנדטים, אבל לא בהכרח ישנה את האקלים הפוליטי. אם בנט ולפיד יוכלו להראות מודל התנהגות אחר – ללא השמדה הדדית, ללא חיפוש מתמיד של אויבים פנימיים, ללא הפיכת כל יריב לאיום על המדינה – אז זה יהיה כבר לא רק תמרון לפני הבחירות.

החברה הישראלית זקוקה כעת בדיוק לאות כזה.

לאחר ה-7 באוקטובר, המלחמה, משבר האמון במוסדות, המחלוקות סביב אחריות ההנהגה והקונפליקטים הפנימיים הקשים, המדינה חיה במצב של מתח פוליטי ורגשי. כל קמפיין מסתכן שוב להפוך למאבק לא של תוכניות, אלא של מחנות, שבהם ישראלי אחד רואה באחר אויב.

על רקע זה, האיחוד של בנט ולפיד עשוי להפוך למבחן: האם המנהיגים מסוגלים לדבר לא רק על ניצחון על נתניהו, אלא גם על שיקום השפה הפוליטית הנורמלית.

עבור ישראלים דוברי רוסית זה גם נושא חשוב

הקהל דובר הרוסית בישראל לעיתים קרובות מצביע לא רק לפי סיסמאות אידיאולוגיות, אלא גם לפי תחושת ניהול, ביטחון, אחריות אישית של המנהיגים ויכולת המדינה להחזיק במשבר. לכן האיחוד החדש של בנט ולפיד יוערך לא לפי שם יפה, אלא לפי שאלות קונקרטיות.

מי יבטיח ביטחון? מי יוכל להוביל את המדינה לאחר המלחמה? מי ייתן תשובה על המילואים, הכלכלה, הצפון, הדרום, החטופים, איראן, חמאס, חיזבאללה והבידוד הבינלאומי? מי מסוגל להרכיב קבינט שיעבוד ולא רק ישרוד?

בדיוק בהקשר הזה НАновости — Новости Израиля | Nikk.Agency רואה את האיחוד של בנט ולפיד כאירוע שחורג מגבולות הכרוניקה המפלגתית. זהו ניסיון לאסוף מחדש את מרכז הכובד הפוליטי במדינה שבה החברה עייפה מהגיוס המתמיד נגד ‘הזרים’ בתוך ישראל עצמה.

כיצד האיחוד הזה עשוי לשנות את הבחירות של 2026

הכוח העיקרי של הגוש החדש הוא ביכולת להגדיל את המחנה האופוזיציוני. ככל שפחות מפלגות מתחרות על אותו אלקטורט, כך קל יותר לבוחר להבין מי באמת מתמודד על השלטון.

אבל יש גם נקודות חולשה.

בנט יצטרך להסביר לבוחרים הימניים מדוע האיחוד עם לפיד לא אומר מעבר לשמאל. לפיד יצטרך להסביר לקהל שלו מדוע הוא מוכן לעבור למקום השני ולתמוך בהנהגת פוליטיקאי עם ביוגרפיה אידיאולוגית שונה. שניהם יצטרכו להוכיח שמדובר לא רק ברצון לנצח את נתניהו, אלא גם בתוכנית למדינה.

התוכנית הזו צריכה להיות רחבה יותר מהסיסמה ‘רק לא ביבי’.

הישראלים כבר ראו פעמים רבות גושים פוליטיים שהתאחדו נגד אדם אחד, אך לאחר מכן נתקלו בשאלה: מה הלאה? איך לנהל? איך לקבל החלטות? איך לא להתפרק בקונפליקט רציני ראשון?

הצעד הראשון נעשה, אבל המבחן העיקרי עוד לפנינו

בנט ולפיד עשו מהלך שיכול לשנות את תצורת הבחירות של 2026. הוא לא מבטיח ניצחון, לא מסיר את הסתירות הפנימיות ולא מבטל את השאלות הקשות שעומדות בפני ישראל.

אבל הוא מראה דבר חשוב: גם פוליטיקאים עם דעות שונות ובוחרים שונים יכולים להגיע להסכמה אם הם רואים במטרה מספיק רצינית.

במדינה שבה יריבים פוליטיים לעיתים קרובות מדי מדמוניזים, ואי-הסכמה הופכת להאשמה בבגידה, זה כבר בפני עצמו אות בולט. החברה הישראלית זקוקה לא רק לרשימה חדשה בקלפי. היא זקוקה לאפשרות לדבר שוב על העתיד ללא שפת האיבה האזרחית המתמדת.

עכשיו השאלה היא האם בנט ולפיד יוכלו להפוך את המילה ‘ביחד’ משם המפלגה לפרקטיקה פוליטית אמיתית.